שלושה חודשים וחצי לבד: התייצבות

 

בפוסט קודם תיארתי את מצבי אחרי חודשיים ראשונים לבד. 

כשנפרדנו חשתי שעולמי קרס וחששתי שלא אצליח לתפקד בדברים יומיומיים בתחומי החולשה שלי. המציאות הפריכה את החששות האלה. 

השלב הראשון היה מנטלי. הזכרתי לעצמי מצבים קשים קודמים בהם התמודדתי טוב יותר מהציפיות. 

את השלב שבא אחר כך תיארתי בפוסט המתאר את מצבי אחרי חודשיים. 

אחרי חודש וחצי נוסף אני כבר במקום אחר: תחילת תהליך התייצבות בעולמי החדש.  

בפוסט זה אציג כמה מהמאפיינים של השלב הנוכחי.

הביטואציה

 

לפני כמעט חמישים שנה (לא להאמין כמה זמן עבר) למדתי כסטודנט לפסיכולוגיה על הביטואציה. 

בני אדם וגם בעלי חיים משקיעים מאמץ ואנרגיה רבים בהתמודדות עם גירוי לא מוכר או עם מצב חדש ולא מוכר. 

אי אפשר להמשיך כך לאורך זמן רב. הביטואציה היא תהליך הסתגלות שבו הרגלים מקטינים את המאמצים המושקעים. האוטומציה של ההרגלים דורשת פחות ומאפשרת הפניית מאמצים, קשב ואנרגיה לצרכים אחרים.

זה בדיוק מה שקורה לי בימים אלו. כבר הסתגלתי לדירה המושכרת ולמעבר לשכונה חדשה. הסתגלתי לצורך לטפל במטלות שלא טיפלתי בהן שנים רבות או לפחות לא הייתי צריך לטפל בהן באופן שיטתי ולשינויים נוספים בחיי. 

 

לגור לבד

 אני כבר לא גר עם בני משפחה. יש לזה השלכות בהקשרים רבים. נדמה לי שהצלחתי להתמודד עם זה לא רע.

הילדים שלי ראויים לשבחים מיוחדים על המשך שמירה על קשר עקבי איתי, על אף שאינם גרים איתי.

קניות וטיפול בבית

זה כבר הפך לשגרה מוכרת. כולל טיפול בתקלות קטנות ובחוסרים של דברים שאני מגלה מדי פעם. 

ניקיון בבית 

אני מנקה לבד את הבית. זה נעשה באופן סביר. יש כבר שגרה של טיפול בנושא זה.

אוכל 

אני מכין לעצמי ארוחות. בדרך כלל פחות מורכבות ויותר פשוטות. הן טעימות לי והן גם יותר בריאות: 

 

א. יותר דגים ופחות בשר. 

הקנייה השבועית שלי של דגים בשוק מחנה יהודה, שהתחלקה בין מספר נפשות, היא עכשיו רק עבורי, כלומר: גם שני דגים מספיקים למספר ימים. 

 

ב. יותר ירקות

הכי פשוט זה לחתוך ירקות להוסיף לימון, שמן זית או טחינה. כמות הירקות שאני אוכל עלתה. גם הגיוון בהם התרחב.

יותר ירקות זה גם פחות מזון פחות בריא.

כמובן שאני גם אוכל יותר מחוץ לבית ונהנה מהאוכל,  כפי שנהניתי מכך גם לפני הפרידה. 

לפעמים חסרים לי שותפה או שותף שישבו איתי במסעדה. 

 

נושא האוכל ראוי לפוסט ייעודי שאכתוב בעתיד.

ספורט

כמו לפני הפרידה אני רץ פעם או פעמיים בשבוע והולך ביתר הימים. אני משלים את הפעילות הספורטיבית שלי בדיווש על אופני כושר כשאני צופה בטלוויזיה ובתרגילים במתקני כושר בפארק. 

הייתי צריך למצוא מסלולי הליכה וריצה חדשים ופארק עם מתקני כושר. 

הקושי העיקרי היה במציאת מסלול ריצה. 

