‏הצגת רשומות עם תוויות בית הכרם. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בית הכרם. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 20 במאי 2025

חסרי בית (הכרם)

 


כתבתי לא מעט פוסטים בבלוג זה על מקומות משמעותיים לי שבהם גרתי בירושלים. 


ללא ספק שכונת בית הכרם היא אחד מהם. גדלתי בה מגיל 12 ועד תחילת שנות ה-20 של חיי. 

לאחר גירושיי לפני קצת יותר משלוש שנים חזרתי אליה. 

זו השכונה בה ביצעתי את שתי העבודות המשמעותיות הראשנות בחיי: 

1. מדריך שחמט לילדי בית הספר היסודי בית הכרם כשהייתי נער בן 16.

2. פועל בניין במשך חודשיים אחרי סיום בית הספר התיכון ועד הגיוס לצה"ל.
הייתי שותף זוטר לבניית שני בניינים בשדרות הרצל בשכונת יפה נוף. 

קישורים לכמה פוסטים שכתבתי בבלוג האישי שלי על השכונה: 

1. הפוסט הפופולרי ביותר: 







לא רק אני כתבתי על בית הכרם



אחד מהסופרים הבולטים ביותר במדינת ישראל דוד גרוסמן גדל בבית הכרם. השכונה מופיעה בספריו. 
אתמול הייתי בבית הועד הישן במפגש של "אלול ספרותי" שבו דיברו סופרות מהשכונה על ספריהן ועל השימוש בשכונה במסגרת יצירותיהן. הסופרות הן כנרת רובינשטיין, איריס הרדן ומעין בן הגיא. 
בהחלט היה לי מעניין לשמוע.

הבוקר (20.5.25)


הבוקר התחיל טוב, נצמדתי לעקרונות אריכות הימים של ג'ורג' קארימליס מהאי איקריה.
הלכתי לישון מוקדם. אכלתי בערב מוקדם ומעט. קמתי ב-5:00 בבוקר והכנתי את שיעור הברידג' שאני מלמד אחה"צ. 
בשש וחצי יצאתי להליכה ארוכה ביער ירושלים. בדרכי לשם היה אירוע שהיה הרבה פחות נעים לי. 
קצת לפני כיכר דניה ראיתי זוג בגיל מבוגר על ספסל ליד הכביש.
האישה שכבה מכורבלת בשמיכה. בן-זוגה ישב על הספסל. כל המיטלטלין שלהם (מזוודה וכמה שקיות) היו איתם. 
לא היה לי ספק משדובר בחסרי בית. 
כמי שמרבה ללכת בשכונה, זו לא הפעם הראשונה שאני פוגש בחסרי בית. 
כבר ראיתי כמה פעמים מישהו ישן על ספסל בגן הקטן שליד המתנ"ס. גם הוא היה עם כל רכושו המועט. 
עצוב שיש אנשים הנמצאים במצב כזה במדינת ישראל. זה קורה גם בשכונות מבוססות כמו בית הכרם. 


הערה לא ממש שולית


בשנת 2016 טיילתי בניו זיילנד. איני זוכר האם באותה שנה או בשנה שאחריה או שבשנה שלפניה נבחרה העיר אוקלנד שבניו זילנד לעיר שהכי טוב לחיות בה בעולם. 
זה אולי נכון, אבל לא בהכרח נכון למספר קטן של חסיר בית שפגשתי שם: להיות חסר בית באוקלנד







יום חמישי, 8 ביוני 2023

חיים דיגיטלים נצחיים?

 


שכונת בית הכרם בירושלים בה אני מתגורר חוגגת 100 שנים להיווסדה. 

בין השאר מתקימות הרצאות של תושבי השכונה על מגוון נושאים רחב. 

לשם שינוי, השתתפתי בהרצאה בבית הועד הישן, כשומע ולא כמרצה. 

השתתפתי בהרצאתם של ד"ר טל מורס ופרופ' אבי בסר מהמכללה האקדמית הדסה בנושא מעניין של הנצחה דיגיטלית אחרי המוות. 

כותרת ההרצאה: "לחיות לנצח כמו מלאכים בענן הדיגיטלי". 

בלוג זה עוסק לא מעט בשאלות של מוות ומה משאירים אחריו, אם בכלל.

ההרצאה מציגה מחקר ראשוני על זווית חדשה: סוג של הנצחה דיגיטלית.

ההתקדמות הטכנולוגית בתחום ה-AI מאפשרת כבר היום לשמר ייצוגים קרובים למציאות שהייתה של אנשים שהלכו לעולמם.

אותן טכנולוגיות המאפשרות Deep Fake מאפשרות לקרובי משפחה של מי שהלך לעולמו לשמר את זכרו. 

הטכנולוגיה אינה טובה או רעה. השימוש בה עלול להיות טוב או מרושע.

ככל שהטכנולוגיה מתקדמת יותר ואין במקביל התוויות ערכיות או מגבלות למניעת שימוש לרעה הסיכון גדול יותר. 

בהרצאה הובאו מספר רב של דוגמאות, כולל דיאלוגים עם מתים באמצעות הייצוגים הדיגיטליים שלהם. 

המחקרים מראים שאחוז גבוה מהנשאלים אינם מעוניינים לשמר יצוג דיגיטלי שלהם אחרי לכתם. 

אחוז נמוך עוד יותר מעוניין להיות בקשר עם ייצוגים דיגיטליים של היקרים להם שכבר אינם איתם. 


שימור פסיבי ברשתות חברתיות ובפלטפורמות דיגיטליות


כמעט לכל אחד יש נוכחות דיגיטלית באינטרנט: פוסטים ותמונות ב-Facebook, דואר אלקטרוני, Google Photos ועוד.

כשאדם הולך לעולמו התכנים נשארים. 

בהרצאה דיברו על קשר עם מתים באמצעות רשתות חברתיות. למשל: אנחנו מקבלים הצעה לחברות ברשת חברתית עם אנשים שכבר לא איתנו.

שני הסנטים שלי הם, שלא בהכרח אנחנו יודעים שהם מתים.

לא את כל החברים שלנו ברשתות חברתיות אנחנו מכירים אישית. לא תמיד נדע האם חברים שלנו ברשת שאיננו מכירים עברו את "הישורת האחרונה". 

