יום שבת, 31 בדצמבר 2022

תחזית אישית לשנת 2023: האם יהיה Breakthrough?

 


שנת 2022 הייתה שנה לא פשוטה עבורי. שנה של Relocation תרתי משמע. 

כמה שינויים משמעותיים בשנה זו: לגור לבד, לשכור דירה, לשפץ דירה, לעבור לדירה שלי, להסתגל לחיים בשכונה חדשה-ישנה ועוד.

פריצת דרך (Breakthrough) טרם הייתה. פריצת הדרך  הייתה רק סדנה מרחוק בת חמישה מפגשים עם מאמן אישי ועסקי אמריקאי מרשים.

קיבלתי בה לא מעט כלים, שאולי יסיעו לי לעשות פריצת דרך בשנת 2023. 

התחזית הכלכלית שלי לשנת 2023 אינה אופטימית. למזלי, ברמה האישית אין לי בעיה כלכלית ולכן אוכל להתמקד בתחומים אחרים.


התחזית שלי ביחס לעצמי


כידוע, תחזיות לא בהכרח מתממשות.


זוגיות

קוראי הבלוג יודעים שאני מחפש זוגיות חדשה. בשנה הנכנסת אהיה פנוי יותר להתנסות בתחום זה. מאוד מקווה שאצור עם מישהי זוגיות יפה.


פעילות חברתית

זהו אחד התחומים שחשוב לי לצור קשרים חדשים, לאו דווקא זוגיים, וכמובן לפתח ולשמר קשרים קיימים: יותר פגישות, יותר פעילויות ביחד. כרגע, יש לי מעט יחסים כאלה.


עבודה

זה סימן טוב שבגיל 71 וחצי אני חושב על עבודה. מקווה להמשך של עבודות בתחומי יעוץ כלכלי למשפחות והוראת ברידג'

מעריך שאתן יותר הרצאות מאשר בשנה הקודמת. יהיו גם הרצאות בנושאים חדשים. 

קשה לי להעריך האם יהיו עבודות יעודיות בתחום של ניהול סיכונים. ברור שביעוצים כלכליים יש הכרח בניהול סיכונים.


כתיבה


אמשיך בכתיבה בבלוגים שלי, באתר JOKOPOST ובויקיפדיה

האם אכתוב עוד ספר ברידג'

רעיון יש. העבודה היא רבה ומתמשכת על מנת ליצר ספר ראוי. אינני משוכנע שאספיק לעשות זאת במהלך השנה.

יש גם רעיונות לספרים בתחומים אחרים. ספק גדול האם הם יבשילו השנה.


התנדבות

כנראה שאמשיך בהתנדבות עם יוצאים בשאלה מעולם החרדי ועם ניצולי שואה

המיזם החדש והיחודי של עיריית ירושלים של חוסן כלכלי לגילאי 60 פלוס בו אני מתנדב צפוי לדרוש ממני יותר פעילות בשנת 2023.


פעילויות פנאי

הגיע הזמן להרחיב אותן. 

מקווה להשתתף ביותר טיולים בארץ עם נופים מעניינים והליכה מספיקה ברגל, כפי שעשיתי בעבר. 

עדיין לא חושב על טיולים לחו"ל אחרי הטיול לפטגוניה, שהתחיל ללא קורונה והסתיים בעולם מוכה קורונה. 

אם תהיה הזדמנות מתאימה, למקום שמספיק מעניין אותי, אזרום איתה.

מקווה להתחיל ללכת להצגות, קונצרטים ומוזיאונים.

בשנה הקודמת בקושי הצלחתי ללכת להצגה אחת. 

כמובן שעשויות להיות פעילויות חדשות לא צפויות מראש.

יש קשר בין פעילויות פנאי ופעילות חברתית. מקווה למצוא מדי פעם שותפות או שותפים לטיול, להצגה, לסרט ולשיחה מעניינת בבית קפה או במסעדה.

 

האם תהיה פריצת דרך?

 

בתפיסות של זן בודהיזם ושל טאואיזם, לא ממש שואלים שאלות כאלה.

התשובות תלויות בכל כך הרבה דברים שאינם תלויים בנו.

כאיש מערבי המושפע מתפיסות אלה קשה לי להימנע מלשאול את השאלה. 

קשה לי להימנע מלהיות אופטימי, אולי אופטימי יותר מדי, ולהעריך שתהיה פריצת דרך משמעותית.

 

 

 






 

יום שבת, 24 בדצמבר 2022

יחסי מרות מדומים

 


הייתי עדיין בחור צעיר עם בלורית ארוכה ופרועה. כבר אחרי החלק המערבי של המסע למזרח והמשפט השלישי שנאמר במהלכו.

מדיטציה טרסנדנטלית הייתה אחד מעיסוקי הפנאי, הלא מעטים שלי. היא תפסה מקום חשוב בהווייתי באותם ימים.

בנוסף לתרגול הטכניקה המתקדמת, אותה למדתי בקורס בבריטניה, למדתי על הטכניקה, התרבות והפילוסופיה שמאחוריה, ההשפעות הפיזיולוגיות, דפוס גלי המוח ועוד. 

