יש הבדל משמעותי בדפוסי החיים של צעירים ושל אזרחים ותיקים.
דפוסי החיים של צעירים
צעירים עשויים להיות תזזיתיים ולא יציבים.
הם מחליפים מקומות עבודה.
הם מחליפים דירות שכורות בהן הם גרים. גם שותפים לדירה.
הם מחליפים תחומי עיסוק ו/או תחומי לימודים.
הם מחליפים חברה או חבר אישיים. הם מוצאים קבוצות חברתיות חדשות לבילויים.
הם מגלים מקומות בילוי ונופש חדשים ועיסוקי פנאי שטרם נחשפו אליהם קודם.
לרוב עדיין אינם מבוססים כלכלית ולא תמיד חוסכים אם הם יכולים לחסוך.
הרבה עניין. הרבה אנרגיות. פחות יציבות.
דפוסי החיים ב"ישורת האחרונה"
השיר שצירפתי קישור אליו מתאר את השוני במקום בחיים בין אב לבן. הבן עונה להגדרה של צעיר בפסקה הקודמת.
האב בוודאי אינו אזרח ותיק, אבל ממרום 40 או 50 שנותיו כבר נמצא במצב של יציבות.
בגיל 60 או 70 או 80 מרבית האנשים נמצאים במצב יציב יותר.
רובם גרים בדירה משלהם.
ברוב המקרים מצבם הכלכלי יציב: גובה ההכנסות וההוצאות פחות או יותר ידוע. יש נכסים פיננסיים.
כנראה שהם כבר לא יתעשרו ולא יתרוששו.
חלק גדול מהם נמצאים בזוגיות רבת שנים, שהדפוסים שלה פחות או יותר קבועים. לפעמים לטוב, לפעמים לרע. במקרים רבים גם וגם, ואז מקבלים את הטוב ומסתגלים לרע.
אלה שלא מצאו זוגיות כבר הסכינו עם חיים לבד.
לאלה שעדיין עובדים יש לרוב עבודה יציבה במקצוע שבו צברו ניסיון רב שנים.
החברים ו/או החברות הם חברים ותיקים. המפגשים איתם הם בתבניות פחות או יותר קבועות וידועות.
גם תחביבים ופעילויות פנאי הם בדפוסים פחות או יותר קבועים.
כשהכל מתערער
לאנשים הנמצאים ב"ישורת האחרונה" קורה שהמסגרת היציבה מתערערת.
במידה מסוימת, כמו צעירים, צריך לבנות את העולם האישי מחדש. כמובן שזה הרבה יותר קל לבנות עולם שלא התמוטט בגיל 20 או 30 כתהליך טבעי מאשר לבנות אותו מחדש בגיל 60 או 70.
בפוסט אישי זה אני עוסק בעצמי ובמשבר גיל ה-70 שלי. ליתר דיוק במה שמתרחש לאחר תחילת המשבר.
במקרה שלי העולם היציב שלי התמוטט והייתי צריך לנסות לבנות לעצמי עולם חדש.
בפוסט חודשיים ראשונים לבד: אנרגיות תיארתי את המצב שלי לאחר הגירושים. ציפיתי לגרוע במיוחד והתמודדתי הרבה יותר טוב ממה שציפיתי.
בפוסט שלושה חודשים וחצי לבד: התייצבות, תיארתי את ההתיצבות הזמנית שלי בדירה שכורה.
היה חשוב לי לבנות עוגנים יציבים על מנת שניתן יהיה לבנות עולם חדש עבורי ביתר קלות. היציבות חוסכת אנרגיה מבוזבזת ומאפשרת הפניית אנרגיה לבנייה וליצירה של דברים חדשים בכל התחומים: עבודה, תרומה לחברה, פעילויות פנאי חדשות, חברויות חדשות וחברויות ישנות עם כאלה, שעדיין טרם חצו את "הישורת האחרונה". גם זוגיות חדשה.
ליציבות הזו כיוונתי מתחילת החיים לבד.
כמעט חמישה חודשים לבד אני מגלה, לצערי הרב, שיצירת העוגנים הבסיסיים עלולה לקחת יותר זמן ממה שחשבתי בתחילת דרכי החדשה.
עדיין אפנה, זמן רב ממה ששיערתי, אנרגיות להתיצבות זמנית ולכיוונים שרק מבזבזים את האנרגיה שנותרה לי אחרי שאני מטפל במטלות היומיום שהיום גדולות ממה שהיו לפני הפרידה.
בפוסט זה אתמקד בשני אפיקים הגוזלים ממני יותר אנרגיות ויותר זמן ממה ששיערתי. הם צפויים להימשך יותר זמן ממה שחשבתי בתחילת דרכי לבד.
