רחוק מהעין רחוק מהלב? - זוגיות פרק ב' כשגרים רחוק זו מזה

 

לאחר שאישתי ואני התגרשנו רציתי לצור קשר זוגי חדש. נרשמתי לשני אתרי היכרויות וחיפשתי מועמדת מתאימה לקשר. 

הייתי קצת נאיבי, חשבתי שאמצא מהר בת זוג מתאימה.

אחת מהנשים באתר נראתה עם פוטנציאל טוב לקשר זוגי.

כשהיא תיארה את בן הזוג שהיא מחפשת, ראיתי התאמה גבוהה בין המאפיינים שלי לבין מה שהיא מחפשת. 

גם התמונה שלה באתר נראתה טוב בעיניי. 

הגברת חיפשה איש אשכולות. אדם נבון בעל ידע רב בהרבה תחומים. 

היא אפילו ציינה שלא איכפת לה שיהיה מכוער (התיאור הוא טקסט חופשי שלי. לא מילה במילה מהפרופיל שלה). 

לא שחשבתי שאני מכוער, אבל יותר מדי אנשים בהקשרים שונים אמרו לי שאני איש אשכולות מכדי שזה לא יהיה נכון. 

זו הייתה נקודת עוגן טובה ליצירת קשר. 

אין הרבה אנשים באתרי היכרויות העונים על הדרישה היחידה שלה. אני, לפחות לכאורה, עונה עליה. 

כתבתי הודעה לגברת והצעתי שנדבר טלפונית. התשובה שקיבלתי הפתיעה אותי ואיכזבה אותי. 

הגברת פסלה אותי על הסף בגלל שאינני גר בתל אביב.

ההקדמה הזו מביאה אותי לנושא של פוסט זה: זוגיות של אנשים שגרים במרחק זו מזה.

מדוע הפסילה על הסף הייתה לא נכונה?

1. אין הרבה אנשים העונים על הדרישה הבסיסית של הגברת.

2. לא יכול להיגרם נזק משיחת טלפון שבה היא תוכל לראות האם אני עונה על הדרישות שלה או סתם מדמיין.

בדיוק כפי שגם אני אוכל להתחיל לבחון האם יש בסיס כלשהו לקשר זוגי איתה.

3. גם אם לא יהיה מדובר בקשר זוגי ייתכן שאוכל להעשיר את עולמה במשהו.

גם את העולם שלי העשירו נשים שלא נוצר בינינו קשר זוגי.

קראו למשל: הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם והאדון שנפל לים.

4. בפרק ב' לא בהכרח גרים ביחד.

פרופ' עמיה ליבליך, שלימדה אותי בקורס מבוא לפסיכולוגיה בשנות ה-70 של המאה שעברה באוניברסיטה העברית, כתבה ספרים ב"ישורת האחרונה" של חייה, שעדיין נמשכת. 

בין ספריה "קפה מוות" ספר על קבוצה בהנחייתה שנפגשה בבית פרטי ודנה במוות.   

ספר שני, הקשור יותר לפוסט זה, עוסק במקרים אמיתיים של  דפוסי משפחות לא סטנדרטיים שהיא ראיינה. למשל: משפחות חד הוריות, הורות משותפת עם מגורים נפרדים וללא זוגיות. יש בספר גם תיאורים של זוגות בגיל מבוגר בפרק ב' שכל אחד מבני הזוג גר בדירה שלו בעיר אחרת. 

5. מי אמר שאם אני גר בירושלים לא אגור בעתיד בתל אביב?

רבים מחבריי עזבו את ירושלים למרכז הארץ בעקבות ילדיהם ונכדיהם. אחרים פשוט העדיפו לגור בתל אביב ואחרי שפרשו לגמלאות היה קל להם להחליף מקום מגורים. 

אפילו כתבתי פוסט שכותרתו: מדוע במוקדם או במאוחר אני עשוי לעזוב את ירושלים?

לי זה לא יקרה

לי זה לא יקרה. אני לא אפסול על הסף קשר עם מישהי רק משום שהיא גרה רחוק ממקום מגוריי הנוכחי. 