למדתי מקריאה מעמיקה בבהגווד גיטה

למדתי משמיעת קלטות וידאו של מהרישי מהש יוגי

למדתי גם מקריאת ספרים ומאמרים של פסיכולוגים וחוקרי מוח מערביים על מדיטציה בכלל והטרנסנדנטלית בפרט. 

גם משיחות עם והרצאות של אנשים נבונים שעסקו בנושא באופן מקצועי או חצי מקצועי.

גם סיימתי קורס של צ'קרים. 

תפקיד הצ'קר הוא לבדוק האם אנשים המתרגלים את הטכניקה מתרגלים אותה באופן טוב או סביר.

מדי פעם ביצעתי צ'קינג במרכז בירושלים אחרי שעות העבודה שלי.

קורס הסמכה כצ'קר אינו קל. ראייה לכך היא שבמחזור הלימודים שלי הייתי היחיד, שסיים אותו והוסמך כצ'קר.

בהיררכיה של הקהילה, הגדולה בשנות ה-70 של המאה הקודמת בירושלים הייתי, באופן לא פורמלי, במעמד בכיר. 

אנשים היו שואלים אותי שאלות ולפעמים מקבלים תשובות לא רעות בכלל.

באופן פורמלי וגם באופן לא פורמלי היו אנשים בכירים ממני. המורים למדיטציה. 

שקלתי את האפשרות לסוע לשוויץ ובשנים מאוחרות יותר להולנד ולהשתתף בקורס כזה הנמשך כחצי שנה. 

לא הפחיד אותי עומס תרגול. לא הפחידו אותי לימודים תיאורטיים וגם לא השמועות על מקלחות קרות בבוקר וארוחות בוקר של חצי אשכולית. 

מה שכן הרתיע אותי היה ויתור על עבודה. בן דור שני לשואה המחפש ביטחון.

כל ההקדמה הארוכה הזו נועדה להביא אותי למה שהיה אז חשוב לי יותר: מציאת בת זוג

אולי תתפלאו, אבל גם היום זה חשוב לי.


לאחר צ'קינג


באחת הפעמים, שהגעתי למרכז למדיטציה לעשות צ'קינג למודטים, פגשתי את רותי (שם בדוי) שבאה לעשות צ'קינג. 

היא נראתה בחורה יפה ועדינה. כששוחחנו מעט אחרי הצ'קינג, התברר לי שהיא גם נבונה. 

ביקשתי ממנה את מספר הטלפון שלה ונעניתי בחיוב. התקשרתי והגעתי לביקור בדירת השותפות שלה, בשכונה מוזנחת אבל לא רחוקה מהאוניברסיטה בגבעת רם.

כעבור מספר ימים התקשרתי והוזמנתי לדירתה. ישבנו בסלון עם השותפות לדירת הסטודנטיות. 

לפגישה הראשונה היה טעם של עוד. היו פגישות נוספות באותו סלון.


אז מדוע יצאתי עם שותפה לדירה ולא איתה?


לא היה לי ספק מי מהשלוש מוצאת יותר חן בעיני. 

מה שהיה ברור לי היה ברור גם לדיירות הדירה.

ניחשתם נכון: רותי הייתה זו שמצאה חן בעיני.

 

אז מדוע יצאתי פעמיים עם טובה (שם בדוי) ולא יצאתי עם רותי? 

התשובה היא יחסי מרות.

לא לגמרי דייקתי כשכתבתי על דירת סטודנטיות: רק שתיים היו סטודנטיות. 

רותי סיפרה לי שהיא בת שבע עשרה ועזבה את הבית של ההורים בעיר קטנה בה התגוררה ועברה לירושלים. הרגשתי שהיא יותר פגיעה וניתנת להשפעה.

בלי לבדוק האם היא בת שבע עשרה בדיוק, או אולי כמה חודשים פחות או כמה חודשים יותר, חששתי מכך שגם ללא כוונה לנצל את מעמדי אעשה זאת  מבלי משים.  אולי הערצת הצ'קר החכם תסחוף את המודטת הפשוטה והמאוד צעירה למקומות שאולי לא באמת הייתה רוצה להיות בהם.  


מציאות מדומה


בעולם הטכנולוגי של היום אנחנו מדברים על מציאות מדומה. מערכות המחשוב יוצרות מה שנראה כמציאות על אף שאינו כזה. 

בעולם מורכב יותר ולא דיכוטומי גם על מציאות רבודה, מציאות משולבת בין חלקים מדומים וחלקים במציאות הפיזית. 

לא באמת היו יחסי מרות ביני לבין רותי. רק יחסי מרות מדומים.

נכון, ידעתי יותר על מדיטציה, פילוסופיה, מחשבים, פסיכולוגיה ונושאים  רבים אחרים. נסעתי לבד לחו"ל והצלחתי בעבודה ובלימודים אקדמיים.

המציאות אינה דיכוטומית היא רבודה (לאו דוקא במובן טכנולוגי). 

מעולם לא גרתי בדירת שותפים או שותפות ולא עזבתי עיר מגוריי לעיר אחרת.


 

 


לא רק פולנים לאומניים: לסלף את השואה במתכוון בויקיפדיה

  אימי ותלמידים באירופה אחרי השואה אימי רינה רוזנטל ז"ל איבדה את כל משפחתה בשואה . אימי גדלה בעיירה בשם  קרושצ'נקו נא דונייץ  בפולי...