שיפוצים
דירה בבעלותי שאני מתגורר בה היא עוגן חשוב בגילי. המציאות כפתה עלי לגור בדירה שכורה ובינתיים להיערך למעבר לדירה בבעלותי.
אני בהחלט אוהב לגור בדירה שכורה ברחוב דגניה השקט בבית הכרם. במקביל חיכיתי לפינוי הדירה שהשכרנו בבית הכרם. זוהי הדירה בה גדלתי מכיתה ו' ועד שעמדתי ברשות עצמי.
גם שכונת בית הכרם היא עבורי סוג של עוגן.
קניתי מאחותי את החצי שהיא ירשה מההורים והתחלתי להיערך לשיפוצים. יש לומר, שיפוצים גדולים בהתחשב בכך שזו דירה, שנבנתה בסוף שנות ה-50 של המאה שעברה.
מעולם לא עשיתי שיפוץ לבדי (את שני השיפוצים הקטנים בתקופת הנישואים שלי, יזמה והובילה גרושתי). אני אדם שאינו מבין בשיפוצים ויעשה כמעט הכל על מנת להימנע מהם.
הפעם אין ברירה. בפוסט קודם כתבתי על Path of Least Resistence.
בהקשר של שיפוצים, המשמעות עבורי של Path of Least resistence היא לבחור אנשי מקצוע טובים ולסמוך עליהם. הרצון שלי היה להיות כמה שפחות מעורב וכמה שיותר מהר להגיע אל המנוחה והנחלה בדירה המשופצת.
למדתי שזה לא עובד כך. גם אחרי שבחרתי אנשי מקצוע מעולים, המעורבות שלי צריכה להיות הרבה יותר גדולה ממה שחשבתי שהיא תהיה.
זה לא צריך להיות לי חדש. קראו למשל את מה שצטטתי מדבריו של ד"ר גדעון בן נון בתשובה לשאלה: דבר אחד שלמדת מניסיון של שנים רבות.
את מה שאמר ד"ר בן נון אני מכיר גם מניסיוני כיועץ כלכלי ליחידים ולמשפחות, מניסיוני כיועץ מחשוב וטכנולוגיות מידע ומניסיוני כמורה לברידג'.
השורה התחתונה היא, שלא משנה כמה טוב יהיה זה שמייעץ לך או מבצע את העבודה עבורך המעורבות שלך בתהליך היא קריטית.
אני צריך לשנות מהותית את הגישה שלי: אני כבר לא יכול להיות זה שלא יודע ולא מבין כלום בשיפוצים ומסתמך על בעלי מקצוע וחברים.
כפי שנהגתי בתחומים רבים אחרים, לאו דווקא בתחומי ההתמחות שלי, הגישה שלי צריכה להיות:
אני אדם שיודע ומבין משהו בתחום הזה ולומד כל הזמן. אני אדם שצריך לעמוד על דעתו בדברים החשובים, עם כבוד לאנשים מקצועיים שמבינים יותר ממני, אבל ללא קבלה אוטומטית של מה שהם אומרים לי.
המציאות היא שתהליך השיפוץ ייקח יותר זמן ממה שחשבתי בבורותי עד היום.
המציאות היא שאיאלץ להיות מעורב בשיפוץ הרבה יותר ממה שחשבתי ורציתי.
מי יודע אולי גם אהנה מזה, כפי שיש אנשים שאומרים לי?
ביורקרטיה נוראית
בעוד שבשיפוץ דירה אפשר לראות מטרה ועתיד טוב יותר, בביורוקרטיה נוראית בישראל קשה לראות עתיד טוב יותר.
הפוסט: האם הכנסיה הקתולית השתלטה על ארגונים עסקיים וציבוריים במדינת ישראל? מתאר את הסבל ואת בזבוז האנרגיה הרב שנגרם לי בעטיים של ארגונים או מחלקות בארגונים, שבחלקם קשה לדמיין תפקוד גרוע יותר משלהם.
שיאנית הביורוקרטיה הכושלת, על פי ניסיוני, היא מחלקת הארנונה של עיריית ירושלים.
אציין שאיני מתייחס לכלל השירותים הניתנים על ידי עובדי עיריית ירושלים. כבר קיבלתי שירות טוב ואפילו כתבנו (אשתי לשעבר ואני) מכתב תודה לעובדת, שעשתה הרבה מעבר לנדרש ממנה.
אם תקראו בעיון את הפוסט על הכנסיה הקתולית או על אי היעילות של ביורוקרטיה במדינת ישראל, תבינו שהאופן שמחלקת הארנונה בעירייה פועלת עלול, חס וחלילה, למנוע מזון מילדים עניים.
הערת שוליים
כשבפוסט Relocation כתבתי על שנת הסתגלות, חשבתי שזה ייקח הרבה פחות משנה.
עכשיו אני מבין שצדקתי כשכתבתי על שנה כזו.