גם אם מדובר בחברים המוכרים לנו לא עם כולם יש לנו קשר בנוסף לרשת החברתית. חלקם מוכרים לנו מהעבר הרחוק. 

באופן אישי יש לי חברים ברשתות חברתיות שלמדו איתי בבית הספר התיכון ומאז לא ראיתי אותם. יש לי חברים שעבדו איתי לפני עשרות שנים ויש לי חברים שהיו תלמידי ברידג' שלי לפני כעשור. 

לא בהכרח, אדע האם אחד מהם או מהן הלך לעולמו.

אגב, ההסתברות הכי גבוהה לכך שאדע זאת היא באמצעות מודעת אבל בפייסבוק. 


מדיניות ענקיות ההייטק

על פי ההרצאה, ענקיות ההייטק אינן מוחקות תכנים של אנשים שהלכו לעולמם באופן יזום. 

קרוב לודאי שלא תמיד הן יודעות על כך. לא משום שהן אינן יכולות לגלות את זה, אלא משום שעל מנת לגלות את זה נדרשים מאמץ ומשאבים שאין להן אינטרס להשקיע אותם.

מצד שני הרשתות אינן מעונינות להיות רשת של בית קברות ולכן במהלך הזמן הן מצמצמות את ההתקשרות היזומה על ידן עם פרופילים לא פעילים.


אפשר להחליט כשעדיין חיים

ניתן לקבל החלטה פורמלית באמצעות פרמטרים בפלטפורמות דיגיטליות של חברות כמו Facebook או Google. 

הפרמטרים יכולים להורות לחברה למחוק את המידע כאשר בעל הפרופיל הולך לעולמו (כאמור לעיל בכפוף לזה שהחברה תדע על כך או שמישהו יודיע לה). 

אפשר גם למנות "יורש דיגיטלי", שיוכל לפעול בפרופיל של המנוח או המנוחה.

באופן לא פורמלי, מי שיודע את הסיסמאות או מסוגל למצוא אותן או לפצח אותן יכול להשתמש בזהות של הפרופיל המת. 

מי שיודע אותן יהיה כנראה קרוב משפחה, למשל בן או נכד. ברוב המקרים הכוונות שלו יהיו טובות. 

בלשון של המעטה, זה לא בהכרח המצב כשמישהו אחר מגלה את הסיסמה ומתחזה למתים.


זווית הראייה שלי


אני מעוניין שיזכרו אותי אחרי לכתי אבל גם מודע לזה שכמעט כולנו נשכחים במוקדם או במאוחר. 

אינני רואה צורך למחוק או לשמור פוסטים שלי ב-Facebook או התכתבויות שלי ב-gmail. 

הדרכים שלי הן אחרות, אבל אני מודע לזה שגם הן מוגבלות.


עשייה

עשייה מקצועית, התנדבותית והישגים בתחומי עיסוק אחרים, עשויים לשמר את זכרי. 

אין לי אשליות שהזיכרון הזה יימשך זמן רב. 


כתיבת בלוגים

אני כותב חמישה בלוגים. ארבעה מקצועיים על: ברידג', כלכלת המשפחה, ניהול סיכונים ומחשבים וטכנולוגיית המידע ואחד אישי, שאותו אתם קוראים כרגע.

גם אחרי לכתי אתרום משהו לאנשים, שישתמשו במידע המופיע בבלוגים המקצועיים שלי.

הבלוג האישי שונה. אני מנסה להציג באמצעותו את מי שאני במגוון רחב של היבטים. 

קריאה בו עשויה לשמר, במידה זו או אחרת את זכרי. 

לא במקרה התחלתי לכתוב אותו בזמן משבר אישי קשה. זו הייתה אחת הדרכים שלי להתמודד עם המשבר. 

היה לי גם חשש, שלשמחתי הרבה התבדה בגדול, שלא אצליח לשרוד את המשבר ולכן רציתי להשאיר גם את תכני הבלוג האישי.


כתיבת ספרים

כתבתי ארבעה ספרי ברידג'. 

היות שמילאתי את חובתי החוקית ושלחתי את הספרים לספרייה הלאומית, אני מופיע באתר עולמי רשמי של אנשים שכתבו ספרים. 

בהחלט ייתכן שיהיו אנשים שיעשו שימוש בספרים. 

יש לי תוכניות לכתוב ספרים נוספים ולא רק ספרי ברידג'. 

אני מתכוון לפרסם לפחות אחד כזה באמצעות הוצאת ספרים רשמית, ייתכן כספר דיגיטלי. 

בשונה מהספרים הנוכחיים, שאני המפיץ הבלעדי שלהם, ייתכן שספר עתידי ימשיך להימכר גם אחריי. 

כנראה לא לנצח ולא לזמן רב. 


בנוסף גם כתבתי כמה מאמרים מקצועיים בתחומי עיסוקיי השונים. 

להערכתי, הסיכוי שהם לא יישכחו נמוך במיוחד.


ויקיפדיה


הויקיפדיה היא דרך לשמר דברים נכחדים.
כך למשל, בין המספר הרב של שפות בהן יש ויקיפדיות יש גם כאלה המנציחות שפות ותרבויות נכחדות.

שמעתי פעם הרצאה על ויקיפדיה בשפה של שבט אינדיאני מדרום אמריקה שכבר לא נותרו רבים הכותבים את השפה שלו.

היא עשויה גם לשמר את זכרם של אנשים. בעבר היו אלי שתי פניות בהקשר כזה, שנעניתי להן.


פנייה של קרובת משפחה של אדם רב פעלים, שהיה חבר בולט ברשת הריגול הישראלית במצרים. הגברת רצתה להוסיף לתקן פרטים עליו. היא לא הייתה בקיאה בכתיבה ויקיפדית. אספתי מקורות ומידע והרחבתי ותיקנתי את הערך.

הפנייה השנייה הייתה של קרובת משפחה שלי שבעלה נפטר. כתבתי עליו ערך. 

אחרי שפרסמתי אותו, אמרתי לה שהסיבה העיקרית שהסכמתי לכתוב עליו הייתה שלא היה ספק כלשהו שהאיש ראוי לערך בויקיפדיה. 

אף אחד לא ערער על כך. נהפוך הוא, היו אנשים שהרחיבו את הערך והוסיפו דברים נוספים עליו שאני לא ידעתי.


