יום חמישי, 27 באפריל 2023

חשבת שזה לא יקרה עוד לעולם

 







חָשַׁבְתָּ שֶׁזֶּה לֹא יְקָרָה עוֹד לְעוֹלָם.

חָשַׁבְתָּ שֶׁאַתָּה (כִּמְעַט) כְּמוֹ כֻּלָּם.

אֲבָל שׁוּב זֶה קוֹרָה לְךָ.

הָאַהֲבָה קוֹרֵאת בִּשְׁמֶךָ. 



הטקסט למעלה הוא תרגום חופשי שלי של ההתחלה של השיר Love Calls you by your name  של לאונרד כהן.

ללאונרד כהן היו אהבות, אבל זה לא יקרה לו עוד לעולם משום שהלך לעולמו. 


מצבי שונה ממצבו. 

גם ב"ישורת האחרונה" יכולות להיות לי אהבות.

בימים האחרונים אני מתחבר לאהבה שאני מרגיש ולשיר הזה. 

ארוכה הדרך למימוש אהבה, אבל נדמה לי שיש לי כבר תשובה אופטימית לשאלה ששאלתי בבלוג זה לפני זמן רב: מאוחר מדי לאהבה או אהבה מאוחרת?

 




יום שלישי, 25 באפריל 2023

שתילים של עצב וזיכרון

 


מטיבם של שתילים זה שהם גדלים. 

זה קורה גם במשתלות. גם במשתלה שליד הגן הבוטני בירושלים. 

השתיל הרך שגדל אינו באמת צמח. זהו ערב שירה בערב יום הזיכרון בגן הבוטני. 

זה התחיל עם מספר מצומצם של משתתפים. כשאני הגעתי לשם בפעם הראשונה היו כבר מעט יותר. מאז אני מגיע לשם כל שנה בערב יום הזיכרון. 

בכל שנה מספר המשתתפים גדל. 

זהו ערב עצוב ונוגע ללב. רובו שירים על שכול ועצבות. מדי פעם גם הקראת קטעים רלוונטיים. יש שנים שקרוב משפחה מדבר מדם ליבו על נופל. 

כל זה נעשה כבר לא מעט שנים בהתנדבות. 

הזמרת דפנה אור, זמרים (רובם זמרים חובבים אבל לטעמי שרים יפה) ונגנים, בעלי המשתלה, ההורים של דפנה שדואגים בכל שנה לפינת קפה ותה ואחרים, שלא הזכרתי את שמם, ראויים להוקרה על מה שהם עושים. 

זה כמובן אינו מפסיק את הכאב והעצב על חיים של נופלים שחייהם נגדעו מוקדם מדי.

במהלך הערב מסופר מעט על הרקע לכתיבת שירים ששרים ומעט על הנופלים עליהם נכתבו שירים. 

דפנה קוראת בחלק מהשירים לזמר או זמרת לבמה המאולתרת לשיר שיר מסוים.

אחרי כמה שנים אני כבר זוכר את שמותיהם של חלק מהזמרים. גם את השיר המסוים שהיא או הוא שרים בכל שנה.


הנסיך הקטן מפלוגה ב'





הנסיך הקטן מפלוגה ב' של יונתן גפן ז"ל הוא אחד השירים ששרים כל שנה ביום הזיכרון במשתלה. 

השנה, בגלל שיונתן גפן הלך לעולמו מספר ימים לפני יום הזכרון, הוסיפו שיר נוסף שלו.

במשך זמן רב היו ניחושים והשערות מי הוא האדם האמיתי שעליו נכתב השיר.

בערב השירה אתמול (24.4.2023) נאמר שלא ידוע מי אותו אדם. 

בזמן נסיעה שמעתי ברדיו אדם שנתן פתרון לתעלומה הזו.

מדובר בשכן של יונתן גפן ז"ל שהפך גם לחבר שלו. האיש אמר שהוא היה מדבר הרבה עם יונתן גפן ופעם אחת שאל אותו על מי נכתב השיר.

לדבריו, גפן ענה לו שהשיר הוא על עצמו. 

זה בהחלט מתחבר עם קומתו הנמוכה של יונתן גפן ועם שירים אחרים שלו על עצמו כמו "הילד הכי קטן בגן".


