פוסט אורח: חיים גן טוב: חמישה משלושת מאות ושישים

 

חיים גן טוב. 
זכויות יוצרים לתמונה: דליה גן טוב

חברי חיים גן טוב, כתב שני ספרים. את שניהם קראתי.

הספר הראשון עוסק בשוד הכספות אותו פיענח כקצין משטרה. 

פוסט האורח עוסק בספר השני שכתב העוסק באופן בו שרדו הוריו ואחותו, אז תינוקת, את השואה בליטא. 

כמו חיים, גם אני דור שני לשואה. השואה מעסיקה אותי לא מעט וגם בבלוג זה נגעתי בה מזוויות שונות. 

כמו ההורים של חיים גם המשפחה של אבי מליטא.

חשבתי שנכון לתת לחיים לכתוב פוסט אורח על הספר השני שלו העוסק בהישרדות של הוריו ואחותו התינוקת בשואה.  

בכל הבלוגים שלי פוסט אורח נכתב כפי שנכתב על ידי הכותב ללא עריכה שלי. האחריות על תכניו היא של הכותב.

חמישה משלוש מאות

..."אכטונג!" (שימו לב), נשמעה שאגת המפקד 

הגרמני. 

שלוש קבוצות ראשונות של יהודים- גברים, נשים, 

ילדים ותינוקות- הובלו על ידי החיילים אל התעלה הארוכה והוצבו על שפתה, גבם אל מכונות הירייה.

הם נדרשו להתפשט מבגדיהם ונחשפו עירומים כביום 

היוולדם.

אל מכונות הירייה ניגשו עשרה חיילים ושוטרים. שלושה

מהם התמקמו ליד כל אחת מהן, קסדות שחורות

לראשיהם. מפקדם הקצין עמד זקוף מעט מאחוריהם.

אחד מכל שלושה החזיק בקת המקלע, והמתין לפקודת

 הרצח.

"אף אחד מאלה שניצבו מול מותם לא הוציא מילה, עד

שנשמעה פקודת הירי של המפקד הגרמני", אמרה

ביילה ופרצה שוב בבכי. "זעקות הפחד והכאב הנוראיות

של ההולכים אל מותם", התייפחה, "התמזגו עם שאגתו

של המפקד ועם מטחי היריות שקרעו את השמיים מיד

אחריה".

"שמונת אלפים יהודים",  המשיכה ביילה בקולה 

המרוסק, "רוב יהודי מחוז שווינציאן, נרצחו ונפחו את נשמתם בתעלה שאורכה מאתיים מטר. היסטוריה יהודית בת מאות שנים נמחקה שם ביום אחד!"

הלומת יגון וכאב נמלטה רחל לחדרה והשתטחה מלוא

גופה על מיטתה, מליטה פניה בידיה. היא לא הצליחה

אולי אף לא רצתה, להפסיק את היבבות המרות שפרצו

מגרונה, מקוטעות ובלתי נשלטות...

***

זהו קטע מספרי "חמישה משלוש מאות ושישים" שיצא 

לאור בישראל לפני כשנתיים וממשיך גם כיום לעשות 

חיל בארה"ב ובארצות נוספות שם הוא מופץ על ידי

"אמזון". הוא דורג במקום הראשון בין רבי המכר של 

"אמזון" בתחום היסטוריה יהודית.

הספר מבוסס על אירועי אמת והוא מחזיק 370 עמודים.

במרכזו סיפור הישרדותם המופלא של הוריי וכמה מבני 

משפחתם בשנות השואה.

תקציר

בסוף ספטמבר 1941, בעת שחיילי הצבא הנאצי 

ועוזריהם נכנסו לעיירות מחוז שווינציאן (אז פולין, כיום

ליטא), נמנו בכפר החקלאי הקטן בו התגוררו הוריי

כשלוש מאות ושישים יהודים.

"עליכם לארוז מזון ומטלטלין לשלושה ימים", פקדו

השוטרים הליטאים על יהודי המקום, "ובעוד שלוש

שעות להתייצב במבואות הכפר לעבודות עבור הצבא

הגרמני".

