היבטים מעשיים: מה אפשר ללמוד מהדאואיזם ומהזן בודהיזם?

 

פוסטים קודמים הוקדשו ללאו דזה ולאופן שהוא השפיע עלי באמצעות הספר דאו דה צ'ינג שהוא כתב. 

בפוסט "המסע למזרח הרחוק" קצת חטאתי לאמת. הזן בודהיזם באמת הושפע גם מהבודהיזם וגם מהדאואיזם אבל הקרבה שלו לדאואיזם הרבה יותר גדולה מאשר לרוב הזרמים בבודהיזם.

הקירבה כל כך גדולה עד כדי כך שריימונד סמוליאן לא ממש מבחין ביניהם בספרו "שתיקת הטאו". 

סמוליאן, מתמטיקאי, פילוסוף ולוגיקן אמריקאי, מתמקד בספרו על הדאו, באופן שבו תופס או אולי לא ממש תופס, אדם עם חשיבה מערבית את הדאו ואת הזן. 

מדובר בתפיסת עולם שאינה אנלטית. במושגים שלא מוגדרים עד הסוף. עם הרבה מטפיזיקה אבל גם עם חיבור חזק למציאות העכשווית. 

התלמיד במנזר הזן עוסק בדיונים פילוסופיים על מהות ההוויה. גם המורה. אבל מורה הזן, בשונה מהתלמיד,  נשאר קשוב גם למציאות היומיומית הפשוטה. במקום לענות לשאלה פילוסופית מעמיקה של התלמיד, הוא מבשר לו שהמים בקומקום רתחו וצריך להוריד אותו מהאש. 

על פי התפיסה העולם הוא עולם של ניגודים ומהפכים. במקום לנתח אותו בכלים לוגיים צריך לחוות אותו, ואם אפשר גם להנות ממה שניתן להנות ממנו. 

בעולם כזה מקבלים גם את הדברים הלא-טובים שקורים. אפילו לא מגדירים אותם כלא-טובים, אלא מתייחסים אליהם כפי שהם. בעולם של ניגודים עשויים להתרחש בעתיד גם דברים, שמוח מערבי, יגדיר כטובים.

"הסגידה לבודהא"

כותרת פרק 15 בספרו של סמוליאן היא "הסגידה לבודהא". 

בשונה מהדתות השיפוטיות של המערב ושל המזרח התיכון, דתות המזרח הרחוק, אינן מגדירות ציוויים קונקרטיים ואינן מטילות עונשים על מי שאינו עומד באותן מטלות. 

פרק 15 הנדון, העוסק ביחסם של מורי זן לבודהא, מדגים זאת היטב. 

מורה זן אחד מנתץ את פסלו של הבודהא ומשתמש בו להסקה כשחסרים עצים להסקה. 

שואלים אותו "מדוע חילל את הקודש ?" הוא משיב שלו הבודהא היה לידו הוא היה חושב שמה שהוא עשה נכון. 

מורה זן אחר סוגד לבודהא. כשואלים אותו: מדוע? הוא עונה שכך הוא רוצה לעשות.

מה אנחנו  יכולים ללמוד מהדאואיזם והזן?

1. התייחסות קונקרטית להווה

כשחיים את ההווה ולא עסוקים בקטלוגו ובהערכתו  כטוב או כרע, אפשר למצות אותו באופן מלא ומהנה יותר. 

אפשר גם להתמודד טוב יותר עם המטלות והאתגרים הניצבים בפנינו.

במידה מסוימת, האקסיסטנציאליזם בפילוסופיה המערבית, מתאר גישה דומה. 

2. למצות את מה שיש ולהנות ממנו

ההתמקדות בקושי מונעת את מיצוי מה שיש וניתן להנות ממנו.

אין מדובר בהדוניזם פרוע.

כבר ציטטתי את סיפור הזן על נזין זן שנמר רודף אחריו והוא מגיע למצוק גבוה. אין ברירה אלא לקפוץ. כשהוא קופץ ורואה נמר נוסף ממתין למטה. הוא נאחז באיזה שיח לא יציב. 

גם במצב זה הוא מסוגל להבחין בפירות בשיח סמוך שבהישג ידו ולהנות מטעמם.

3. הימנעות ממלכודת של תפיסה שיפוטית

תפיסה שיפוטית עלולה לפגוע ביכולת לפעול ויכולת לקבל החלטות. 

גם בעולם המערבי יש כאלה המתנערים מתפיסה שיפוטית. בעולם של הדאואיזם והזן זה עקבי ומעבר לתחום או נושא ספציפי. 

כך למשל, אחד מהעקרונות בגישור הוא הקשבה במקום גישה שיפוטית.

4. הימנעות מניתוח אנליטי מוגזם במקום פעולה

הניתוח המופרז על מנת להשיג תשובה רציונלית לשאלות הנוגעות להחלטה בתנאי אי-וודאות, בא במקום פעולה.

קראו למשל: טיפולוגיה של לקוחות: המנתח המשותק.

הדאואיזם והזן עשויים לעזור להימנע ממנו או לכל הפחות להפחית אותו.

הקושי במימוש תפיסת דאואיזם וזן בתרבות המערב

איני משלה את עצמי שעם הרקע ואורח החיים שלנו אפשר להיצמד באורח מלא לתפיסה הדאואיסטית או הזן בודהיסטית באופן כולל. 

גדלנו על תפיסות שונות לחלוטין, שלא נוכל לשנות אותן. 

רובנו לא בנויים לחיים במנזר זן. 

זה לא בהכרח אומר שלא נוכל לאמץ באופן חלקי או אולי יותר מחלקי את התפיסה בהתאמה לאורח החיים שלנו.

השורה התחתונה

הדאואיסט ומורה הזן לא מחפשים את התועלת שבתפיסה הזו. הם חיים אותה.

אנחנו יכולים להשתמש בה באופן מוגבל ולהפיק ממנה תועלת עצומות בהקשרים מסוימים.

בין התועלות הללו עשויות גם להיות תועלות נפשיות ולא רק תועלות מדידות במונחים כלכליים.

הערת שוליים

מי שמשתלב עם הדאו לא היה משתמש במונח "הישרות האחרונה" בכותרת של בלוג.