כמה מילים על יונתן גפן


יש לי כמה מילים טובות להגיד על יונתן גפן. לא רהוטות ומרשימות כמן אלה של אנשים שהיו באמת קרובים אליו וגם יודעים לכתוב.

מאז שראיתי אותו באולם הקטן של "צוותא" בתל אביב, כשגם הוא וגם אני היינו צעירים, אהבתי והערכתי את הכתיבה הנפלאה שלו. 

גם את הכנות ואת היכולת להציג בגלוי את החולשות שלו. 

גם את האומץ לבטא דעות לא מקובלות על רבים. 


כשאדם הולך לעולמו, יש לפעמים כאלה, שבחייו היו להם רק דברים שליליים להגיד עליו, ובמותו הם פתאום מדברים על הצדדים החיוביים שבו.

לטעמי, זה אינו נכון ומיותר. 

יש שעות של אחרי שקיעה שיפה בהן שתיקה לאנשים מסוימים. 

מעולם לא אמרתי מילה טובה על אדם רק בגלל שנפטר.

הקוראים יכולים להסיק שכל מילה טובה שאמרתי על אדם שהלך לעולמו, מתארת באמת את מה שחשבתי ו/או הרגשתי כלפיו.


יום שבת, 22 באפריל 2023

למדוט או לא למדוט?


 

אני חוגג (בשקט ללא חגיגה פורמלית) בשנה זו חמישים שנים של תרגול מדיטציה טרנסנדנטלית.

הסיבה שנזכרתי בזה דווקא בימים אלה ביובל שלי, היא מאמר של דני בר-און במוסף הארץ מ-14 באפריל 2023. 
כותרת המאמר: "השאיפות שלנו ברורות האמנם?" 
המאמר הוא על פרופ' ריצ'רד דיווידסון מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון.

ריצ'רד דיווידסון הוא יהודי אמריקאי בן 71, שנולד בברוקלין ועשה דוקטורט בהארוורד.
הכתב כותב שהמונח "בעל שם עולמי" קטן עליו. "הוא מהחלוצים הבודדים שיסדו את מדע ההתבוננות". 
בהשראתו פורסמו כ-3,000 מחקרים מדי שנה על מיינדפולנס.  
מאז שפגש את הדלאי למה הוא JuBu
הוא מתרגל מדיטציה בודהיסטית וחוקר מדיטציה במסגרת עבודתו האקדמית.

יש הבדל מהותי בין אורח החיים של נזירים בודהיסטים במזרח הרחוק לבין אורח החיים במערב. 

במנזר מבודד יש הרבה זמן והרבה קשב. 
בעולם המערבי המודרני אנחנו מתקשים להתמקד. לא רק שאנחנו נעים מפעילות לפעילות, התווספו לנו גם טלפונים חכמים.

הוואטסאפים הרבים מספור והודעות ה-SMS הרעשניות גוזלים מאיתנו את שארית היכולת להתמקד. 

גם בבמנזרים מבודדים וגם בעולם המערבי המודרני התזזיתי, תרגול סדיר של מדיטציה משפר תפקודים  שונים ומגדיל את היכולת להתרכז ולהתעלם מרעשי רקע, למשל הודעות וואטסאפ לא דחופות. 

מדיטציה מותאמת לעולם המערבי


העולם המערבי אינו מנזר בו יש לנזיר זמן פנוי למכביר למדיטציות ארוכות.
צריך להתאים את טכניקת המדיטציה למגבלות הזמן. 
הטכניקה המותאמת צריכה לאפשר זמני תרגול קצרים בהרבה מזמני התרגול במנזר. 

הקושי הוא להתמיד במדיטציות קצרות לאורך זמן של שנים.

זה מה שעושים פרופ' דיווידסון ועמיתיו. הטכניקות המוצעות הן לזמנים קצרים יחסית במהלך היום. לפעמים תוך שילוב עם עבודה רוטינית. 

זה גם מה שעשה מהרישי מהש יוגי כשיצר את המדיטציה הטרנסנדנטלית, שאני מתרגל. 


שינויים במוח



המחקרים של דיווידסון ועמיתיו מגלים שינויים במוחם של נזירים בודהיסטים טיבטים. גם בחומר וגם בדפוסי הפעילות של גלי המוח. 

שינויים מבניים נוצרים רק אחרי שנים של תרגול. שינויים בדפוסי פעילות נוצרים יותר מהר. 

