החל מהיום אני גרוש באופן רשמי. זה קורה כשאני בגיל 70. בפוסט זה אתייחס לתהליך הפורמלי. בפוסט הבא אתייחס לדברים המשמעותיים יותר: היבטים אישיים ורגשיים.
שלב ראשון: ההכרה שאין מנוס מפרידה
לאחר תהליך ארוך וכואב החלטנו שחייבים להיפרד. היו ניסיונות שלא צלחו לגשר על הפערים. היה הרבה עצב.
שלב שני: תהליך פרידה בעזרת מגשרת
המטרה של תהליך הגישור היא חלוקה של הרכוש תוך שמירה על מערכת יחסים טובה גם אחרי הפרידה. יש לנו שלושה ילדים בוגרים, ששנינו אוהבים וחשובים לשנינו.
חלוקת המשאבים הכספיים היא לאו דווקא לפי מה שמבינים על פי השכל הישר. בעתיד הלא רחוק, תוכלו למצוא מידע על נושא זה בבלוג שלי "לכלכל בתבונה".
המגשרת שלנו עו"ד יעל עזרתי עשתה עבודה טובה והגענו להסכמה.
השלב השלישי: בית משפט לענייני משפחה
עם ההסכם שהושג בגישור פונים לבית משפט לענייני משפחה על מנת שיתן לו תוקף של פסק דין.
לא היו לי הרבה חששות. השופט נוטה לתת להסכם תוקף של פסק דין אם הוא משתכנע שבני הזוג צלולים בדעתם וכל אחד מהם חתם על ההסכם מרצונו הטוב.
זאת בדיוק הנקודה שהשופט בודק.
כבוד השופט נמרוד פלקס פעל בדיוק כפי שציפיתי. אחרי שוידא שזה אכן המצב נתן להסכם הגישור תוקף באמצעות פסק דין.
השלב הרביעי: גירושין בבית הדין הרבני
זהו השלב שחששתי מפניו. אני וגם אשתי לשעבר רחוקים מהעולם הדתי-חרדי. אני מתחבר הרבה יותר בקלות לעולם של בית המשפט לענייני משפחה.
אמרו לנו שזה בדרך כלל נגמר אחרי פגישה או שתי פגישות, אבל בתוך עמי אני יושב.
קראתי כתבה עיתונאית ארוכה על דיין בבית הדין הרבני בעיר אחרת, שדחה פסיקה בכחצי שנה, במהלכה ניסה לשכנע את האישה שהוא רוצה ל"עזור" לה. העזרה הייתה באמצעות לחצים עליה לקיים איתו יחסי מין. לא בדקתי לעומק אבל זה מה שציטט העיתון מפי האישה.
בכתבה אחרת סופר על מישהי, שבתהליך הנישואין לא שאלו שאלות ביחס לדור הסבים שלה, אבל תהליך הגירושין התארך מאוד משום שחיפשו עדויות על יהדות ו/או תהליך הנישואין של דור הסבים היהודיים שלה.
לשמחתי הרבה, חששותי התבררו כלא מוצדקים במקרה של כבוד הרב אליהו דוד רוזנטל (אין קשר משפחתי) שדן בענייננו. הדיון היה ענייני, תוך מתן הסברים של הרב ביחס לסיבות לצורך בחלקים הטקסיים. הוא גם התייחס באופן אישי אל עצמו ואלינו ויצר אווירה נעימה ומרגיעה.
גם כאן ניסו לוודא ששנינו עושים זאת מרצוננו הטוב. ניסו לברר האם אנחנו מוכנים לנסות לגשר על הפערים ואם לא נצליח לגשר לחזור לדיון נוסף. קיבלו את הסירוב שלנו להאריך את התהליך.
התהליך בבית הדין הרבני ארוך יותר מאשר בבית המשפט. בין השאר, התהליך כולל כתיבת גט כריתות. סופר צריך לכתוב בכתב ידו באמצעות דיו וקולמוס את גט הכריתות. אני הייתי צריך להקריא טקסט המסמיך אותו לעשות זאת בשמי.
מדוע גירושין בבית דין רבני?
צעירים רבים יגידו לכם שהתהליך הזה מיותר. הם גם יגידו שצריך להימנע מנישואים ברבנות.
הבנתי מאנשים המעורים היטב בנושא, שהימנעות מגירושין ברבנות עלולה להקשות על מציאת זוגיות חדשה.
אני מניח שבקשר עליך ולחלק מהקוראים ״מאוחר מדי״ אבל העצה הכי טובה היא מראש לא להתחתן ברבנות ואז אין צורך להתגרש שם.
השבמחקלי יש אישה ושלושה ילדים אבל מבחינת מדינת ישראל שנינו רווקים. גם אם נחליט ביום מהימים להפרד - אין שום דבר שבית הדין הרבני צריך להתיר.
אם מראש לא תכניס צרות לחייך לא תצטרך לצאת מהם