‏הצגת רשומות עם תוויות דור שני לשואה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דור שני לשואה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 17 בדצמבר 2025

תובנות מהמסע לפולין

 


בפוסט הקודם שכותרתו מסע לפולין: שלושה מקרי טבח יהודים בעיירות בהן ביקרנו הבטחתי שפוסט זה יוקדש לתובנות שלי מהמסע לפולין. 

אני מקדים את התובנות לחלק מהפוסטים הנוספים שאכתוב.



מה ראינו בקליפת אגוז?



ראינו מחנות ריכוז ומחנות השמדה. 

ראינו מקומות בהם בוצע טבח יהודים. 

ראינו ערים עם היסטוריה ותרבות יהודית מפוארת בעיקר ורשה וקרקוב. בקרקוב נגעתי מעט גם בשורשים של אימי. 

שמענו על אנשים שעזרו ליהודים חרף הסיכון הגדול והפכו לחסידי אומות עולם. 

שמענו על מורדים יהודים בגיטאות ועל רופא יהודי שלכאורה שיתף פעולה עם הנאצים ועיקר נשים. 

לפחות במקרה אחד, ששמענו עליו, השאיר למעוקרת שחלה אחת.  

אהוב ליבה שנשא אותה לאישה למרות שאמרה לו שהיא עוקרה. בזכות השחלה שנותרה הביאה ילדים לעולם. 



רקע



מכונת ההשמדה הנאצית (גרמנים ואוסטרים) השמידה באופן שיטתי ומתתוכנן באופן מדויק יהודים וגם אחרים (צוענים, הומוסקסואלים ועוד). 


המניע להשמדה היתה התפיסה שהמושמדים הם מגזע נחות. 

זו לא הייתה הפעם הראשונה שהגרמנים ביצעו השמדת עם מטעמי עליונות גזעית. זה נעשה קודם בנמיביה ובטנגניקה (היום טנזניה).


בנוסף לפושעים שביצעו את הרצח היו כאלה שהזדהו או לא הזדהו ולא הביעו את דעתם. 

לא מעט מאזרחי מדינות אחרות, בעיקר במזרח אירופה, שיתפו פעולה עם הנאצים וסיעו להשמדה. 

לא כולם. היו גם כאלה שסיכנו את חייהם והצילו יהודים. 



התובנות שלי



נאציזם בעתיד?


מה שקרה לגרמנים ולאוסטרים יכול לקרות גם לעמים אחרים. גם לנו. 


אריך פרום (1900-1980) פסיכולוג חברתי, פסיכואנלטיקאי ופילוסוף יהודי-גרמני, אמר שאם תקרה  בעתיד תופעה דומה המבוססת על עקרונות של נאציזם היא לא תקרה בהכרח בשם הזה ולא בהכרח תתבצע על ידי גרמנים ו/או אוסטרים. 

לחיזוק דבריו אמר שהמפלגה הנאצית בגרמניה נקראה: המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית של הפועלים הגרמנים.
אין קשר בין סוציאליזם לבין האידאולוגיה הנאצית. כך גם מפלגה שתדגול באידיאולוגיה דומה בעתיד לא בהכרח תיקרה נאצית. 

אם תהיה מפלגה בעלת אידיאולוגיה כזו, שתדגול בגזענות קיצונית ותפגע באלה שבעיניה מגזע נחות,  ובמקרה קיצון תנסה להשמיד את בני הגזעים הנחותים, היא כנראה לא תבצע את זה באופן יסודי ומסודר כמו שעשו הגרמנים והאוסטרים במלחמת העולם השנייה.

העדיפות הראשונה שלנו, אנשים בישראל המאמינים בעקרונות אנושיים, היא לעשות כמיטב יכולתנו שלא תיתפתח בישראל תורת גזע אלימה שרואה באחרים נחותים.

למושג של עם בחירה ביהדות עשויות להיות שתי פרשנויות שונות לגמרי. 

הפרשנות הראשונה היא שממי שנבחר דורשים יותר. 
גם אם באופן אישי איני מאמין במושג של עם בחירה, אני יכול לחיות בשלום עם התפיסה הזו ועם אלה שמאמינים בה.