על פי הכתבה בטווח הזמן הארוך:
"המחקר מצא שהחומר האפור שלהם (הנזירים א.ר) דחוס כמו טראפל מובחר, המוח צעיר מגילו הכרונולוגי ועוד ועוד. הם גם ניחנים ביכולת התאוששות מדהימה מחוויות שליליות". 

בטווח זמן קצר יותר בנבדקים מערביים נמצאה עלייה במיקוד וביכולת הקשב אחרי תרגול מדיטציה. 

סיכום ממצאי מחקרים על כ-30 אלף נבדקים מצא כי התערבויות מבוססות מיינדפולנס יעילות לטיפול במגוון רחב של בעיות, למשל: כאב כרוני. 

הקושי הוא בהתמדה במדיטציה. 
במאמר מצטט אנלוגיה של פרופ' דיווידסון בין תרגול מדיטציה ורחיצת שיניים. 
גם אני השתמשתי באותה אנלוגיה לפני מספר רב של שנים כשניסיתי להסביר לחברים את התרגול המתמשך שלי במדיטציה. 

האנלוגיה לא מלאה הרבה יותר קל להתמיד בשלוש דקות של רחיצת שיניים פעמיים ביום מאשר למדוט 20 דקות פעמיים ביום.

 

מקריות 


חלק גדול מדברים חשובים בחייהם של בני אדם מבוסס על מקריות: פגישה לא מתוכננת שמביאה לזוגיות ארוכת שנים, החלטה על בחירת מקום עבודה או תחום לימוד ואפילו דחייית טיסה או איחור לטיסה למטוס שהתרסק.

גם התחלת התרגול שלי במדיטציה הייתה כזו. 
ידידה סיפרה לי שהיא מתרגלת מדיטציה טרנסנדנטלית. לא ממש התחברתי לתרגול ולתיאוריה. 

כן התלהבתי מקורסי המגורים למודטים. קורסי סוף שבוע עם לינה. עם מפגשים מעניינים עם אנשים ועם אוכל (לרוב צמחוני) משובח במקומות שקטים. 

החלטתי ששווה לי להשקיע זמן וכסף על מנת ללמוד כדי לסוע מדי פעם לקורסי מגורים.

הרצאת המבוא ששמעתי רק הגדילה את הספקנות שלי. 
המורה למדיטציה, שהעבירה אותה, הייתה רחוקה מלהיות מרצה מעולה או בעלת חשיבה מבריקה. 

כסטודנט צעיר לתואר ראשון לפסיכולוגיה הייתי פתוח להתנסות בחוויות כאלה ובכל זאת למדתי והתחלתי למדוט. 

מהר מאוד הגיעו התוצאות הראשונות. הזדקקתי לשעתיים פחות שינה בלילה. 
את ההסבר קראתי מספר שנים מאוחר יותר: דפוס גלי המוח במדיטציה דומה לדפוס גלי המוח בשינה עמוקה. 
 
בנוסף, קורסי המגורים ומפגשים אחרים עם אנשים ענו על הציפיות שלי. 
זאת שהשפיעה עלי כבר מזמן הפסיקה לתרגל מדיטציה. 

אני ממשיך להתמיד בתרגול. בנוסף למדתי קורסים תיאורטיים ומעשיים על הנושא וקראתי לא מעט מחקרים.


התועלות האישיות שלי מהמדיטציה


בנוסף להיותה תחליף לשעות שינה גם בגיל הצעיר וגם ב"ישורת האחרונה" עם פרוסטטה מוגדלת הפקתי תועלות לא מעטות ממדיטה:

1. סוג של רענון או ניקוי ראש במצבים של מתח או עייפות.

2. שיפור ושימור יכולות שכליות
ממצאי המחקרים על מודטים במערב מתאימים למה שאני חווה באופן אישי.
קשה לי ליחס את מצבי הטוב יחסית לאחרים בגילי ביכולת חשיבה ובזיכרון רק לזה. 

זה תמיד תלוי במכלול גורמים. גם אצלי. 
כך למשל, גם משחק הברידג' ופעילו גופנית משפרים את מצבי.

3. דחיית או מניעת דמנציה

4. מצב בריאות טוב יותר.


הערה לסיום


אני מעריך שהממצאים ביחס לשינויים במוח אצל נזירים בודהיסטים המתרגלים בהתמדה מדיטציה לאורך זמן תקפים, לפחות במידה חלקית, גם לגבי אנשים במערב העושים זאת.

