‏הצגת רשומות עם תוויות חטופים בעזה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חטופים בעזה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 9 באוקטובר 2025

הפגנה אחרונה למען החזרת חטופים מעזה?

 

אני בהפגנה להחזרת החטופים בעזה . זכויות יוצרים: אבי רוזנטל

ביום הראשון של חג סוכות מעט לפני הצהריים הגעתי אל משפחות החטופים ברחוב עזה בירושלים, לא רחוק מביתו של בנימין נתניהו. 

ישבנו באזור הכיכר של הצטלבות הרחבות עזה ומטודלה ובני משפחות של חטופים דיברו. 


אחת הדוברות, קיבוצניקית שאיבדה בני משפחה ב-7 באוקטובר וגופתו של אחיה מוחזקת בידי החמאס אמרה שני דברים. 


הראשון, שצריך להחזיר את החטופים החיים תחילה. לו אחיה היה בחיים זה מה שהוא היה רוצה שיקרה. 


השני, היא אמרה "תודה" לעשרות האנשים שבאו לשבת עם המשפחות ביום החג. 


בשני חשבתי שהיא טועה. 

המשפחות לא צריכות להגיד לנו תודה. 

אסור לאפשר מצב שבו אזרחים ישראלים נחטפים ומופקרים. היום זה הם, ואם הפקרה תהיה הנורמה, מחר זה עלול לקרות לכל אחד מאיתנו. 

אנחנו שם בשביל המשפחות, אבל גם בשביל עצמנו, כדי שהחברה הישראלית תחזור להיות חברה שבה דואגים לאזרחים ולא מפקירים אותם. 


פעם אמר לי מישהו שהיה איש עסקים, ש"את הכסף סופרים במדרגות". 

ההקבלה לכך בהקשר של עסקת סיום המלחמה והחזרת החטופים היא שאני אהיה בטוח שחטופים חיים חוזרים רק כשיחצו את הגבול לישראל. 


הסיכויים לכך גבוהים. 

אני מצפה שזו תהיה הפעילות האחרונה שלי להחזרת חטופים משום שבקרוב אולי לא יהיו חטופים חיים וגם מרבית אלה שמתו שם יוחזרו, למעט גופות שלא יצליחו לאתר את מקום הימצאן. 


לא עשיתי מספיק להחזרת החטופים ולא עשיתי יותר מרבים אחרים, אבל כמעט כל שבוע הייתי בעצרות או בהפגנות להחזרת החטופים.

שוחחתי כמה פעמים עם משפחות בכיכר החטופים. 

תרמתי פה ושם כסף וגם כתבתי לא מעט על הצורך בהחזרתם המידית, למשל: 


מקווה שזה יהיה סיומה של המלחמה בעזה, שהתארכה הרבה מעבר לנדרש וגרמה סבל רב בישראל ובעזה. 



אתגרים גם אחרי חזרת החטופים 



זה לא הזמן לכתוב על האתגרים בהקשר של שיקום מדינת ישראל. 

כתבתי על זה לפני ואכתוב על זה אחרי חזרת החטופים.


זה כן הזמן לכתוב על זה שאחרי שיחזרו החטופים סביר שיצטרכו לא מעט עזרה על מנת להשתקם. 

אם יש דברים שאני אוכל לעשות למענם ללא תשלום,  אפשר לצור איתי קשר.


כך אני פועל במשך יותר מחמש עשרה שנים לטובת ניצולי שואה ובמשך פחות שנים למען אוכלוסיות ספציפיות אחרות. 



הערת שוליים



ברמה האישית שלי אני מקווה שסיומה של הפרשה העצובה של חטופים בעזה, יפנה לי זמן לעשיית יותר דברים אחרים שאני מעוניין לעשות.






יום שישי, 28 בפברואר 2025

אלי שרעבי: לחזור מהתופת ולהישאר בן אדם

 


מזמן לא התרשמתי מאדם כמו שהתרשמתי מאלי שרעבי, חבר קיבוץ בארי, ששוחרר לפני זמן לא ארוך משבי בעזה. לכולנו יש מה ללמוד מהאיש הנפלא הזה. 

