שלוש צעירות מלוכסנות עלגות שפה

 

במהלך הליכה רגלית ברחוב הארזים ניגשו אלי שלוש צעירות נאות מהמזרח הרחוק. הן לבשו סוג של שמלות צבעוניות. 

הייתה בעיית תקשורת. גם האנגלית שלהן וגם העברית שלהן היו פחות טובות מהיפנית שלי. 

 

היפנית שלי

 

היה לי מורה דגול ליפנית. קראו לו קיוג'י ולצערי הוא כבר אחרי הישורת האחרונה. 

קיוג'י השתייך ל"בית שלום", קבוצת נוצרים יפנים אוהבי ישראל. הוא היה פרופסור לשפות. 

בקורס יפנית בירושלים, מטעם שגרירות יפן בישראל, לפני כארבעים שנה, הוא גם תיקן לישראלים את השגיאות שלהם בעברית.

היו שתי בעיות בלימוד היפנית שלי:

1. זה קרה לפני 40 שנה.

2. לא לומדים באמת יפנית בקורס בן עשרה מפגשים. 

אפשר ללמוד אותיות הירגאנה ואותיות קטקנה. אי אפשר ללמוד את ה-6,000 הוא 7,000 אותיות של קאנג'י. אותיות אינו מושג מדויק. יותר מדויק זה סימנים המתארים מילים.

כמה עשרות שנים אחרי זה הצלחתי להדהים שתי יפניות שדפקו על דלת ביתינו ודיברו אנגלית, כששאלתי אותן ביפנית שוטפת לשמותיהן. 

הן לא ידעו שיש רק שלוש או ארבע שאלות פשוטות שאני מסוגל לשאול ביפנית שוטפת. 

בחזרה לרחוב הארזים

אני מניח שכבר הבנתם, עד כמה דלות היו האנגלית והעברית של אותן צעירות נאות וחביבות. 

ממש לא הבנתי אותן. הן קראו משפטים בעברית מתוך דפים בשפת מזרח רחוק כלשהי. 

אחרי חמש דקות נפל האסימון. מדובר בקוריאניות. הן מנסות לגייס אותי לטובת ישוע הנוצרי. 

כשנפל האסימון רציתי לחתוך ולהמשיך בעיסוקיי. 

הסברתי להן שאני בודהיסט. לא לגמרי נכון, אני אולי סוג של JuBu. לא בודהיסט, אבל זו דרך אלגנטית ומנומסת לסיים שיחה מיותרת. 

הן לא התבלבלו. מישהו הכין אותם גם למצב הזה. אחת מהן נתנה לי חוברת באנגלית. 

בחוברת הוסבר מדוע אין גלגול נשמות. 

כידוע, בחלק מהזרמים בבודהיזם ולא רק בבודהיזם יש גלגול נשמות.

 

מקור להשראה: מדוע בישראל כן ובאוקינאווה לא?

 

 

לפני מספר ימים הגיע לביתי מתקין מטעם עיריית ירושלים. הוא הגיע במסגרת פרויקט של התקנת אביזרי בטיחות בביתם של אזרחים ותיקים ללא תשלום. 

כן כבר היכרתי בעובדה, שאני נמצא "בישורת האחרונה" ולכן הזמנתי את הביקור הזה בביתי. 

התפתחה שיחה מעניינת. אני סיפרתי על עצמי והוא על עצמו.  

האיש התרשם מאוד מעשייתי בעבר ובמיוחד מעשייתי בהווה בגילי המופלג:

1. אדם בן 71 החי בגפו ומטפל לבד בדירתו (ניקיון, בישול וכיו"ב).

2. אדם בן 71 העובד במגוון תחומים: יועץ לכלכלת המשפחה, מורה לברידג' ומרצה על מגוון רחב של נושאים.

3. אדם בן 71 המתנדב: עם ניצולי שואה, יוצאים בשאלה מהעולם החרדי ובפרויקט חוסן כלכלי לגילאי 60 פלוס.