אם ההערכה הזו נכונה ועם קצת מזל, נותרו לי עוד לא מעט שנים של תפקוד טוב ופוטנציאל לאושר.

 





 




יום שלישי, 18 באפריל 2023

הדקירה שקהתה

 




הַדְּקִירָה

הַדְּקִירָה לֹא תִּקְהֶה בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים

וְהַכְּאֵב לֹא יִמָּחֶה לִפְנֵי הָשִׁיבָה

לְרִגְבֵי עָפָר מָרִים.

מִבַּעַד לָעֲרָפֶל מִלִּים סְדוּרוֹת

תָּצוּץ תָּמִיד אוֹתָהּ יָלָדָה

אוֹתָהּ בְּגִידָה

אוֹתָהּ אַשְׁמַת הַנּוֹתָרִים.

 

פְּלִיחַת מַתֶּכֶת בִּבְשָׂרָהּ.

גְּדִימַת קְפִיצָה נוֹאֶשֶׁת.

בְּיַד תַּלְיָן קָרָה

חוֹמֶלֶת מְאַמְלֶלֶת.

הַזְּעָקָה שֶׁלֹּא בִּקְעָה

הָיְתָה עֵדָה אִלֶּמֶת

לְכָל אוֹתָהּ זְוָעָה קְפוּאָה

שֶׁנֶּחְתָּמָה בִּלְבָבָהּ.

 

ירושלים, 1979

 

את השיר הזה כתבתי בשנת 1979. הוא מתאר מצב שבו טולטלתי לגמרי ולא ידעתי מה להגיד. 

הייתה הרגשה שמה שאני אגיד ומה שאני אעשה לא יעזור לאותה אישה, שפתחה בפני את הרגע הקשה והמכונן בחייה.


בשנת 1979 הייתי סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. 

בין הקורסים שלמדתי היה גם קורס על חלומות בתפיסה בין תרבותית של פרופ' יורם בילו. 

תלמידי הקורס התחלקו לזוגות. כל זוג הלך למועדון יום של קשישים וניסה לאסוף חלומות שלהם. 

הרעיון היה שתלמידי הקורס יאספו מארג חלומות של קשישים מתרבויות שונות.


חברתי לבחורה צעירה ונאה והגענו פעם בשבוע למועדון יום לא רחוק מכיכר פריז. 

היכולת שלה לתקשר עם הקשישים והקשישות הייתה טובה בהרבה משלי. 

זאת הייתה תקופה שהערוץ היחיד בטלוויזיה היה "מדורת השבט". בגיל 28 הייתי סרבן טלוויזיה אידיאולוגי. לא היה בביתי מכשיר וכמעט שלא צפיתי בטלוויזיה. 

הסדרות שבהן צפו באי המועדון ושותפתי לאיסוף החלומות היוו נקודת ההתחלה טובה לשיחות,  שהסתיימו באיסוף חלומות.

הקשישות והקשישים סיפרו על חלומות חוזרים, שרובם על בדידות ופחד.

ניצולי השואה שביניהם דווחו גם על חלומות חוזרים שנאצים רודפים אחריהם.


רק אחת מבאות המועדון שתקה. השיחות איתה היו שלום, שלום ואין חלום.


בפגישה האחרונה היא התחילה לדבר. 

למרבית הפליאה היא בחרה לדבר איתי ולא עם שותפתי לפרויקט.

היא סיפרה לי על אירוע שקרה לה במחנה השמדה נאצי. 

השיר הזה הוא התיאור הכי טוב שאני יכולתי לתת לאירוע. 

היא סיפרה לי איך ניגש אליה ואל ביתה בת הארבע גרמני נאצי. האיש הנתעב ירה בבת אל מול עיניה. כשהוא כיוון את הנשק לבת היא ניסתה להתערב. ללא הצלחה. 

אמרו לה שהיה לה מזל שלא ירו גם בה.


בלא מעט מקרים שמספרים לי דברים אישיים קשים, אני יודע כיצד לתמוך במי שמספרת או מספר לי. 

לא במקרה הזה. 

רציתי מאוד לתמוך, להקל בקמצוץ אבל לא ידעתי איך. 