כנראה שלא יזכרו אותי לזמן רב בגלל ערכים שכתבתי בויקיפדיה העברית.
העבודה על ערכים בויקיפדיה היא עבודה שיתופית. יש ערכים שכתבתי וגם אחרים תרמו להם ויש ערכים שכתבו אחרים ותרמתי להם.
על מנת לדעת מי המשתמש שכתב ערך צריך להתאמץ ולהסתובב בין תפריטים.

נדיר מאוד שמישהו יעשה את זה, שלא במסגרת עבודה ויקיפדית על הערך. 

קצת יותר רלוונטי בהקשר הזה הוא דף המשתמש שלי בויקיפדיה. 

הוא כולל פרטים עלי ורשימת ערכים שתרמתי להם או כתבתי אותם בויקיפדיה העברית לפי תחומי יידע. 

גם אני אשמח אם יהיה ערך עלי בויקיפדיה העברית כדרך לשימור זכרי. 

אשמח עוד יותר אם הוא ייכתב לפני שאחצה את "הישורת האחרונה". 

אבל בשונה מאנשים וארגונים הפונים לויקיפדים בבקשה שיכתבו עליהם ערך תמורת תשלום, אני ארצה ערך על שמי רק אם מי שיכתוב יחשוב שאני ראוי לערך ויכתוב אותו ללא תמורה.

אספתי כבר כמה מסמכים רלבנטיים לערך כזה בתיקייה במחשב שלי.


ערוץ ב-YouTube

בערוץ ה-YouTube שלי יש כרגע בעיקר שיעורי ברידג' שהעברתי באופן מקוון והרצאות טכניות על ברידג'. לכניסה לערוץ לחצו כאן.


המשותף לכל האמצעים שלי

המשותף לכולם שיש להם ערך בפני עצמם לפני שעברתי את "הישורת האחרונה". 

אם הם ישמרו את זכרי לזמן כלשהו, קצר או ארוך במעט, זה יהיה סוג של בונוס. 



יום שישי, 4 בנובמבר 2022

מהכפר אל העיר

 


אני שוב בתקופת הסתגלות למקום חדש. השיפוץ הסתיים, למעט מספר ספיחים, שלפחות אחד מהם משמעותי. 

הפעם עברתי למקום קבוע. לדירה בבעלותי. בימים הראשונים אני חי על ארגזים. 

מדובר במעבר מדירה לדירה באותה שכונה. המרחק בין שתי הדירות הוא פחות מחמש דקות הליכה.

המרחק קצר אבל ההבדל משמעותי. 


בדירה השכורה


בדירה השכורה ברחוב דגניה הרגשתי כמו אדם הגר בכפר קטן. 

זהו רחוב ללא מוצא עם בתים ישנים רק מצידו האחד. בצידו השני יש עצים גדולים וישנים. 
חלקם מיועדים לשימור ומסומנים במספרים.
עצים אחרים הם עצי פרי. 
מעט מאוד מכוניות נוסעות ברחוב.

מעבר לרחוב יש ואדי וחלק מיער ירושלים. בריזת עמק הר שנשבה כמעט בכל עת מחלון חדר השינה בדירה, שימשה לי כאמצעי קירור בימי יולי-אוגוסט הלוהטים. 

בלילות שומעים את יללות התנים עליהן כתבתי בפוסט אחר. 
לא כתבתי על תרנגול מאי-שם בקרית משה או בגבעת שאול, שגם את קריאתו שומעים בשעות שלפני עליית השחר.

לולא הייתי שומע את הרכבת הקלה העוברת בשדרות הרצל, המקביל לרחוב, ובתדירות נמוכה יותר את האמבולנסים ברחוב איש שלום (רחוב ללא בתים) בדרכם לבתי החולים "הדסה" ואמבולנסים נוספים בשדרות הרצל בדרכם לבית החולים "שערי צדק", השקט היה נותן תחושה של כפר קטן, הקרוב לעיר הגדולה.

בדירה שלי


פחות שומעים את הרכבת הקלה ואת האמבולנסים, אבל יש בתים משני צידי הרחוב ומכוניות נוסעות בו בתדירות גבוהה בהרבה מאשר ברחוב דגניה. רחוב בית הכרם הוא רחוב חד-סיטרי ולכן כמות התנועה בו מוגבלת. 
בית הכרם היא עדיין שכונה ירוקה עם הרבה עצים וצמחים אחרים. גם ברחוב מגוריי.
בסוף הרחוב יש מרכז מסחרי. באמצע הרחוב יש בית קפה ובית כנסת גדול ובתחילת הרחוב, לא רחוק מדירתי מדירתי, נמצאים מכללת דוד ילין להוראה ובית הספר בית הכרם.

עיר לכל דבר ועניין.

    

מהכפר אל העיר באותה העיר


כמו המשורר הנורווגי האוגה, שחי באותו כפר את מרבית חייו גם אני חי את חיי בעיר אחת: ירושלים.

המעבר הנוכחי שלי הוא במידה מסוימת מעבר מהכפר אל העיר. 

המעבר המכפר אל העיר דורש הסתגלות נוספת על ההסתגלות הנדרשת לדירה חדשה/ישנה עבורי. 


עם הפנים קדימה


אחרי ההסתגלות אהיה פנוי יותר להתחלות חדשות מכל הסוגים. 

כפי שכתבתי בפוסט קודם, "הישורת האחרונה", בתפיסה שלי, היא מושג אופטימי.


 

 

יום חמישי, 18 באוגוסט 2022

מדוע יותר טוב לי בשכונת בית הכרם מאשר היה לי בשכונת מלחה?

 


בתחילת חודש ינואר בא לידי ביטוי תהליך של מספר שנים שהגיע לשיאו במשבר גיל ה-70 שלי. הוא תורגם לגירושים ולמעבר שלי לדירה שכורה. 

בחרתי לעבור משכונת מלחה בה גרתי עם משפחתי לשכונת בית הכרם. 

המעבר לשכונת בית הכרם היה סוג של סגירת מעגל. חזרה לשכונה בה חייתי מכיתה ו' וגרתי בה גם בשנים הראשונות ללימודיי באוניברסיטה. 