הפרשנות השנייה רואה ביהודים גזע עליון ובאחרים נחותים. 

את התפיסה הזו מייצגים אנשים מסוכנים כמו איתמר בן-גביר, בצלאל סמוטריץ והרב גינסבורג. 
בספר הלכה מפוקפק שכתב הרב גינסבורג הוא מתיר להרוג ילדים ותינוקות מוסלמים, רק משום שהם מוסלמים.

אסור לקבל את התפיסה הזו ואסור לשתוק כשמנסים לממש אותה. 

התפיסה הזו באה לידי ביטוי בפוגרומים שמבצעים יהודים קיצונים ביהודה ובשומרון.

כולל פגיעה בילדים, זקנים ונשים.


לצערי, התפיסה הזו גם חילחלה לעזה.



לשמר את זיכרון השואה


בפולין ראיתי השקעה גדולה בשימור זיכרון השואה. ללא ההשקעה הזו, חלקה על ידי מתנדבים פולנים, חלק גדול מהעדויות הפיזיות להשמדת העם ולביצוע מעשי טבח כבר לא היה נותר.


גם בביקורי בברלין לפני מספר שנים ראיתי מאמץ כזה. 


בארץ ובעולם נותרו שורדי שואה מועטים וגם הם מתמעטים בקצב מהיר. 

השאלה היא כיצד משמרים את זיכרון השואה? 
אנחנו בני הדור השני לשואה צריכים לעשות את כל מה שניתן על מנת לעזור בשימור הזיכרון. 



אנטישמיות


שמענו וראינו עדויות במהלך המסע לפולין על אנטישמים פולנים ואנטישמים ממדינות אחרות, שסיעו לנאצים ועשו בעצמם פוגרומים ביהודים במהלך המלחמה ואחריה. 


אי אפשר להכליל. 

שמענו גם על אנשים שסיכנו את עצמם ואת בני משפחתם כשעזרו ליהודים. 

ראינו פולנים שדואגים בההתנבות לשימור בית הקברות היהודי בורשה, לשימור אתרים יהודיים ועיירות יהודיות בחלקן ולשימור בורות הטבח ביהודים. 



גל האנטישמיות הגואה בעולם


גל אנטישמיות גואה בעולם בשנתיים האחרונות. הנטייה בישראל היא להאשים אחרים בגל הזה. 

אנטישמיות הייתה הרבה לפני מלחמת העולם השנייה  וקיימת גם היום. 

כמו כל שנאת מיעוטים או זרים היא אינה מוצדקת. 

השאלה היא: מדוע גל האנטישמיות התפרץ דווקא בשנים האחרונות? 

התשובה היא שלממשלת ישראל ולחלק מאזרחיה יש חלק לא מבוטל בהתפרצות הזאת. 

דוגמאות לא חסרות. 

אתמול הסתובבו שלושה נערי גבעות ביפו ותקפו אישה מוסלמית בחודש התשיעי להריונה. 

ביהודה ושומרון תוקפים יהודים קיצונים ערבים רק משום שהם ערבים. 

שניים מהם הורשעו בבית משפט על התפרצות לבית של משפחה ערבית ותקיפת המשפחה. בין השאר היכו ילדה בת 9 באמצעות גרזן.  

עדות של חייל מילואים ששרת בעזה והותקף כשבא לעזור לערבים ביהודה או בשומרון למסוק את הזיתים שלהם, מציגה תמונה עגומה מאוד. זו לא העדות היחידה.


במלחמה בעזה נעשו דברים שלא יעשו כלפי אוכלוסייה אזרחית (קשישים, נשים, תינוקות וילדים). בן-גביר וסמוטריץ ואחרים תומכים בזה בגלוי בהצהרות בתקשורת. 


כמו רבים הייתי מזועזע מהטבח בחנוכה בסידני. מיהרתי לצור קשר עם קרובת משפחה באוסטרליה על מנת לוודא שאין מישהו מהמשפחה המורחבת בין הנרצחים. 

הרוצחים ושולחיהם ראויים לכל הגינויים ולעונש חמור במיוחד.