4. אדם בן 71 המרבה לכתוב: 

ספרי ברידג', ערכים בויקיפדיה, באתר JOKOPOST, בלוג על ברידג', בלוג על כלכלת המשפחה, בלוג על ניהול סיכונים, בלוג על מחשבים וטכנולוגיית המידע.

 

5. אדם בן 71  שאין יום שבו אינו עוסק בספורט.

6. אדם בן 71 המשחק בתחרויות ברידג' ואפילו עשה גיחה מאוחרת לשחמט , ששיחק בצעירותו. 

אולי אפילו יותר חשוב אדם בן 71, שאינו תקוע במקום אלא יוזם מחפש לעשות דברים חדשים.

בקיצור: מקור להשראה.

המתקין אינו לבד. לא מעט אנשים שאני פוגש מדברים עלי במונחים של מקור להשראה. 

בעוד בעבר היו כאלה שהתרשמו מקורות החיים מרובי העשייה שלי , היום יש כאלה, שאני מהווה עבורם מקור להשראה או במילים אחרות דוגמה להתנהלות קצת אחרת ב"ישורת האחרונה".

פרופורציות: יש לי גם הרבה חסרונות

לא כולם רואים את זה, אבל אני מקפיד לראות גם את החולשות שלי. יש לי לא מעט כאלה. רק כשרואים אותן ניתן לחשוב על התמודדות איתן. 

כך למשל, לפחות כרגע, הצד החברתי איננו הצד החזק שלי. 

לא הצלחתי עדיין לצור זוגיות חדשה טובה ומתמשכת. 

פעילויות הפנאי שלי אינן מספיק עשירות ומעשירות.

יכולת המכירה שלי אינה מהמשובחות. 

לא ממש איכפת לי שיראו את הצדדים החיוביים שבי ולא ממש יראו את החסרונות כל עוד התמונה הלא מדויקת משמשת לצורך השראה להתנהלות טובה יותר בגילאים מבוגרים. התנהלות אקטיבית. התנהלות יזמית. עבודה. התנדבות. חשיבה עם הפנים קדימה.

פרופורציות: השוואה לאוקינאווה

 

 בפוסט Ikigai גרסת אוקינאווה תיארתי את תפיסת העולם ואורח החיים באחד "האזורים הכחולים". באי אוקינאווה ביפן מאריכים ימים.  

באופן ודאי לא הייתי משמש כהשראה לאנשים באוקינאווה.

הסיבה אורח החיים הפעיל שלי בגיל 71 הוא הנורמה בחברה המקומית. גם אנשים מבוגרים ממני בעשור ואפילו שני עשורים ממשיכים באורח חיים פעיל: עבודה, מעורבות בקהילה, פעילות גופנית, תזונה בריאה ואיזשהי סיבה להמשיך לחיות חיים פעילים. 

יותר ממה שאשמח לשמש כהשראה, אשמח שגם פה  חיים פעילים בגילים מבוגרים עם עבודה ועם תרומה לקהילה יהיו הנורמה.

 

מה זה JuBu?

 

ניאנפוניקה תרה, מקור התמונה: ויקיפדיה CC BY-SA 2.0

במושג JuBu נתקלתי לראשונה בתחילת ינואר 2023. מספר ימים לפני כתיבת פוסט זה.

 לא נתקלתי בו במקרה. 

בפוסט להשאיר חותם אחרי הישורת האחרונה כתבתי על ההשתתפות שלי בתחרות כתיבה בויקיפדיה, הנקראת: "מקצרמר למובחר". 

התחרות השנתית הזו אינה תחרות רגילה בה יש מנצחים ומפסידים. 

כולם מנצחים, משום שהמטרה היא הרחבת והעמקת הידע הנכלל בויקיפדיה העברית.

גם השנה אני משתתף בתחרות כתיבה זו. בשנה שעברה התמקדתי בכתיבת ערכים על ספרים חשובים בדאואיזם.

בשלב הנוכחי של התחרות השנה, אני כותב רק ערך אחד על ניאנפוניקה תרה. 

