בפוסטים כגון משבר גיל ה-70 שלי, Relocation, גרוש, עם הגב לקיר, תיארתי את הפרידה שלי ממי שהייתה אשתי במשך 33 שנים. עברתי לגור לבד.
בפוסט זה אתאר את מצבי החדש לאחר חודשיים מגורים לבד.
בפעם הראשונה
אני צריך להתמודד עם הרבה דברים שלא עשיתי באמת בעבר או עשיתי באופן מצומצם לפני הרבה שנים.
נקודת המוצא שלי הייתה שאתקשה מאוד להתמודד איתם ואכשל בחלק גדול מהם.
במציאות התמודדתי ואני ממשיך להתמודד באופן סביר.
טווח השינויים בחיים שלי הוא גדול אפילו ממה שחשבתי שיהיה.
בפסקאות הבאות אתייחס להיבט של אנרגיה.
הפוסט הראשון בסדרת הפוסטים הוא בנושא זה משום שכפי שהגדיר אותו טוני רובינס, הוא תנאי מחייב לכל פעולה אפקטיבית.
סימנתי בצבע אדום דברים שלוקחים אנרגיה ובצבע ירוק דברים שחוסכים אנרגיה.
לפני הגירושים
זוגיות או אין זוגיות
בארבע וחצי השנים האחרונות לנישואים, למעשה לא הייתה לי בת זוג. חייתי עם מישהי, שאני הייתי עבורה בעדיפות נמוכה.
לרוב היא לא ממש ראתה, או אולי ראתה והעדיפה להתעלם, מצוקות שלי.
לרוב, התעלמה ממה שרציתי והיה חשוב לי.
לרוב, גילתה חוסר עניין בדברים שדיברתי עליהם ובדברים שמילאו את עולמי.
במונחים של טוני רובינס מדובר בשואבת אנרגיה. רובינס מציע להתרחק מאנשים כאלה גם אם הם בני משפחה.
זה לא היה עקבי. היו גם פעמים שהיא התנהגה אחרת. פעמים אלה הביאו לכמה חוויות נפלאות.
טיול נפלא לפטגוניה, טיול מרתק לאתיופיה ונסיעה של כל המשפחה לצפון ליום ההולדת שבעים שלי.
דווקא שינויים נקודתיים לחיוב ביחס אלי גרמו לי לבזבוז אנרגיה רב יותר.
הם ערפלו קצת את המצב וגרמו לי לחשוב שיש תקווה לשיקום הקשר.
זאת על אף שכבר בשנת 2017 הבנתי, שהזוגיות נגמרה והתכוונתי לעזוב את הבית.
סכסוכי שכנים
גורם מהותי נוסף לשאיבת אנרגיה ולבזבוז משאבים פיננסיים ואחרים היו סכסוכי השכנים בבית בו גרנו. עכשיו שהם כבר מאחוריי, אני לא מעוניין לפרט את הנושא כאן.
גרתי בלא מעט מקומות אחרים במהלך חיי מילדות ועד ל"ישורת האחרונה", מעולם לא היו לי סכסוכי שכנים קשים. במלחה היו סכסוכים מתמשכים של עשרות שנים.
זה היה כל כך גרוע, שאנשים רבים יעצו לנו לעבור לגור במקום אחר.
נטיתי לקבל את עצתם. גרושתי סרבה בתוקף אפילו לדון בזה.
משום מה היא העדיפה לגור בשכונת מלחה עתירת הסכסוכים, גם ברמות רבות אחרות מעבר לסכסוך השכנים הקשה והמתמשך בבניין בו גרנו.
אנרגיה שנחסכה
ללא קשר למערכת היחסים בינינו, גרושתי ניהלה באופן ראוי במיוחד לשבח נושאים יומיומיים.
הרבה אנרגיה של עיסוק בתחומים בהם אני חלש, נחסכה ממני.
עשיתי קניות בשוק ובסופרמרקטים. שטפתי כלים. ניקיתי מדי פעם אבק, וכשהיה צורך ניקיתי את חדר העבודה שלי ובמקרים נדירים גם חדר זה או אחר.
תליתי והורדתי כביסה, ובמקרים נדירים גם הפעלתי מכונת כביסה או מכונת ייבוש.
עזרתי בטיפול במכוניות של בני משפחה אחרים: לקיחת הרכב לטסט ולמוסכים.
למרות כל זאת, מרבית העול של הטיפול בבית היה על גרושתי. היא חסכה לי הרבה אנרגיה שהייתי יכול להפנות לעבודה, לכתיבה ולתחביבים.
אחרי הגירושים
שינוי בדפוסי החיים
צרכן האנרגיה הגדול והמהותי היה השינוי בדפוסי החיים.
