בקרוב בפעם הראשונה בפולין

 

האנדרטה לזכר יהודי קרושצ'נקו שנרצחו על ידי הנאצים

בלא מעט פוסטים בבלוג זה וגם בסרטון בערוץ היו טיוב שלי התיחסתי לשואה.  

הפוסט האחרון לפני היום (29.8.25) עסק בהרצאה אישית שלי בה התיחסתי לשואה כאחד משני הדברים העיקריים שהשפיעו על אופן התנהלותי במשך כל חיי עד היום.

כבן דור שני לשואה נמנעתי לדרוך בגרמניה ואוסטריה עד ששיניתי את דעתי בהקשר של גרמניה. אני ממשיך להימנע  מביקורים באוסטריה. 

בפולין, בה גדה אימי ובה הושמדה כל משפחתה, רציתי לבקר. רק בנובמבר 2025 אני צפוי לבקר בסיור של חמישה ימים שמארגן "יד ושם".  

גרמניה

שני גורמים הביאו לשינוי בעמדתי בהקשר של ביקורים בגרמניה:

1. מספר רב של גרמנים צעירים שבאו להתנדב בישראל בגלל מה שעשו בני דור ההורים או הסבים שלהם. 

פגשתי כמה מהם שעשו עבודת קודש במוסד סיעודי בו שהתה אימי ז"ל בערוב ימיה. 

2. נסיעת עבודה של יומיים וחצי לגרמניה.

מאוחר יותר לימדתי ברידג' ואחד מתלמידי, איש מרשים כבן 90, יליד ברלין, סיפר לי שבעבר נמנע מביקור גרמניה. הוא שינה את דעתו ובשנים שלימדתי אותו ברידג' הרבה לסוע לגרמניה וקיבל שם פרס חינוך על פועלו. 

כדובר גרמנית ברמת שפת אם נפגש עם תלמידי בתי ספר.

המסר העיקרי שלו בפגישות עם התלמידים היה: אתם לא אשמים במה שקרה, אבל אתם אחראים שדבר כזה לא יקרה שוב בגרמניה. 

אוסטריה

בשונה מגרמניה שלקחה אחריות על פשעי הנאצים האוסטרים לא לקחו אחריות על פשעיהם. האוסטרים היו שותפים מלאים לגרמנים בזוועות השואה. 

אם פגשתי מתנדב אוסטרי בישראל, זה היה מתנדב אחד בודד. 

למי שלא יודע אדולף היטלר היה אוסטרי.

פולין

בהמשך הפוסט אתאר מדוע לא ביקרתי בפולין עד עכשיו? 

הפעם הראשונה: רציתי לנסות לסוע עם אימי לפולין

אמי, שאיבדה את כל משפחתה בשואה, סרבה לדרוך על אדמת פולין. 

הסיבה הייתה קשורה בבת דודתה, שגם היא גדלה בעיירה קרושצ'נקו נא דונייץ, בה גדלה אימי. 

בת הדודה שרדה את השואה וחזרה לעיירה. הפולנים רצחו איתה.

היום (29.8.25) שמעתי מאחותי סיפור נוסף, שלא היכרתי, שאף הוא יכול להסביר את חוסר הרצון של אימי לדרוך על אדמת פולין. 

לאחר המלחמה פגשה אימי בפולין משפחה יהודית עשירה. ההורים ושני הילדים הקטנים שרדו. 

הם עברו דברים קשים במהלך מלחמת העולם השנייה. 

הילדים סבלו במיוחד. לאחד מהם כבר היה שיער שיבה בגלל מסמכת היסורים שעבר. 

ההורים ביקשו מאימי לקחת את הילדים לנופש קצר בעיירת הנופש זאקופנה כדי לעודד את רוחם ושילמו את ההוצאות. 

אימי שהייתה בלונדינית, לא נראתה כיהודיה טיפוסית. הילדים נראו כאלה. 

כשהגיעו לזאקופנה היא שמעה פולנים מדברים על להרוג את הילדים היהודים. 

פולני מקומי, הבטיח לה שהוא ידאג שזה לא יקרה. 

אימי לא התלבטה האם לסמוך עליו או לא. היא מיהרה לחזור עם הילדים לבית הוריהם בעיר שממנה באו.

הפעם השנייה הורה מלווה

כשילדיי היו בתיכון הצעתי את עצמי כהורה מלווה שיתלווה לכיתות שלהם במסע לפולין.

הזדמנות הזו לא התממשה משום שאף לא חאד מילדיי רצה לצאת למסע בפולין.

הפעם השלישית: הפינית הטובה

ידידה שלנו היא פינית נוצריה אדוקה. 

העבודה שלה היא במסגרת הקבוצה הדתית אליה היא משתייכת. 

זוהי קבוצה נוצרית אוהבת ישראל ויהודים. 

יותר מפעם אחת היא ביקרה בישראל ועזרה לאנשים, שרבים מהם ניצולי שואה. 

הסניף הגרמני של הקהילה הזו, דאג לאירוח חינמי של ישראלים בבתים של חברי קהילה מקומיים בברלין.  

כשניהלה את הסניף בברלין, הזמינה אותי ואת גרושתי להתארח בברלין בבית מלון על חשבון הקהילה שלה.

שלושה הפוסטים שכתבתי על ברלין מתארים את השבוע בו התארחנו בברלין. במסגרתו היינו גם בקבלת שבת אצל אישה גרמנית נוצריה ביחד עם חברי הקהילה והידידה הפינית.

התפקיד הבא שלה היה ניהול הסניף בורשה. כשהיתה שם היא דיברה איתי על כך שהיא תעזור לי לארגן ביקור שורשים בקרושצ'נקו. 

איכשהו זה לא הסתדר לי והיא כבר חזרה לפינלנד. 

מקווה שהפעם סוף סוף אצליח לבקר שם.