אור לגויים: בהוטן מדינה קטנה וענייה עם חזון רוחני ואדריכלי יוצא דופן

 

מעל למנזר בהרים בבהוטן
Copyrights Avi Rosenthal 2014

ילדים באזור כפרי של בהוטן.
Copyrights Avi Rosenthal, 2014

אחד הנושאים שאני מרצה עליו הוא כלכלת המשפחה במדינות מתפתחות - ההיבט התרבותי. 

אני מרצה בסדרה של ארבע הרצאות על ארבע ארצות כאלה שביקרתי בהן: שתי מדינות גדולות וחשובות אינדונזיה ואתיופיה, מדגסקר ובהוטן. 

אני מתחיל תמיד בהרצאה על בהוטן הקטנה והנידחת בהרי ההימלאיה. 

משום שאליה אני מתחבר יותר. 

משום שהיא הוכחה שאפשר לעשות הרבה טוב גם כשהיכולות והמשאבים מוגבלים. 

משום שיש בה ייחוד, יצירתיות וענווה. משום שאין בה שחיתות. 

גם משום שרבים מהמשתתפים בהרצאה שלי לא יודעים עליה דבר ולא שמעו עליה.

אני מתחבר אליה גם בגלל הבודהיזם, דתם של המקומיים. 

אני מתחבר אליה גם כמדינה של 700 אלף תושבים עם שתי שכנות ענקיות, סין והודו, שרוצות "לבלוע" אותה והיא מצליחה לשרוד.

אני מתחבר אליה גם בגלל השאיפה לאושר. משאיפה זו נהגה מדד האושר. 

האיש שהגה אותו הוא המלך הקודם, ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק, והאו"ם אימץ אותו.

אני מתחבר אליה גם בגלל מדיטציה ומיינדפולנס.

אתמול נתקלתי בכתבה מעניינת בעיתון YNET שכותרתה: עיר המיינדפולנס הראשונה בעולם: איך מתכננים ישוב המבוסס על אושר ולא על עושר? 

הוגה הרעיון של העיר הזאת הוא ג'יגמה קיזר נאמגייל ואנגצ'וק, מלך בהוטן הנוכחי. בנו של ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק, שהוזכר בפיסקה הקודמת.

החזון של בניית העיר גלפו ותחילת הדרך לביצוע

על פי הכתבה, הציג המלך הבהוטני את החזון שלו לבניית עיר חדשה בשם גלפו (Gelephu).

העיר תיבנה בדרום המדינה בסמוך לגבול עם הודו. העיר תהיה העיר הראשונה בעולם המבוססת על מיינדפולנס ועל עקרונות התרבות הבהוטנית, על המורשת הרוחנית של המדינה ועל מדד האושר.

מדובר על עיר המשתרעת על שטח דומה לשטחו של גוש דן בישראל.

את האתגר הארכיטקטוני לקח על עצמו ביארק אנגלס.

אנגלס הוא ארכיטקט דני הידוע בחדשנותו. הוא הקים משרד ארכיטקטים בשם Big ועומד בראשו.

מהכתבה עולה שביארק אנגלס לא רק מבצע את הפרוייקט האדריכלי החדשני, הוא גם שותף לרעיונות שמאחוריו.

הניחוש המושכל שלי, כמי שטייל בבהוטן, שמדובר בעיר עם מספר לא גדול של תושבים בבתים קטנים ולא צפופים (אל תחשבו על מגדלים).

הניחוש השני שלי הוא, שמרבית הצמחים במקום בכלל ועצים בפרט, לא יעקרו.

החוק הבהוטני מתיר עקירת עצים רק לצורך בניית בתים בשיטת הבניין המקומית הייחודית.

בכתבה מצוטט אינגלס כמי שאמר את הדברים הבאים: "תוכנית האב של גלפו נותנת צורה לחזונו של הוד מלכותו ליצירת עיר חדשנית תוך שהיא מושתתת על הטבע המקומי ועל התרבות בבהוטן. אנו מדמיינים את עיר המיינדפולנס כמקום שלא יכול להיות בשום מקום אחר מלבד פה. גלפו תחבר בין הטבע לאנשים, בין העבר לעתיד, בין המקומי לעולמי".