לא צריך לשכוח מי ניטרל את אחד משני המחבלים. 

זה היה סוחר ערבי מהשוק הסמוך שללא נשק קפץ על המחבל, תוך סיכון חייו. 



השורה התחתונה



עלינו לוודא שאנחנו מתנהגים באופן אנושי ולא פוגעים באנשים חפים מפשע רק בגלל השתיכותם האתנית או הדתית. 

עלינו לנסות לשמר את זיכרון השואה ככל שנוכל.




יום שני, 18 באוגוסט 2025

"המקשיב:" גישה אחרת לסרטים תיעודיים

 

דורי לאוב (1937-2018)
מקור התמונה: ויקיפדיה
הרשאת שימוש:
צולם על ידי: 
ב-7.2.1980

השואה, בה איבדה אימי ז"ל, את כל משפחתה תופסת מקום מרכזי בחיי, על אף שלא תמיד אני מודע לכך. 

ביום חמישי 21.8 ארצה בזום (ללא תשלום לאזרחים ותיקים) על "הדרך שלי אתגרים, משברים וחלומות". זוהי הפעם הראשונה שאני מרצה הרצאה אישית לגמרי. 

ספוילר קטן. יש שתי תפיסות מנוגדות המהוות את הצירים העיקריים של חיי. אחת מהן היא היותי בן הדור השני לשואה. 

בבניית הרצאה חשבתי קצת יותר לעומק כיצד זה השפיע על חיי? 


הסרט "המקשיב" בו צפיתי הבוקר (18.8.25) בפסטיבל דוקוטקסט, עוסק בתיעוד השואה בגישה שונה מגישות מקובלות בסרטים תיעודיים. 

הסרט מתעד את דמותו וגישתו של דורי לאוב פסיכיאטר ניצול שואה. 

לאוב הרצה באוניברסיטת ייל והיה מיוזמי ומקימי ארכיון פורטנוף שהוקם באותה אוניברסיטה, הארכיון הראשון שתיעד עדויות של ניצולי שואה. 

אחריו הוקמו ארכיונים גדולים יותר ביד ושם ועל ידי סטיבן שפילברג. 


בשיחה לאחר הקרנת הסרט סיפר אחד משני יוצרי הסרט, ד"ר אוהד אופז (היוצר השני הוא מיכה ליבנה), כיצד השפיע דורי לאוב על גישתו לסרטים תיעודיים בעיקר בהקשר של תיעוד אירועים טראומטיים. ד"ר אופז הוא אחד מהמובילים של מיזם התיעוד עדות 710. 


הוא העמיד את גישתו של לאוב בקצה המנוגד לגישתו של קלוד לנצמן בסרט "שואה".

לנצמן תיעד כל פרט ופרט קשה ככל שיהיה במטרה לשמר את זכרון השואה. 

לאוב בעיקר מקשיב לניצולים ונותן להם אפשרות לבחור לא לספר הכל ואפילו לא לספר בכלל. הוא לא מוכן לתעד דברים שהמחיר הנפשי שישלם המתועד גבוה מדי עבורו ולכן הוא מאפשר לו נקודות יציאה מהמשך העדות. 

בהיבט המסחרי יש מחיר לגישה של לאוב. באותה עלות הוא מקבל פחות עדויות ולפעמים גם עדויות פחות דרמטיות. 

הגישה בפרויקט עדות 710 דומה בכלל, ובפרט ביחס לעדויות ילדים. עדויות ילדים לא נחשפות לכלל הציבור. כשיעבור זמן והילדים יגדלו הם יקבלו החלטה האם לחשוף אותן גם לכלל הציבור. בנוסף המעיד יכול לבקש למחוק את עדותו גם לאחר שנתן אותה. 

הבדל משמעותי נוסף הוא שארכיוני תיעוד שואה נוצרו שנים אחרי השואה. בפרויקט עדות 710 הייתה דרישה מהשטח לתעד מיד ככל שניתן, כלומר: מספר ימים אחרי הטבח התחיל תיעוד.