לא אמנע משיחת טלפון עם מישהי שמעוניינת בקשר איתי ומתאימה באופן ראשוני למאפיינים שאני מחפש בבת זוג. היא לא צריכה לשלוח לי תמונה.

כמובן שככל שהמרחק גדול יותר כך צריך להיווצר קשר משמעותי יותר על מנת שיחזיק מעמד לאורך זמן. 

אנקדוטה ביחס לקשר עם איש אשכולות

לו היה בחיים, ג'ורג' ברנרד שו, ללא ספק, עונה לדרישות של הגברת שחיפשה איש אשכולות באתר ההיכרויות. 

מדבריה ניתן להבין, שזה שהוא היה מכוער לא היה מפריע לה לנסות לצור איתו זוגיות.

הרקדנית איזדורה דאנקן פנתה למחזאי, הסופר והפילוסוף ג'ו ברנרד שו והציעה לו להביא ביחד ילד לעולם. 

היא כתבה לו שהילד המשותף יהיה חכם כמוהו ויפה כמוה. 

ג'ורג' ברנרד שו ענה לה: "ומה יהיה אם הוא יהיה חכם כמוך ויפה כמוני? 

בפני שיבה תשב

 

אני בריצת 10 ק"מ מרתון ירושלים, 2022

בפוסט סימן שאתה קשיש הבאתי מאפיינים של קשישים בניגוד לצעירים. 

אחד מהמאפיינים של קשישים הוא שקמים לכבודם בתחבורה הציבורית ומציעים להם לשבת.

אבל מה עושים כשלא קמים לאדם שכבר עבר את גיל 90?

חוויתי את זה אתמול (15.2.2024) ברכבת הקלה בירושלים. כמובן שלא על עצמי בהתחשב בזה שאני עדיין רחוק מאוד מגיל 90.

בתחנת הרכבת הקלה, בדרכי לקניות בשוק מחנה יהודה, פגשתי אדם שהיכרתי מעבודתנו במלם. 

אני הייתי בחור צעיר עם בלורית פרועה והוא היה מבוגר ממני בכעשרים שנים. 

ברכבת לא היו מקומות ישיבה פנויים. עמדנו ואף אחד לא קם.

גבר יוצא אתיופיה כבן 40 פנה לצעירה שישבה וביקש ממנה לקום ולפנות מקום ישיבה לאיש שעבר את גיל 90. 

היא קמה והאיש ישב. 

אחרי תחנה נוספת נגעה בי צעירה שישבה והציעה לי לשבת במקומה. עניתי: "לא תודה". היא המשיכה לשבת. 

קורה לי שיש כאלה שמציעים לי לשבת במקומם ברכבת הקלה ולא מסתפקים בסירוב המנומס שלי. לוחצים עלי שאשב.

במקרים כאלה אני מסביר להם שאני רץ 10 ק"מ במרתון ירושלים.

אם אני יכול לרוץ במרתון ירושלים אז אני יכול גם  לעמוד ברכבת הקלה.

לקראת מרתון ירושלים 2024

ב-8 למרץ יתקיים מרתון ירושלים. 

כמנהגי מאז גיל 63, למעט שנה שעברה, אני משתתף בריצת 10 ק"מ. 

צריך להתאמן לקראת הריצה. 

אני לא זקוק לאימונים רבים היות שאני רץ באופן קבוע 8 ק"מ פעם בשבוע.

בשבועות לפני המרתון אני רץ פעמיים או שלוש עשרה קילומטר במסלול עם יותר עליות, יותר קשות מאשר העליות במרתון ירושלים.

מאז שאני גר בבית הכרם ולא במלחה ומאז שהתחלתי ללכת ברגל עם חברים בהר איתן, אני כבר כמעט לא רץ באזור עין לבן. אני רץ ביער ירושלים או בהר איתן.

כשגרתי במלחה הייתי הולך מעט ברגל עד מלון יהודה ומתחיל לרוץ בשביל העפר, שמתחיל אחרי המלון, לכיוון עין לבן ועד למגרשי החניה של האקווריום וגן החיות.