הסיפור של אותה אישה, לצערנו, אולי אינו יוצא דופן, אבל יש הבדל מהותי בין קריאה בספר או בעיתון או שמיעה בתוכנית טלוויזיה לבין לשבת ליד מישהי או מישהו שעבר את הזוועה ולשמוע את זה ישירות ממנו.


הדור הזה של ניצולי שואה הולך וכלה. 

קרוב לוודאי שהגברת הזאת כבר איננה איתנו.

בשיר כתבתי "הדקירה לא תקהה".  

הדקירה כנראה קהתה אם הלכה לעולמה.




יום חמישי, 13 באפריל 2023

העוזר הקטן שלי

 



העוזר הקטן של אמא (mother's little helper) הוא שיר של האבנים המתגלגלות (Rolling Stones)

על פי הויקיפדיה העברית, אין מדובר בעוזרת בית או בילד שעוזר לאימו. 

הציטוט הבא  מהערך מסביר במה מדובר  "השיר עוסק בפופולריות הפתאומית שהייתה לתרופות הרגעה בקרב עקרות הבית, והסכנות שבלקיחת מנת יתר של תרופות או התמכרות."


כידוע לקוראי הבלוג, אני נמנע מלקחת תרופות כשזה לא הכרחי. בוודאי לא תרופות הרגעה. 

למזלי הרב, טרם זיהיתי אצלי התמכרות כלשהי. 


בהקשר הנוכחי אני מתייחס לעוזר או עוזרת במובן של מנקה ולא במובן של תרופת הרגעה. 

כשהתגוררתי בגפי מעולם לא הייתה לי עוזרת בית או עוזר בית. תמיד ניקיתי את ביתי לבד. כך גם עוד לא מזמן בביתי החדש.

זאת הפעם הראשונה שאני "מעסיק" עוזרת בית, ליתר דיוק עוזר בית. 

מדובר בשואב אבק רובוטי שגם משתמש במים לניקוי הבית. 

קיבלתי אותו במתנה מבני הבכור לכבוד המעבר לדירה בבעלותי. 

החיים הם דינאמיים. מי היה מאמין לפני כמה עשרות שנים שרובוט ינקה את הבית?

הוא כמובן לא נותן פיתרון מלא לניקיון הבית וגם אני נדרש לנקות לפעמים ביתר יסודיות. 


לעשות סדר בפסח: ההיבט האישי

אני בבהוטן באפריל 2012


חופשת הפסח היא זמן לסדר תרתי-משמע. 

משמעות אחת היא חגיגת ליל הסדר.

משמעות שנייה היא עשיית סדר בבית לפני החג ומי שאינו מסורתי גם בחול המועד עצמו. 

מקווה שגם אני אוכל לעשות סדר וניקיון יסודיים בביתי במהלך חול המועד הפחות עמוס בעבודה ושאינו מעורר רצון להמתין בפקקים בכבישי ישראל.

בינתיים אתחיל לעשות סדר במשהו חשוב יותר: מה  שהתרחש בחיי מאז משבר גיל השבעים ועד היום עם דגש על ההווה ועם הפנים קדימה לעתיד.


אתחיל במשבר גיל ה-70 שלי. הזוגיות של יותר משלושים שנה התערערה וכבר לא הייתה מה שהייתה.

זה הסתיים בגירושים ובמשבר קשה עבורי. 

הייתי צריך להתמודד עם דברים שקשים לי וששנים ארוכות לא התמודדתי איתם. 

הייתי צריך להתמודד עם דברים שעשיתי בפעם הראשונה בחיי. אולי הקשה שבהם היה שיפוץ דירה.


עם הגב לקיר אני מתמודד. כך עשיתי גם הפעם. הפוסט אחרי המשברים מציג את השלבים של ההתמודדות שלי. 

השם קצת לא מציאותי. חשוב לזכור: גם אחרי המשברים הוא בדרך כלל לפני משברים אחרים והתמודדויות אחרות.


יותר מחצי הכוס המלאה: נכון להיום


נוצר עוגן של יציבות: התמקמתי בביתי אחרי השיפוץ, ממשיך לעבוד, ממשיך להתנדב, ממשיך לרוץ ללכת ולעשות פעילות גופנית. 

מדי פעם נדרשים או נוספים דברים קטנים בבית. 


עבודה

יש יוזמות חדשות שחלקן לא ממומשות. במוקד בזמן האחרון ההרצאות על מניעת הונאות ברשת. ההרצאות הללו עשויות להביא תועלת ממשית לאנשים "הנופלים ברשת".