האמנות של דורי לאוב היא הקשבה. זה מסתדר טוב עם המקצוע שלו שמחייב הקשבה כזו. 

דבר אחד לא איפשר דורי לאוב למרואיינים לעשות: לברוח לכללי ולא להישאר ברמה האישית. 

גם עם האישי סובייקטיבי ואינו מתאים למציאות שהייתה. 


סרט מרתק על איש מרתק ועל סיפורים אישיים מרתקים של ניצולי שואה. 

ממליץ לצפות בסרט הזה. 


הדיון שאחרי הסרט


ד"ר אוהד אופז  נשאל שאלות על ידי עובדת של הספרייה הלאומית בהקשר של הסרט ובהקשר של עדות 710. 

הספרייה הלאומית שותפה למיזם של עדות 710 כשהעדויות המוקלטות נשמרות בה. 

השאלות והתשובות נתנו פרספקטיבה רחבה יותר של קולנוע תיעודי בכלל ובהקשרים אלה בפרט. 

פרט מעניין הקשור לרוח התקופה נוגע לעדות 710. 

בנוסף לעדות המלאה יש גם סרטון קצר של עד 5 דקת המביא את עיקריה. 

בשנים האחרונות איבדנו את הקשב לסרטונים ארוכים ולספרים רבי עמודים. בסרטון קצר יצפו יותר ואולי לאחר הצפיה בו יצפו בסרטון מלא שיעניין במיוחד את אותו צופה. 

יש כבר לא מעט אנשים שקוראים תקציר AI במקום לקרוא מאמר פשוט בעיתון. 


מרבית המשתתפים ששאלו שאלות היו אנשי מקצוע בתחומים של ניצולי שואה ופוסט טראומה. 

השאלות והמידע היו מעניינים. 

צדה במיחד את אוזני הערה של שואל שעסק בפוסט טראומה בצבא ואמר שמחקרים מראים שבקרב בני הדור השני לשואה יש יחסית יותר פוסט טראומטיים.


הזווית האישית שלי


במידה מסוימת גם אני סוג של מקשיב. לא מעט אנשים חשפו בפניי סודות אישיים לפעמים "סודות אפלים". 

ברור לי שחשיפה כזו דורשת אמון בזה שחושפים לפניו. מידע כזה שמגיע אלי לא יוצא ממני באופן פומבי המאפשר את זיהוי מי שחשף אותו בפני. 

גם אם אינני מחויב בסודיות מקצועית פורמלית. 

ההתרשמות שלי מד"ר דורי לאוב ז"ל שהוא הקרין את זה שאפשר לסמוך עליו ולספר לו. 


חלק מהתיעודים בסרטהתחברו אסוציאטיבית לדברים שחוויתי באינטראקציות עם ניצולי שואה. 

בין אם במסגרת לימודי הפסיכולוגיה שלי ובין אם בהקשרים אחרים.


שיר שכתבתי מתאר אינטראקציה מפתיעה וחושפנית עם ניצולת שואה שתקנית במסגרת עבודה בקורס בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, בה אספנו חלומות במועדון יום של אזרחים ותיקים.

קישור לשיר ולסיפור שאחריו: הדקירה שקהתה. 

אחד המרואיינים של ד"ר לאוב רואיין כחולה נפש. אותו ניצול שואה חי בעולם דימיוני של מלאכים שמדברים אליו. לאוב הקשיב לו ללא שמץ של שיפוטיות או ביקורת.

נזכרתי בפגישה שלי עם חולה נפש ניצול שואה שבית החולים היה כל עולמו. 

קישור לפוסט שכתבתי בנושא זה: 



יום חמישי, 24 באפריל 2025

השואה מנקודת המבט שלי

 

האנדרטה לזכר יהודי קרושצ'נקו שנרצחו על ידי הנאצים בשנת 1942


אתמול (23.4.25) הייתי בזיכרון בסלון במתנ"ס בבית הכרם בירושלים. 

זאת הפעם הראשונה שהמרצה לא היה ניצול שואה או שורד שואה. 

