חלומות עצובים בישורת האחרונה

 

גלי מוח בזמן חלימה, מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט נחל כזיב כמשל כתבתי פסקה שכותרתה: "עדיין חולם". לא התכוונתי לחלומות בלילה אלא לחלומות של עשייה ושל חוויה. פוסט זה עוסק בחלומות מסוג אחר: חלומות בלילה. 

כתבה, שקראתי לאחרונה בוואלה, עסקה בהשפעה לא מובנת מאליה של מגפת הקורונה. 

על פי הכתבה, דיאדרה בארט, חוקרת ומרצה בפסיכולוגיה מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד מצאה שינויים בנושאי החלימה בזמן שינה בהשפעת הקורונה. כך למשל, יש חלום חוזר שנקרא "חלום המסיכה" בו מוצא את עצמו החולם ללא מסיכה להגנה מפני הידבקות בקורונה. 

כסטודנט לפסיכולוגיה בשנות ה-70 של המאה הקודמת למדתי שתכני החלומות מבוססים על חומרים שהתרחשו בפועל במהלך היום או בעבר. החיבור אינו בהכרח תואם למציאות.

קורס על חלומות 

בלימודי התואר השני בפסיכולוגיה השתתפתי בקורס על חלומות. הייתה בו עבודה מעשית התחלקנו לזוגות. כל זוג הגיע למועדון קשישים בשכונה אחרת ואסף חלומות של קשישים. המטרה הייתה לראות האם יש הבדלים בדפוסי החלומות על פי מאפייני האוכלוסייה במועדון.

איך אוספים חלומות?

פעם בשבוע באנו למועדון ואספנו חלומות. בשביל לאסוף חלומות צריך קודם לצור קשר עם הקשישים. מטלה שהייתה קשה במיוחד עבורי. 

נקודת פתיחה טובה לשיחה איתם הייתה "מדורת השבט". אם זכרוני אינו מטעה אותי, מדורת השבט היתה ערוץ הטלוויזיה היחיד שהיה אז בישראל. 

חברי המועדון היו חלק מהשבט וצפו כל ערב בתוכניות. אבל מה עושה בחור צעיר כמוני, סרבן טלוויזיה אידאולוגי, שלא הייתה לו טלוויזיה בבית ולא צפה בסדרות ובתוכניות הפופולריות? 

למזלי, השותפה שלי לאותה עבודה הייתה שונה ממני. היא צפתה בתוכניות הטלוויזיה. בדרך כלל היא זו שיצרה את הקשר סביב הטלוויזיה ואני ניסיתי, ביחד איתה, להבין ולתעד חלומות. 

חלומות חוזרים

לא רק בזמן משבר הקורונה יש חלומות חוזרים. גם לאזרחים הוותיקים היו.

כמעט לכולם היה חלום חוזר שבו מישהו פורץ לבית שלהם וגונב או פוגע בהם.

היו כאלה שהיה להם חלום חוזר נוסף. אלה היו ניצולי שואה. בחלום היו נאצים גרמנים, שרדפו אחריהם על מנת לפגוע בהם.

זאת ששתקה

כל חברי המועדון סיפרו חלומות, למעט אחת. במפגש האחרון היא ישבה לבדה ליד שולחן ובחרה לדבר דווקא איתי ולא עם שותפתי הפופולרית. 

היא סיפרה לי את האירוע הקשה בחייה. יש הבדל מהותי בין לדעת שזה קרה לבין לשמוע את זה ממי שחווה את זה באופן אישי. זה היה לי קשה מאוד. 

היא סיפרה לי שהייתה במחנה ריכוז. הייתה לה ילדה בת 4. נאצי ניגש אל הילדה שהייתה סמוכה אליה ורצח אותה ביריה לעיניה. היא התפרצה לכיוון הילדה. תפסו אותה. אמרו לה שהיה לה מזל שאחרי שהתפרצה לא ירו גם בה.

אני לא בטוח שהיא הייתה מסכימה עם מה שאמרו לה.

שיר שכתבתי בעקבות מה שסיפרה לי אותה אישה

הַדְּקִירָה

הַדְּקִירָה לֹא תִּקְהֶה בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים

וְהַכְּאֵב לֹא יִמָּחֶה לִפְנֵי הָשִׁיבָה

לְרִגְבֵי עָפָר מָרִים.

מִבַּעַד לָעֲרָפֶל מִלִּים סְדוּרוֹת

תָּצוּץ תָּמִיד אוֹתָהּ יָלָדָה

אוֹתָהּ בְּגִידָה

אוֹתָהּ אַשְׁמַת הַנּוֹתָרִים.