הפעילות  המוכרת נמשכת. 

רוצים להתעדכן ביחס לעבודה שלי? קראו בבלוגים האחרים שלי: לכלכל בתבונה וברידג' שלא היכרתם.


התנדבות


נמשכת ההתנדבות עם יוצאים בשאלה במסגרת "הלל", עם ניצולי שואה ובמועצה לחוסן  כלכלי לגילאי 60 פלוס


כתיבה

אם אתם קוראים פוסט זה, אתם ודאי מבינים שאני ממשיך לכתוב. 

בבלוג האישי, בבלוגים המקצועיים, ב-JOKOPOST, בויקיפדיה העברית ומדי פעם גם מאמרים באכסניות אחרות.


בכורח המציאות: שותף למאבק לדמוקרטיה בישראל

אינני איש פוליטי, אבל הנסיבות הקשות של הממשלה ההרסנית הנוכחית כפו עלי, ועל הרבה אנשים טובים אחרים, לפעול למניעת דיקטטורה במדינת ישראל. 

זה אפילו התבטא בפוסט בבלוג האישי, לאחר הרבה לבטים. לקריאת הפוסט: לאחר לבטים: פוסט אישי על מצב הדמוקרטיה במדינת ישראל או איך גיליתי את המטרה האמיתית של יריב לוין?


כמובן שיש גם לא מעט פוסטים על הממשלה הנוכחית בבלוג על ניהול סיכונים וניהול משברים. לקריאת הפוסט האחרון על נושא זה לפני כתיבת פוסט זה: 
ראש ממשלה שאינו מנהל את הסיכונים של המדינה הוא סיכון גדול.


פחות מחצי הכוס הריקה: נכון להיום


זו אמנם פחות מחצי כוס אבל זה בכל זאת משמעותי. מדובר בקצב ההתקדמות האיטי שלי בשלושה תחומים.


התחום החברתי

כאדם שעבר לחיות לבד, התחום הזה הפך להיות חשוב יותר. 

אני מרגיש שאני נמצא במקום אחר מרוב האנשים בגילי. 

רובם נמצאים בסוג של יציבות והשלמה. 

חלקם הגדול בזוגיות מתמשכת. היא עשויה לנוע בין זוגיות נפלאה לזוגיות לא ממש טובה, אבל גם בקצה הפחות טוב יש השלמה עם המצב.

אלה שנמצאים לבד מבחירה בנו להם כבר תבניות חיים קבועות ויציבות. 

היותר רבים, שהם לבד שלא מתוך בחירה כבר זמן רב, סיגלו לעצמם סוג של השלמה עם המצב ובנו לעצמם דפוסים קבועים ויציבים. 

חלקם מצאו קבוצת חברים קבועה. חלקם אימצו בעל חיים. 

חלקם יצרו קבוצה קטנה של שניים שלושה חברים. ההתרשמות שלי היא שהדפוס הזה שכיח יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. 

אחרים שמים את הנכדים במרכז חייהם.

אני נמצא במקום אחר: תהליך של בנייה מחדש של החיים שלי. יש לא מעט עשייה אבל יש גם בנייה הדרגתית של דפוסים חדשים.

לפעמים השוני בין המקום שבו אני נמצא לבין המקום שבו רוב האנשים בקבוצת ההתיחסות שלי נמצאים מקשה עלי. 


זוגיות

מאז שעמדתי על דעתי זוגיות טובה עם אישה הייתה חשובה לי. תמיד העדפתי זוגיות יציבה עם בת זוג אחת.

תפיסתי היא שנשים הן המין החזק באמת. 

בכל תקופה שהייתה לי זוגיות טובה התמיכה של בת הזוג והביחד, איפשרו לי לבנות את עצמי טוב יותר, הייתי יותר מאושר ויותר ממוקד. 

שלא תטעו, גם בת הזוג קיבלה ממני אהבה, תמיכה ומחויבות מלאה.

לו הייתם שואלים אותי לפני שבע שמונה שנים או יותר, הייתי אומר שהזוגיות שלי עם גרושתי היום היא זוגיות טובה לכל החיים. 

יש לנו ילדים נפלאים, שגם היום בקשר טוב עם שנינו.