גיורא אלון הוא דור שני לשואה. ההרצאה שלו הייתה טובה ומעניינת, אבל לא דומה מי שחווה את הזוועה הזו על בשרו למי שאחד או שניים מהוריו (במקרה של גיורא) חוו את זה. 

נותרו בישראל רק כ-120 אלף שורדי שואה. רובים במצב בריאותי גרוע במיוחד. רובם כבר אינם יכולים לספר על מה שעברו. 

מי יודע, אולי בשנה שעברה אני אספר בזיכרון לסלון כבן דור שני לשואה. 


חשיפה שלי לשורדי שואה


1. אימי איבדה את כל בני משפחתה הגרעינית 
היא התייתמה כנערה משני הוריה. היא היחידה ששרדה את השואה.

אחיותיה בעליהן וילדיהן נרצחו כולם. שמות חלק מהם מופיע באנדרטה בקרושצ'נקו, העיירה בה גדלה, המופיעה בתמונה בתחילת פוסט זה.

היא איבדה גם קרובי משפחה רבים אחרים שנרצחו אף הם.


2. הוריה של מי שהייתה אשתי איבדו את כל משפחתם הגרעינית וקרובי משפחה נוספים.


3. אני מתנדב בסיוע לניצולי שואה 



4. יעוץ ללא תשלום בכלכלת המשפחה

ב-15 השנים האחרונות אני גם יועץ לכלכלת המשפחה. שורדי שואה מקבלים את אותו היעוץ שמקבלים ממני אחרים. ההבדל הוא שהם אינם משלמים על היעוץ. גם היום ובעתיד מוזמנים לפנות אלי ליעוץ ללא תשלום. 


5. הרצאות ללא תשלום

אני מרצה על מגוון רחב של נושאים. חלק מההרצאות שלי הן לשורדי שואה. על הרצאות לשורדי שואה איני גובה תשלום כלשהו.


6. במסגרת לימודיי לתואר שני בפסיכולוגיה  

השתתפתי בקורס בו אספנו חלומות של אזרחים ותיקים. חלק מהם היו ניצולי שואה. לפרטים: הדקירה שקהתה. 


7. סיור ביזארי בבית חולים פסיכיאטרי

חולה מאושפז בבית חולים לחולי נפש עשה לי סיור פרטי מודרך על ידו במחלקות בית החולים. 
אחת הדמויות שהוא הציג לי היה שורד שואה. 




איך היותי בן דור שני לשואה השפיעה עלי? 


ההשפעה של היותי בן דור שני לשואה גדולה יותר ממה שמשערים במבט ראשון. 
אני מעריך שחלק מההשפעות דומות גם לגבי אחרים. 
למעשה זהו אחד משני הצירים המרכזיים שמשפיעים עלי.


ילדים הם החשובים ביותר 


אחותי ואני היינו הדבר החשוב ביותר בחיים של אימי ז"ל. כשנולדו לי ילדים גם הם הפכו לחשובים במיוחד עבורה. 
היא הייתה מוכנה לוותר על הכל רק למען לא יחסר כלום לילדים. 
לפעמים זה היה קיצוני מדי. יכולנו להסתדר גם בכוחות עצמנו. 

 אימה של גרושתי, שורדת אושויץ, אמרה שניצחה את היטלר. הוא רצה להשמיד אותנו ולה יש בנות ונכדים. 
היא לא ניצולת השואה היחידה ששמעתי אותה מתבטאת באופן הזה.

אני מוכן לוותר על הרבה למענם. זה גם הכיוון בהקשר של נכדתי הראשונה בת החודש, ואולי גם נכדים נוספים אם יהיו לי.


חשש שיקרו דברים לא טובים



מי שחווה על בשרו את השואה מביא בחשבון שעלולים להתרחש אירועי סיכון, שלא לומר אירועי אסון. 
התוצאה היא שחלק מאותם אנשים יקחו פחות סיכונים. 
ההשפעה של מה שקרה לדור שלפני פעלה עלי באופן כזה. 