את תמונתו של נזיר בודהיסטי זה אתם יכולים לראות בתחילת פוסט זה.

 

איך למדתי מי היה ניאנפוניקה תרה?

דוד בן גוריון (1886-1960)

לא רק על JuBu שמעתי לאחרונה. גם על ניאנפוניקה תרה. 

קראתי עליו במאמר מעניין של עופר אדרת בעיתון "הארץ". כותרת המאמר, שפורסם ב-25 בספטמבר היא "לעמוד על הראש".

המאמר עוסק בדוד בן גוריון. מסתבר שראש הממשלה הראשון ורב הפעלים של מדינת ישראל היה גם אוטודידקט. 

בין השאר התעניין בבודהיזם. כשביקר בבורמה את ראש הממשלה הראשון של מדינה זו או נו, שוחח איתו גם על בודהיזם. 

בנוסף לקח לעצמו פסק זמן של מספר ימים בהם ניתק את עצמו מהעולם והתנסה בבודהיזם. 

במאמר מוזכר גם ניאנפוניקה תרה, נזיר בודהיסטי שחי בסרי לאנקה, איתו נפגש בן גוריון וגם התכתב איתו במשך זמן רב.

מי היה ניאנפוניקה תרה?

אצטט קטע קצר מטיוטת הערך עליו בויקיפדיה, שטרם סיימתי לכתוב.
"ניאנפוניקה תרה (בסינהלית: න්‍යානපොනික ථෙර‏; 21 ביולי 1901 - 19 באוקטובר 1994), באנגלית: Nyanaponika Thera, היה נזיר והוגה בודהיסטי בסרי לנקה. תרה השתייך לזרם הטהרוואדה של הבודהיזם. ניאנפוניקה תרה נולד בגרמניה למשפחה יהודית. הוא נחשב אחד הנזירים הבודהיסטים המערביים המשפיעים ביותר "

זיגמונד (שלמה) פניגר נולד בשנת 1901 למשפחה יהודית דתית בגרמניה. הוא זנח את היהדות לטובת הבודהיזם. לאחר עליית הנאצים לשלטון נמלט לסרי לנקה והצטרף למנזר בודהיסטי. שם גם שינה את שמו לנאפוניקה תרה. ב-1939 הצליח לחלץ גם את אימו שהגיעה לסרי לנקה. 

ניאפוניקה תרה נחשב לאחד הנזירים הבודהיסטים המערביים המשפיעים ביותר.

בין השאר, ייסד את הוצאת הספרים הבודהיסטית החשובה ביותר וכתב את הספר "לב המדיטציה הבודהיסטית".

אם אתם רוצים לקרוא עליו מעט יותר, אתם מוזמנים לקרוא את הערך, שעדיין חסר בו הרבה מידע, בויקיפדיה העברית. קישור: ניאנפוניקה תרה.

אם אתם רוצים לעזור לי לכתוב ערך משופר ויש לכם חומרים רלוונטיים או קישורים אליהם, אתם מוזמנים לעשות את מה שעשה ד"ר אסף פדרמן. 

ד"ר פדרמן, מומחה למיינדפולנס, מצא ואסף את כל ההתכתבויות בין בן-גוריון לבין ניאנפוניקה תרה. 

הוא כתב מאמר מרתק, שאני נעזר בו על מנת לכתוב את הערך בויקיפדיה.

על סובלנות ואופקים רחבים

מפיסקה קודמת הבנתם בוודאי שדוד בן-גוריון היה אדם בעל אופקים רחבים. 

גם ניאנפוניקה תרה. על אף שהיה נזיר בודהיסטי, לא התכחש ליהדותו. 

בימים אפלים אלה, בהם אנחנו נתקלים בארץ ובעולם בקיצונות דתית חסרת סובלנות, המבטלת את כל מה שאינו חלק מהדת של הקיצונים, חשוב לשים לב להבדל בין דתות המזרח הרחוק לבין דתות אחרות.