 

פְּלִיחַת מַתֶּכֶת בִּבְשָׂרָהּ.

גְּדִימַת קְפִיצָה נוֹאֶשֶׁת.

בְּיַד תַּלְיָן קָרָה

חוֹמֶלֶת מְאַמְלֶלֶת.

הַזְּעָקָה שֶׁלֹּא בִּקְעָה

הָיְתָה עֵדָה אִלֶּמֶת

לְכָל אוֹתָהּ זְוָעָה קְפוּאָה

שֶׁנֶּחְתָּמָה בִּלְבָבָהּ.

ירושלים, 1979

לא שוכחים לרכוב על אופניים

 

בסוף שנות ה-20 של חיי טיילתי בהולנד. באמסטרדם ראיתי מודעה קטנה ביחס לטיול אופניים. צלצלתי והצטרפתי. 

בגיל 13 עד גיל 14 רכבתי מעט על אופניים. מאז לא רכבתי.

היה טיול נפלא של כ-40 קילומטר רכיבה מחוץ לאמסטרדם. לא שכחתי לרכב על אופניים.  

בשנות ה-40 של חיי נסעתי עם משפחתי לטיול בחו"ל שלושת ילדיי הקטנים למדו ממני לרכב על אופניים. בחרנו בהולנד, בגלל ההתאמה שלה לתיירות ילדים. 

באחד הפארקים רכבנו על אופניים. שוב לא שכחתי לרכב על אופניים. 

בפוסט קודם הראיתי שלאנשים בישורות האחרונה יש עדיין יכולות אפקטיביות. למשל, לא שכחתי לתכנת בשפת האסמבלר. 

בפוסט הישורת האחרונה או אולי שתי הישורת האחרונות. הזכרתי שבצעירותי הייתי שחקן שחמט. 

בפוסט נחל כזיב כמשל הזכרתי שאני עדיין חולם ומתכוון לעשות דברים חדשים. 

חיבור כל המסרים האלה ביחד ובצירוף אי-איבוד המיומנות לרכוב על אופניים מביא אותי לפסקה הבאה. 

שחמט גיחה לאחר הרבה שנים

באופן מקרי נוצר קשר ביני לבין נתן בירנבוים, ששיחק איתי באליפויות הארץ לנוער בשחמט לפני יותר מחמישים שנים. 

נתן זכה באליפות ישראל ושיחק בנבחרת ישראל. גם היום, ב"ישורת האחרונה" הוא עדיין שחקן שחמט ברמה גבוהה מאוד. 

נתן אחראי על הסניורים (בני 65 ומעלה) באיגוד השחמט. הוא הציע לי להשתתף בחצי גמר אליפות הארץ לסניורים בירושלים. 

בשנתיים האחרונות לא שיחקתי בכלל בתחרויות. בשנים הקודמות שיחקתי בליגה לא גבוהה בקבוצת אס"א ירושלים. אבל....

הודעתי למנהל הקבוצה שאני משחק ברידג'. אשחק בליגה רק אם וכאשר יהיה המצב של כוח עליון, כלומר: מבין כל השחקנים הרשומים בקבוצה לא יהיו מספיק שחקנים שיכולים להופיע למפגש ליגה. זה קרה בדיוק פעם אחת בכל שנה. 

השחמט התקדם ואני לא רק שלא התקדמתי, אלא הלכתי אחורה. 

ליתר דיוק, מאז שבתחילת שנות ה-20 של חיי החלטתי לעבוד וללמוד רמת המשחק שלי בשחמט ירדה כי לא התקדמתי ולא למדתי דברים חדשים. הירידה הפכה לתלולה בשנים שבהן כמעט ולא שיחקתי.

האם עלי לנסות בכל זאת להתחרות? הבאתי בחשבון שהתוצאות יהיו גרועות ואולי גם לא אהנה לשחק? 

ההחלטה שלי:

1. במסגרת עשיית דברים חדשים, לעשות גיחה חד- פעמית לתחרויות שחמט.

2. להביא בחשבון שהתוצאות עלולות להיות עגומות. לא משהו שמתקרב להישגים שלי בעבר הרחוק מאוד.

3. ללא קשר לתוצאות להנות ולהיפתח.

התוצאות

שיחקתי חמישה משחקים. בשניים ניצחתי. בשלושה סיימתי בתיקו.

סיימתי במקום השני.

הייתי "חלוד" ורמת המשחק שלי לא הייתה טובה. 

בכל זאת נהנתי.