לקראת המרתון חזרתי לכמה אימונים בעין לבן. שם יש יותר עליות וקל יותר להגדיל את המרחק ל-10 ק"מ על ידי תוספת כמה עליות תלולות יחסית. 

יותר מהנה ממה שתיארתי

התיאור של אדם הרץ בעליות תלולות כאימון לריצה ארוכה נראה סגפני וקשה. 

במקרה הזה המציאות שונה. אנחנו נמצאים בעיצומה של עונת פריחה. לאורך רוב המסלול יש בלי סוף רקפות, הרבה כלניות ושקדיות פורחות. 

בחלק מהמסלול אני רץ בין עצים או לא רחוק מעצים.

הבריכות מהנביעה של מעין עין לבן, המוקפות בצמחייה עשירה ומגוונת, יפות במיוחד. 

קלווין קייפטום

קלוין קיפטום, מקור התמונה: ויקיפדיה: 
נוצר על ידי: Katie Chan

• CC BY-SA 4.0התמונה הזאת מכילה אנשים שיכולות להיות להם זכויות שמגבילות באופן משפטי שימושים חוזרים מסוימים של התמונה ללא הסכמה.
• 
  
• נוצר: 23 באפריל 2023
• 
  

אם עוסקים במרתון בתחילת שנת 2024, אי אפשר בלי להזכיר את קלווין קייפטום. 

ב-11 בפברואר הרץ הקנייתי בן ה-24 איבד שליטה על רכבו ונהרג בתאונת דרכים. 

הוא הותיר חותם ענק על ריצת המרתון כשהחזיק בזמן הטוב ביותר אי-פעם בריצת מרתון רשמית.

הוא סיים את מרתון שיקגו באוקטובר 2023 בזמן של 2:00:35 שעות. 

מחסום השעתיים

כשרץ לא מקצוען מספר שהוא רץ מרתון בפחות משלוש שעות כדאי מאוד להעריך את גודל ההישג. 

הרצים המקצוענים בצמרת העולמית, בעיקר קנייתים ואתיופים, ולאחרונה גם כמה ישראלים יוצאי אתיופיה, רצים את המרחק ביום טוב בשעתיים וכמה דקות. 

בהדרגה התקרבו הטובים ביותר בשיאם לזמן של שתי שעות. 

קייפטום רץ לראשונה בחייו בתחרות מרתון במרתון בוולנסיה בספרד רק בדצמבר 2022. 

הוא סיים ראשון בזמן של 2:01:53. זה היה הזמן השלישי בטיבו בהיסטוריה.  

הוא היחיד שרץ בתחרות רשמית בזמן של פחות משעתיים ודקה אחת.

הוא סומן כמי שישאיר חותם ענק בריצה הזו כשיהיה האדם הראשון שירוץ את המרחק בתחרות רשמית בפחות משעתיים.

לצערנו, יש אנשים שמגיעים ל"ישורת האחרונה" מוקדם מדי בגיל צעיר. 

בישראל של סוף שנת 2023 ותחילת שנת 2024 אנחנו מוצפים במקרים עצובים כאלה.

לפעמים, זה קורה בגלל טעות אחת. 

כך קרה לקלווין קיפטום שנהג ואיבד את השליטה ברכב וכנראה בגלל זה נמנע ממנו להשאיר את החותם של האיש הראשון שרץ מרתון בפחות משתי שעות בתחרות רשמית.

אור לגויים: בהוטן מדינה קטנה וענייה עם חזון רוחני ואדריכלי יוצא דופן

 

מעל למנזר בהרים בבהוטן
Copyrights Avi Rosenthal 2014

ילדים באזור כפרי של בהוטן.
Copyrights Avi Rosenthal, 2014

אחד הנושאים שאני מרצה עליו הוא כלכלת המשפחה במדינות מתפתחות - ההיבט התרבותי. 

אני מרצה בסדרה של ארבע הרצאות על ארבע ארצות כאלה שביקרתי בהן: שתי מדינות גדולות וחשובות אינדונזיה ואתיופיה, מדגסקר ובהוטן. 

