יום ראשון, 28 בינואר 2024

זן ואמנות המוות: "יומני הזן" סרט מעולה

 



לא בכל יום אני יוצא מסרט ואומר וכותב שהוא אחד מהסרטים הכי טובים שראיתי בחיי.

זה קרה לי היום (27.1.24) כשיצאתי מהסרט היפני "יומני הזן". 

את הסרט ביים הבמאי היפני יוג'י נקאה והשחקנים הראשיים הם קנג’י סוואדה, טקאקו מאטסו. 


הסרט: התפתחות איטית ועדינה וריבוי רבדים


גיבור הסרט הוא סופר יפני בשם טוסוטומו החי לבדו באזור נידח. כותב ספרים ומכין מזון מצמחים  שהוא מגדל ואוסף בטבע.

לאט, לאט מתפתחת העלילה ברבדים השונים. דברים שכבר הופיעו קודם מקבלים משמעות ומשתלבים בתמונה הכוללת על כל רבדיה.


רובד ראשון: יופיו של הטבע

צילומי הטבע באזור מגוריו של הסופר פשוט יפים באופן יוצא דופן.

בין אם מדובר בתמונת נוף מרחוק ובין אם מדובר בפרטים של צילומו של עצם קטן מקרוב, למשל: פרי.


רובד שני: חודשים בשנה


כל חלק מתייחס לחודש אחר בשנה. כמובן גם הטבע שברובד הקודם משתנה בהתאם לחודשי השנה.

התחלת כל חלק היא בתמונה אחת, שבה גם מצוין שם החודש וגם מופיע אימרה של מורה זן או איש זן  נחשב.  

האימרה כנראה מתייחסת באופן מורכב לאותו חודש. 

זיהיתי שניים מאנשי הזן הללו: דוגן ובאשו.


רובד שלישי: אוכל

פעם בחודש מגיע מישהו לאכול איתו. 

טוסוטומו מכין אוכל נפלא, וכמקובל ביפן גם יפה ואסתטי. 

רואים גם את המתארחים אצלו נהנים מהאוכל ומעניקים לו מחמאות.

רובד האוכל קשור גם לעברו הרחוק. הוריו שלחו אותו למנזר זן כנער משום שלא היה מספיק אוכל בבית.


רובד רביעי: זוגיות

תמונה של אישה בביתו מתבררת במהלך הסרט כאשתו  שהלכה לעולמה. 

האוכלת העיקרית ביחד איתו היא עורכת בהוצאת הספרים שבאה לבקר אותו במסגרת עבודתה. 

יש גישושים בהקשר של זוגיות. 

לא אעשה ספוילר המגלה מה קורה ביניהם.


רובד רביעי: מוות

לא רק אשתו המתה. 

גם אימה של אשתו ההולכת לעולמה במהלך הסרט. גם ההתיחסות של הסופר המבוגר למותו הצפוי בעתיד הלא רחוק.

ההתיחסות של הסופר למוות שלו ושל אחרים היא חלק מרובד זה.


רובד חמישי: אמנויות וזן

הדרך להבנת העולם של אנשי זן עשויה לעבור דרך אמנות.זו יכולה להיות אמנות לחימה. זה יכול להיות גם טקס תה. כמעט כל דבר עשוי להיות אמנות זן. 

חשוב היחס לאמנות שבסופו של דבר עשוי להביא למעין מיזוג בין ישות המתרגל לבין האמנות. 

דוגמה לכך הוא ספר מרתק ששמו Zen in the Art of Archery

הספר המרתק הזה נכתב על ידי אויגן הריגן, פרופסור גרמני לפילוסופיה, שדרך אמנות זו ניסה להבין את הזן בודהיזם.  

רכישת המיומנות אינה טכנית. היא בעיקר תפיסתית. רק כשהתלמיד תופס את עצמו ואת החץ והקשת כישות אחת הוא מצליח לדייק בירי החיצים.

על פי המתרחש בסרט, הכנת אוכל היא אמנות זן של הסופר גיבור הסרט. הוא מנסה להגיע לשלמות בהכנת האוכל וקושר את זה להיבטים אחרים של החיים. 


