יום רביעי, 27 באוקטובר 2021

משבר גיל ה-70 שלי

 


החלפת קידומת עשויה להיות מלווה במשבר. הידוע ביותר הוא משבר אמצע החיים בגיל 40

כשכתבתי בפוסט נחל כזיב כמשל את הפסקה "עדיין חולם" חשבתי על כמה חלומות שקיוויתי להגשים במהלך השנה. 

עכשיו אפשר לפרט כמה מהם. 

חשבתי על ספר שאני כותב והגעתי בו כבר לשלבים מתקדמים. החלום הוא להוציא אותו כספר דיגיטלי. למען האמת, אין סיבה שהחלום הזה לא יתממש.  

חשבתי על הגדלת הפעילות שלי כמרצה. שש הרצאות, שהעברתי בזום במסגרת "גימלהזום" של עיריית ירושלים, הן ביטוי של חלום זה. 

חשבתי על לא מעט דברים חדשים אחרים בתחומי העיסוק וההתנדבות שלי. 

החיים מלאי הפתעות ואתגרים. השינוי הגדול ביותר הוא דווקא משבר. משבר בזוגיות שמביא לפרידה קרובה מאשתי בשלושים ושלוש השנים האחרונות. 

היו הרבה שנים טובות ויש לנו שלושה ילדים נפלאים. היו גם "שבע השנים הרעות", השנים האחרונות הפחות טובות.  


כשהתחתנתי


חשבתי שאחרי שהתשוקה תדעך עם השנים זו בהחלט יכולה להיות בת זוג להזדקן ביחד ולתמוך זה בזו. 

משהו השתבש בדרך. עכשיו אני אצא לדרך חדשה ומאתגרת במיוחד בגיל 70.  

אצטרך לבנות מחדש את החיים שלי ולהקים לעצמי פינה משלי.

קרוב לוודאי שאצטרך לבנות לעצמי את הקן הפרטי שלי. אצטרך להתמודד עם הלבד. אצטרך להתמודד עם הנושאים הטכניים שבהם אני גרוע במיוחד, כגון: שכירת דירה, שיפוץ דירה, קניית ריהוט ופריטים ביתיים אחרים. 

גם אלה וגם דברים אחרים הם דברים, שלא ממש עשיתי בעבר, ואם עשיתי זה היה לפני כארבעה עשורים. אין ספק שזה גם משבר אישי ולא רק משבר טכני. 

אין שום דבר שבטוח. הרבה דברים עלולים להשתנות או ללכת לאיבוד בישורת האחרונה. כפי שאני חווה על בשרי בימים אלה.

אין ספק שאצטרך תמיכה (אני לא מדבר על תמיכה כלכלית). 

 

האם כבר הייתי במצב דומה בעבר?

 

כפי שהנישואים היו עבורי גם מוצלחים, בחלקים גדולים מהזמן, גם "אזור נוחות", גם מקום העבודה הראשון שלי היה כזה. 

עבדתי במלם, יחידת סמך ממשלתית של משרד האוצר, בתחום המחשבים. מקום בטוח ומוגן. קיבלתי לא מעט הצעות לעבוד בשוק הפרטי. דחיתי אותן כי פחדתי מחוסר יציבות. פחדתי מיציאה מ"אזור הנוחות", על אף שכלכלית, ובשלב מסוים גם מקצועית, זה היה כדאי. 


כמו הנישואים שלי, גם היציבות שם התערערה תוך זמן קצר: מעבר ממשרד ממשלתי לחברה ממשלתית שמפטרת עובדים רבים.  

כמו בקשר הזוגי שלי גם שם הייתה פרידה קשה לי. מצאתי את עצמי מתמודד עם דברים שלא הכרתי ואני ממש לא מצטיין בהם: חיפוש עבודה, מכירה של עצמי וכישוריי. הייתי במשבר כלכלי אישי

התמודדתי. התוצאה הסופית הייתה קריירה מגוונת ומעניינת, שרבים שראו את קורות החיים שלי, התפעלו ממנה. 