דתות המזרח הרחוק הן יותר פילוסופיה ותפיסת עולם מאשר דת. זה מאפשר הרבה סובלנות לדתות אחרות. כולל האפשרות להשתייך בו זמנית ליותר מדת אחת. 

בדתות המערב והמזרח הקרוב: נצרות, יהדות ואיסלם,  אנחנו מכירים קיצוניות אלימה וחוסר סובלנות.

הדוגמאות הקשות הן דעאש ואל קעידה באיסלם, אבל גם במדינת ישראל, כולל בממשלת ישראל הנוכחית, יש גורמים קיצוניים שאינם רואים או מכבדים תרבויות ודתות אחרות.

שלא תטעו, איני טוען שזו היהדות. יש ביהדות הדתית גם זרמים ואנשים רחבי אופקים וסובלניים. אזכיר כאן את הרמב"ם ואת פרופ' ישעיהו ליבוביץ זיכרונו לברכה. 

אגב גם האיסלם אינו בהכרח דת קיצונית. 

האיסלאם באינדונזיה, המדינה עם הכי הרבה מוסלמים, הוא איסלם הרבה יותר רך וסובלני עם השפעות הינדוהיסטיות.

גם בנצרות אי אפשר להשוות בין ההוגנוטים בצרפת, שהצילו הרבה יהודים בזמן השואה, וחלקם גם שילמו בחייהם על כך לבין האינקוויזיציה בספרד.

אז מה זה JuBu?

JuBu הוא מונח שנתקלתי בו באחד המאמרים שקראתי במסגרת עבודתי על הערך על ניאפוניקה תרה. 

JuBu הוא מונח המתאר יהודים ההופכים לבודהיסטים ובו בזמן שומרים על יהדותם.

 

מדובר במאמר:

 Buddhism and Judaism Exploring the phenomenon of the JuBu 

את המאמר כתבה Jacquetta Gomes . 

במאמר נכתב גם על ניאנפוניקה תרה, אבל בעיקר על כך שרבים מהמערביים, שהופכים לנזירים בודהיסטים, הם יהודים. 

 

הכותבת מנסה למצוא דימיון בין התפיסות של שתי הדתות. 

היא גם מציגה ביבליוגרפיה רבה בתחום זה. 

 

אחת הדוגמאות שהיא מזכירה הוא הספר: That’s Funny, You Don’t Look Buddhist: On Being a Faithful Jew and a Passionate Buddhist

הספר נכתב על ידי Sylvia Boorstein. טענתה המרכזית של מחברת הספר היא שכשהפכה לבודהיסטית הפכה ליהודיה טובה יותר ובמקביל יהדותה אפשרה להיות בודהיסטית טובה יותר.

אגב, גם הכותבת עצמה התנסתה בשתי הדתות הללו.

מידע נוסף על JuBu

על נזירים בודהיסטים יהודים תוכלו לקרוא גם במקומות הבאים:

1. הזמר היהודי לאונרד כהן היה נזיר במנזר בודהיסטי בארצות הברית במשך תקופה לא קצרה. 

אתם יכולים לקרוא על זה בפוסט:

לאונרד כהן: הקונפליקט בין הכמיהה לאהבה והאני במרכז

2. תנשמו עמוק, ותכירו את הג'ובואים

3. הרהורים על היות יהודי ובודהיסט ד"ר דניאל סטמבלר מספר על הזהות הכפולה שלו.

הערה אישית

ניאפוניקה תרה השתייך לזרם הטהרוואדה של הבודהיזם. 

אני מתחבר יותר דווקא לחלקים מהזרם של המהאיאנה. בעיקר לזן בודהיזם היפני ולבודהיזם הטיבטי ואחיו הקטן הבודהיזם הבהוטני.

שירים כמשחקי מילים

 

בפוסט שפירסמתי ב-22 בנובמבר כתבתי על שני ספרים: הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם והאדון שנפל לים. 

אל הספר המפורסם והחדש מבין השניים "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" הייתי מגיע בקלות בעצמי. ספק גדול אם הייתי מוצא את הספר השני, שהוא יצירת מופת של סופר לא ידוע, שפורסמה בשנת 1937. 