בפוסט בעיר אחת או בכפר אחד: מהתחלה ואולי עד הסוף תיארתי את כל תחנות המגורים שלי בירושלים. את כותרות המקומות המשמעותיים עבורי כמקומות מגורים שיש לי נוסטלגיה או געגועים כלפיהם סימנתי באדום. בית הכרם סומנה בצבע זה. 

על אף שגרתי שנים ארוכות בשכונת מלחה ושנים משמעותיות בחיי האישיים ובחיי המקצועיים עברו כשגרתי שם, לא נוצר לי קשר רגשי לשכונה. הרגשתי חיבור לדירה שלנו ולגינה שלנו אבל לא לשכונה. 

מלחה לא סומנה באדום. בדומה לשכונת רמות בה גרתי שנים רבות, אבל ראיתי בה רק סוג של עיר שינה. 

צר לי שמערכת נישואים ארוכת שנים, שרובן היו טובות, הסתיימה, אבל מבחינת שכונת מגורים המעבר ממלחה לבית הכרם עשה לי רק טוב.

בפוסט זה אתאר את היתרונות של שכונת בית הכרם בהשוואה לשכונת מלחה מזווית הראייה האישית והסובייקטיבית שלי. 

 

נוסטלגיה וסגירת מעגל

 

החזרה לשכונת בית הכרם היא סוג של סגירת מעגל וחזרה למוכר בזמן משבר. 

כשאדם מרגיש שעולמו המוכר כבר אינו קיים הוא רוצה להתייצב ולהחזיק מעמד. הוא רוצה להיאחז במשהו מוכר כנקודות התחלה. סוג של נקודת ארכימדס, שאחרי ההתייצבות תאפשר לו להזיז את העולם שלו. 

תיארתי את זה בגוף שלישי על אף שזה נכון עבורי גם בגוף ראשון באופן אישי.

 

שכונה ירוקה


בבית הכרם יש הרבה יותר עצים ברחובות וסביב הבתים מאשר במלחה. חלק מהעצים הם עצים בוגרים שצמחו במשך שנים רבות. יש גם לא מעט עצי פרי במרחב הציבורי.

יותר יפה ויותר נעים בשכונה ירוקה. 

יש גם יותר פארקים. 
מתחת לשכונה לכיוון האוניברסיטה יש פארק גדול. יש גם את גן העשרים הותיק ופארקים קטנים נוספים. 
במלחה יש פארק אחד, קטן יחסית לפארקים בבית הכרם, בצומת הרחובות הדישון והאייל. 
 
יש גם את יער ירושלים הצמוד לשכונת יפה נוף ומשמש אותי לריצות ולהליכות.
 
בפארק הגדול המפריד בין בית הכרם לאוניברסיטה בגבעת רם יש גם פארק כושר ראוי. במלחה שניים שלושה מתקנים בלבד. 

 שכונה עם עבר לעומת שכונה חדשה


בית הכרם היא שכונה עם עבר מפואר. 
חלק מהמורשת הזו בא לידי ביטוי בבית הוועד הישן. במבנה זה פעל וועד השכונה משנות ה-20 של המאה הקודמת ועד להקמת מדינת ישראל ושימש כמרכז חיי החברה בשכונה וכמקום מושבו של וועד השכונה. 
בבית הכרם יש עדיין מספר לא קטן של בתים עם לוחיות כחולות המסבירות את מורשתם ההיסטורית. 
מבחינה אסתטית בתים ישנים אלה, המוקפים בדרך כלל בעצים ובצמחים אחרים נותנים תחושה טובה.

המבנים ההיסטוריים היחידים במלחה הם מבני הכפר הערבי במלחה הישנה. במלחמת העצמאות נמלטו תושבי הכפר ובבתים גרים יהודים. נותר מגדל של מסגד לא פעיל ובית קברות קטן בפאתי הכפר לכיוון מלחה החדשה.


ללכת ברגל במקום לסוע


זהו יתרון מעשי גדול עבורי, כאדם ההולך הרבה ברגל. להרבה מקומות שהייתי צריך לסוע אליהם ממלחה אני הולך ברגל. 

להלן מספר דוגמאות למקומות שאליהם אני מרבה ללכת: האוניברסיטה העברית שם אני מלמד ברידג', למתנ"ס בבית הכרם בו אני מלמד ברידג' ולמועדון הברידג' של ירושלים הנמצא אף הוא בשכונת בית הכרם.  

אני מגיע ברגל לשכונת גבעת שאול הסמוכה, למשל לבית הדין לענייני המשפחה ולבית הדין הרבני במסגרת הליך הגירושין. 

הגעתי תוך עשר דקות של הליכה ברגל לבניין הסינמה סיטי לכנס של מתנדבים וניצולי שואה. 

גם לריצה שלי במרתון ירושלים לא נזקקתי להסעה והגעתי ברגל.

 

תחבורה

 

מבית הכרם קל להגיע עם הרכבת הקלה למרכז העיר ולשוק מחנה יהודה.

ממלחה צריך לסוע ברכב פרטי או באוטובוסים או לשלב נסיעה ברכב פרטי להר הרצל (בתקווה שיהיה מקום בחניון) ורכבת קלה.

זה משמעותי מאוד כאשר אני חוזר משוק מחנה יהודה עם עגלת קניות מלאה.


בתי עסק וחנויות


המבחר במלחה דל. במרבית המקרים צריכים להגיע לקניון מלחה. 

קניון מלחה אינו מרכז קניות שכונתי, אלא מרכז עירוני. יותר צפוף ופחות נעים. ההגעה אליו היא או באמצעות מכונית וחניה בקניון או לחילופין הליכה ברגל. לגבי רוב תושבי השכונה מדובר בירידה ובעלייה. לא לכולם זה קל. מי שאין לו רכב עשוי להשתמש באוטובוס. מה שמצריך לעיתים המתנה לא קצרה.

כל בתי העסק בבית הכרם מיועדים בעיקר לתושבי השכונה.

בבית הכרם המורחבת (כולל רמת בית הכרם ויפה נוף) יש שלושה מרכזי קניות: סביב כיכר דניה, ברמת בית הכרם ובתחנת הדלק סמדר. 

בחלק העליון של מלחה יש מכבסה, פיצריה, מכולת וסופרמרקט שכונתי קטן. מספרה או שתיים וזהו.