שנים עשר מהתושבים, כולם בני משפחתי ובהם הורי ובתם (אחותי), אז תינוקת בת שלושה שבועות, החליטו לעשות מעשה ולא לשעות לפקודה; הם נמלטו בעור שיניהם אל היערות מבלי לדעת מה צופן להם העתיד.

הם עברו שנים של מסע הישרדות ותלאות בלתי נתפס 

של ייסורי גוף ונפש: שלג וכפור, רעב ומחלות,

התמודדות בלתי פוסקת עם מכשולים וסכנות חיים.

ולצד כל אלה- לבטים ושאלות קיומיות, הרהורי כפירה

ומשברי אמונה חריפים.

רק חמישה מהם שרדו, בתוכם  הוריי ואחותי 

התינוקת.

סיפורם של השנים עשר  שנטלו גורלם בידם הוא סיפור

של תושיה, מנהיגות, נחישות, אמונה וגבורה. זכרונותיה

של אמי, מימים רחוקים של טרם שואה, משולבים

וארוגים בסיפור ההישרדות יוצא הדופן.

***

את הספר ניתן לרכוש ישירות דרך הסופר במחיר של 70 ₪ בתוספת דמי משלוח (בדואר רשום) בסך 20 ₪.

להזמנות:

חיים גן טוב- 050-8445270

haimgt16@gmail.com

מסע לפולין עם "יד ושם": תכנון מדוקדק של השמדה

 

מסמך כלכלי של המשרד למשק וכלכלה של גרמניה הנאצית. מקור: המסע לפולין של "יד ושם"

בפוסט קודם כתבתי על המסע הצפוי שלי לפולין עם "יד ושם". 

בסדרת הפוסטים, שתיכתב בקרוב, אתיחס למסע המוצלח לפולין עם קבוצה טובה, מגוונת ומפרגנת ועם מדריכה מעולה. 

ההתיחסות למסע שהוא גם משא לא קל היא אישית שלי, כפי שאני עושה במרבית הפוסטים בבלוג זה. 

בפוסט זה אתיחס לשיטת ההשמדה של יהודים ואחרים. 

מדובר בשיטה מדויקת ומחושבת עד לפרטי פרטים, כפי שאתם רואים במסמך הקצר ברישא של הפוסט. 

המסמך מזכיר במעט ניתוחים כלכליים שאני ויועצים אחרים לכלכלת המשפחה מבצעים. 

במקרה זה מדובר במאזן הכנסות-הוצאות. 

יש הבדל אחד בין התכנון הכלכלי של המשרד למשק וכלכלה הנאצי לבין התכנון הכלכלי שנעשה עם ועבור לקוחות בכלכלת המשפחה. ההבדל הזה הוא מהותי.

אנחנו עושים אותו בשביל לעזור למשפחות וליחידים  להתנהל טוב יותר כלכלית.

המשרד הנאצי עשה זאת כדי לנצל באופן מקסימלי יהודים שעובדים במחנות וימצאו את מותם תוך חודשים ספורים.  

המרצחים אינם שוכחים אף פריט התורם להכנסה, גם אם הוא זניח, למשל: "ביגוד לאחר מותו", "הכנסות משימוש יעיל בגופה",  ו"רווח עתידי משימוש בעצמות ובאפר". 

גם בהוצאות הם מדייקים: מזון (0.6 רייכסמרק), ביגוד (0.1 רייכסמארק), הוצאות של שריפה.

המאזן הכולל הוא חיובי מבחינת גרמניה הנאצית. רווח ממוצע של 1,631 רייכסמרק על יהודי עובד עד להמתתו או עד למותו.

החלק המזעזע עוד יותר: הנחות תוחלת החיים

גם אני מניח הנחות תוחלת חיים של לקוחותיי. להבדיל אלף אלפי הבדלות, ההנחות שלי נמדדות בשנים. 

למשל: כמה שנים צפוי אדם לחיות בדיור מוגן? לכמה שנים יספיקו הרכוש שנצבר והנכסים הפיננסיים שנצברו אחרי שאדם יוצא לפנסיה? 

משרד המשק והכלכלה הנאצי מעריך שתוחלת החיים של עובד הכפייה היהודי היא 9 חודשים.