במשך עשרות שנים הייתה רוטינה קבועה. הרבה פעולות נעשו כבר באופן אוטומטי. פעילות אוטומטית כמעט ואינה צורכת אנרגיה.
עכשיו אני צריך לבנות את דפוסי החיים החדשים שלי. הרבה פעולות שונות ממה שהתרגלתי דורשות ממני הרבה אנרגיה.
תהליך הפרידה
מטיבו של תהליך פרידה שהוא צורך זמן, משאבים כספיים ואנרגיה לצורך הגדרתו וביצועו. כך מצאנו את עצמנו בתהליך גישור לחלוקת הנכסים, בבית משפט לענייני משפחה ובבית דין רבני.
לשמחתי, ידענו לבצע את התהליך הזה באופן השומר על מערכת יחסים טובה לאחר הגירושין ועשינו את זה במהירות וביעילות.
עדיין לא סיימתי למיין את הדברים שאני צריך לקחת מהבית המשותף. לקחתי הרבה דברים. זרקתי הרבה דברים מיותרים (במיוחד הרבה ניירת שכבר אין בה צורך).
טרם סיימתי למיין ולסדר את הדברים שלקחתי איתי לדירתי השכורה.
זה ייקח עוד הרבה זמן. במהלך פירוק בתים קורים גם דברים חיוביים. מגלים פריטים חשובים רגשית מהעבר. מגלים פריטים שימושיים, שלא נעשה בהם שימוש וגם משנים דפוסי התנהלות.
למשל, חסכתי כפל ביטוחי בריאות עבור שני הבנים שלי. הכפל היה כבר ידוע לי מזמן אבל בזמן של שינויים בוחנים גם את הנושא הזה.
מה שעצר אותי קודם מלבטל את הביטוח שאני עשיתי עבורם בילדותם ולהשאיר רק את הביטוח הקיבוצי של המעביד שלהם הייתה השאלה: האם יוכלו להמשיך את הביטוח בתנאים טובים גם אם יחליפו מקום עבודה?
בדיקה הראתה שהם יוכלו להמשיך בביטוח בתנאים טובים, וללא צורך בבדיקת מצב בריאות נוספת, גם אם יעזבו את מקום העבודה.
הביורוקרטיה
זמן רב והרבה אנרגיה בוזבזו בגלל התנהלות לא סבירה של ארגונים בסקטור הציבורי וחברות הנותנות שירותים.
המכנה המשותף לכשלים הוא חוסר היכולת שלהם להבין, שזוג שנפרד אינו ישות אחת וכל אחד צורך את השירותים שלו ומשלם עליהם.
רשימה חלקית של גופים שאינם מסוגלים להתמודד עם פרידה של בני זוג: עיריית ירושלים, חברת הגיחון המוסד לביטוח לאומי וחברת סלקום.
הכי גרועה הייתה מחלקת הארנונה של עיריית ירושלים. ההתנהלות הכושלת במיוחד שלה אינה מוגבלת רק לפרידה של בני זוג.
אחרי שלושה שבועות שלא היה לי עם מי לדבר בשום ערוץ (לא באינטרנט, לא ב-CHAT ובוודאי לא בטלפון) הצלחתי לשלם ארנונה על הדירה ששכרתי. עוד שבועיים של ריצה אחריהם והצלחתי גם לקבל הנחת אזרח ותיק שמגיעה לי.
זה לא סוד שבשלושים השנים האחרונות המוסד לביטוח לאומי לא הצליח להקים מערכות ליבה מתפקדות.
השירות האינטרנטי שלהם בהחלט עובד באופן סביר אז מדוע כשהם מבקשים ממני להעביר להם מסמך אחרי, שפניתי באמצעות אתר האינטרנט, הם מחזירים אותי למאה הקודמת, כשאני מבקש לא לשלם את מס הבריאות של אשתי לשעבר מקצבת האזרח הוותיק שלי?
הם מבקשים שאשלח להם צילום של תעודת הגירושין באמצעות דואר או פקס או שאגיע לתיבת שירות בסניף הביטוח הלאומי. ממש מתבקש שאשלח להם את זה דרך אתר האינטרנט.
לדיעת הדינוזאורים שמשתמשים בפקסים, הרבה יותר פשוט להשתמש בדוא"ל.
מטלות יומיומיות בבית
צריך לנקות את הבית, לבשל, לכבס באופן חלקי ועוד. זה דורש זמן וצורך אנרגיה, אבל זה תהליך בו לומדים להתנהל טוב יותר.