בבית הכרם תמצאו מבחר גדול של בתי עסק כולל טמבוריות, תופרות, חנות לציוד משרדי, חנות מוצרי טבע, חנויות ספרים, חנויות ומעבדות לציוד מחשב ולטלפונים חכמים, חנות בגדים לילדים, חנות טבע ועוד.

בבית הכרם יש גם סניף דואר. במלחה צריך להגיע לשכונת קרית היובל.

בבית הכרם יש גם ספרייה.


מסעדות בתי קפה וכיו"ב


מסעדות

במלחה עצמה, לא כולל הקניון, אין מסעדות. יש פיצריה קטנה.

אני רחוק מלהתלהב ממסעדות בקניונים. רובן שייכות לרשתות מזון. האוכל בינוני ומטה ואין ייחוד או חותם אישי של הטבח או הטבחית. 

בבית הכרם יש גם מסעדות עם ייחוד. באופן אישי, אני אוהב לאכול בנאיה. 

פעם הייתי מגיע למסעדה הותיקה בבית נקופה. היום אני מגיע ברגל לסניף בבית הכרם.

  

בתי קפה

במלחה יש שני בתי קפה, פרט לבתי קפה של רשתות הנמצאים בקניון. 

בחלק העליון של השכונה יש רק את קפה אביחיל, בבעלות ביתו של דני אביחיל. במאפייה של דני מול קולנוע אדיסון היו בני הדור שלי אוכלים בימי חמישי בערב כשהיינו סטודנטים. 

יש עוד בית קפה סמוך לקניון בחלק התחתון של השכונה, קרוב לקניון. 

בבית הכרם יש לא מעט בתי קפה. לא כולם חלק מרשתות בתי קפה. אני מעדיף את משק עפאים ואת בית הקפה הקהילתי בבית הועד הישן.

בכל שכונה בה אני גר אני בוחר בית קפה שהוא קפה הבית שלי. בעיקר למפגשים עם יוצאים בשאלה מהעולם החרדי, שאני מלווה כלכלית כמתנדב ב"הלל". כמעט תמיד אני מזמין ומשלם עלי ועל היוצא/ת בשאלה. 

אחד האילוצים שלי בבחירה הוא יכולת סבירה של היוצאים להגיע בתחבורה ציבורית.

הבחירה שלי מדגימה את ההבדל בין השכונות.

הבחירה שלי במלחה הייתה בקפה "ארומה" בקניון מלחה. 

הבחירה שלי בבית הכרם היא בית הקפה הקהילתי בבית הועד.


פלאפליות

במלחה אין פלאפליות ייעודיות. בבית הכרם יש שלוש כאלה. בשתיים מהן אני מבקר לפעמים. 

אלה שנמצאים כמוני ב"ישורת האחרונה", אולי זוכרים את העמידה הארוכה בתור לפלאפל המצויין של שבח בצומת הרחובות נרקיס והגידם.

העולם השתנה. שבח העביר את הפלאפליה שלו לבית הכרם (וגם לסניף נוסף בצומת פת שכבר נסגר). לצערנו, שבח כבר אחרי "הישורת האחרונה", אבל הפלאפל נשאר טוב. בפלאפליה אפשר לאכול גם פיצות, מרקים, סלטים ואורז עם שעועית. 

יש גם "שלום פלאפל" במרכז המסחרי הקטן ליד תחנת הדלק סמדר. 

הפלאפל טוב. בעיקר אני אוהב את הלימון הכבוש שהם מוסיפים לפלאפל ואת הסביח.

גלידריות

יש גלידריה במלחה בחלק התחתון קרוב לקניון. בבית הכרם יש לפחות ארבע גלידריות. אני לא חסיד של "קצפת" ו"גולדה" אבל לטעמי גלידת "מוסלן" היא הטובה ביותר בירושלים.

לפני שגרתי בבית הכרם הייתי קונה גביע בסניף "מוסלין" בשוק מחנה יהודה. היום אני קונה בגלידריה שלהם בכיכר דניה חצי קילו או קילו, שמספיקים לי למשך תקופה. מנה בחצי קילו או בקילו זולה יותר. הגביע מיותר עבורי.

מאפיות שהן גם בית קפה

אין במלחה. בבית הכרם יש את "אינגליש קייק" ואת "תופיניי",


חיי קהילה ותרבות


צר לי על חברי דרור בקל, שבמשך שנים כיהן כיו"ר שכונת מלחה, ובין השאר ניסה לקדם הקמת מתנ"ס בשכונה. אין במלחה מתנ"ס וראיתי מעט מאוד חיי קהילה ותרבות בשכונה. 

אני אומר זאת גם מזווית של מי שהירצה פעמיים ב"קפה אביחיל" במסגרת פעילות לאזרחים וותיקים. 

בבית הכרם יש פעילות קהילתית רבה. חלקה בבית הוועד הישן וחלקה במתנ"ס ליד בית ספר זיו. יש מבחר חוגים, הרצאות, מופעים, ערבי שירה ואפילו "שבת תרבות".

בבית הקפה בבית הוועד הישן יש גם מופעים והרצאות.

באופן אישי לימדתי ואני מלמד ברידג' בבית הכרם והרציתי כבר כמה פעמים לאזרחים וותיקים ולכלל תושבי השכונה. הרציתי גם לקבוצת ניצולי שואה שיש בה פעילות מתמשכת במסגרת המתנ"ס.

בתי ספר ומוסדות לימוד אקדמיים תורמים גם הם לחיי התרבות של השכונה (לפעמים גם ל.... מחסור במקומות חנייה). 

במלחה בית ספר יסודי אחד ובית ספר אחד עם חטיבת ביניים. בבית הכרם מספר בתי ספר יסודיים. כולל בית ספר בית הכרם, מקום העבודה הראשון שלי. שם לימדתי חוג שחמט כשהייתי תלמיד תיכון בן 16. יש גם בית ספר תיכון עם חטיבת ביניים, ושתי מכללות אקדמיות.


לסיכום

בית הכרם היא שכונה:

יותר נגישה וקרובה.

יותר ירוקה.

יותר עשירה בחיי תרבות וקהילה.

יותר עשירה בבתי עסק.

יותר עשירה בבתי אוכל. 

יותר מסורת ועבר.

יותר מתאימה לי באופן אישי.











