במה להיאחז כשמתרחש אסון מתמשך?

מדינת ישראל ואזרחיה נמצאים בתקופה של אסון מתמשך. 

יותר מדי אנשים חצו את "הישורת האחרונה" בטרם עת. 

יותר מדי אנשים איבדו את יקיריהם ו/או הפכו לפליטים בארצם. 

יותר מדי אנשים נפגעו ונפגעים כלכלית ו/או, נפשית ו/או רגשית.

זה פחות מדי איכפת למרבית האנשים היושבים בממשלה ובקבינט.

כל אסון מתמשך הוא משבר.

בפוסטים שאני כותב בבלוג שלי על נהול סיכונים ומשברים, אני מתייחס באופן טכני לאופן שבו צריך להתייחס למשברים. 

בגיליון האחרון של "הזמן הזה" של מכון ון-ליר, בחרו שבעה אנשים להתייחס לאסון מזווית של יצירות הגותיות ויצירות סיפרותיות שאליהן פנו ויכולות ללמד אותנו כיצד להתייחס לאסון. כל אחד מהאנשים בחר יצירה אחת והתייחס אליה.

כותרת המאמר: "שאלת הזמן הזה: מחשבה בזמן אסון". 

רפרפתי בכולם וקראתי, נכון לעכשיו, רק חלק מההתיחסויות של אותם אנשים.

התחברתי במיוחד לחלק שכותרתו היא "המאוחד סופו להתפרק". 

כתב אותו פרופ' צבי בן-דור בנית, המוגדר במאמר כהיסטוריון של סין. 

בן-דור בנית מתייחס לספר רומן שלוש הממלכות שכתב לואו גואן ג'ונג במאה ה-14.  

הספר עוסק בגנרל דונג ג'ואו המפיל שלטון קיסר משולשלת האן בשנת 189 לספירה. חייליו טובחים פקידים וסריסים מושחתים והוא מדיח את הקיסר.  

אי אפשר שלא להחמיץ את הדימיון בין השחיתות הנוראה של הממשלה הנוכחית בישראל לבין השלטון המושחת של הקיסר המודח באותה שולשלת סינית ושל אנשיו. 

בהמשך הספר גם גנרל דונג ג'ואו הופך למושחת. 

מקווה להחלפה של הממשלה הנוכחית הגרועה ביותר בתולדות מדינת ישראל, שגרמה לאסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל (וגם לאסונות נוספים) לפני ה-7 באוקטובר 2024. 

מקווה שהאנשים שיחליפו אותה יהיו אנשים ערכיים שטובת מדינת ישראל ואזרחיה בראש מעייניהם ולא יתדרדו לאן שהגנרל דונג ג'ואו הגיע. 

ציטטה רלוונטית

מרק טווין: ״פוליטיקאים וחיתולים צריך להחליף לעיתים קרובות ומאותה הסיבה״