"לחיות" - שם קצת אירוני לסרט

 

קורסוואה בעת צילומי הסרט "שבעת הסמוראים" בשנת 1954. מקור התמונה: ויקיפדיה

זכויות יוצרים: נחלת הכלל

הסרט הבריטי החדש והמרגש "לחיות" עוסק באופן אירוני דווקא באדם שמגלה פתאום שהוא "בישורת האחרונה" של חייו. 

התסריטאי קאזואו אישיגורו, הסתמך על סרט מופת של אקירה קורוסאווה (1910-1988) הנקרא "איקירו" או בעברית לחיות. 

הסרט של קורוסאווה משנת 1953 הוא סרט בשחור-לבן. 

צפיתי בו בשנות ה-70 של המאה הקודמת בהקרנה לסטודנטים באוניברסיטה העברית בגבעת רם. 

התייחסתי אליו בפוסט ספי: הגלוי והנסתר. 

סרטים מפורסמים יותר של קורוסאווה הם ראשומון ושבעת הסמוראים.

צפיתי בלא מעט סרטים של קורוסאווה ואת רובם אהבתי.

 

קאזואו אישיגורו

 

 

קאזואו אישיגורו. מקור התמונה: ויקיפדיה.

 by Kubik

 Cracow (Poland), October 29, 2005

 Cppyrights: CC BY 2.5

 

קאזואו אישיגורו הוא סופר ולא תסריטאי. לא סתם סופר, אלא סופר שזכה בפרס נובל בשנת 2017. 

משמו אתם מבינים שהוא יפני ולכן לא מפתיע שהוא מכיר את סרט המופת הנ"ל דובר היפנית. 

אישיגורו אינו יפני החי ביפן. הוא חי בבריטניה ונשוי לאישה אנגליה. 

הוא זה שהעלה את הרעיון לעשות גרסה חדשה של הסרט של קורוסאווה.

"לחיות"

גם הסרט לחיות בו צפיתי הוא סרט נפלא. השלד המהותי של הסרט זהה לזה של סרטו של קורוסאווה.

פקיד עירייה נוקשה וחסר התחשבות באזרחים, אותם הוא אמור לשרת, משתנה בבת אחת והופך למישהו שמקדם פרויקט של הקמת גן שכונתי.

בגרסה החדשה זהו גן משחקים לילדים.  

זה קורה כשהוא מגלה שהוא חלה בסרטן וימיו ספורים. כשהוא מגלה את זה הוא מתחיל לחיות במקום לחזור על דפוס חיים ישן ואפור. 

באמצעות פרויקט הגן הציבורי, שעל קידומו הוא נלחם במתנגדים הביורוקרטים (בסרט של קורוסאווה מדובר במשפחת פשע המתנגדת לפרויקט) הוא מעניק משמעות לחיים שלו. 

הסוף הוא חמוץ-מתוק: הגן מוקם והתושבים, שכל השנים שנאו אותו, מדברים עליו בהערכה, שלא לומר הערצה. 

החלק החמוץ זו הפטירה שלו.

 

אירוניה 

השם "לחיות" בהקשר של אדם שנושק ל"ישורת האחרונה" הוא שם אירוני.

הוא חי הרבה שנים ועכשיו הוא חולה סופני שתוך זמן קצר כבר לא יחיה. 

מצד שני דווקא בסוף "הישורת האחרונה" הוא חוזר לחיות חיים מלאים יותר הוא נלחם להשגת מטרה. 

בגרסה הנוכחית של הסרט הוא גם מנסה להינות מהחיים. הוא מזמין בחורה צעירה, שעבדה תחתיו ועזבה למקום עבודה אחר, למסעדה מפוארת ומדבר איתה ועם אחרים באופן אישי יותר וגלוי יותר.

הוא מתחיל לראות אנשים אחרים כבני אדם ולא עוד כחלקים ממכונה ביורוקרטית. 

ההבנה שמה שחשוב בחיים היא לאו דווקא כסף, מעמד וכוח אופיינית לאנשים הנמצאים בשלבים מסוימים של הפרידה מהחיים.

תוכלו לראות את זה בספרים העוסקים בשלב זה של החיים. למשל בספרה של הפסיכיאטרית אליזבת קובלר-רוס.

לא חיקוי של המקור

היפה ב"לחיות" הוא שאינו חיקוי של המקור אלא גם מציג זוויות נוספות.

"איקירו" הוא סרט מהתרבות היפנית. המתנגדים להקמת הגן הציבורי הם כנופיות פשע. כנראה היאקוזה. כולם מפחדים מהם, פרט לגיבור הסרט.

"לחיות" ממוקם בבריטניה של שנת 1953 (שנה אחרי שיצא לאקרנים הסרט המקורי של קורוסאווה). 

התרבות היא אנגלית. השחקנים אנגלים. המבטא הוא אנגלי. הנימוסים אנגליים. גם ה-Under Statement. 

איני זוכר בסרט המקורי של קורוסאווה, דמות רגישה ומרגשת כמו העובדת הצעירה, שעזבה את מקום עבודתה ככפיפה של גיבור הסרט.

אותה צעירה שלה הוא מגלה את סודו. אותה צעירה שהוא מזמין למסעדה. 

 

נגיעה קלה בתרבות היפנית ובתרבות הבריטית

גם בתרבות הבריטית, לפחות עד לפני כמה עשורים, וגם בתרבות היפנית יש נוקשות, סגירות, נימוס ופורמליות אבל ההבדלים הם גדולים מאוד. 

יפן כמעט ואינה קולטת מהגרים. היא מאוד הומוגנית מבחינה תרבותית. 

האימפריה הבריטית, שכבר מזמן אינה אימפריה, התקשתה להתאים את עצמה למציאות וראתה באזרחי מדינות שבהן שלטה בעבר כנתינים של המלכה או היום המלך ואיפשרה להם להגר אליה.

התוצאה היא מדינה רב תרבותית. 

לולא הייתה מדינה רב תרבותית, בריטניה הייתה קרובה לסוג של אסון קולינארי.

הבריטים הקלאסיים שומרים על פרטיות ולכל היותר ישאלו מישהו שהם לא מכירים את דעתו על מזג האוויר. 

היפנים יותר מדויקים ויותר אובססביים ואין להם את ההומור הבריטי המיוחד והשנון.

האוכל שלהם מעניין וטעים לחיכי. התרבות שלהם ייחודית ומעננינת, על פי שאינה חפה מהשפעות של תרבויות זרות בעיקר של מדינות  במזרח אסיה..

 

הערת שוליים

במובן מסוים נוהגים יוצרי הסרט באופן דומה לאקירה קורוסאווה. 

הם עושים אינטרפרטציה בתרבות אחרת של יצירה קלאסית. בדיוק כמו קורוסאווה.

"כס הדמים" שלו הוא אינטרפרטציה יפנית של "מקבת" של ויליאם שקספיר. 

סרט אחר הוא אינטרפרטציה יפנית של ספר של דוסטוייבסקי.

גם איקירו מבוסס על "מותו של איבן איליץ" של לב טולסטוי.