לא העלתי בדעתי שהמצב ישתנה ואני כבר אהיה פחות חשוב עבורה מהרבה אנשים אחרים. 

לחיות ביחד אבל לחוד מתוך אינרציה, כפי שהזכרתי  בפיסקה הקודמת ביחס לחלק מהזוגות, זו לא כוס התה שלי.  

מי שהושפע מזן בודהיזם צריך להבין שהכל יכול לקרות ולהתמודד עם המציאות בהווה.

בתקופה האחרונה, לאחר שנוצרה יציבות בחיי, התחלתי לחפש בת זוג. 

החיפוש הזה הרבה פחות פשוט ממה שהיה בצעירותי. 

לא רק בגלל פרדוקס הזמן ב"ישורת האחרונה".

כפי שציינתי בפיסקה קודמת, רוב בנות דורי נמצאות במצב של יציבות והשלמה. לא קל להן לעשות שינוי ולצור זוגיות.

לכך מצטרפים גורמים מקשים נוספים:

1. זה כבר לא שני צעירים תמימים וחולמים הפנויים זה לזו וזו לזה.

2. כמעט לכל אחת יש כבר ניסיונות  קודמים, טובים יותר או טובים פחות, המשליכים על בניית קשר חדש.

3. לרובן יש ילדים ונכדים, שמהווים מרכיב מהותי בחייהן. 

מה שנכון לגבי נשים המחפשות זוגיות חדשה, נכון גם לגביי (וגם לגבי גברים אחרים): הילדים האהובים שלי הם מרכיב מהותי בחיים שלי וגם אני כבר רחוק מלהיות צעיר חסר ניסיון.  

יש עוד גורמים כלליים, שמקשים על יצירת זוגיות בהשוואה למצב של לפני כמה עשרות שנים. דיון בהם ראוי לפוסט ייעודי. 

השורה התחתונה היא שיצירת זוגיות חדשה עבורי, אם בכלל זה יקרה, עלולה לארוך זמן רב ממה שציפיתי למרות פרדוקס הזמן ב"ישורת האחרונה".



ההנאות הקטנות שבחיים

כחודש אחרי הגירושים שלי השתתפתי בסדנה מקוונת של טוני רובינס. בסדנת ה-Ultimate Breakthrough

היו חמישה מפגשים של מספר שעות ותרגול עצמאי מחוץ לשעות הסדנה. 

רובינס הוא אדם מרשים ואחד מהמאמנים האישיים והעסקיים המובילים בעולם.

קרוב לודאי שריבוי ההיבטים בזהותו של אדם הוצג ביום השני

אם זכרוני אינו מטעה אותי, הוצגו ארבעה היבטים, שכולם קיימים בכל אחד מאיתנו .

במצבי הלא קל באותו זמן התמקדתי בשינוי הסיפור שלי שאני מספר לעצמי ולאחרים

לא התמקדתי בהיבטים של הנאה ושמחת חיים, ששוב אם זכרוני אינו מטעה אותי, רובינס דיבר על המלך שבתוכנו. 

בדיוק כפי שאדם שיש לו מחסור בחלקים הנמוכים של פירמידת הצרכים של מאסלו, לא עוסק בהגשמה עצמית עם בטן ריקה ועם חוסר ביטחון בקיום הפיזי שלו. 

כמו גם בדומה לרבים מאלה שמגיעים לייעוץ כלכלי ולא מתמקדים בהגשמת חלומות ומשאלות, העולות כסף רב, כשההכנסות שלהם קטנות מההוצאות ואין להם חסכונות. 

תמיד היה לי הרבה יותר קל לשים עזרה לאחרים במקום מרכזי מאשר לחשוב על תועלות והנאות לעצמי. 

שלא תטעו, אני יודע להינות מיופיים של: פרחים, עצים, נופים, נשים יפות ועוד. 

אני יודע להינות מאוכל טוב. לאו דווקא יקר, גם אוכל זול ואוטנטי. 

אני יודע להינות מהליכה או ריצה בטבע ומטיול בטבע או סיור בעיר או בכפר. 

אני יודע להינות ממשחקים, משיחות עומק עם אנשים (ממש לא נהנה מ-Small Talk), מסרטים, מספרים, ממוזיקה טובה ומעוד דברים רבים אחרים, אבל עדיין אני רחוק מאוד ממיצוי החלק הזה שבי.