רימו את הקורבנות

ערימות נעליים של נרצחים באושוויץ, זכויות יוצרים: אבי רוזנטל 11.25

ידיעה של הקורבנות שהם ימצאו את מותם בקרוב עלולה לצור התנגדות וניסיונות בריחה. 

כך למשל, לקורבנות של מחנה ההשמדה טרבלינקה הוצג כאילו הם מועברים על מנת ליישב חבל ארץ נידח הקרוב ליערות. 

כתוצאה מכך הם לקחו איתם את כל מה שהם יכולים לקחת מרכושם. 

במחנה השמדה, להבדיל ממחנה ריכוז, משמידים כמעט את כולם תוך זמן קצר מהגעתם למחנה. 

כל הרכוש שהביאו איתם משתלב היטב עם התחשיבים הכלכליים המעוותים מוסרית. 

הוא עבר לרשות השלטונות הנאצים לאחר רצח הקורבנות. 

ועידת ואנזה תמונה גדולה יותר

כשביקרתי בברלין, נסעתי לארמון ואנזה הנמצא מחוץ לעיר. 

בארמון זה נערכה ועידת ואנזה בשנת 1942. מטרת הועידה הייתה תכנון הפתרון הסופי. 

בתערוכה המתקיימת בארמון הוצגו מסמכים מהועידה. 

במסמך שכתב הפושע הנאצי אדולף אייכמן מוסבר מדוע להקים מחנות ריכוז ומחנות השמדה דווקא בפולין? 

אם מישהו חושב שזה בגלל שהפולנים היו אנטישמים, הוא טועה. 

היו ויש לא מעט פולנים אנטישמים, אבל היו ויש לא פחות אנטישמים במדינות מזרח אירופה אחרות כמו רוסיה, אוקראינה, ליטא ולטביה. 

כנראה שבקרואטיה ובהונגריה היה שיעור גבוה יותר של אנטישמים. 

אייכמן הפעיל את אותו היגיון כלכלי שהפעיל המשרד למשק וכלכלה הנאצי. 

לפני השואה היו בפולין יותר משלושה מיליון יהודים. הרבה יותר מאשר במדינה אירופאית אחרת כלשהי. 

בגלל שמספר גדול יותר של יהודים המתגוררים קרוב יותר למחנות, שינוע היהודים למחנות ריכוז והשמדה בפולין הוא זול יותר.

הפוסט הבא

הפוסט הבא יהיה על "הרוצח השקט".

 

השואה מנקודת המבט שלי

 

האנדרטה לזכר יהודי קרושצ'נקו שנרצחו על ידי הנאצים בשנת 1942

אתמול (23.4.25) הייתי בזיכרון בסלון במתנ"ס בבית הכרם בירושלים. 

זאת הפעם הראשונה שהמרצה לא היה ניצול שואה או שורד שואה. 

גיורא אלון הוא דור שני לשואה. ההרצאה שלו הייתה טובה ומעניינת, אבל לא דומה מי שחווה את הזוועה הזו על בשרו למי שאחד או שניים מהוריו (במקרה של גיורא) חוו את זה. 

נותרו בישראל רק כ-120 אלף שורדי שואה. רובים במצב בריאותי גרוע במיוחד. רובם כבר אינם יכולים לספר על מה שעברו. 

מי יודע, אולי בשנה שעברה אני אספר בזיכרון לסלון כבן דור שני לשואה. 

חשיפה שלי לשורדי שואה

1. אימי איבדה את כל בני משפחתה הגרעינית 
היא התייתמה כנערה משני הוריה. היא היחידה ששרדה את השואה.

אחיותיה בעליהן וילדיהן נרצחו כולם. שמות חלק מהם מופיע באנדרטה בקרושצ'נקו, העיירה בה גדלה, המופיעה בתמונה בתחילת פוסט זה.

היא איבדה גם קרובי משפחה רבים אחרים שנרצחו אף הם.

2. הוריה של מי שהייתה אשתי איבדו את כל משפחתם הגרעינית וקרובי משפחה נוספים.

