נופל וקם

 

לאסה וירן. מקור התמונה: ויקיפדיה

הרץ הפיני האגדי למרחקים ארוכים לאסה וירן התחרה בריצת 10,000 מ' באולימפיאדת מינכן בשנת 1972. במהלך הריצה התנגש בו רץ אחר ווירן נפל. הוא ממש התרסק על המסלול. 

זה נראה כמו עוד סיפור של רץ, שהקדיש ארבע שנים מחייו להתכונן לאולימפיאדה ובגלל נפילה, לאו דווקא באשמתו, נכשל במימוש המטרה שלו. 

כמעט תמיד או שהם מוותרים על הריצה או שהם משתרכים מאחור וכבר לא זוכים במדליה. 

עד שוירן קם הספיקו יתר הרצים להתרחק ממנו מרחק משמעותי. 

זה נראה אבוד עבורו. הוא השתרך מאחור. אבל בהדרגה צמצם את המרחק מיתר הרצים. הריצה הסתיימה במדלית זהב לרץ הפיני שנפל ונחבל. 

אני נופל וקם

אמנם רצתי כבר כמה ריצות ל-10,000 מטרים במרתון ירושלים, אבל המטרות שלי היו שונות מהמטרות של וירן. 

הפעם הראשונה שרצתי 10 ק"מ הייתה שכבר הייתי אחרי גיל 60. המטרה העיקרית שלי בריצות הייתה לסיים את הריצה. המטרה השנייה שלי הייתה לרוץ  ללא הפסקה ולא ללכת או לעצור לנוח. 

"הנופל וקם" שלי אינו מתייחס לריצה. הוא מתייחס לשיפוץ בדירה שלי.  

כל הזמן שואלים אותי דורשי טובתי: איך מתקדם שיפוץ הדירה שלי?

אני נאלץ להשיב להם, שנעשות הכנות אבל השיפוץ טרם החל, לצערי.

לעשות את כל הטעויות

 

לא היה לי מושג בשיפוצים משום שמעולם לא באמת עשיתי שיפוץ. זהו אחד מהתחומים שעל פי הסיפור שלי לעצמי אין לי שום רצון לעסוק בו. 

לאורך כל הדרך עשיתי טעויות. 

החל מהשאיפה שלא להיות מעורב על פי העיקרון של Path of Least Resistence. 

המשך באופן ההתנהלות שלי מול אנשי מקצוע המעורבים בתהליך. 

גם באופן ההתנהלות שלי מול דורשי טובתי, המנוסים ממני בשיפוצים. בכל מקום שיש שני יהודים יש שלוש דיעות. כך גם בין שוחרי טובתי, ואני פשוט הלכתי לאיבוד בין הדיעות הנחרצות.

איך תסריט כזה היה מסתיים אצלי בעבר? 

הייתי נופל ולא קם. מוותר ומקבל את התוצאות. מרגיש חסר אונים ומנסה למצוא מישהו שמבין בתחום הזה ולהישען עליו. התוצאה הסופית הייתה גרועה ויקרה. 

בדרך לפריצת דרך?

בסדרת פוסטים בבלוג אחר שלי התייחסתי לסדנה מקוונת של טוני רובינס בה השתתפתי. 

שם הסדנה בת חמישה מפגשים ארוכים הוא: Ultimate .Breakthrough 2022 

אחד המפתחות לפריצת הדרך הוא שינוי הסיפור שלנו לעצמנו. 

כפי שכבר ראיתם, בתמונה בראש פיסקה זו ובפוסט חודשיים ראשונים לבד: אנרגיות הצלחתי לשנות את ה-Story שלי.

להפתעתי, גיליתי שדווקא ב"ישורת האחרונה", אני מסוגל לשנות את הסיפור שלי גם בהקשר של תחומים,  שאני מרגיש בהם חלש במיוחד. 

כמו לאסה וירן, גם אני נופל וקם. למדתי להתמודד עם טעויות בתחומי חולשה שלי ולעשות שינוי מידי כאשר הבנתי את הטעות. 

בשונה ממנו, אני נפלתי וקמתי יותר מפעם אחת. מי יודע אולי אפול שוב ואקום שוב במהלך השיפוץ?

למדתי להיות אסרטיבי לא רק בתחומי החוזק שלי. טעויות תוקנו מיד עם גילויין. 

אני משלם שכר לימוד יקר על הטעויות שלי, אבל הרבה פחות מאשר מישהו שממשיך להיצמד אליהן. 

הטעות האחרונה, לבינתיים, שתיקנתי היא החלפת קבלן שיפוצים לפני שחתמנו הסכם ולפני שהתחלנו את העבודה. 

תאמינו לי, שהייתה לי סיבה טובה מאוד לעשות את זה. 

אם הכל יהיה בסדר, בשבוע הבא אצא לדרך השיפוצים. הפעם עם קבלן מקצוען, שידוע לי ממקורות ראשונים על ניסיונות טובים איתו בעבודות שביצע. 

למדתי כבר משהו שידעתי מתחומים אחרים: אני חייב להיות מעורב לעומק במה שיקרה במהלך השיפוץ ולא לסמוך רק על אחרים.

אני רוצה כבר להיות אחרי השיפוץ בפינה החדשה שלי ולעבור לשלבים הבאים של בניית החיים שלי מחדש. 

מי יודע, אולי יהיו צודקים אלה שאומרים לי, שאלמד גם להינות מהשיפוץ?

 

הערת שוליים

 

אחד משלושת הדברים הראשונים, שאני מלמד תלמידי ברידג' הוא שמותר לטעות. אני מסביר להם שכולם טועים גם אני. גם אלופי עולם. 

השאלה החשובה באמת היא: מה עושים אחרי הטעות? האם לומדים ממנה או האם ממשיכים לחזור עליה?