אינני רץ על אספלט משום שזה פוגע בברכיים. חיפשתי תחליף למסלול הנפלא בטבע לכיוון עין לבן. 

מסלול ארוך מספיק ומתאגר מספיק (עם עליות). מסלול עם טבע פורח ונוף יפה. 

בסופו של דבר את מבוקשי מצאתי ביער ירושלים.

התניידות אחרת

הקלות שבה אפשר להגיע ברגל כמעט לכל מקום, רלוונטי עבורי, היא אחד היתרונות של שכונת בית הכרם בהשוואה לשכונת מלחה.   

כך למשל, אני מגיע ברגל לאוניברסיטה העברית ללמד ברידג' את גמלאי הארגון. אני מגיע ברגל למתנ"ס שגם בו אני מלמד ברידג'. 

לשוק ולמרכז העיר אני מגיע ברכבת הקלה במקום לסוע לחניון, שאינו ממש במרכז העיר ומשם ללכת ברגל. 

התוצאה היא: פחות נסיעות ברכב ויותר הליכה ברגל. חסכוני בדלק ובכסף וגם הרבה יותר נעים.

חזרה מלאה לפעילויות שבהן הורדתי פרופיל

גם בתקופות הקשות שלפני הפרידה תפקדתי בעבודה. צמצמתי את היקף הפעילות שלי בנושאים אחרים  כמו התנדבות ופעילויות פנאי. 

בהדרגה חזרתי לפעילות כמעט מלאה. יש גם, פה ושם, פעילויות חדשות.

חזרתי גם לכתיבת ספר הברידג', שאני מקווה שיצטרף לשלושת קודמיו.

 

ביורוקרטיה

 

החזון ההומוריסטי של אפרים קישון ז"ל הוא חלק מהמציאות שכולנו חווים בעשור השלישי של המאה ה-21. סוג של תעלות בלאומילך רבות.

כשמתגרשים, ועוד יותר חמור כשנפרדים ללא גירושין, חווים את הקשיים הללו הרבה יותר קשה. 

אזכיר כאן שתי דוגמאות קיצוניות: מחלקת הארנונה של עיריית ירושלים, שרדפתי אחריה שלושה שבועות רק משום שרציתי לשלם ארנונה על הדירה ששכרתי ואת חברת סלקום.

חברת סלקום, בחוסר תבונה ראוי לציון מיוחד, עשתה את כל מה שהיא יכולה על מנת לפגוע בי, בגרושתי ו...בחברת סלקום עצמה. 

ביקשנו להעביר את החשבון ממני לגרושתי, שנשארה בדירה בה גרנו. התהליך הביורוקרטי מייגע, חסר היגיון ובלתי נסבל. כשסוף סוף נפרדתי מחברת סלקום, לפחות על פי הודעת ה-SMS שהחברה שלחה לי והביעה את צערה על עזיבתי, היא ממשיכה להתייחס אלי כאל לקוח של החברה. 

ועוד הם מספרים לי (מצאו למי לספר את זה), שזה נובע מהאינטגרציה שיש להם בין מערכות המחשוב שלהם. 

אבל גם לביורוקרטיה האינסופית יש הביטואציה. הסתגלתי. אני מבין שהרבה תהליכים יתבצעו לאט, אם בכלל.

כמה מהאתגרים הצפויים לי בעתיד הקרוב

האתגר המידי והלא פשוט עבורי, כאדם שמתנסה בו בפעם הראשונה בחייו, הוא שיפוץ הדירה בשכונת בית הכרם, שבה גרתי כנער.

גם כאדם, שרחוק כמזרח ממערב, מפרוייקטים כאלה ומפחד מהם.

זה יהיה פרויקט מרכזי שלי בחודשים הקרובים. המעצבת ואני כבר יצאנו לדרך של הגדרת הפרויקט. 

אתגרים נוספים מצפים לי בתחומים רבים. אני רק בתחילת דרך חדשה. 

אם שואלים בפסח זה, מה נשתנה? 

התשובה האישית שלי היא הרבה. עוד הרבה שינויים צפויים בהמשך.