3. אני מתנדב בסיוע לניצולי שואה 

לפרטים: הרבה אנשים טובים באמצע הדרך או לקראת סופה 

4. יעוץ ללא תשלום בכלכלת המשפחה

ב-15 השנים האחרונות אני גם יועץ לכלכלת המשפחה. שורדי שואה מקבלים את אותו היעוץ שמקבלים ממני אחרים. ההבדל הוא שהם אינם משלמים על היעוץ. גם היום ובעתיד מוזמנים לפנות אלי ליעוץ ללא תשלום. 

5. הרצאות ללא תשלום

אני מרצה על מגוון רחב של נושאים. חלק מההרצאות שלי הן לשורדי שואה. על הרצאות לשורדי שואה איני גובה תשלום כלשהו.

6. במסגרת לימודיי לתואר שני בפסיכולוגיה  

השתתפתי בקורס בו אספנו חלומות של אזרחים ותיקים. חלק מהם היו ניצולי שואה. לפרטים: הדקירה שקהתה. 

7. סיור ביזארי בבית חולים פסיכיאטרי

חולה מאושפז בבית חולים לחולי נפש עשה לי סיור פרטי מודרך על ידו במחלקות בית החולים. 
אחת הדמויות שהוא הציג לי היה שורד שואה. 

לפרטים: בעל הקיוסק: שורדי שואה או ניצולי שואה? 

איך היותי בן דור שני לשואה השפיעה עלי? 

ההשפעה של היותי בן דור שני לשואה גדולה יותר ממה שמשערים במבט ראשון. 

אני מעריך שחלק מההשפעות דומות גם לגבי אחרים. 

למעשה זהו אחד משני הצירים המרכזיים שמשפיעים עלי.

ילדים הם החשובים ביותר 

אחותי ואני היינו הדבר החשוב ביותר בחיים של אימי ז"ל. כשנולדו לי ילדים גם הם הפכו לחשובים במיוחד עבורה. 

היא הייתה מוכנה לוותר על הכל רק למען לא יחסר כלום לילדים. 

לפעמים זה היה קיצוני מדי. יכולנו להסתדר גם בכוחות עצמנו. 

 אימה של גרושתי, שורדת אושויץ, אמרה שניצחה את היטלר. הוא רצה להשמיד אותנו ולה יש בנות ונכדים. 

היא לא ניצולת השואה היחידה ששמעתי אותה מתבטאת באופן הזה.

זו גם הגישה שלי. ילדיי הם אחד מהדברים הכי משמעותיים בחיי. 

אני מוכן לוותר על הרבה למענם. זה גם הכיוון בהקשר של נכדתי הראשונה בת החודש, ואולי גם נכדים נוספים אם יהיו לי.

חשש שיקרו דברים לא טובים

מי שחווה על בשרו את השואה מביא בחשבון שעלולים להתרחש אירועי סיכון, שלא לומר אירועי אסון. 

התוצאה היא שחלק מאותם אנשים יקחו פחות סיכונים. 

ההשפעה של מה שקרה לדור שלפני פעלה עלי באופן כזה. 

פחד מהחלפת מקום עבודה

למרות שהיה לי מוניטין כאיש מקצוע טוב בתחום המחשבים ומערכות המידע, חששתי לעזוב את המשרה שלי במלם , אז יחידת סמך ממשלתית של משרד האוצר.

העדפתי לעבוד במקום שבו יש פנסיה תקציבית ולא מפטרים בו עובדים.

דחיתי לא מעט הצעות עבודה רק בגלל החשש הזה. 

על המעבר שלי לשוק הפרטי, שהתחיל רע ונגמר טוב, תוכלו לקרוא בפוסט: שקיפות או מה צריך יועץ לכלכלת המשפחה לגלות ללקוחותיו על התנהלותו הכלכלית? 

מונוגמיסט

תמיד חיפשתי בת זוג שתהיה איתי לכל אורך הדרך. לא חיפשתי הרפתקאות מחוץ לזוגיות. 

לפרטים קיראו: מונוגמיסט סדרתי. 

ניהול סיכונים

העיסוק שלי בניהול סיכונים קשור לתפיסת העולם שלי שאירועי סיכון עלולים להתרחש וצריך להיערך אליהם. 

בלא מעט מקרים, אני מנסה לא לקחת סיכונים גדולים מדי.

שחמט

בצעירותי שיחקתי שחמט בתחרויות ברמה גבוהה יחסית. גם בשנים האחרונות הייתה לי גיחה חד-פעמית לתחרות. 