כפי שכתבתי בפיסקה קודמת: לא שוכחים לרכוב על אופניים. גם לא שוכחים לשחק שחמט.

האם זו גיחה חד-פעמית?

מי שקרא את הפוסט היבטים מעשיים: מה אפשר ללמוד מהדאואיזם ומהזן בודהיזם? מבין שאין לי ולא יכולה להיות לי תשובה מוחלטת לשאלה הזו. 

הנטייה שלי היא לחשוב שאעדיף לשחק ברידג'. 

שחמט תחרותי התחלתי לשחק בערך בגיל 14. ספק אם אוכל להגיע שוב לרמה קרובה לרמתי בשנות העשרה המאוחרות של חיי ושנות ה-20 המוקדמות של חיי. 

בשביל שאוכל לחזור לרמה סבירה אצטרך להקדיש הרבה זמן ומאמץ על מנת ללמוד.

ברידג' התחלתי לשחק בגיל 54. הרמה שלי נמוכה בהשוואה לרמת המשחק שלי בשחמט בצעירותי. יש לי הרבה מה ללמוד וכל הזמן אני לומד. 

אסכם במה שאמרה על שני המשחקים האלה השחקנית היחידה שזכתה באליפות העולם בשניהם. 

אירינה לויטינה: אלופה כפולה

 

האם יש עדיין יכולות אפקטיביות ב"ישורת האחרונה"?

אחת השאלות המהותיות ביותר היא: האם אזרחים וותיקים מסוגלים לתפקד באופן אפקטיבי? 

מדובר בהקשר של עבודה ובהקשרים אחרים. אחת המשמעויות של השאלה הזו היא: האם הם יכולים להמשיך לעבוד גם אחרי גיל הפרישה? ובנוסף: האם הם יכולים לתפקד היטב במטלות כמו משחקי חשיבה ובמטלות הדורשות יכולות פיזיות? 

התשובה לשאלה היא חיובית: הם יכולים אבל באופן שונה מצעירים.

אסייג, התשובה הזו אינה אחידה לכל האזרחים הותיקים.  יש כאלה שאינם יכולים כי יש ירידה חדה בתפקוד שלהם.

יש כאלה שיכולים לתפקד באופן דומה לאופן שבו תפקדו בצעירותם.

נדמה לי שהרוב נמצא במקום אחר: יכולים אבל אחרת מצעירים. 

בפסקאות הבאות אציג מספר  דוגמאות מניסיוני האישי. נדמה לי שאפשר להכליל מהן לקבוצה רחבה יותר. 

ריצה

למי שאינו יודע, אני רץ פעם או פעמיים בשבוע. קצת אחרי הגיעי לגיל 60 התחלתי להשתתף בריצת 10 ק"מ במרתון ירושלים. 

בכל השתתפות שלי במרתון ירושלים היו לי שתי מטרות שהושגו: לסיים את הריצה ולרוץ ברצף בלי לעצור לנוח ובלי לעבור להליכה. 

הייתה גם מטרה שלישית: לסיים תוך זמן מינימלי מסוים. 

המטרה הזו הוצבה אחרי שידעתי מה היה זמן הריצה שלי בשנה הראשונה בה השתתפתי. בשנה השנייה הגעתי כמה שניות יותר מאוחר מזמן היעד. בשנה השלישית עמדתי ביעד. 

מאז יש גרף עולה של זמן הריצה שלי: בכל שנה יותר מאשר בקודמת. 

גם בריצות השבועיות שלי זמן הריצה עולה.

מסקנה: לרוב אנשים בגיל מבוגר יותר איטיים מצעירים בביצוע מטלות פיזיות. 

 

פעילות  הדורשת יכולות שכליות

נדמה לי שגם בפעילויות כאלה, אני ואחרים בגילי, כבר יותר איטיים מאשר בצעירותנו. לוקח לי יותר זמן לבצע את המטלות, שאת רובן בחרתי, מרצוני הטוב, להטיל על עצמי.

יש פעילויות המשלבות בין יכולות מנטליות ויכולות פיזיות. כמו ימי עבודה ארוכים המחייבים גם נסיעות ארוכות בפקקים כמעט אינסופיים. 

האם אני יכול לעמוד בזה כמו שעשיתי בעבר? בארבעה ימים רצופים כאלה עמדתי בכבוד בקורסים על ניהול סיכונים, שאני מרצה בהם במשך כשמונה שעות במשך ארבעה ימים באזור המרכז. 

ספק אם הייתי עומד במעמסה כזו במשך שלוש שנים רצופות, כפי שעשיתי לפני 20 שנים.