 

 



יום שבת, 23 ביולי 2022

בעיר אחת או בכפר אחד: מהתחלה ואולי עד הסוף

 

אולף האוגה. מקור התמונה: ויקיפדיה Forfatter Olav H.Hauge ca 1940. bildenummer OB.Ø61/4771. http://www.oslobilder.no/OMU/OB.%C3%9861/4771. Oslo Museum, Byhistorisk samling. Fotograf ukjent. Creative Commons 3.0 lisens

קורות החיים של אולף האוגה (1994-1908) לא היו קורות חיים שגרתיים. הוא נולד בחווה על גדות פיורד בנורווגיה. עד גיל 60 התגורר ועבד כגנן בחווה מבודדת. בגיל 70 נישא לאמנית בודיל קאפלן. הוא כתב שירים בבטאונים חקלאיים והתגלה בגיל מאוחר על ידי המשורר הנורווגי יאן אריך וול והפך לאחד מבכירי המשוריים בארצו. 

ספרו "הנהר שמעבר לפיורד" תורגם לעברית על ידי סבינה מסג וחנה מאי-סוונדל.  

הפריחה המאוחרת שלו היא עדות לכך שכמעט אף פעם לא מאוחר מדי. גם "בישורת האחרונה".

הפעם הראשונה ששמעתי עליו, ושמעתי שיר שכתב, הייתה "בישורת האחרונה" שלי. אחרי שהתגרשתי. 

בנסיעה במכונית ביום שישי דיברו עליו בתוכנית בגלי צה"ל ותיארו אותו כמישהו שחי כל חייו בכפר מבודד, התגלה כמשורר בגיל מאוחר ונישא לראשונה בגיל 70. הקריאו גם שיר אחד שלו שתורגם לעברית.

לצורך פוסט זה, אתייחס אליו כדוגמה לאדם שחי כל חייו במקום אחד.

 

 

בירושלים

בדומה להאוגה שחי כל חייו במקום אחד, אני חייתי רק בירושלים. מי יודע אולי זה ישתנה בעתיד? 

ירושלים של לפני שנת 1967 לא הייתה כפר או חווה חקלאית, אבל הייתה מקום קטן יחסית. ירושלים שאחרי 1967 היא משהו שונה לחלוטין, שאני פחות אוהב.

היו הרבה גיחות לנסיעות למדינות אחרות. הארוכות שבהן בסדר גודל של חודש. שתי האחרונות היו לפטגוניה ולאתיופיה. 

היו הרבה נסיעות לעבודה מחוץ לירושלים. חלקן חמישה ימים בשבוע במשך תקופות זמן ארוכות.

מכל הנסיעות הללו חזרתי לירושלים. גרתי בעיר אחת אבל לא בדירה אחת או בשכונה אחת. 

בפוסט זה אתאר את מקומות המגורים השונים בחיי עד הישורת האחרונה.

לא בהכרח אורך תקופת הזמן מתאר משמעות. את כותרות המקומות המשמעותיים צבעתי באדום.

 

רסקו (1951-1964)

 

כמעט תמיד הפעם הראשונה היא משמעותית. כך גם השכונה הראשונה בה גדלתי. 

בפוסט מונוגמיסט סדרתי, תיארתי כמה מחוויות הילדות שלי בשכונה. 

בפוסט גם התנים אינם אותם תנים בישורת האחרונה, תיארתי את יללות התנים בשדות שסביב השכונה המבודדת. 

בשנות הילדות המוקדמות ועד כיתה ו' עוצבתי בשכונה זו. 

שם למדתי שחמט בגיל 6 ושיחקתי בחצר של קולט ואריה מוסקט. בהתחלה נגד בעל הבית ונגד אבא שלי. אחר כך גם נגד ילדים בני 10, שניצחתי באופן עקבי. 

שם שיחקתי סטנגה על הכביש, כשפעם בכמה שעות צועק אחד מהילדים "מכונית". 

שם הלכנו לשדות לקטוף פרחים, שהיום הם מוגנים. יש עוד סיפורים רבים, הראויים כל אחד לפוסט משלו.


בית הכרם בפעם הראשונה


מאמצע כיתה ו' גדלתי בשכונת בית הכרם. 

זו השכונה בה עבדתי את העבודה הראשונה שלי כתיכוניסט בכיתה י'. הייתי מדריך שחמט לתלמידי בית ספר בית הכרם.

זו השכונה בה עבדתי את העבודה השנייה שלי כפועל בניין, שהיה שותף זוטר במיוחד, לבניית שני בתים בשכונה.

 

בית ספר יפה נוף

בכיתה ו' לא למדתי בבית ספר בית הכרם, מרחק של מטרים ספורים מביתי. לא היה מקום באמצע השנה. למדתי בבית ספר חדש, שאני הייתי במחזור השני שלו. זה היה בית ספר יפה נוף. 

התנסיתי בחוויה של מישהו זר בין תלמידים, שרובם כבר מכירים זה את זה כמה שנים של לימודים משותפים.

הייתה גם חוויה יפה של להכיר ילדים חדשים ומורים חדשים. 

סגרתי מעגל כשלימדתי בבית הספר בו למדתי. לימדתי ברידג' קצת לפני הישורת האחרונה. 

האמת היא שהעברתי שיעור אחד באותו בית ספר הרבה שנים קודם. 

אחת מהצרות בשכונת מלחה בה גרתי הרבה שנים הייתה בית ספר גרוע. הוצאנו שלושה ילדים מבית הספר לבתי ספר בשכונות אחרות. 

בני הבכור, ערן, ושניים מחבריו לכיתה עברו לבית הספר יפה נוף. 

הוא ביקש ממני להרצות בבית הספר על "באג 2000" או בשמו הרשמי Y2K. 

הוא פנה למורה, שנעתרה לבקשתו, וויתרה על שיעור רגיל. במקום שיעור הרציתי לתלמידי כיתה ו' בה למד ערן על "באג 2000".


בית הספר התיכון שליד האוניברסיטה

רק כחצי שנה למדתי בבית ספר יפה נוף. בכיתה ז' עברתי ללמוד בתיכון ליד האוניברסיטה. המסלול השש שנתי, שלמדתי בו, היה חריג באותם ימים, טרום חטיבות הביניים. 

לא כאן המקום לתאר את חוויותיי, הלא שגרתיות, מבית הספר. הן ראויות לפוסט מיוחד. 