בהצלחה לפרויקט הייחודי והמרתק.

זה מזכיר לי משהו

לי זה מזכיר את הניסיונות של דן בוטנר לנסות לשמר את התפיסה של "אזורים כחולים" ההולכים ונעלמים בהדרגה, באמצעות הקמת ערים או "אזורים כחולים" מלאכותיים, המנסים לשמר את עקרונות החיים ב"אזורים כחולים".

עקרונות שהגדילו את תוחלת החיים בהם ולא פחות חשוב גם את תוחלת החיים הבריאים.

לפרטים קראו: "אזורים כחולים" בעתיד?.

למדוט או לא למדוט?

 

אני חוגג (בשקט ללא חגיגה פורמלית) בשנה זו חמישים שנים של תרגול מדיטציה טרנסנדנטלית.

הסיבה שנזכרתי בזה דווקא בימים אלה ביובל שלי, היא מאמר של דני בר-און במוסף הארץ מ-14 באפריל 2023. 

כותרת המאמר: "השאיפות שלנו ברורות האמנם?" 

המאמר הוא על פרופ' ריצ'רד דיווידסון מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון.

ריצ'רד דיווידסון הוא יהודי אמריקאי בן 71, שנולד בברוקלין ועשה דוקטורט בהארוורד.

הכתב כותב שהמונח "בעל שם עולמי" קטן עליו. "הוא מהחלוצים הבודדים שיסדו את מדע ההתבוננות". 

בהשראתו פורסמו כ-3,000 מחקרים מדי שנה על מיינדפולנס.  

מאז שפגש את הדלאי למה הוא JuBu. 

הוא מתרגל מדיטציה בודהיסטית וחוקר מדיטציה במסגרת עבודתו האקדמית.

יש הבדל מהותי בין אורח החיים של נזירים בודהיסטים במזרח הרחוק לבין אורח החיים במערב. 

במנזר מבודד יש הרבה זמן והרבה קשב. 

בעולם המערבי המודרני אנחנו מתקשים להתמקד. לא רק שאנחנו נעים מפעילות לפעילות, התווספו לנו גם טלפונים חכמים.

הוואטסאפים הרבים מספור והודעות ה-SMS הרעשניות גוזלים מאיתנו את שארית היכולת להתמקד. 

גם בבמנזרים מבודדים וגם בעולם המערבי המודרני התזזיתי, תרגול סדיר של מדיטציה משפר תפקודים  שונים ומגדיל את היכולת להתרכז ולהתעלם מרעשי רקע, למשל הודעות וואטסאפ לא דחופות. 

מדיטציה מותאמת לעולם המערבי

העולם המערבי אינו מנזר בו יש לנזיר זמן פנוי למכביר למדיטציות ארוכות.

צריך להתאים את טכניקת המדיטציה למגבלות הזמן. 

הטכניקה המותאמת צריכה לאפשר זמני תרגול קצרים בהרבה מזמני התרגול במנזר. 

הקושי הוא להתמיד במדיטציות קצרות לאורך זמן של שנים.

זה מה שעושים פרופ' דיווידסון ועמיתיו. הטכניקות המוצעות הן לזמנים קצרים יחסית במהלך היום. לפעמים תוך שילוב עם עבודה רוטינית. 

זה גם מה שעשה מהרישי מהש יוגי כשיצר את המדיטציה הטרנסנדנטלית, שאני מתרגל. 

שינויים במוח

המחקרים של דיווידסון ועמיתיו מגלים שינויים במוחם של נזירים בודהיסטים טיבטים. גם בחומר וגם בדפוסי הפעילות של גלי המוח. 

שינויים מבניים נוצרים רק אחרי שנים של תרגול. שינויים בדפוסי פעילות נוצרים יותר מהר. 

על פי הכתבה בטווח הזמן הארוך:

"המחקר מצא שהחומר האפור שלהם (הנזירים א.ר) דחוס כמו טראפל מובחר, המוח צעיר מגילו הכרונולוגי ועוד ועוד. הם גם ניחנים ביכולת התאוששות מדהימה מחוויות שליליות". 

בטווח זמן קצר יותר בנבדקים מערביים נמצאה עלייה במיקוד וביכולת הקשב אחרי תרגול מדיטציה. 