זה מביא אותי לערך מוסף נוסף של קשרים עם נשים. לא רק זוגיות. גם ידידות מעשירה. 

בהקשר של ספרים מרתקים ששמעתי עליהם מידידות אני יכול לציין שלושה ספרים.

בנוסף לספר שהוזכר כאן, שני ספרים שהמליצו לי ידידות נבונות ורחבות אופקים בשנות ה-20 של חיי. 

 

איש הקובייה

 

השני כרונולוגית, נקרא אז The Dice Man. 

מחבר הספר הוא Luke Rhinehart. אל תתנו לשם ההולנדי של המחבר להטעות אתכם. למעשה זה סופר אמריקאי ששאל לעצמו שם עט הולנדי. שם העט הוא כאילו שמו של פסיכיאטר המנהל את חייו על פי הטלות קוביה. מראש קובעים שש אפשרויות החלטה. לפחות אחת מהן מסוכנת. הקובייה היא זו שמחליטה. 

במקרה אחד בספר החליטה הקובייה, שהפסיכיאטר יוציא קבוצת חולי נפש לבושים בפיג'מות לראות סרט קולנוע באולם קולנוע רגיל. 

לא בכדי השתמשתי במושג "נקרא אז". אחרי שקראתי אותו יצא תרגום לעברית ששמו: איש הקובייה. 

ההתייחסות שלי לספר מתחברת עם התפיסה, שהחלטות רבות שלנו אינן החלטות רציונליות. אי רציונליות של החלטות מוכרת לנו מכלכלה התנהגותית ממגוון רחב של תחומים אחרים.

היא מוכרת לי ולאחרים גם מהזן בודהיזם. לי היא מוכרת גם מסדנת EST, שהשתתפתי בה בשנות העשרים של חיי.

האדם המשחק

יוהאן הויזינחה (1872-1945). מקור התמונה: ויקיפדיה

 

                                                                          נחלת הכלל

• נוצר: בין 1930 ו- 1945 date QS:P,+1950-00-00T00:00:00Z/7,P1319,+1930-00-00T00:00:00Z/9,P1326,+1945-00-00T00:00:00Z/9

הספר הזה היה הראשון כרונולוגית. הוא השפיע עלי יותר מהאחרים. עד היום אני עושה שימוש ברעיונות מתוכו בהרצאה ייחודית שלי הנקראת: ברידג' כראי החיים. 

את הספר כתב ההיסטוריון ההולנדי יוהאן הויזינחה. על פי הויקיפדיה העברית: "הויזינחה נחשב לאחד ההיסטוריונים החשובים במאה העשרים". 

בנוסף, היה מתנגד מובהק לנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה ולפניה. בתקופת כיבוש הולנד על ידי הנאצים  היה במעצר בית.   

הרעיון שהתחברתי אליו

הויזינחה מראה את הקשר בין משחק ויצירה או בין משחק ויצירתיות. 

הוא מתאר את תחילת היווצרות השירה ממשחקי מילים. השירה העתיקה היתה במבנים מסוימים של שורות, עם חריזה ועם צלילים קרובים של מילים או עם אונומטופאה.

נדבכים מאוחרים יותר ומורכבים יותר של שירה מודרנית הם כבר לא בהכרח כאלה.

הקשר אחר הוא לשוני. 

למילה Play בשפה האנגלית יש כפל משמעויות לא מקרי: לשחק ולנגן. נגינה היא דרך לביטוי יצירתיות. 

את הרעיון של יצירתיות במשחק ייחסתי בעבר הרחוק לשבירת סימטריות במשחק השחמט. 

היום אני קושר את זה ליצירתיות במשחק הברידג'. משחק שאני כותב עליו, מלמד אותו ומשחק אותו.

שירים

כמו רבים אחרים גם אני "חטאתי" בכתיבת שירים. בעיקר בשנות העשרים והשלושים של חיי. 

חלק מהשירים שכתבתי עונים על התיאור של משחקי מילים של הוייזינחה.