 

השורה התחתונה


הסדר האישי שעשיתי מצביע על אתגרים ודרך ארוכה למימושם, אבל גם לדרך עצמה עשויים להיות משמעות ויופי.





יום ראשון, 9 באפריל 2023

פרדוקס הזמן ב"ישורת האחרונה"

 



זמן הוא מושג לא לגמרי פשוט. לפני הרבה עשורים, כשלמדתי פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, קראתי מאמר או  ספר של הפסיכולוג Robert Ornstein על תפיסת הזמן.

אותו אורנשטיין כתב ספר מעניין על מדיטציה שאותו אני עדיין מחזיק בביתי.

אורנשטיין מבחין בין זמן אובייקטיבי לבין זמן סובייקטיבי. הוא מתאר מחקרים בנושא. 

אחד הממצאים מוכר למרבית הקוראים באופן אינטואיטיבי.

הזמן הסובייקטיבי קצר יותר כאשר יש יותר פעילות בכלל ופעילות מהנה בפרט. בשפה אחרת, הזמן קצר יותר כשיש הרבה גירויים. 

הוא ארוך יותר כשאין פעילות, למשל בניסויים בהם סוגרים אדם במתחם מצומצם ללא מגע עם בני אדם אחרים. 

כמובן, שהנבדק יכול להפסיק את השהות בבדידות בכל רגע ורוב הנבדקים עושים זאת תוך זמן לא ארוך. 

בפוסט זה אעסוק בפרדוקס זמן בהקשר של אזרחים ותיקים. 


ב"ישורת האחרונה" יש פחות זמן


נכון שיש "אזורים כחולים" בהם חיים הרבה יותר. 

נכון שאף לא אחד יודע כמה זמן יחיה, להוציא כאלה שימיהם ספורים, אבל תוחלת החיים של אזרחים ותיקים נמוכה יותר מזו של צעירים. 

בממוצע יש להם הרבה פחות זמן


תהליכים איטיים יותר ב"ישורת האחרונה"


בפוסט סע לאט בעל כורחך תיארתי את אחד ההבדלים בין צעירים לבין אזרחים ותיקים.

צעירים מהירים יותר. קשישים איטיים יותר. 

האיטיות באה לידי ביטוי בחשיבה, בתגובה פיזית, בריצה וגם בחציית כבישים. בחציית כבישים זה מתבטא בסיכון גבוה בהרבה להיהרג בתאונה. 

גם תהליכים אחרים אורכים זמן רב יותר אצל קשישים, למשל החלמה משברים בעקבות נפילות.


הפרדוקס 


דווקא מי שזמנו קצוב מתקשה יותר לנצל אותו בגלל איטיות.


הזווית האישית שלי


אני בתקופה של בנייה מחדש. דברים אורכים יותר זמן ממה שדימיינתי וממה שאני רוצה. 

כך למשל, התוצאות האופטימליות של השפעת הניתוח על דפוסי השינה שלי צפויות להתרחש כשנה אחרי הניתוח.

שלא תטעו, כבר עכשיו מצבי השתפר בהרבה בהשוואה למה שהיה לפני הניתוח. 

לפני הניתוח, ישנתי ברצף שעה עד שעה וחצי. מומחים בנושא שינה יסבירו לכם שזה מזיק לבריאות וגם לכיס

עכשיו אין לילה שאיני ישן לפחות פעמיים שעתיים ברצף. יש לילות של שלוש שעות ברצף ומספר מצומצם של לילות עם ארבע שעות שינה רצופות.

שינה עמוקה שהיא שינה אפקטיבית מתרחשת בסדר גודל של שעתיים רצופות מתחילת השינה.


גם השיפוץ לקח יותר זמן ממה שתיארתי לעצמי שיקח. 


מה שחסרים לי זה בת זוג, יותר קשרים חברתיים ויותר פעילות פנאי.

גם בניית הדברים הללו איטית ממה שדימיינתי.

על פי הפרדוקס שתיארתי לעיל, לא לגמרי בטוח שהם יתרחשו.







לא רק פולנים לאומניים: לסלף את השואה במתכוון בויקיפדיה

  אימי ותלמידים באירופה אחרי השואה אימי רינה רוזנטל ז"ל איבדה את כל משפחתה בשואה . אימי גדלה בעיירה בשם  קרושצ'נקו נא דונייץ  בפולי...