זה לא היה קל. זה היה קשה מאוד. היו מורדות. היו משברים אבל התמודדתי והצלחתי. 


הדימיון הזה נותן תקווה להתמודדות טובה גם בישורת האחרונה כעת ואולי גם לזוגיות חדשה טובה בבוא העת.  


הערת שוליים

 

כיועץ במחשבים ובטכנולוגיית המידע הייתי יועץ רב תחומי. יעצתי לכארבעים ארגונים בארץ ובעולם. 

גם למלם (כבר כחברה פרטית) נתתי לא מעט ייעוצים במהלך קצת יותר מעשים השנים בהן עבדתע כיועץ עצמאי. 

הייעוץ האחרון שלי בתחום זה, שהסתיים לפני יותר משנה היה למלם. 

קרוב לוודאי שכפי ששמרתי על קשר עם מלם, יישמר קשר מסוים, אחר מזוגי, גם עם פרודתי בעתיד הקרוב ואם ילדיי.



 



 


 

 

 

יום שלישי, 12 באוקטובר 2021

משמעות או השארת חותם

 


בבלוג זה עסקתי כבר נושא של השארת חותם. החותם שמישהו משאיר עשוי להיות חותם אישי בתוך משפחתו, למשל באמצעות גידול וטיפוח ילדים.

אנחנו מדברים לרוב על חותם אוניברסלי. חותם הנשאר לאורך זמן. זהו לרוב חותם ייחודי של אנשים המשיגים הישגים יוצאי דופן. כזהו למשל החותם של החכם הסיני לאו דזה


במוסף של עיתון "הארץ" מ-8 באוקטובר מראיינת איילת שני את הפילוסוף פרופ' עדו לנדאו מאוניברסיטת חיפה. הראיון עוסק בנושאי המחקר שלו הבאים לידי ביטוי בספרו " Finding Meaning in an Imperfect World". 

 

משמעות החיים

 

התפיסה של פרופ' לנדאו ניתנת לתיאור באמצעות ההבהקים הבאים: 

1. אין משמעות מוחלטת אחידה לחיים. כל אחד יכול למצוא את המשמעות שהוא רואה לחיים שלו.

2. התחרויות בחברה המערבית גורמת לאנשים לחשוב, שמשמעות פירושה הישגים יוצאי דופן בהשוואה לאחרים. 
בהגדרה זה מצב נדיר. 

3. אפשר למצוא משמעות אישית.
משמעות אישית היא לא בהכרח בהקשר תחרותי. כדוגמה הביא פרופ' לנדאו גידול ילדים מאושרים. זו יכולה להיות משמעות לחייו של אדם.
 
4. קצת רקע תיאורטי-היסטורי
פרופ' לנדאו מזכיר את פרידריך ניטשה שמדבר על " אדם על". כשמשמעות החיים היא להיות "אדם על", אז זו הגדרה תחרותית. ברור לגמרי, גם לניטשה וגם לקוראים, שרוב בני האדם לא יגיעו למצב הנדיר הזה. 

הוא מזכיר גם את הפילוסוף הדני קירקגור ואת הסופר הצרפתי אלבר קאמי. קאמי חיבר את "הדבר". זה היה הספר היחיד, שהואלתי בטובי לקרוא, בלימודי הספרות בתיכון (הייתי במגמה מתמטית). קראתי אותו רק משום שהתרשמתי ממנו עמוקות. קירקגור, קאמי ובמידה מסוימת גם ניטשה, מזוהים עם האקיסיטנציליזם  בפילוסופיה. 

בהקשר של משמעות החיים, האקזיסטנציאליזם גורס שאין משמעות אוניברסלית אחידה לחיים. אנשים יכולים לצקת משמעות אישית לחייהם. 

איש נוסף המוזכר על ידו הוא ויקטור פרנקל, שורד שואה. פרנקל היה רופא, נוירולוג ופסיאטר. הוא כתב מספר ספרים מעניינים על משמעות החיים בהקשר של השואה ובכלל. הידוע ביותר מביניהם הוא "האדם מחפש משמעות". 

