בפוסט בין החיים למוות ובפוסט אנטומיה של מועדון לפנויים ופנויות הבטחתי לספר על ה-Happy End של תקופת חברותי במועדון "אותו דבר" לפנויים ופנויות אקדמאים. לקראת סיום פוסט זה אעמוד בהבטחתי.
בפוסט הקודם תיארתי כמה מההבחנות והניתוחים שלי כשצפיתי במה שמתרחש במהלך פעילויות במועדון הפנויים והפנויות.
לא זה היה המוקד. המוקד היה צפייה בנשים וניסיון להעריך עם מי ראוי לנסות לצור קשר.
תהליך יצירת קשרים ביוזמתי
מדובר בתהליך אופייני. המציאות מורכבת יותר ולא בהכרח תמיד תואמת את התהליך הזה.
בדרך כלל התחלתי בתצפית במטרה לזהות מישהי שמוצאת חן בעיני.
כשזיהיתי, נסיתי לבחון יותר לעומק דפוסי התנהגות.
אחר כך חיפשתי הזדמנות לדבר איתה. אם זה התפתח לידידות או להתחלת קשר זוגי, זרמתי עם זה.
כמובן שהיו גם תהליכים אחרים, למשל כשמישהי ביקשה לסוע איתי במכונית שלי ובמהלך הנסיעה התפתחה שיחה עם טעם של עוד.
כבר לא הייתי בשלב הנאיבי של חיי, שבו חשבתי שיש רק אישה אחת שמתאימה לזוגיות טובה.
כך שלפעמים זיהיתי יותר מאחת שאיתה תיתכן בניית קשר זוגי. גם אז הייתי מונוגמיסט. אם ראיתי שמתחיל להתפתח קשר משמעותי, התמקדתי רק בזאת שהתחיל קשר כזה איתה.
תהליך יצירת קשר ביוזמת נשים
כנראה שהיו יותר מקרים בחיי שבהם אישה יזמה התחלת קשר איתי מאשר מקרים שאני הייתי היוזם.
גם במועדון פנויים ופנויות זה קרה.
התהליך האופייני:
מישהי יזמה שיחה איתי. כשגיליתי עניין ביותר משיחת נימוסין והמתעניינת התרשמה לחיוב, התפתח סוג של קשר.
סוג הקשר היה שונה במקרים שונים. החל מרמה זו אחרת של ידידות וכלה בקשר זוגי.
קשרי ידידות שיצרתי
סוג הקשר היה שונה במקרים שונים. החל מרמה זו אחרת של ידידות וכלה בקשר זוגי.
היו קשרי ידידות שנפגשנו ודיברנו בבית קפה, במסעדה או בבית שלה או בבית שלי.
היו קשרי ידידות של הליכה ביחד לסרט, לקונצרט או להצגה.
היו קשרי ידידות של טיולים משותפים. של השאלת ספרים מומלצים זו מזה או זה מזו.
כך הגעתי לכמה ספרים מצויינים באנגלית בנושא של זן בודהיזם.
יש קשרי הידידות ששרדו. יותר משלושים שנה. באחד מהם התפתחה גם ידידות של המשפחות: כולל בן הזוג שלה וילדיהם ואשתי לשעבר וילדיי.
זוגיות
היו גם קשרים מעבר לידידות. היה מגוון של קשרים כאלה:
קשרים קצרים, שאחד משני הצדדים או שניהם הבינו שזה לא זה.
קשרים ארוכים יותר, שלי היה ברור, שזו אינה בת זוג מתאימה לי לזוגיות מתמשכת ולילדים משותפים.
היו גם שני קשרים, שהיה בהם פוטנציאל לזוגיות מתמשכת ומונגמיסטית.
הקשר הראשון
נִסְגָּרִים
נִסְגָּרִים.
סוֹגְרִים
חֶשְׁבּוֹנוֹת.
פְּעוּטִים
בִּמְקוֹם פְּעוּטוֹת.
לַבְלָרֵי
כְּאֵבִים וְעֶלְבּוֹנוֹת.
"אַתְּ..."
"אַתָּה..."
"אַתְּ..."
נִשְׁמַט.
אֲגַרְטַל
הַחֲלוֹם.
מִשְׁתַּבֵּר,
לִגְהִנּוּמִיּוֹת זְכוּכִית
קְטַנַּת
דְּקִירוֹת.
ירושלים, 27.1.85
הַזְּמַן
הַזְּמַן רִפֵּא
אֶת הַפְּצָעִים
וְעָטָה עֲלֵי
שָׁכְבָה שֶׁל קַשְׁיוּת
עֲמִידָה לְכָל
תַּעְתּוּעֶיךָ,
שֶׁפַּעַם אַחַר פַּעַם
פַּרְקְדוּנִי
בַּעֲוִית שֶׁל אֵין אוֹנִים.
