יחסי מרות מדומים

 

הייתי עדיין בחור צעיר עם בלורית ארוכה ופרועה. כבר אחרי החלק המערבי של המסע למזרח והמשפט השלישי שנאמר במהלכו.

מדיטציה טרסנדנטלית הייתה אחד מעיסוקי הפנאי, הלא מעטים שלי. היא תפסה מקום חשוב בהווייתי באותם ימים.

בנוסף לתרגול הטכניקה המתקדמת, אותה למדתי בקורס בבריטניה, למדתי על הטכניקה, התרבות והפילוסופיה שמאחוריה, ההשפעות הפיזיולוגיות, דפוס גלי המוח ועוד. 

למדתי מקריאה מעמיקה בבהגווד גיטה. 

למדתי משמיעת קלטות וידאו של מהרישי מהש יוגי. 

למדתי גם מקריאת ספרים ומאמרים של פסיכולוגים וחוקרי מוח מערביים על מדיטציה בכלל והטרנסנדנטלית בפרט. 

גם משיחות עם והרצאות של אנשים נבונים שעסקו בנושא באופן מקצועי או חצי מקצועי.

גם סיימתי קורס של צ'קרים. 

תפקיד הצ'קר הוא לבדוק האם אנשים המתרגלים את הטכניקה מתרגלים אותה באופן טוב או סביר.

מדי פעם ביצעתי צ'קינג במרכז בירושלים אחרי שעות העבודה שלי.

קורס הסמכה כצ'קר אינו קל. ראייה לכך היא שבמחזור הלימודים שלי הייתי היחיד, שסיים אותו והוסמך כצ'קר.

בהיררכיה של הקהילה, הגדולה בשנות ה-70 של המאה הקודמת בירושלים הייתי, באופן לא פורמלי, במעמד בכיר. 

אנשים היו שואלים אותי שאלות ולפעמים מקבלים תשובות לא רעות בכלל.

באופן פורמלי וגם באופן לא פורמלי היו אנשים בכירים ממני. המורים למדיטציה. 

שקלתי את האפשרות לסוע לשוויץ ובשנים מאוחרות יותר להולנד ולהשתתף בקורס כזה הנמשך כחצי שנה. 

לא הפחיד אותי עומס תרגול. לא הפחידו אותי לימודים תיאורטיים וגם לא השמועות על מקלחות קרות בבוקר וארוחות בוקר של חצי אשכולית. 

מה שכן הרתיע אותי היה ויתור על עבודה. בן דור שני לשואה המחפש ביטחון.

כל ההקדמה הארוכה הזו נועדה להביא אותי למה שהיה אז חשוב לי יותר: מציאת בת זוג. 

אולי תתפלאו, אבל גם היום זה חשוב לי.

לאחר צ'קינג

באחת הפעמים, שהגעתי למרכז למדיטציה לעשות צ'קינג למודטים, פגשתי את רותי (שם בדוי) שבאה לעשות צ'קינג. 

היא נראתה בחורה יפה ועדינה. כששוחחנו מעט אחרי הצ'קינג, התברר לי שהיא גם נבונה. 

ביקשתי ממנה את מספר הטלפון שלה ונעניתי בחיוב. התקשרתי והגעתי לביקור בדירת השותפות שלה, בשכונה מוזנחת אבל לא רחוקה מהאוניברסיטה בגבעת רם.

כעבור מספר ימים התקשרתי והוזמנתי לדירתה. ישבנו בסלון עם השותפות לדירת הסטודנטיות. 

לפגישה הראשונה היה טעם של עוד. היו פגישות נוספות באותו סלון.

אז מדוע יצאתי עם שותפה לדירה ולא איתה?

לא היה לי ספק מי מהשלוש מוצאת יותר חן בעיני. 

מה שהיה ברור לי היה ברור גם לדיירות הדירה.

ניחשתם נכון: רותי הייתה זו שמצאה חן בעיני.

 

אז מדוע יצאתי פעמיים עם טובה (שם בדוי) ולא יצאתי עם רותי? 

התשובה היא יחסי מרות.

לא לגמרי דייקתי כשכתבתי על דירת סטודנטיות: רק שתיים היו סטודנטיות. 

רותי סיפרה לי שהיא בת שבע עשרה ועזבה את הבית של ההורים בעיר קטנה בה התגוררה ועברה לירושלים. הרגשתי שהיא יותר פגיעה וניתנת להשפעה.

בלי לבדוק האם היא בת שבע עשרה בדיוק, או אולי כמה חודשים פחות או כמה חודשים יותר, חששתי מכך שגם ללא כוונה לנצל את מעמדי אעשה זאת  מבלי משים.  אולי הערצת הצ'קר החכם תסחוף את המודטת הפשוטה והמאוד צעירה למקומות שאולי לא באמת הייתה רוצה להיות בהם.  

מציאות מדומה

בעולם הטכנולוגי של היום אנחנו מדברים על מציאות מדומה. מערכות המחשוב יוצרות מה שנראה כמציאות על אף שאינו כזה. 

בעולם מורכב יותר ולא דיכוטומי גם על מציאות רבודה, מציאות משולבת בין חלקים מדומים וחלקים במציאות הפיזית. 

לא באמת היו יחסי מרות ביני לבין רותי. רק יחסי מרות מדומים.

נכון, ידעתי יותר על מדיטציה, פילוסופיה, מחשבים, פסיכולוגיה ונושאים  רבים אחרים. נסעתי לבד לחו"ל והצלחתי בעבודה ובלימודים אקדמיים.

המציאות אינה דיכוטומית היא רבודה (לאו דוקא במובן טכנולוגי). 

מעולם לא גרתי בדירת שותפים או שותפות ולא עזבתי עיר מגוריי לעיר אחרת.