הדימיון בין משמעות החיים והשארת חותם


בשניהם ניתן לצקת משמעות או להשאיר חותם, בדברים קטנים או אישיים ואפשר לדבר על הישגים יוצאי דופן, המשאירים חותם אוניברסלי ארוך טווח או נותנים משמעות. 

כפי שאומר פרופ' לנדאו, בחברה המערבית התחרותית אנחנו נוטים לחשוב יותר על דברים יוצאי דופן המעניקים משמעות. 
במידה דומה אנחנו נוטים לחשוב על חותם אוניברסלי יוצא דופן. 

התנדבות


פרופ' לנדאו דיבר על התנדבות כדבר שעשוי להעניק משמעות לחיים. על סמך ניסיוני האישי כמתנדב אני בהחלט מבין את זה.
 
פרופ' לנדאו אינו עוסק בהקשר זה רק בתיאוריות. הוא בחר להתנדב בליווי חולים סופניים.
בהקשר של בלוג זה, חולים סופניים נמצאים בסופה של הישורת האחרונה. לא תמיד בגיל מבוגר. 
 
המסקנה שלו משיחות איתם היא, שהם שבויים באותה קונספציה שאנשים רגילים שבויים בה. הם מתקשים לראות משמעות לחייהם משום שלא עשו משהו גדול יוצא דופן: ראש ממשלה, חתן פרס נובל וכיו"ב. 
לדבריו, הוא מכוון אותם לדברים קטנים יותר, שהם מאוד משמעותיים עבורם, למשל בהקשר של ילדים ואהבה.


גישה שונה במזרח הרחוק


באופן כללי, ההבדל הוא ששם לא מחפשים משמעות הישגית יוצאת דופן. 
 
באוקינאווה מסתפקים בהקשרים צנועים יותר ולפעמים גם קהילתים יותר, המעניקים משמעות לחיים.  
 
בזן בודהיזם ובטאואיזם מתמקדים יותר במה שקורה ופחות במשמעויות ארוכות טווח, שאולי אחרים מחפשים אותן בגלל צורך במשמעות.
 
סיפורי זן מתארים לא אחת מצבים בהם התלמיד מחפש משמעויות נשגבות והמורה שולח אותם לדברים קטנים המתרחשים בהווה, למשל: הקומקום הרותח ולא משמעות מיסטית נשגבת.


 

יום ראשון, 3 באוקטובר 2021

האישה שחייתה הכי הרבה שנים

 

ז'אן לואיז קלמן בגיל 70. מקור התמונה: ויקיפדיה

בבלוג זה כתבתי על תוחלת החיים הגבוהה באי אוקינאווה.

ז'אן לואיז קלמן לא חייתה באי יפני זה. היא אישה צרפתייה שחייתה עד גיל 122. קלמן נולדה בפברואר 1875 ונפטרה באוגוסט 1997. 

המעניין הוא שהיא כנראה לא הקפידה על חלק מכללי הבריאות. היא שתתה כל יום כוס יין אדום ואכלה הרבה שוקולד. היא גם רכבה על אופניים, רכבה על סוסים ושחתה. 

 

לדעת ד"ר זוריאן רדומיסלסקי, המנהל הרפואי של תחום הגיל השלישי ב"מכבי שירותי בריאות", סיפורה מדגים הארכת חיים בגלל שילוב של פעילות גופנית וסביבה ללא מתחים. 

בסקירה שלו הוא טוען שהמרכיב התורשתי (נתונים גנטיים)  משפיע רק ב-30% על תוחלת החיים. המרכיב הסביבתי משפיע ב-70%. 

בהנחה הסבירה שהוא צודק, אנחנו יכולים להיות אופטימיים: הרבה תלוי בנו.


במה להיאחז כשמתרחש אסון מתמשך?

מדינת ישראל ואזרחיה נמצאים בתקופה של אסון מתמשך.  יותר מדי אנשים חצו את "הישורת האחרונה" בטרם עת.  יותר מדי אנשים איבדו את יקיריהם...