מישהו כתב פעם, שיש אצל שחמטאים אלמנט של חשדנות, שלא לומר פארנויה. 
אתה לבד ואתה חושד ביריב שהוא מנסה להטעות אותך ולהכשיל אותך. 

חשד הגיוני לחלוטין באופן בו מתנהל משחק שחמט תחרותי. 

לא זורקים אוכל

נדיר מאוד שאני זורק אוכל. על זה גדלתי בבית. 

זה בהחלט מתחבר עם זה שלמי שעבר את השואה לא תמיד היה מה לאכול, ויש לו חשש מזה שזה עלול לקרות שוב. 

נדמה לי שאינני בן הדור השני היחיד שאינו זורק אוכל. 

דוגמה קונקרטית מהזמן האחרון, כולל היום. 

אני קונה דגים בשוק מחנה יהודה. בעל הדוכן, שהתידדתי איתו במהלך השנים, שאני קונה אצלו קבוע, אמר לי שאם הוא מפלט עבורי דגים כדאי לקחת גם את העצמות.

העצמות הן לא רק עצמות, אלא גם הרבה דג לאכילה. 

מי שמזמין במסעדה או קונה דג שלם, אוכל גם את החלקים הדורשים הפרדה מעצמות. 

הקונים של היום מפונקים יותר. הם קונים יחידות דגים מפולטות. 

לבעל הדוכן אין מה לעשות עם חלקי הדג המוקפים בעצמות. הוא מציע לי אותם ללא תשלום. 

זה אותו הדג רק עם קצת יותר עבודה להפרדתו מהעצמות. 

הסתפקות במועט

רבים מדור שורדי השואה יודעים להעריך את מה שיש להם. הם חיים בפשטות ומסתפקים במועט. 

גם אני לא נפלתי קורבן לתרבות הצריכה ואינני מתחבר למותגים יקרים. 

זה לא שאני מונע מעצמי דברים שאני נהנה מהם, אבל אינני זקוק למותרות מיותרים, לטעמי. 

תמיד העדפתי לטייל בארצות מרתקות מאשר לסוע לקניות בניו יורק או בלונדון. 

ניגודים בין הצירים  

אני איש של ניגודים. הציר השני שיש לו השפעה גדולה במיוחד שונה לחוטין מהציר של דור שני לשואה. 

הוא מכוון אותי להתייחס למה שקורה בהווה כפי שהוא. ללא החחשות של דור שני לשואה. 

הציר הזה הוא בעיקר זן בודהיזם עם השפעות של דאואיזם ובודהיזם. 

השואה מזווית קצת אחרת

אירוע לציון יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה בקיטו בירת אקוודור 
ביוזמת שגרירות גרמניה ושגרירות ישראל במדינה, ינואר 2020
מקור התמונה:: ויקיפדיה.
הרשאת שימוש: 

• CC BY-SA 2.0

צילום פרננדו סנדובל / האסיפה הלאומית.
נוצר: צולם ב-‏24 בינואר 2020

ב-27.1.2025 היה יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. 

קוראי הבלוג הזה וקוראים של הבלוג שלי על כלכלת המשפחה יודעים שנושא השואה מלווה אותי במשך כל חיי. אימי ז"ל איבדה את כל משפחתה בשואה. 

בסוף הפוסט אביא קישורים לפוסטים על נושא השואה. 

בפוסט זה אגע בזווית פחות מוכרת של השואה. 

הזווית הפחות מוכרת היא הכנות של גרמניה לשואה שנעשו באפריקה. 

מודל ההשמדה שמומש בשואה נוסה בשתי מדינות אפריקאיות שהיו בשלטון גרמניה טנגניקה ומלאווי. הדימיון בין מה שקרה בנמיביה לבין השואה מצמרר במיוחד.

נמיביה

אסירים בני שבט ההררו, 1904. מקור התמונה: ויקיפדיה 

הרשאת שימוש: נחלת הכלל. נוצר: בשנת 1904 

שטח בדרום אפריקה, שהוא היום נמיביה, היה תחת שלטון גרמני. 