פחד מהחלפת מקום עבודה


למרות שהיה לי מוניטין כאיש מקצוע טוב בתחום המחשבים ומערכות המידע, חששתי לעזוב את המשרה שלי במלם , אז יחידת סמך ממשלתית של משרד האוצר.
העדפתי לעבוד במקום שבו יש פנסיה תקציבית ולא מפטרים בו עובדים.
דחיתי לא מעט הצעות עבודה רק בגלל החשש הזה. 
על המעבר שלי לשוק הפרטי, שהתחיל רע ונגמר טוב, תוכלו לקרוא בפוסט: שקיפות או מה צריך יועץ לכלכלת המשפחה לגלות ללקוחותיו על התנהלותו הכלכלית? 


מונוגמיסט

תמיד חיפשתי בת זוג שתהיה איתי לכל אורך הדרך. לא חיפשתי הרפתקאות מחוץ לזוגיות. 
לפרטים קיראו: מונוגמיסט סדרתי. 


ניהול סיכונים


העיסוק שלי בניהול סיכונים קשור לתפיסת העולם שלי שאירועי סיכון עלולים להתרחש וצריך להיערך אליהם. 
בלא מעט מקרים, אני מנסה לא לקחת סיכונים גדולים מדי.


שחמט


בצעירותי שיחקתי שחמט בתחרויות ברמה גבוהה יחסית. גם בשנים האחרונות הייתה לי גיחה חד-פעמית לתחרות. 
מישהו כתב פעם, שיש אצל שחמטאים אלמנט של חשדנות, שלא לומר פארנויה. 
אתה לבד ואתה חושד ביריב שהוא מנסה להטעות אותך ולהכשיל אותך. 

חשד הגיוני לחלוטין באופן בו מתנהל משחק שחמט תחרותי. 


לא זורקים אוכל



נדיר מאוד שאני זורק אוכל. על זה גדלתי בבית. 

זה בהחלט מתחבר עם זה שלמי שעבר את השואה לא תמיד היה מה לאכול, ויש לו חשש מזה שזה עלול לקרות שוב. 

נדמה לי שאינני בן הדור השני היחיד שאינו זורק אוכל. 


דוגמה קונקרטית מהזמן האחרון, כולל היום. 

אני קונה דגים בשוק מחנה יהודה. בעל הדוכן, שהתידדתי איתו במהלך השנים, שאני קונה אצלו קבוע, אמר לי שאם הוא מפלט עבורי דגים כדאי לקחת גם את העצמות.

העצמות הן לא רק עצמות, אלא גם הרבה דג לאכילה. 

מי שמזמין במסעדה או קונה דג שלם, אוכל גם את החלקים הדורשים הפרדה מעצמות. 

הקונים של היום מפונקים יותר. הם קונים יחידות דגים מפולטות. 

לבעל הדוכן אין מה לעשות עם חלקי הדג המוקפים בעצמות. הוא מציע לי אותם ללא תשלום. 

זה אותו הדג רק עם קצת יותר עבודה להפרדתו מהעצמות. 



הסתפקות במועט


רבים מדור שורדי השואה יודעים להעריך את מה שיש להם. הם חיים בפשטות ומסתפקים במועט. 

גם אני לא נפלתי קורבן לתרבות הצריכה ואינני מתחבר למותגים יקרים. 

זה לא שאני מונע מעצמי דברים שאני נהנה מהם, אבל אינני זקוק למותרות מיותרים, לטעמי. 


תמיד העדפתי לטייל בארצות מרתקות מאשר לסוע לקניות בניו יורק או בלונדון. 



ניגודים בין הצירים  


אני איש של ניגודים. הציר השני שיש לו השפעה גדולה במיוחד שונה לחוטין מהציר של דור שני לשואה. 

הוא מכוון אותי להתייחס למה שקורה בהווה כפי שהוא. ללא החחשות של דור שני לשואה. 

הציר הזה הוא בעיקר זן בודהיזם עם השפעות של דאואיזם ובודהיזם. 



מה אני כותב: ממואר או אוטוביוגרפיה?

אני בריצת 10 ק"מ במרתון ירושלים 2025 כותרתו של פוסט קודם הייתה  מה אני לומד מספרו האוטוביוגרפי של הר יקו מורקמי על ריצה למרחקים ארוכים?...