לאחר לבטים: פוסט אישי על מצב הדמוקרטיה במדינת ישראל או איך גיליתי את המטרה האמיתית של יריב לוין?

 

 התלבטתי רבות וקשות: האם לגעת בנושאים פוליטיים רגישים בבלוג האישי שלי?

מטיבם של נושאים פוליטיים שהם מעוררים מחלוקות ותגובות אישיות חריפות משני הצדדים. במיוחד בעת הקשה הזו.

בסופו של יום, או אולי בסופם של כמה ימים, החלטתי להתייחס לנושא בעיקר מהזווית האישית שלי. 

אני מרגיש שזה בנפשנו. ריצת האמוק לחקיקה קשה ולא דמוקרטית, שעלולה להחריב את כל מה שנבנה פה במשך יותר ממאה שנים, מדאיגה אותי.

אין בדעתי לפרט כאן את דעתי האישית. אני עושה את זה בדרכים אחרות.

דרך ראשונה: השתתפות בהפגנות

השתתפתי ברוב ההפגנות בירושלים ובהפגנה אחת בתל אביב. 

ב"ישורת האחרונה" אני כבר אדם שנמנע בדרך כלל מהשתתפות בהפגנות. גם מחתימה על עצומות. 

הרימון שזרק יונה אברושמי, שרצח את אמיל גרינצוויג ופצע חבר טוב שלי, הפחיד אותי. 

במשך מספר חודשים ביקרתי את חברי כמעט מדי יום. במקביל התידדתי מעט גם עם חברו לחדר בבית החולים, שנפצע קשה מאותו רימון ארור.  

אבל כשאין ברירה הולכים גם להפגנות. בהפגנות אני פוגש הרבה אנשים טובים בתחילת הדרך באמצע הדרך ואולי בסופה, שמפיחים תקווה שאולי לא הכל אבוד. 

 

דרך שנייה: כתיבה

אני אדם שכותב. מקווה שאני גם מגיע לקוראים ואולי אפילו משפיע על כמה מהם.

מאמרי דעה אני כותב באתר JOKOPOST. באתר הזה אני עורך את מדור הברידג'. יונתן קורפל, הבעלים של האתר שכנע אותי לכתוב גם על נושאים אחרים. אחרי שמה שכתבתי על אינדונזיה הצליח, כתבתי גם על נושאים אחרים.

דוגמאות למאמרים על הנושא שמטריד את רובנו: 

אידיאולוגיית המכסות,

"ואף על פי כן נוע ינוע" 

כל אחד מוכן להיות השני

  

מנהרו ועד בגין 

בבלוג שלי על ניהול סיכונים ומשברים אני מתייחס להרבה סוגים של סיכונים: רעידות אדמה, כורים אטומיים, התפרצויות הרי געש, קורונה, הונאות ברשת האינטרנט ובדיגיטל, סיכונים כלכליים ועוד. 

אני מתייחס גם לסיכונים בגלל התנהלות פוליטיקאים. 

אני מנסה לנתח אותם בראייה מקצועית של מנהלי סיכונים.

בהקשר של הממשלה הנוכחית, מי שמעוניין יכול לקרוא שני פוסטים:

 

ממשלת בן גביר, סמוטריץ ונתניהו מזווית של ניהול סיכונים

 

סיכוני ממשלת בן גביר, סמוטריץ ונתניהו - Revisited

 

 דרך שלישית: תרומה כספית

בימים כתיקונם, אני תורם קבוע בסכומים לא גדולים לעמותות ראויות. 

בצוק העיתים הנוכחי אני תורם מדי פעם, סכומים קטנים, גם למימון עמותות המארגנות את ההתנגדות להפיכה המשטרית.

איך גיליתי את המטרה האמיתית של יריב לוין?

רועי פולקמן היה פוליטיקאי. מזן קצת אחר וראוי לכבוד. 

פולקמן היה בחר הכנסת הצעיר ביותר בסיעת "כולנו" של כחלון. איש ימין הגיוני.

דרכנו הצטלבו בזום שהוא העביר לפיעלי חוסן כלכלי לגילאי 60 פלוס, בהקשר של JoinMe.

בביקורי בספרייה בשכונתי, שכונת בית הכרם, גיליתי על המדף ספר שהוא כתב.

שם הספר: עדכון גרסה - כללים חדשים לדמוקרטיה. 

בספר הוא מתייחס לשינויים בדמוקרטיה הישראלית טרם ההפיכה החוקתית.

בעמוד 39 הוא מתאר את המעורבות שלו בחוק הלאום, כחבר כנסת.

 

הוא מתאר שיחה בפברואר 2018 עם חברי הכנסת אבי דיכטר ויריב לוין, שקידמו את חוק הלאום מטעם הליכוד. פולקמן חיפש לשמור על האיזונים בין מדינת יהודית לבין המרכיב הדמוקרטי. 

הוא מתאר כיצד אמר להם, שהנוסח שעבר בועדת השרים, משנה את האיזון בין המרכיבים לטובת מדינה יהודית על חשבון דמוקרטיה וזכויות.

לדבריו, דיכטר היה פתוח להצעה מאוזנת: יהודית ודמוקרטית. 

לוין התעצבן ואמר:"זה העיקר בחוק כל השאר משני...".

פולקמן אמר ללוין שהוא למעשה מבטל את חוקי הזכויות, את כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק.

אני מצטט מהספר: " נכון, זו המטרה", הודה לוין"

אם טרם הבנתם עד כמה מסוכנת החקיקה של לוין ורוטמן, אני מקווה מאוד שאחרי קריאת הציטוט לעיל אתם מבינים.