אני מתחיל תמיד בהרצאה על בהוטן הקטנה והנידחת בהרי ההימלאיה. 

משום שאליה אני מתחבר יותר. 

משום שהיא הוכחה שאפשר לעשות הרבה טוב גם כשהיכולות והמשאבים מוגבלים. 

משום שיש בה ייחוד, יצירתיות וענווה. משום שאין בה שחיתות. 

גם משום שרבים מהמשתתפים בהרצאה שלי לא יודעים עליה דבר ולא שמעו עליה.

אני מתחבר אליה גם בגלל הבודהיזם, דתם של המקומיים. 

אני מתחבר אליה גם כמדינה של 700 אלף תושבים עם שתי שכנות ענקיות, סין והודו, שרוצות "לבלוע" אותה והיא מצליחה לשרוד.

אני מתחבר אליה גם בגלל השאיפה לאושר. משאיפה זו נהגה מדד האושר. 

האיש שהגה אותו הוא המלך הקודם, ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק, והאו"ם אימץ אותו.

אני מתחבר אליה גם בגלל מדיטציה ומיינדפולנס.

אתמול נתקלתי בכתבה מעניינת בעיתון YNET שכותרתה: עיר המיינדפולנס הראשונה בעולם: איך מתכננים ישוב המבוסס על אושר ולא על עושר? 

הוגה הרעיון של העיר הזאת הוא ג'יגמה קיזר נאמגייל ואנגצ'וק, מלך בהוטן הנוכחי. בנו של ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק, שהוזכר בפיסקה הקודמת.

החזון של בניית העיר גלפו ותחילת הדרך לביצוע

על פי הכתבה, הציג המלך הבהוטני את החזון שלו לבניית עיר חדשה בשם גלפו (Gelephu).

העיר תיבנה בדרום המדינה בסמוך לגבול עם הודו. העיר תהיה העיר הראשונה בעולם המבוססת על מיינדפולנס ועל עקרונות התרבות הבהוטנית, על המורשת הרוחנית של המדינה ועל מדד האושר.

מדובר על עיר המשתרעת על שטח דומה לשטחו של גוש דן בישראל.

את האתגר הארכיטקטוני לקח על עצמו ביארק אנגלס.

אנגלס הוא ארכיטקט דני הידוע בחדשנותו. הוא הקים משרד ארכיטקטים בשם Big ועומד בראשו.

מהכתבה עולה שביארק אנגלס לא רק מבצע את הפרוייקט האדריכלי החדשני, הוא גם שותף לרעיונות שמאחוריו.

הניחוש המושכל שלי, כמי שטייל בבהוטן, שמדובר בעיר עם מספר לא גדול של תושבים בבתים קטנים ולא צפופים (אל תחשבו על מגדלים).

הניחוש השני שלי הוא, שמרבית הצמחים במקום בכלל ועצים בפרט, לא יעקרו.

החוק הבהוטני מתיר עקירת עצים רק לצורך בניית בתים בשיטת הבניין המקומית הייחודית.

בכתבה מצוטט אינגלס כמי שאמר את הדברים הבאים: "תוכנית האב של גלפו נותנת צורה לחזונו של הוד מלכותו ליצירת עיר חדשנית תוך שהיא מושתתת על הטבע המקומי ועל התרבות בבהוטן. אנו מדמיינים את עיר המיינדפולנס כמקום שלא יכול להיות בשום מקום אחר מלבד פה. גלפו תחבר בין הטבע לאנשים, בין העבר לעתיד, בין המקומי לעולמי".

בהצלחה לפרויקט הייחודי והמרתק.

זה מזכיר לי משהו

לי זה מזכיר את הניסיונות של דן בוטנר לנסות לשמר את התפיסה של "אזורים כחולים" ההולכים ונעלמים בהדרגה, באמצעות הקמת ערים או "אזורים כחולים" מלאכותיים, המנסים לשמר את עקרונות החיים ב"אזורים כחולים".

עקרונות שהגדילו את תוחלת החיים בהם ולא פחות חשוב גם את תוחלת החיים הבריאים.

לפרטים קראו: "אזורים כחולים" בעתיד?.