אני למדתי במחזור הראשון שלמד כמעט שש שנים במבנה הנוכחי של בית הספר. כיתות י' עד יב' במחזורים שלפניי למדו במבנה של סמינר בית הכרם (היום מכללת דוד ילין). בית הספר נקרא: "תיכון בית הכרם". רק לאחר המעבר הפיזי לירכתיי האוניברסיטה העברית שינה את שמו. 

כיתות ז' עד ט' למדו בבניין "עומרייה" במבנה בו היה גם בית ספר בית הילד. המבנה כבר איננו. במקומו ובמקום המתחם הגדול הסובב אותו נמצא גן הפעמון. 

את הטרימסטר הראשון למדתי בבניין "עומרייה". בטרימסטר השני עברנו לבניין הנוכחי של בית הספר. נגמרו הנסיעות באוטובוס לבית הספר. למבנה החדש הגעתי אחרי שחציתי את הואדי בהליכה.

גם שם סגרתי מעגל כאזרח וותיק, שעדיין עובד, לימדתי ברידג' את תלמידי בית הספר בו למדתי. זה היה במסגרת מחויבות אישית של תלמידי כיתה י', שלמדו ביחד עם אזרחים וותיקים משכונת בית הכרם.

גם שם הרציתי. הרצאה בזום במסגרת "יום יציאה משגרת הסגר", שארגן בית הספר ובו הרצו מספר גדול של בוגרים במגוון רחב של נושאים.


שכונת הפועלים


בית הכרם ההיסטורית הייתה שתי שכונות. שכונת בית הכרם שבה גרו מורים, סופרים ואנשים משכילים אחרים. 

לא בכדי, דווקא בשכונה זו הוקם סמינר למורים, שהיום הוא המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין.

רחובות כמו הבנאי, הסתת ורחובות קרובים אליהם,  נקראו "שכונת הפועלים". שם היו בתים פרטיים של אנשים שהיו להם רפתות ולולים.

אם תלכו היום ברחוב הבנאי בשכונת בית הכרם, תראו אבנים כחולות על גדרות אותם בתים שעדיין נותרו מ"שכונת הפועלים" ההיסטורית. על גבי אבנים אלה מצוינת מהותו של בית היסטורי. ב"שכונת הפועלים" מצויין איזו משפחה גרה בבית או למה הוא שימש. 

אני שכרתי חדרון עם כניסה נפרדת ושירותים בחצר בבית ברחוב הבנאי. בעלי הבית היו אזרחים וותיקים אידיאליסטים, שסרבו למכור את ביתם לקבלן המרבה במחיר, שיהרוס אותו ויבנה בית דירות. 

בעלי הבית אמרו לי, שהם רוצים לגור בבית עם גינה גדולה עם עצי פרי. להמשיך לגור בבית שבחצרו היה להם לול. 

הייתי סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטה העברית, שרצה "לפרוש כנפיים" ולצאת מבית ההורים. זה היה רק מעין ניסיון תעופה. הייתי חוזר לבית ההורים להתקלח ולאכול ארוחות ערב, וארוחות שישי או שבת.

בימי השבוע הייתי אוכל במסעדות בשוק מחנה יהודה או באזור התחנה המרכזית הסמוכים למקום עבודתי. 

זאת הייתה תקופה של התחלת כתיבה והרבה קריאה. במיוחד הושפעתי מתפיסת העולם של פרידריך ניטשה, שאת ספריו קראתי מספר פעמים.


רמות


הדירה בה גרתי הייתה הדירה הראשונה שקניתי. בעיקר מחסכונות שלי וממשכנתא. ההורים רצו לתת יותר (לקנות לי דירה). הסכמתי לקבל מעט. 

משנת 1975 ועד שנת 1988 גרתי בשכונה. התקופה הארוכה של מגורים בשכונה לא יצרה אצלי רגש כלשהו או נוסטלגיה. 

סוג של עיר שינה. 

נכון עברתי תקופה משמעותית מאוד בחיי בשכונה זו. 

ראשית, יצרתי לי עוגן קבוע משלי, שאיפשר לי להתפתח במגוון רחב של תחומים. 

במאמר מוסגר, דומה לעוגן שאני מנסה לצור היום.

שנית, התפתחתי בתחום של יצירת זוגיות עם אישה.  באו אליי חברות, ונשים אחרות שהיכרתי והיחסים לא התפתחו לחברות. חלקן ישנו איתי באותה מיטה. חלקן התארחו אצלי לסוף שבוע מלא.
עם מספר קטן מהן נוצרה זוגיות משמעותית ומתמשכת.

כל מה שעברתי ברמות יכולתי לעבור בשכונת שינה אחרת.

 

שחקנית קולנוע

לאחת השכנות בבניין בו התגוררתי היה חלון הצופה לכניסה לחדר המדרגות. כשסיפרתי לאנשים קרובים לי את האינטראקציה שלי איתה, תיארתי אותה כמי שנראית כמו שחקנית קולנוע. 

השומעים חשבו על מישהי העונה לתדמית של שחקנית קולנוע. 

התפנית בעלילה הייתה, כשאמרתי את שמו של הבמאי של אותם סרטים. 

מדובר באחד הבמאים האהובים עלי במיוחד פרדריקו פליני.  פליני שילב בסרטיו נשים שאינן שחקניות קולנוע מקצועיות. חלקן שמנות באופן יוצא דופן ולכמה מהן היה שפם. הגברת הזכירה את אותן נשים כבדות גוף. 

מדי פעם היא דיברה איתי וחילקה ציונים לחברות או ידידות, שנכנסו לחדר המדרגות ביחד איתי והיא צפתה בנו מחלונה: "נחמדה", "לא נחמדה" וכיו"ב. 

הכוונות שלה היו טובות. מאוחר יותר בחיי אתקל גם בשכנות הצופות בי ללא ידיעתי עם כוונות הרבה פחות טובות.


צפון תלפיות


הבית בו גרנו ברחוב כספי. צולם ע ידי ב-23.7.2022

מאוד אהבתי לגור ברחוב מרדכי כספי בצפון תלפיות. שקט, נופים מרהיבים (ביום בהיר במיוחד יכולתי לראות את ים המלח ממרפסתי בקומה השלישית).