בשנים 1904-1907 ביצעו הגרמנים את רצח העם הראשון במאה ה-20 כשרצחו את מרבית בני שבטי ההררו והנאמה וגם רבים מבני שבט ההימבה. 

אצטט את תחילת הערך בויקיפדיה העברית: "רצח העם של ההררו והנאמה היה רצח עם מכוון ושיטתי שביצע השלטון הקולוניאלי הגרמני בדרום-מערב אפריקה הגרמנית (כיום נמיביה) כנגד בני שבט ההררו, ההימבה (Himba) והנאמה (אנ') (Namaqua) בין השנים 1904 ו-1907. ברצח העם נספו כ-65,000 מבני שבט ההררו (80 אחוזים מאוכלוסיית ההררו) ו-10,000 מבני שבט הנאמה (50 אחוזים מאוכלוסיית הנאמה). היה זה רצח העם הראשון במאה ה-20, והוא כלל מעשי טבח, כליאה במחנות ריכוז, הרעבה למוות והרעלה של בארות מים"

אדריכל ההשמדה ההמונית היה לותר פון טרוטה שאף קרא לתוכנית ההשמדה הסדורה שלו הפתרון הסופי. 

שותף בכיר להשמדה הזו היה אויגן פישר. פישר היה  רופא שעשה ניסויים בבני אדם בנאמיביה. הוא היה מעורב גם בשואה. הוא הניח את היסודות לניסויים בבני אדם. יוזף מנגלה היה תלמידו.

הרציונל להצדקת ההשמדה היה שהשבטים השחורים הם גזע נחות.

קראו גם מאמר של יונתן אורטר: שואה שלהם ההררו והנאמה - השמדת העם הראשונה במאה ה-20. 

רק 100 שנים אחרי השמדת העם בנמיביה הכירה גרמניה באחריותה לרצח העם בנמיביה.  

נ.ב. תודה לעידן צ'רני שבהרצאה שלו בקורס "מסע אישי אל עולם הולך ונעלם" שמעתי לראשונה על השמדת העם בנמיביה.

טנגניקה

קבוצת לוחמים מקומיים חמשוה בקשתות. תמונה מתקופת סוף  המרד. 
מקור התמונה: ויקיפדיה. 
הרשאת שימוש: CC BY-SA 3.0
זכויות יוצרים: the German Federal Archive 
נוצר ב-1950

גרמניה שלטה בטנגניקה, שהיום נקראת טנזניה אחרי שהתאחדה עם זנזיבר. 

בסוף המאה ה-19 הטילו הגרמנים מיסים כבדים על המקומיים וגייסו אלפי גברים לעבודות כפייה. 

בדרום המדינה פרץ מרד בשנת 1905. 

המרד מכונה מרד המאג'י-מאג'י.

אצטט את תחילת הערך בויקיפדיה העברית: מרד המאג'י-מאג'י, (בגרמנית: Der Maji-Maji-Aufstand) הידוע לעיתים גם כמלחמת המאג'י-מאג'י, הוא התקוממות של עשרות שבטים וקבוצות אתניות במזרח אפריקה הגרמנית בין שנת 1905 ל-1907, נגד השלטון הקולוניאלי הגרמני. הגרמנים דיכאו את המרד באכזריות, במה שנחשב לטבח העם הראשון באפריקה, יחד עם רצח העם של ההררו והנאמה בדרום מערב אפריקה. "מאג'י" בסווהילית פירושו "מים". 

דיכוי המרד היה אכזרי במיוחד וכלל פגיעה באזרחים. 

אצטט שוב את הויקיפדיה העברית: 

"מספרי האבדות הגבוהים של המרד הסתכמו לא רק במספר הלוחמים האפריקאים שנפלו מירי מכונות הירייה הגרמניות. מדיניות האדמה החרוכה בדיכוי האכזרי של המרד הביאו למותם של עשרות אלפים עד מאות אלפי אזרחים שנעקרו מאזורי מחייתם, גורשו ונאלצו לנדוד ולברוח ללא מזון ומים. שריפת הכפרים והשדות וגירוש התושבים ממקום מגוריהם גרמו לתופעה של רעב המוני. תוצאות המרד שינו ללא הכר את ההיסטוריה של דרום טנזניה, שהפכה לאזור שומם ובלתי מיושב. את מקומם של רבבות בני האדם שחיו באזור אלפי שנים תפסו חיות פרא."