סיכום ממצאי מחקרים על כ-30 אלף נבדקים מצא כי התערבויות מבוססות מיינדפולנס יעילות לטיפול במגוון רחב של בעיות, למשל: כאב כרוני. 

הקושי הוא בהתמדה במדיטציה. 

במאמר מצטט אנלוגיה של פרופ' דיווידסון בין תרגול מדיטציה ורחיצת שיניים. 

גם אני השתמשתי באותה אנלוגיה לפני מספר רב של שנים כשניסיתי להסביר לחברים את התרגול המתמשך שלי במדיטציה. 

האנלוגיה לא מלאה הרבה יותר קל להתמיד בשלוש דקות של רחיצת שיניים פעמיים ביום מאשר למדוט 20 דקות פעמיים ביום.

 

מקריות 

חלק גדול מדברים חשובים בחייהם של בני אדם מבוסס על מקריות: פגישה לא מתוכננת שמביאה לזוגיות ארוכת שנים, החלטה על בחירת מקום עבודה או תחום לימוד ואפילו דחייית טיסה או איחור לטיסה למטוס שהתרסק.

גם התחלת התרגול שלי במדיטציה הייתה כזו. 

ידידה סיפרה לי שהיא מתרגלת מדיטציה טרנסנדנטלית. לא ממש התחברתי לתרגול ולתיאוריה. 

כן התלהבתי מקורסי המגורים למודטים. קורסי סוף שבוע עם לינה. עם מפגשים מעניינים עם אנשים ועם אוכל (לרוב צמחוני) משובח במקומות שקטים. 

החלטתי ששווה לי להשקיע זמן וכסף על מנת ללמוד כדי לסוע מדי פעם לקורסי מגורים.

הרצאת המבוא ששמעתי רק הגדילה את הספקנות שלי. 

המורה למדיטציה, שהעבירה אותה, הייתה רחוקה מלהיות מרצה מעולה או בעלת חשיבה מבריקה. 

כסטודנט צעיר לתואר ראשון לפסיכולוגיה הייתי פתוח להתנסות בחוויות כאלה ובכל זאת למדתי והתחלתי למדוט. 

מהר מאוד הגיעו התוצאות הראשונות. הזדקקתי לשעתיים פחות שינה בלילה. 

את ההסבר קראתי מספר שנים מאוחר יותר: דפוס גלי המוח במדיטציה דומה לדפוס גלי המוח בשינה עמוקה. 

 

בנוסף, קורסי המגורים ומפגשים אחרים עם אנשים ענו על הציפיות שלי. 

זאת שהשפיעה עלי כבר מזמן הפסיקה לתרגל מדיטציה. 

אני ממשיך להתמיד בתרגול. בנוסף למדתי קורסים תיאורטיים ומעשיים על הנושא וקראתי לא מעט מחקרים.

התועלות האישיות שלי מהמדיטציה

בנוסף להיותה תחליף לשעות שינה גם בגיל הצעיר וגם ב"ישורת האחרונה" עם פרוסטטה מוגדלת הפקתי תועלות לא מעטות ממדיטה:

1. סוג של רענון או ניקוי ראש במצבים של מתח או עייפות.

2. שיפור ושימור יכולות שכליות

ממצאי המחקרים על מודטים במערב מתאימים למה שאני חווה באופן אישי.

קשה לי ליחס את מצבי הטוב יחסית לאחרים בגילי ביכולת חשיבה ובזיכרון רק לזה. 

זה תמיד תלוי במכלול גורמים. גם אצלי. 

כך למשל, גם משחק הברידג' ופעילו גופנית משפרים את מצבי.

3. דחיית או מניעת דמנציה

4. מצב בריאות טוב יותר.

הערה לסיום

אני מעריך שהממצאים ביחס לשינויים במוח אצל נזירים בודהיסטים המתרגלים בהתמדה מדיטציה לאורך זמן תקפים, לפחות במידה חלקית, גם לגבי אנשים במערב העושים זאת.

אם ההערכה הזו נכונה ועם קצת מזל, נותרו לי עוד לא מעט שנים של תפקוד טוב ופוטנציאל לאושר.