"המסע" למזרח הרחוק

תמונה שצילמתי בביקור בסין. איני יודע האם זה חלק מאתר טאואיסטי בו ביקרנו ב-2014

הפוסט הקודם עסק בלאו דזה, ציינתי כי לאו דזה הוא אבי הדאואיזם והשפיע על אנשים כמו אריך פרום וקרל יונג וגם עלי.  

את השפעתו של לאו דזה עלי אתאר באמצעות "המסע" שלי למזרח הרחוק. 

כשהייתי נער וכשהייתי צעיר, טיסה לחו"ל לא הייתה שכיחה כמו בימינו אלה עד הקורונה. 

נסיעות של צעירים לכמה חודשים למזרח הרחוק או לדרום אמריקה לא היו שכיחות. ילדים כמעט ולא נסעו לחו"ל לחופשים עם הוריהם וכמות הדולרים שאזרחים ישראלים היו יכולים לקנות הוגבלה ל-500 דולר.  

"המסע" שלי למזרח הרחוק לא היה מסע פיזי. הנסיעה הראשונה לחו"ל הייתה לבריטניה בגיל 25. הנסיעה הזו הייתה קשורה ל"מסע" שלי למזרח הרחוק. מרבית תקופת הטיול הייתי בקורס תיאורטי על המדיטציה הטרנסנדנטלית. בשבועיים הנותרים טיילתי. 

הנסיעה הראשונה שלי למזרח הרחוק

הנסיעה הראשונה שלי למזרח הרחוק הייתה באמצע שנות ה-30 של חיי. אשתי ואני נסענו לירח דבש ביפן. גם הטיול המופלא הזה היה קשור ב"מסע" שלי. יפן בכלל והזן בודהיזם בפרט עניינו אותי. הם עניינו אותי מספיק עד כדי לימוד של קורס של 20 שעות בשפה היפנית. 

גם אשתי התעניינה ביפן. העניין המשותף הביא אותנו להסתובב חודש שבו כמעט שלא פגשנו דוברי אנגלית. למעשה ממחוץ לטוקיו פגשנו רק דובר אנגלית טובה אחד. הוא היה ניו זילנדי הנשוי ליפנית. 

הנסיעות הבאות למזרח הרחוק

הן היו מרתקות אבל היו אחרי גיל 60. הייתי בסין, אינדונזיה, סינגפור ובהוטן.

"המסע" שלי למזרח הרחוק

"המסע" התחיל באופן מקרי כאשר למדתי מדיטציה טרנסדנטלית. בעקבות זה למדתי מעט על הינדוהיזם, הדת והתרבות שהיא מקור המדיטציה הזו. קראתי בעיון רב את הבהגווד גיטא אחד מספרי הקודש ההינדים הנודעים ביותר, העוסק גם בפילוסופיה, אתיקה ותיאולוגיה ובדהרמה. 

ההתעניינות בתרבות ההודית הביאה אותי להתעניינות בבודהיזם. 

הבודהיזם התפשט מהודו לארצות אחרות במזרח הרחוק, כולל סין. יש הטוענים שהדאואיזם  הסיני התפתח מהבודהיזם. 

המפגש שלי עם "הדרך"

פירוש המילה "דאו" (לפעמים נכתב גם "טאו") הוא דרך. השם "דאואיזם" נגזר מהמושג הזה. 

בעיון בספרים בחנות ספרים נתקלתי בספרון קטן בשפה האנגלית. שמו היה Tao Te Ching. לאחר דפדוף בספר החלטתי לרכוש אותו. מאוחר יותר התברר לי שזהו הספר הקדום ביותר והחשוב ביותר בהגות הדאואיסטית. היום מאייתים אותו בעברית דאו דה ג'ינג. כתיבת הספר מיוחסת למיודענו משם בלוג זה: לאו דזה. 

באמצעות הספר השפיע לאו דזה גם עלי. הספר מורכב מ-81 פרקים. כל פרק הוא שיר פילוסופי של עמוד או חלק מעמוד. 

בשירים הקצרים האלה מצאתי תפיסת עולם מעמיקה ומרתקת שהתחברתי אליה. 

"התחנה הבאה" ב"מסע למזרח הרחוק" הייתה יפן או ליתר דיוק הזן בודהיזם. הזן בודהיזם היפני שבו רואים תערובת של בודהיזם, דאואיזם ומאפיינים יפנים.  

בזן בודהיזם היפני התעמקתי מעט יותר. ניסיתי לממש את התפיסות שלו בחיי האישיים. 

כמובן, שהחיבור שלנו כמערביים לפילוסופיות חיים מהמזרח הרחוק הוא חלקי ומוגבל, כפי שתוכלו לקרוא בספרו של ריימונד סמוליאן "שתיקת הטאו". 
כותרת המשנה שלו היא: "מתמטיקאי ופילוסוף מערבי מתבונן בטאו ובחיים בכלל".  

החיבור שלי היה מפגש של ניגודים: זן בודהיזם ודור שני לשואה. 

שני הדברים האלה השפיעו עלי בכיוונים מנוגדים. דאגה וחרדה קיומית כלקח מהשואה ולמצות את ההווה במלואו כדרך של הזן בודהיזם, ובמאמר מוסגר גם הדאואיזם. 

בסופו של דבר המפגש עם הזן בודהיזם הביא להמשך התעניינות ביפן וכפי שראיתם גם לירח דבש במדינה מרתקת זו.