קישורים על השואה בבלוג שלי על כלכלת המשפחה 

זכויות ניצולי שואה  

זכויות פחות ידועות של ניצולי שואה 

במי צריכים ניצולי שואה להיעזר על מנת לקבל את המגיע להם?

פרופורציות: שואה וקורונה - היבטים כלכליים והיבטים אחרים

קישורים על השואה בבלוג האישי שלי

בעל הקיוסק: שורדי שואה או ניצולי שואה? 

הרבה אנשים טובים באמצע הדרך או לקראת סופה 

לא רק פולנים לאומניים: לסלף את השואה במתכוון בויקיפדיה 

הדקירה שקהתה 

מסע שורשים לקרושצ'נקו

מסע שורשים לקרושצ'נקו

 

האנדרטה לזכר יהודי קרושצ'נקו שנרצחו על ידי הנאצים בשנת 1942

בשנים האחרונות אני חושב על האפשרות של מסע שורשים לעיירה קרושצ'נקו בפולין בה נולדה וגדלה אימי. 

שמה של העיירה בפולנית הוא Kroscienko. 

יש שתי עיירות בפולין באותו שם ולכן שמה המלא הוא 

קרושצ'נקו נאד דונאייצם.

מחשבות לחוד וביצוע לחוד. טרם נוצרה ההזדמנות להגיע לשם או אולי זה לא היה בראש מעייניי. 

בהתחשב במציאות בישראל מאז תחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית, ועוד יותר מאז ה-7 באוקטובר 2023, זה לא ממש מפתיע. 

מעולם לא פגשתי את פיטר רובינשטיין. אני לא הייתי באוסטרליה והוא לא היה בישראל. 

פיטר הוא אוסטרלי שהיה במשך כמה שנים חלק מתעשיית הקלונוע בארצות הברית. 

לעומת זאת, אני מכיר היטב את שתי אחיותיו והיכרתי את הוריו שכבר מעבר ל"ישורת האחרונה". 

הם ביקרו בישראל.

סבתי מצד אימי וסבתו היו אחיות. שתיהן חיו בקרושצ'נקו. 

הוא הקדים אותי ובביקור באירופה כלל ביקור של יום בעיירה קרושצ'נקו שבה גדל אביו. 

מהודעת דוא"ל ששלחה לי אחותו קיבלתי מידע מדויק יותר ביחס לאופן בו איבדה אימי את כל בני משפחתה במהלך השואה בהשוואה למה שחשבתי לפני כן. 

את המידע הזה אני משתף בפוסט זה. 

אנדרטה לזכר היהודי קרושצ'נקו שנרצחו בשואה

על פי הודעת הדוא"ל. בשנת 1942הגיעו אנשי גסטפו נאצים לעיירה וירו ביהודי העיירה ורצחו את כולם.

על פי הודעת הדוא"ל שקיבלתי אנשי הגסטפו הגיעו ב-28 באוגוסט.

באנדרטה מופיעים 256 שמות. 

בהגדלת השמות שבתמונה זיהינו שמות של שתיים מארבע האחיות של אימי: חיה שיינר וטובה שיינר (טובה נקראת גיטל באנדרטה). 

על פי ההודעת הדוא"ל, חיה הייתה בת 30 וטובה בת 34. 

זה שלא זיהינו את שתי האחיות הנוספות ואת הבעלים והילדים שלהן לא אומר שהן אינן מופיעות שם. 

אם הן מופיעות שם, הן אינן מופיעות בשם נעוריהן. 

לא בהכרח המידע על האנדרטה מדויק. 

לטובת אנשים אחרים שאולי יש להם קרובי משפחה שנספו שם, אני מצרף הגדלה של חלק מהשמות בתמונות שנשלחו לי באמצעות דוא"ל.

תמונה 1

   

אנדרטה בקרושצ'נקו. שמות נרצחים יההודים בשנת 1942

תמונה 2

האנדרטה בקרושצ'נקו שמות נוספים של יהודים שנרצחו בשנת 1942 על ידי הנאצים