אמנות זן מפתיעה לקראת סופו של הסרט


ככל שמתקרבים לסוף לוח השנה (ברובד השני) כך גם גדל העיסוק בשאלת המוות.

הסופר מדבר על זה שכל אחד מפחד למות והוא מתכוון להתמודד עם זה. רק כשהמוות הופך לחלק ממך אינך מפחד ממנו.

ההתמודדות עם שאלת המוות הופכת לאמנות זן. מכאן  צמחה הכותרת שלי לפוסט.


נושא מרתק שלא היכרתי קודם. היכרתי את התמקדות בהווה גם על סף המוות.

התמקדות שעולה מסיפורי זן שעל אחד מהם כתבתי בפוסט טראומה בסין.


כמובן שיש הבדל בין אמנויות זן לבין אמנויות זן. באמנויות זן יש מסטר ממנו לומדים אורך תקופה ארוכה. במקרה זה אין מסטר. 

ההבדל היותר מהותי הוא כשלומדים אמנות אחרת רוכשים יכולות שנשארות עם התלמיד. 

למשל, מי שלומד קארטה כאמנות זן, הופך למומחה בתחום. 

במקרה של מוות לא נשארת יכולת כלשהי.

 


מדוע אני מתחבר יותר מאחרים לסרט הזה?


1. יש לי חיבור משנות העשרים של חיי עם הזן בודהיזם. 

למעשה, אני משתדל לאמץ לעצמי תפיסת זן במגבלות של אדם החי בתרבות מערבית ומנסה לעשות זאת רק באמצעות קריאה והתנסות. 

החיבור הזה עולה גם בכמה פוסטים בבלוג זה, למשל: 

היות שבסרט יש כמה רבדים, יש רבדים שמי שחווה זן בודהיזם באופן כלשהו יכול לקלוט גם רבדים עמוקים יותר. 

למשל אמירות קצרות של מורי זן ואנשי זן חשובים אחרים, שמוצגות. 

זיהיתי במהלך הסרט אימרה המיוחסת לדוגן ואימרה המיוחסת לבאשו (באשו הוא מורה זן שנחשב גם לאחד מגדולי כותבי שירי הייקו).

הערת שוליים: התרשמתי כמעט בוודאות שגם במאי הסרט יוג'י נקאה חווה זן באופן כלשהו, שאם לא כן לא היה מצליח לצור את הסרט כפי שהוא.


2. עיסוק במוות וב"ישורת האחרונה"

כל קורא של בלוג זה נתקל בלא מעט פוסטים שנגעו בשאלות אלו. למשל: בין החיים למוות"לחיות" - שם קצת אירוני לסרטהישורת האחרונה או אולי שתי הישורות האחרונות.

גם הסרט מתפתח לכיוון של עיסוק במוות.


3. עיסוק בזוגיות

בינואר לפני שנתיים התגרשתי. אני עסוק גם בחיפוש זוגיות חדשה. הפוסט האחרון בנושא זה בבלוג האישי שלי: 

גיבור הסרט, הסופר  טסוטומו, היה נזיר זן בודהיסטי. בשונה ממני אינו מחפש באופן אקטיבי זוגיות חדשה. הוא כן מנסה להציע זוגיות למישהי כשהמציאות מרמזת על היתכנות של קשר כזה. 


4. כתיבה

גיבור הסרט הא סופר. בלא מעט מזמנו בבקתה מבודדת הוא עוסק בכתיבה.

כידוע גם אני מרבה לכתוב. בבלוג זה. בבלוג על כלכלת המשפחה, בבלוג על ניהול סיכונים, בבלוג על ברידג', בבלוג על מחשבים ובאתר Jokopost.

כתבתי גם ארבעה ספרי ברידג' וערכים בויקיפדיה העברית.





תגובה 1:

לא רק פולנים לאומניים: לסלף את השואה במתכוון בויקיפדיה

  אימי ותלמידים באירופה אחרי השואה אימי רינה רוזנטל ז"ל איבדה את כל משפחתה בשואה . אימי גדלה בעיירה בשם  קרושצ'נקו נא דונייץ  בפולי...