לבשל ולהכין אוכל אפילו נראה מעניין. דפוסי האכילה שלי השתנו. אני מכין אוכל פשוט יחסית אבל כזה שאני אוהב והוא גם יותר בריא.
יותר דגים ופחות בשר. הרבה ירקות וסלטים וגם תוספות לצד המנה העיקרית.
מדי פעם אני אוכל בחוץ. אין יותר הזמנות הביתה, משום שלא מזמינים עבור אדם אחד ואיני גר עם בני משפחה שיש להם "תן ביס".
היערכות לשיפוץ
הרבה אנרגיה מושקעת בתחום זה. אני מתעתד לשפץ את דירת ההורים שלי בבית הכרם אחרי שהדיירים, ששכרו את הדירה, יעזבו.
מאדם שמפחד מהשיפוץ הכי קטן ולא מאמין ביכולתו הפכתי לאדם שיודע פחות או יותר מה הוא רוצה. אעבור את זה בהצלחה בעזרת אנשי מקצוע טובים. נראה לי שבחרתי באנשים טובים לתכנון, ביצוע ופיקוח על העבודות.
אני חייב הרבה תודות לכמה חברים, שעשו שיפוצים בדירות ושתפו אותי בתהליכים שעברו וגם לכאלה שיש להם יכולות טובות יותר ממני ובאו איתי לראות את הדירה והציעו לי רעיונות.
תיקונים ותוספות בבית
מי שקרא פוסטים כגון: הישורת האחרונה או אולי שתי הישורת האחרונות, לא רציתי לגמור כמוהו ולא שוכחים לרכב על אופניים מבין איפה נמצאות כמה מנקודות החוזק שלי.
מי שקרא בבלוגים אחרים שלי על ברידג' ועל הרצאות שהעברתי מבין לא פחות.
חשיבה לוגית, יכולת אנליטית, יכולת לכתוב ויכולת ללמד אחרים הם יכולות שכליות וגם במידה מסוימת בין אישיות (ללמד או לכתוב) הנכללות בין יכולות אלה.
כמובן שיש לי גם נקודות חולשה בולטות למשל: "שתי ידיים שמאליות", כלומר: יכולות מזערית בתיקון דברים הכי פשוטים בבית. חוסר כישרון נדיר בציור ועוד.
אם נחזור לטוני רובינס, הוא אומר שאחד מהדברים שמגבילים אותנו הוא הסיפור שלנו.
הסיפור שלי על עצמי הוא סיפור קיצוני. אני רואה את הנקודות החזקות שלי ויש לי ביטחון, לפעמים אפילו ביטחון עודף, באותם תחומים. בתחומים החלשים שלי אני מרגיש אפס מוחלט.
מפחד מהתמודדות. בכורח המציאות של מגורים לבד התחלתי לשנות את הסיפור שלי.
ניסיתי להתמודד עם דברים, טריוויאלים לאחרים, שנדרשתי לעשות בתחזוקת הדירה השכורה.
החזקת מדף בארון
זה אולי מצחיק, אבל גם להחזיק מדף בארון שנפל הייתה משימה עבורי.
המדפים בארון החוזקו על ידי אביזרי פלסטיק קטנים עליהם הם הונחו. האביזרים התברגו ידנית לחורים. הניתוח הלוגי שאני צריך אביזר כזה, שחסר בתחתית המדף, היה לי קל, אבל איך מוצאים אביזר מתאים?
הלכתי לטמבוריה השכונתית ומצאתי שני סוגים כאלה. קניתי אחד מכל סוג בעלות של שקל ליחידה.
בבית ידעתי להכניס לחור ולהבריג ידנית את זה שהתאים.
וילון לאמבטיה
הייתי מאוד גאה בעצמי. הלכתי לטמבוריה השכונתית ושאלתי על וילון אמבטיה. קניתי אותו. אפילו הצלחתי להרכיב אותו. בסך הכל סגירת טבעות על גבי העמוד אבל עבורי משימה קשה.
גולת הכותרת: להרכיב שולחן מטבח מאיקאה
זו כבר הייתה משמיה שמשנה את הסיפור שלי. ביחד עם בני הבכור, המיומן ממני, הרכבנו בכוחות עצמנו את השולחן. אצלי זו פעם ראשונה בחיים. אולי משימה המשנה את הסיפור שלי שסיפרתי לעצמי.
סיכום ביניים
אני צורך הרבה אנרגיה ולפעמים עייף. יסלחו אלה שאני לא יוצר איתם בתדירות קשר חברתי, על אף שזה חשוב לי.
כאשר אמצא את מקומי אוכל לעשות את זה יותר מאשר היום.
במצב החדש יש יותר ירוק ופחות אדום מאשר במצב הקודם. אפשר להיות אופטימיים.