 

ייעוץ בתוכנה עם Hands On 

את הקריירה שלי בתחום המחשבים ומערכות המידע התחלתי בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת. אחרי מספר שנים הפכתי למומחה במערכות הפעלה של מחשבי Mainframe של חברת IBM. 

מערכות ההפעלה עוד לא היו מפותחות ונאלצנו להוסיף פונקציונאליות, שכתבנו בשפת התכנות Assembler, הקרובה לשפת מכונה. 

באמצע שנות ה-80 העולם כבר היה שונה: מערכות ההפעלה התפתחו וכתבו מעט הרחבות למערכת ההפעלה בשפת Assembler. אני כבר הייתי מנהל ואח"כ יועץ. במשך יותר מ-20 שנה כבר לא כתבתי או תחזקתי קוד בשפת Assembler. מרבית המטלות המקצועיות שלי בשנים שקדמו לפנייה כבר לא כללו עבודה עם Hands on כלשהו.

כשהייתי מעל גיל 60 פנו אלי ושאלו אותי האם אני יכול לטפל בהרחבות למערכת ההפעלה, שנכתבו במקום העבודה בו עבדתי בצעירותי? 

נאמר לי שבמקרים קודמים אחרי מעבר למהדורה חדשה יותר של מערכת ההפעלה הצליחו בקלות להתאים את ההרחבות (כמעט ללא שינויים או בכלל ללא שינויים). הפעם ניסו להתאים ושם דבר לא עבד.

ביני לבין עצמי התלבטתי האם אני מסוגל לעשות את זה?

עצמאים צריכים להתפרנס ולא תמיד יש להם מספיק עבודה. החלטתי לקחת על עצמי את המשימה ולנסות להתמודד. 

הרווחתי מעט כי זה היה פרויקט של Fixed Price והשקעתי הרבה שעות עבודה, אבל בלשון של המעטה, עמדתי בכבוד במשימה והצלחתי לבצע אותה.

לפרטים קראו:

Information Technology: Are you out of business if your age is above 50?

הסיבה שכתבתי על העבודה הקצרה הזו היא, שרציתי להסביר את היתרונות של אנשים בגיל מבוגר ביחס לצעירים.

עובדים צעירים יותר שניסו  לבצע את המשימה הלכו  מיד לקוד של התוכנה וכשלא פתרו את הבעיה נתקעו. אני ביקשתי להתחיל בספר (Manual) של אותו רכיב במערכת ההפעלה.

כשקראתי אותו מצאתי שחברת IBM ביצעה שינויים מהותיים באותו רכיב תוכנה במערכת ההפעלה ובממשק בינו לבין ההרחבות. 

כבר מהתחלה הבנתי מדוע זה לא עבד וכל מה שנותר לי זה משימה טכנית, אמנם קשה ומורכבת, של תכנון ויישום במסגרת החדשה של התוכנה.

מסקנה: היתרונות של אנשים בגיל מבוגר הם ניסיון ותפיסה רחבה.

 

גיוון תעסוקתי: גם כאלה ש"בישורת האחרונה"

 

לגיוון תעסוקתי יש יתרונות מוכחים. הגיוון מביא מגוון של תפיסות שונות ואופני התמודדות שונים. לא בהכרח ייבחר "השביל המוכר יותר", שבו הולכים אלה שכל עובדיהם חושבים באופן דומה. 

אחד האלמנטים של גיוון תעסוקתי הוא שילוב של צעירים וותיקים בעבודה. גם אם הוותיקים עברו את גיל הפרישה לגמלאות.

בעידן שבו עולה תוחלת החיים, חשוב לאפשר לאזרחים וותיקים, המעוניינים בכך, להמשיך לעבוד אחרי גיל הפרישה הרשמי. 

צריך לעשות את זה באופן שיביא לידי ביטוי את היתרונות שלהם ויקטין את החסרונות שלהם. 

זה טוב לכולם:

1. לוותיקים שלא נדחקים בבת אחת הצידה.

2. למעסיקים שיכולים להנות מהתרומה שלהם להצלחת העסק או מקום העבודה הציבורי.

3. למדינות שצריכות לתת תשלומים סוציאליים לאזרחים וותיקים, שהכנסותיהם נמוכות מדי ומתקשות לבנות מודל גמלאות פנסיה למשך כל כך הרבה שנים.

בבלוג שלי בכלכלת המשפחה התייחסתי למחקר מעניין של PWC בריטניה. 

המחקר משווה את האופן בו מדינות אירופה מאפשרות המשך עבודה לאזרחים וותיקים. 

בהקשר זה יש לנו מה ללמוד משוודיה.