בחלקם עשויות להיות גם משמעויות מורכבות יותר.

בפוסט זה אביא כמה מהשירים הללו.

 

פרק 45 

 

פֶּרֶק אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ

וְגַם פֶּרֶק אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ

לֹא הִצִּיל חֲלוֹם שֶׁהִתְמַמֵּשׁ

הִשְׁתַּבֵּשׁ, הִתְיַבֵּשׁ

לֹא מִשֶּׁמֶשׁ.

מִשִּׁמּוּשׁ יוֹמְלִילִי  וְחוֹזֵר.

נִמְעַךְ, נִפְרַט, נִלְמַד,

שֶׁשִּׁמּוּשׁ בּוֹ לֹא יִמְצֶה

אֶת עַצְמוֹ לָעַד.

בְּאַנְגְּלִית:

Yet its use

cannot be exhausted

בְּסִינִית?

תִּשְׁאֲלוּ אֶת Chu Ta-kao

 

ירושלים, 1984

 

הערה: מעבר למשחקי המילים מסתתרת התיחסות לתוכנו של פרק 45 באחד מהספרים המשפיעים ביותר בהיסטוריה.

 

 מבט אחד

מַבָּט אֶחָד

מַבָּט אֶחָד אָרֹךְ,

מַבָּט אֶחָד אָבוּד,

קִפֵּל יוֹמַיִם שֶׁל שָׁנִים.

עַם אַתָּה אַהֲבָה

שֶׁאָבְדָה וְעוֹדָהּ,

זוּג עֵינַיִם חוֹמוֹת בְּפָנִים

וּצְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל

עַל אֲגַם וְעַל הַר

וְעָגָה שֶׁל דִּבּוּר

קְצָת שׁוֹנֶה וּמוּזָר.

מַגַּע יָד בְּיָד

וְלָשׁוֹן בְּלָשׁוֹן

יוֹם שְׁנֵי בְּעִקְבוֹת יוֹם רִאשׁוֹן.

כָּה שׁוֹטַטְנוּ

בִּרְחוֹבוֹת זָרִים וּקְרוֹבִים

מַשִּׁיקִים חֲלוֹמוֹת אוֹהֲבִים.

 

אדינבורו, 1979

האויר מלא את דמותך

הַאֲוִיר מַלֵּא אֶת דְּמוּתֵךְ

 

הַאֲוִיר מַלֵּא אֶת דְּמוּתֵךְ

בְּשִׂמְלָה מְפֻסְפֶּסֶת.

כְּמוֹ הַהֹוֶה שֶׁלָּךְ וְשֶׁלִּי,

שֶׁהוּא כְּלוּ מִין חִיּוּךְ אֱוִילִי,

בְּסִבּוּב מִסָּבִיב לִדְבָרִים,

שֶׁאֵינָם וְיֶשְׁנָם

בְּדָלֶת אַמּוֹת וּבַדֶּלֶת דְּמוּתְךָ,

שֶׁיָּשׁוּר כְּמוֹ טִפָּה בְּגֶשֶׁם,

וְיוֹתִיר אֶת מוֹתִי וּמוֹתֵךְ

בְּפַעַם נוֹסֶפֶת.

 

ירושלים, 18.4.1983

וריאציות על טחינה

וַרְיַאצְיוֹת עַל טְחִינָה

 

וְהָאִישׁ שֶׁטַּחַן קָמַח כָּה דַּק

צָחַק.

צְחוֹק גָּדוֹל וְחַזֵּק,

לֹא מְרֻסָּק.

נִשָּׂא עוֹד שַׂק

שֶׁל תִּקְוָה כְּאוֹבֶה

שֶׁאוֹבֶה שֶׁהוֹוֶה

מַיִם צְלוּלִים

לְאֻמְלָלִים שֶׁבְּאֻמְלָלִים

טוֹחֲנֵי הַמִּלִּים.

 

יְרוּשָׁלַיִם, 13.3.1984

הערה: לא רק משחקי מילים. זו גם אינטרפרטציה שלי לסיפור זן.