הדבר הקרוב ביותר בחיי לכפר הקטן של אולף האוגה. רחוב שקט ומבודד שבו מכירים את רוב השכנים. 

מתחת לרחוב הייתה טיילת שרובר בשיא תפארתה (כשגברת שרובר הייתה עדיין בחיים והשקיעה מכספה על מנת לתחזק את הטיילת). שטחים ירוקים מסביב לרחוב. 

צריך לזכור שרחוב זה עם ניחוח כפרי, היה קרוב למרכז ירושלים.

סוג של קו תפר

לא רחוק מהרחוב מנזר של נזירות שתקניות. את צלצול פעמוני המנזר אפשר היה לשמוע בשעות עגולות מסוימות.

מדי פעם היו מגיעים לסביבת הרחוב רועים ערבים עם עדריהם ולהבדיל גם גנבי מכוניות. 

גם אוכלוסיית הרחוב הייתה הטרוגנית. מצד אחד תושבים וותיקים שגרו בבתים חד משפחתיים מוזנחים. זכר לתקופה שבה רחוב כספי היה על קו התפר בגבול עם ירדן.

מצד שני אנשים עשירים שבנו וילות מפוארות ומצד שלישי בתים משותפים לרוב עם מספר לא גדול של דיירים. זו הייתה אוכלוסייה מבוססת אבל לא עשירה במיוחד. 

גם הנופים ומזג האוויר: תפר בין המדבר שממזרח לבין ירושלים המערבית.

כשהיה שלג כבד יחסית בירושלים, היה שלג גם ברחוב כספי. במדרונות שאחרי טיילת שרובר לא הייתה אפילו טיפת שלג אחת.


תקופה מאושרת בחיי

זו הייתה תקופה של זוגיות טובה ומאושרת. לשם עברנו לגור כזוג נשוי טרי, שרכש דירה.

שם נולדו וגדלו שלושת ילדיי עד שבני הבכור היה מעט מעל גיל 7 ובני הצעיר מעט מעל גיל 3. 

אהבתי את ילדיי ואת אשתי.

ראיתי את ההתפתחות של ילדיי. הייתי בשבילם כשהם היו צריכים אותי ולא רק כשהיו צריכים אותי.

הרבה טיילתי עם ילדיי בטיילת ושיחקתי איתם. הרבה שיחקתי איתם ברחוב וגם בבית. 


מלחה


משנת 1996 עד לגירושיי בתחילת שנת 2022 גרתי בשכונת מלחה. 

יותר מ-26 שנות מגורים. התקופה הארוכה ביותר שגרתי בשכונה. 

כפי שאתם רואים בכותרת, לא סימנתי את מלחה באדום.

לא התחברתי לשכונה הזו. היא מחווירה לעומת צפון תלפיות המיתולוגית. 


האסוציאציה הראשונה שלי לשכונה הזו היא סכסוכים. 

היו סכסוכים בכל החזיתות בשכונה הזו: סכסוכי שכנים מתמשכים בבניין בו גרנו, סכסוכי חניה עם השכנים בבתים ממול ועוד יותר חמורים בין השכנים בבית ממול. סכסוכים עם יזם של בניין לא רחוק מביתינו, הקמת מקווה לא חוקי שלא נהרס גם אחרי החלטת בית משפט. 

סכסוכים מתמשכים בין עיריית ירושלים לועד השכונה. סכסוכים עם מנהלת בית הספר בתקופה שבה ילדיי למדו לבין הורים. 

סכסוכים סביב חניית אוהדי כדורגל המגיעים לאיצטדיון "טדי". 

אני בטוח ששכחתי כמה סכסוכים. 

החלק החיובי של מלחה הוא מחוץ לשכונה: גן החיות הסמוך ועין לבן היותר רחוקה. 


בית הכרם בפעם השנייה 

 
היריעה תקצר לתאר עד כמה שופרה איכות חיי לאחר הגירושים והמעבר לשכונת בית הכרם. 
גם בנטרול ההיבט של היחסים הבינאישיים הלא טובים עם זוגתי לשעבר בשנים האחרונות של הנישואים, מזווית הראייה שלי בית הכרם עדיפה במידה רבה על מלחה. 
במידה רבה זו גם סגירת מעגל ב"ישורת האחרונה": חזרתי לשכונה בה גדלתי. חזרתי לשכונה שהיא מרכז חיי.

הנושא של העדיפות של בית הכרם על מלחה מצדיק פוסט ייעודי.

רחוב דגניה

 
שכרתי דירה ברחוב דגניה עד שאסגור מעגל ואחזור לדירת הוריי אותה אני משפץ. 
רחוב דגניה הוא במרחק הליכה קצרה מבית הוריי שאני משפץ. הפעם הראשונה שביקרתי בו הייתה בשנת 2021 או בשנת 2022. מצאתי פינת חמד. רחוב שקט, ששומעים בו ציוצי צפורים וגם יללות תנים מהוואדי. הרבה עצים וצמחים. בתים ישנים
חלק מהאוכלוסייה היא האוכלוסייה הותיקה והטובה של בית הכרם. 

תענוג לדבר עם שכנים ושכנות. תענוג לחיות ללא סכסוכי שכנים מתמשכים. 
אני מדבר גם עם שכנה ב"ישורת האחרונה" מעל לגיל 100. היא לגמרי צלולה. 
כשסיפרתי לחברים היכן אני גר היו שתיים, שהזכירו את  אותה שכנה כמישהי שהן הכירו. אחת מהן דיברה על ידידות קרובה של הגברת עם הוריה, שכבר מזמן חצו את "הישורת האחרונה".
 
 

רחוב בית הכרם



הדירה בשיפוץ אוגוסט 2022

 

בעוד מספר חודשים אני צפוי לסגור מעגל ולחזור לדירת הוריי שכבר נפטרו מזמן. 
לאחר השיפוץ המסיבי היא תראה שונה. 
לאחר סיום השיפוץ וההתמקמות בדירה אגדיל את האינטנסיביות של בניית חיי מחדש.

מה אני כותב: ממואר או אוטוביוגרפיה?

אני בריצת 10 ק"מ במרתון ירושלים 2025 כותרתו של פוסט קודם הייתה  מה אני לומד מספרו האוטוביוגרפי של הר יקו מורקמי על ריצה למרחקים ארוכים?...