לא שוכחים לרכוב על אופניים

 

בסוף שנות ה-20 של חיי טיילתי בהולנד. באמסטרדם ראיתי מודעה קטנה ביחס לטיול אופניים. צלצלתי והצטרפתי. 

בגיל 13 עד גיל 14 רכבתי מעט על אופניים. מאז לא רכבתי.

היה טיול נפלא של כ-40 קילומטר רכיבה מחוץ לאמסטרדם. לא שכחתי לרכב על אופניים.  

בשנות ה-40 של חיי נסעתי עם משפחתי לטיול בחו"ל שלושת ילדיי הקטנים למדו ממני לרכב על אופניים. בחרנו בהולנד, בגלל ההתאמה שלה לתיירות ילדים. 

באחד הפארקים רכבנו על אופניים. שוב לא שכחתי לרכב על אופניים. 

בפוסט קודם הראיתי שלאנשים בישורות האחרונה יש עדיין יכולות אפקטיביות. למשל, לא שכחתי לתכנת בשפת האסמבלר. 

בפוסט הישורת האחרונה או אולי שתי הישורת האחרונות. הזכרתי שבצעירותי הייתי שחקן שחמט. 

בפוסט נחל כזיב כמשל הזכרתי שאני עדיין חולם ומתכוון לעשות דברים חדשים. 

חיבור כל המסרים האלה ביחד ובצירוף אי-איבוד המיומנות לרכוב על אופניים מביא אותי לפסקה הבאה. 

שחמט גיחה לאחר הרבה שנים

באופן מקרי נוצר קשר ביני לבין נתן בירנבוים, ששיחק איתי באליפויות הארץ לנוער בשחמט לפני יותר מחמישים שנים. 

נתן זכה באליפות ישראל ושיחק בנבחרת ישראל. גם היום, ב"ישורת האחרונה" הוא עדיין שחקן שחמט ברמה גבוהה מאוד. 

נתן אחראי על הסניורים (בני 65 ומעלה) באיגוד השחמט. הוא הציע לי להשתתף בחצי גמר אליפות הארץ לסניורים בירושלים. 

בשנתיים האחרונות לא שיחקתי בכלל בתחרויות. בשנים הקודמות שיחקתי בליגה לא גבוהה בקבוצת אס"א ירושלים. אבל....

הודעתי למנהל הקבוצה שאני משחק ברידג'. אשחק בליגה רק אם וכאשר יהיה המצב של כוח עליון, כלומר: מבין כל השחקנים הרשומים בקבוצה לא יהיו מספיק שחקנים שיכולים להופיע למפגש ליגה. זה קרה בדיוק פעם אחת בכל שנה. 

השחמט התקדם ואני לא רק שלא התקדמתי, אלא הלכתי אחורה. 

ליתר דיוק, מאז שבתחילת שנות ה-20 של חיי החלטתי לעבוד וללמוד רמת המשחק שלי בשחמט ירדה כי לא התקדמתי ולא למדתי דברים חדשים. הירידה הפכה לתלולה בשנים שבהן כמעט ולא שיחקתי.

האם עלי לנסות בכל זאת להתחרות? הבאתי בחשבון שהתוצאות יהיו גרועות ואולי גם לא אהנה לשחק? 

ההחלטה שלי:

1. במסגרת עשיית דברים חדשים, לעשות גיחה חד- פעמית לתחרויות שחמט.

2. להביא בחשבון שהתוצאות עלולות להיות עגומות. לא משהו שמתקרב להישגים שלי בעבר הרחוק מאוד.

3. ללא קשר לתוצאות להנות ולהיפתח.

התוצאות

שיחקתי חמישה משחקים. בשניים ניצחתי. בשלושה סיימתי בתיקו.

סיימתי במקום השני.

הייתי "חלוד" ורמת המשחק שלי לא הייתה טובה. 

בכל זאת נהנתי.

כפי שכתבתי בפיסקה קודמת: לא שוכחים לרכוב על אופניים. גם לא שוכחים לשחק שחמט.

האם זו גיחה חד-פעמית?

מי שקרא את הפוסט היבטים מעשיים: מה אפשר ללמוד מהדאואיזם ומהזן בודהיזם? מבין שאין לי ולא יכולה להיות לי תשובה מוחלטת לשאלה הזו. 

הנטייה שלי היא לחשוב שאעדיף לשחק ברידג'. 

שחמט תחרותי התחלתי לשחק בערך בגיל 14. ספק אם אוכל להגיע שוב לרמה קרובה לרמתי בשנות העשרה המאוחרות של חיי ושנות ה-20 המוקדמות של חיי. 

בשביל שאוכל לחזור לרמה סבירה אצטרך להקדיש הרבה זמן ומאמץ על מנת ללמוד.

ברידג' התחלתי לשחק בגיל 54. הרמה שלי נמוכה בהשוואה לרמת המשחק שלי בשחמט בצעירותי. יש לי הרבה מה ללמוד וכל הזמן אני לומד. 

אסכם במה שאמרה על שני המשחקים האלה השחקנית היחידה שזכתה באליפות העולם בשניהם. 

אירינה לויטינה: אלופה כפולה