כשצפינו בו ובשני החטופים שחזרו ביחד איתו מהשבי הארוך בעזה במצב פיזי נורא יכולנו רק לרחם עליו. אדם שאיבד את עולמו: אשתו ובנותיו נרצחו, אחיו נרצח בשבי החמאס והוא עצמו נראה במצב נורא אחרי העינויים וההרעבה בעזה. 

אדם שהיה קרוב להיות בעצמו אחרי "הישורת האחרונה".


אלי שרעבי שראינו כשלושה שבועות אחרי חזרתו מהשבי, בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין (27.2.25) היה אדם לגמרי אחר. 

אדם שלא נתן לבשורה המרה של אובדן כל בנות משפחתו הגרעינית ושל אחיו בשבי החמאס לשבור אותו, 

אדם שאינו מפחד לגעת בכל הנושאים הכי כואבים, למרות שאילנה דיין הציעה לו להגביל אותה בנושאים שקשים לו.

אדם שבא לאולפן לטובת החטופים שנותרו עדיין בשבי. במיוחד החטוף אלון אהל. 

בחור צעיר שהיה ביחד איתו במינהרה במשך יותר משנה, כשהם כבולים ומעונים והוא תמך בו לכל אורך התקופה כמו אב. 

הוא גם הכין את אלון לאפשרות שהוא כאדם בשנות ה-50 של חייו ישוחרר לפני אלון.

אלון שהושאר פצוע לבד אחרי שכל אלה ששהו ביחד איתו במנהרה חזרו לארץ.

 

שרעבי תיאר את הגישה ההישרדותית שלו במהלך השבי. ההתמקדות בדברים העכשוויים הקונקרטיים כמו עוד קצת מזון או שתייה. 

חריגה ומרשימה במיוחד התיחסותו לאובדן אשתו ובנותיו. במקום לבכות את האובדן הנורא הוא דיבר על כך שזכה לשלושים שנים טובות עם אשתו ועל השנים שזכה לחיות עם בנותיו. 

אין לי מושג האם שרעבי מכיר את התפיסת של זן בודהיזם היפני, אבל ההתנהלות שלו וההתמקדות בהווה בהחלט מזכירות את התפיסה הזו המתמקדת בהוה הקונקרטי. 

הוא בהחלט נראה כאדם שיתמודד באופן מרשים עם השבר הנורא ויבנה את עצמו מחדש.


אלי שרעבי אינו היחיד


שרעבי אינו היחיד שהתרשמתי מההתמודדות שלו באופן יוצא דופן. לא אזכיר שמות אחרים על מנת לא לקפח בטעות מישהו או מישהי.

אנחנו רואים הרבה אנשים טובים מרשימים וערכיים ששרדו את השבי וכשחזרו מתמקדים בהחזרת החטופים שנותרו מאחור ובשיקום הקהילות שלהם.

 
אנחנו רואים את רוב משפחות של חטופים, שחזרו בחיים או, לצערנו הרב, החוזרו מתים, מתיצבות ואומרות שהן ימשיכו להאבק עד החזרת אחרון החטופים. 


האנשים האלה מייצגים את ישראל היפה, את הערכים של מקימי ומנהיגי מדינת ישראל, מימין ומשמאל,  מהקמתה, במשך שנים ארוכות . 

ערכים של ערבות הדדית ואי הפקרת פצועים בשטח. 


לא הגיע להם לעבור את מה שהם עברו, אבל לא תמיד הימנעות מסיכון תלויה בהם.  


בקצה השני של הסקלה מצוי בנימין נתניהו, האיש שאחראי על האסון הגדול בתולדות מדינת ישראל יותר מכל אחד אחר. 

האיש שלו היה פועל אחרת ניתן היה להימנע מהאסון הנורא או לפחות להקטין אותו.

האיש ששם את האינטרסים האישיים שלו לפני כל דבר אחר, כולל הימנעות מהחזרת החטופים במועד מוקדם יותר. זה היה חוסך חיי חטופים והרבה סבל לחטופים שחזרו מהתופת וכאלה שעדיין שם. 

האיש שלא לקח אחריות על מעשיו ולא גילה אמפתיה לאלה שנפגעו.

  

 






מה אני כותב: ממואר או אוטוביוגרפיה?

אני בריצת 10 ק"מ במרתון ירושלים 2025 כותרתו של פוסט קודם הייתה  מה אני לומד מספרו האוטוביוגרפי של הר יקו מורקמי על ריצה למרחקים ארוכים?...