עַכְשָׁו אַתְּ
בּוֹחֶנֶת אֶת
שִׁרְיוֹן
הַנִּימוּס הֶעָדִין
בִּדְקִירוֹת
מְחָטִים קַלּוֹת.
אַךְ הַזְּמַן,
הַזְּמַן רִפֵּא
אֶת הַפְּצָעִים.
הָאָרִיג שֶׁלֹּא
נֵאָרֵג
לֹא יֵאָרֵג
לְעוֹלָם.
ירושלים, 7.10.1985
שני השירים מתארים את הקשר הראשון ומה שהיה אחריו.
זה התחיל נפלא. הגברת הייתה זו שיזמה את הקשר. בהתחלה נוצר קשר יפה. הרבה פתיחות הדדית. הרבה רצון לבלות שעות ביחד. שיחות ארוכות עליה ועלי. על תחומי עניין ותחביבים, על הורים ואחים ואחיות (בצד שלי רק אחות אחת). על תפיסות עולם. על ילדות, לימודים, עבודה וטיולים לחו"ל. על חברים וחברות קרובים ועל בני בנות זוג קודמים.
אפילו הראתי לה שירים שכתבתי.
כפי שאתם יכולים לקרוא בשיר "נסגרים", זה השתנה.
אני המשכתי להשקיע בקשר כאילו שמדובר בבת זוג לחיים. בנוסף לחלקים הנחמדים של קשר הייתי בשבילה ועזרתי לה בכל מה שהיא הייתה צריכה.
היא הייתה צריכה הרבה עזרה.
כשחזרתי מטיול של כמעט חודש בחוף המערבי של ארצות הברית עם ידידה שעשתה שם דוקטורט, הבאתי לה מתנה.
המתנה הייתה "אבן דאגות", שקניתי בשמורת אינדיאנים נידחת באריזונה או ביוטה.
האינדיאנים הסבירו שכשמחזיקים את האבן ביד, הדאגות עוברות מהראש של מי שמחזיקה אותה לאבן.
נוצר דפוס של התרחקות ממני כשהתקרבתי והתקרבות אלי כשניסיתי להתרחק ולחפש בנות זוג חדשות.
הבעיה שלי הייתה שהשלכתי עליה את החלום שלי לצור זוגיות נפלאה.
השיר "הזמן" מבטא את היציאה שלי מהקשיים של סיום הקשר. הוא מבטא את ההשלמה ואת ההתפכחות. ניסיונות ההתקרבות הרגעיים היו רק דקירות מחטים קלות. עברתי כבר
הקשר השני
הפעם לא הייתה התחלה רומנטית ודרמטית.
אני יצרתי את הקשר עם מישהי חדשה במועדון. היה לנו טוב ביחד. היא בהחלט הייתה בת זוג פוטנציאלית טובה. אינטליגנטית, תומכת, נאה ובאופן עקבי מעוניינת בזוגיות איתי.
גם איתה הייתה פתיחות שלה ושלי ועשינו דברים ביחד.
אין שום ספק, שאני הייתי האשם באי-הצלחת הקשר.
הקשר הזה היה ממש אחרי הקשר הראשון. קשה היה לי להשלים עם הפרידה. עדיין חשבתי על זו שהיה לי איתה קשר קודם, שמדי פעם יזמה איתי קשר.
יצירת קשר זוגי היא דבר מורכב. גם לעיתוי יש משמעות. כמה חודשים יותר מאוחר ייתכן שהקשר הזה היה מתפתח.
Happy End
בשיחה עם ידידה לא רומנטית מ"אותו דבר", שכבר הכירה אותי יותר לעומק, היא אמרה לי שיש לה חברה, שהיא חושבת שמתאימה לי.
על סמך ניסיוני המר בהיכרויות קודמות, שבהן נאמר לי היא מישהי נראית מתאימה לי, הייתי ספקן.
שאלתי מדוע זה נראה שהיא מתאימה לי? היא נתנה לי שלושה דברים משותפים ביני לבין אותה חברה. כשהיא שאלה האם אני מוכן להכיר את החברה שלה?
עניתי בחיוב כפי שכבר עניתי במקרים קודמים בהם ניסו להכיר לי מישהי.
כך התחיל הקשר שלי עם מיכל, שהייתה אם שלושת ילדיי הנפלאים ואשתי במשך כ-33 שנים, רובן טובות.
הערת שוליים
גם כך הפוסט הזה ארוך. יש מקום לכתוב על הרצון לפרק ב' בזוגיות ואיך הוא מתחבר לא רק לעתיד אלא גם לעבר. אשאיר את זה לפוסט אחר.
