 |
| לאו דזה רוכב על תאו מקור התמונה: ויקיפדיה |
בפוסט הראשון בבלוג התייחסתי בעיקר לקורונה ולישורת האחרונה. בפוסט השני התמקדתי בשתי המשמעויות של הישורת האחרונה.
את אחרית ימיו של לאו דזה מתארים בויקיפדיה באופן הבא: "רכב על תאו מים לעבר המערב ומאז נעלמו עקבותיו". האיור לעיל, מתאר אותו רוכב על גבי תאו.
גם על חייו רב הנסתר על הגלוי, אפילו שמו האמיתי אינו ידוע. משמעות הכינוי "לאו דזה" היא מורה (master) זקן.
על פי הויקיפדיה האנגלית, הוא היה דמות חצי אגדתית. גם במעט הידוע עליו יש ספקות.
לאו דזה נולד כנראה בכפר קו בסין במאה ה-6 לפני הספירה. הכפר היה תחת שלטון שושלת ג'ו.
טוענים שהוא עבד בארמון המלך בתקופה שגם קונפיציוס היה שם.
הוא כתב רק ספר קטן אחד בשם טאו טה צ'ינג, שיש הכותבים את שמו כדאו דה ג'ינג.
הספר הקטן הזה, המכיל 81 שירים קצרים, הוא הבסיס והמהות של התפיסה של הדת הטאואיסטית.
לאו דזה הוא בעצם מייסד הדת הטאואיסטית. כמו דתות אחרות במזרח הרחוק, היא לא רק דת אלא פילוסופיה ותפיסת עולם.
על פי הויקיפדיה העברית, הוא עזב את ארמון המלך אחרי שהקיסר העדיף על פניו את קונפיציוס.
עובדתית, אין ספק, שהתפיסה של קונפיציוס הייתה התפיסה המקובלת על מרבית הסינים. הטאואיזם הייתה פילוסופיה שונה שאומצה על ידי מיעוט.
הקיסר דרש ממנו לכתוב את עיקרי הגותו לפני שהוא עוזב. הוא כתב את הטאו טה צ'ינג ומאז לא ידוע לאן הלך ומה עשה עד, שלפי האגדות רכב על תאו ונעלם.
כשמדברים על "הישורת האחרונה", שבה זקנים מנסים להשאיר איזשהו חותם לפני לכתם, אין ספק שלאו דזה הוא דוגמה מרשימה במיוחד.
אנשים שלאו דזה השפיע עליהם
בצד הערך המאוד צנוע בויקיפדיה העברית מופיעים שמות של כמה אנשים שהוא השפיע עליהם. כמי שלמד פסיכולוגיה באוניברסיטה, לא התקשיתי לדעת מי היו קרל יונג ואריך פרום.
לא אסתיר את בורותי. לא שמעתי על יוליוס אבולה, מיסטיקן, פילוסוף ופוליטיקאי איטלקי.
לא שמעתי על יין שי, מפקד מעבר הרים סיני, שטוענים כי קיבל את הספר טאו טה צ'ינג מידיו של לאו דזה.
אפילו על ג'ואנג דזה לא שמעתי. ג'ואנג דזה היה פילוסוף סיני רב השפעה שכתב את אחד הספרים החשובים בדת הטאואיסטית.
גם על הפילוסוף מו דזה, ש"קרא תיגר על משנתו של קונפיציוס", לא שמעתי.
יש עוד מישהו פחות מוכר שהושפע מלאו דזה. המישהו הזה הוא אני. זוהי אחת הסיבות לאזכור שמו בכותרת הבלוג הזה. היא מצטרפת למה שציינתי קודם החותם האדיר שהשאיר ב"ישורת האחרונה" של חייו.
כפי שציינתי זהו בלוג אישי. בפוסט הבא אעסוק באופן בו נחשפתי לספר טאו טה צ'ינג בצעירותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה