‏הצגת רשומות עם תוויות פרימו לוי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרימו לוי. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 27 באוגוסט 2022

אנטומיה של מועדון לפנויים ופנויות

 


בפוסט בין החיים למוות כתבתי על הפסיכיאטרית אליזבת קובלר-רוס, שלייותה אנשים על סף המוות וחקרה את התהליכים שהם עוברים. 
בפוסט הזכרתי (וגם צרפתי תצלום) מאמר, שכתבתי עליה ועל ספרה, בעיתון של מועדון "אותו דבר" ליחידים. 
 
הבטחתי באותו פוסט, לתאר את  קורותיי באותו מועדון עד ה-Happy End.זה יקרה בפוסט הבא. בפוסט הזה אבצע ניתוח מהזווית של מועדון כשה מזווית הראייה שלי כשהייתי חבר בו בתחילת שנות ה-30 של חיי, הרבה לפני "הישורת האחרונה" שלי.
 

מועדון "אותו דבר"

 
מועדון "אותו דבר" היה מועדון לפנויים ולפנויות אקדמאיים. 
הרעיון היה לשלב פעילויות משותפות.
היו פעילויות כגון: הרצאות, ריקודים, הופעות, טיולים ונופשונים משותפים.
מאחורי כל זה הסתתרה מטרה משותפת לכל אחת ולכל אחד מהמשתתפים: למצוא בן זוג או בת זוג.
 

רקע אישי שלי


לאחר סיום קשר ארוך ומשמעותי עם אישה שאהבתי, חיפשתי בת זוג. 
היו קשרים זוגיים שלא צלחו. חלק גדול מכך מוטל על כתפיי. עדיין חשבתי על הקשר שהסתיים. 
כפי שידוע לקוראי פוסטים קודמים בבלוג, זוגיות הייתה חשובה לי וילדים אולי אפילו יותר.

אחרי שהגעתי לגיל 30 החלטתי להרחיב את חיפוש בת הזוג גם באמצעות הצטרפות למועדון "אותו דבר".  

הצצה קטנה ל"הזהו אדם?" של פרימו לוי


פרימו לוי, מקור התמונה: ויקיפדיה 

יוצר התמונה: Unknown (Mondadori Publishers)
 
הסופר האיטלקי היהודי פרימו לוי (1919-1987) נשלח על ידי הנאצים למחנה ההשמדה אושוויץ. כשנשלח לשם לא היה סופר. הוא היה כימאי. 
 
על פי והיקיפדיה: " לוי הצליח לשרוד הודות לצירוף נסיבות: הוא ידע קצת גרמנית בזכות ספרי כימיה כתובים גרמנית שהוא קרא, והדבר היה לו לתועלת במחנה. הוא שילם בלחם עבור שיעורים בגרמנית ובהתמצאות ברחבי מחנה אושוויץ על ידי אסיר איטלקי בכיר ומנוסה ממנו במחנה. באמצע נובמבר 1944 הוא השיג משרה במעבדת בּוּנַה (Buna) במחנה, שנועדה לייצר גומי סינתטי וכך נמנעה ממנו עבודת פרך בחוץ בטמפרטורות מקפיאות. זמן לא רב טרם שחרור המחנה, הוא חלה במחלת השנית ונכנס לבית החולים של המחנה. הדבר היה לו לתועלת - כאשר התקרבו חיילי הצבא האדום, אנשי האס אס מיהרו לפנות את המחנה - הם לקחו עמם את כל האסירים חוץ מהחולים החמורים, לצעדת המוות על מנת להתרחק מן הצבא שהחל להתקרב, ובצעדה זו נספה רובו הגדול של היוצאים מאושוויץ. לוי, שנשאר במחנה בזכות חוליו, זכה להישאר בחיים." 

הספר "הזהו אדם?" הוא אחד מהספרים שכתב על חייו באושוויץ.

כאדם אנליטי הוא ניסה להבין מה קורה סביבו במחנה. בספר הוא כותב, שהוא גילה שהנאצים נותנים לאסירים מספרים סדרתיים. המשמעות הייתה שאסירים עם מספר נמוך המוטבע על ידם שרדו יותר זמן מאחרים. 
הוא ניסה למצוא מכנה משותף בין אסירים עם מספר נמוך. 
מציאת מכנה משותף כזה הייתה עשויה לעזור לו להתנהג באופן אדפטיבי.
הניסיון למצוא מכנה משותף נכשל. המדגם היה קטן מאוד והשוני בין בעלי המספר הנמוך היה גדול. 
כך למשל, אחד מהם היה מנותק לחלוטין מהמציאות. מה שהיה קשה לאנשים נורמליים היה הרבה פחות קשה עבורו.

המשותף ביני ובין פרימו לוי


כמובן, שאין להעלות על הדעת השוואה בין מחנה השמדה נאצי לבין מועדון פנויים פנויות. 
המשותף ביני לבין פרימו לוי הוא ששנינו אנשים אנליטיים, שהתבוננו במה שנעשה סביבם וניסו לנתח אותו.
 
שנינו עשינו את זה על מנת לנסות להשיג מטרה. 
לוי עשה זאת על מנת לשרוד. 
אני עשיתי זאת על מנת למצוא בת זוג מתאימה.

כהרגלי גם במצבים אחרים, ישבתי בצד וניסיתי לנתח ולפענח את מה שקורה סביבי.

המוקד של תשומת הלב שלי היו כמובן נשים שהגיעו למועדון, אבל זיהיתי גם דפוסים ותהליכים שהתרחשו ואינם בהכרח קשורים לבנות זוג פוטנציאליות.
 

כמה הבחנות כלליות 


יותר נשים מגברים

מספר הנשים הגיעו לפעילויות עלה על מספר הגברים. נדמה לי שזה כלל אצבע שתקף למרבית המסגרות של היכרויות למטרות זוגיות.

הרבה נשים עם קשיים ביצירת קשר זוגי

חלק לא קטן מהנשים שהיו שם התקשו ביצירת קשר זוגי.
 
כשפוגשים נשים נאות, נבונות, מעניינות, טובות לב, מצליחות בעבודתן, יש להן מגוון רחב של עיסוקי פנאי וידע, נשאלת השאלה: מדוע אין להן זוגיות טובה ויציבה?
אין ספק שהן מעוניינות בזוגיות כזו, אחרת לא היו מטריחות את עצמן למועדון של פנויים-פנויות.
 
 להלן  הצגה פשטנית של מספר תשובות לשאלה ביחס לזוגיות שנשאלה לעיל:

1. גירושין שלא באשמתן
זה כמובן כולל גם פרידה מבן זוג שהיה למישהי קשר מתמשך איתו.

2. פטירה מצערת של בן זוג
שוב גם בסעיף זה אין הכוונה בהכרח לנישואים פורמאליים.

3. בררנות יתר
אף לא אחד ראוי להיות בן הזוג שלה.

4. קשיים ביצירת זוגיות
עלולים להיות מגוון רחב של קשיים בדרגות חומרה שונות.  

התיאור הוא כמובן סכמטי ופשטני. יש מנעד רחב יותר של תשובות ויש גם שילוב של יותר מתשובה אחת, למשל: גם גרושה וגם קושי ביצירת קשר, אולי בעקבות גירושין קשים. 
 
התשובות המסומנות בירוק אינן מתארות קושי ביצירת קשר זוגי.
התשובות המסומנות באדום מתארות קושי כזה.

כמובן שבקשר בין אישה לגבר יש גם גורמים סובייקטיביים. 
כך למשל, לא כל מי שאני חושב שהיא נאה ונבונה מישהו אחר יחשוב כמוני.
וגם אם כן, אין די בזה על מנת להבטיח היווצרות קשר משמעותי ומוצלח.
  

הרבה גברים עם קשיים ביצירת קשר זוגי

חלק לא קטן מהגברים שהיו שם התקשו ביצירת קשר זוגי. איני טוען שלי אישית לא היו קשיים כאלה. 
 
חלק מהגורמים שציינתי ביחס לנשים רלוונטיים גם ביחס לגברים.

שני דברים הבחינו בין גברים לנשים:
 
1. בגלל המספר הקטן יותר של גברים היה סף קבלה נמוך יותר של גברים.

2. היו גם גברים שלא היו מסוגלים להתחייב.
במקרה קיצוני, שתיארה לי אחת הנשים, מישהו שגר לידה לא היה מוכן להתחייב בשעת ערב מאוחרת, שיקח אותה במכוניתו למחרת בבוקר בשעה מוקדמת לפעילות של המועדון שחייבה נסיעה.

הפרדוקס: הצלחה מובילה לכישלון


הצלחה של מועדון כזה ופרטים בו פירושה זוגות היוצרים זוגיות יציבה ומתמשכת. באופן טבעי זוגות כאלה נוטשים את מועדון הפנויים פנויות.

המועדון נדרש לממן פעילויות ולכן חייב לגייס חברים חדשים במקום "המצליחים" שעזבו אותו.
אין דרך להוציא חברים וותיקים מהמועדון. התוצאה היא שבהדרגה נשארים בו חברים וחברות אטרקטיביים פחות (שגם הזדקנו במספר שנים). 
 
זה משפיע גם על תהליך גיוס חברים חדשים. בלית ברירה הקריטריונים נעשים פחות מחמירים. גם הגילים השכיחים עולים. 
עד לנקודה בה הפעילות מגיעה לסופה ונוצר דפוס אחר של פעילות: פחות קבוע ופחות מגוון. 

זהו סוג של Vicious Circle. עד לפירוק המסגרת.
 

יום שישי, 6 במאי 2022

בעל הקיוסק: שורדי שואה או ניצולי שואה?

 


עדיין נותרו ניצולי שואה. הם דור הולך ונעלם. בשנים האחרונות רוב אלה שאנחנו שומעים אותם, בזיכרון בסלון או במסגרות אחרות, היו ילדים בזמן השואה. כמעט כל אלה שהיו מבוגרים כבר נמצאים מעבר לישורת האחרונה.

 

זיכרון בסלון בשנת 2022 

 

שלום הוא ניצול שואה, ששמעתי את סיפורו בבית הועד הישן בשכונת בית הכרם. הוא איש מרשים.  

איש צלול המתקרב לגיל 90. שרד את השואה כילד קטן בליטא. עם הרבה תושיה של אימו. עם לא מעט תושיה שלו. 

הקים משפחה: אישה, ילדים, נכדים. נדמה לי שגם נינים. הייתה לו קריירה אקדמית מוצלחת. כתב ספר על מה שעבר בתקופת השואה ואחריה.

הוא התעקש על כך שאסור להשתמש בביטוי "ניצולי שואה". במקום זה יש להשתמש בביטוי "שורדי שואה". שורדים הם אקטיביים. הם עצמם תרמו להישרדות שלהם. המונח ניצולים מתאר כאלה שנשארו בחיים אחרי אסון לאו דווקא בגלל תושיה ומאבק. 

גם הוא אינו מכחיש, שאין די בתושיה ובתעצומות נפש וגוף. נדרש גם מזל. 

כך למשל, הוא מתאר כיצד הנאצים חיפשו ילדים יהודים שהוסתרו ומצאו את רובם ורצחו אותם. הם לא היו רחוקים מלמצוא גם אותו כשניכנסו למחסן או חדר שבו הסתתר. מנורה שנפלה על ראשו של קצין גרמני גרמה לו להפסיק את החיפוש ולעזוב את החדר. במקרה הגרמנים לא חזרו לחפש באותו חדר. 

 

פרימו לוי  - "הזהו אדם" 

 

פרימו לוי (1919-1987) היה כימאי וסופר איטלקי יהודי.  על פי הויקיפדיה העברית, "ב-1987 נפל לוי אל מותו מן הקומה השלישית בבניין מגוריו. קיימת סברה שהתאבד." 

 אני נוטה לחשוב שהוא אכן התאבד. אני לא היחיד שחושב כך. בויקיפדיה מצוטטים הביוגרפית שלו מרים אניסימוב ושני ביוגרפים נוספים החושבים כך. גם אלי ויזל שותף לאותה דעה.

לוי היה ניצול ממחנה אושוויץ. בספרו "הזהו אדם" הוא מתאר כיצד, כמדען, ניסה להבין מה מאפיין את אילו ששרדו זמן רב במחנה? 

הוא גילה שהמספרים שצרבו הנאצים על ידי היהודים היו סדרתיים. מי שהיה לו מספר נמוך שרד כבר זמן רב יחסית. הוא בחן את התנהלותם של שלושה אנשים כאלה. 

הוא הבחין בתכונות ראויות להערכה רבה אצל שניים מהאנשים הללו. השלישי דווקא היה ההיפך הגמור. אדם לא שפוי בדעתו, שלא התחבר למציאות. חוסר הבנת המציאות הנוראה הקטין את הקושי שלו. 

בהנחה שאותם שלושה שרדו אחרי השואה, אין ספק שההגדרה של שלום כשורדים ולא כניצולים רלוונטית לשני הראשונים.

האם היא מתייחסת גם לזה שלא הבין ולא באופן הקלוש ביותר את המציאות באושוויץ?

 

עובד חדש

 

אדם שהיכרתי, אבל לא היה לי קשר איתו מעבר לאמירת שלום, הגיע לעבוד כמתכנת במקום בו עבדתי מספר רב של שנים. יחד איתו הגיע מישהו שהייתי מיודד איתו. המלווה ביקש לדבר איתי בארבע עיניים.

הוא ביקש שאעזור לבחור להשתלב במקום העבודה. נעניתי לבקשתו והתנהגתי בהתאם. לאט, לאט התידדתי איתו ומדי פעם ביקרתי אותו בביתו אחרי שעות העבודה.

לא נדרש זמן רב עד שהבנתי את הסיבה לבקשה החריגה לעזרה. העובד החדש היה חולה במניה-דפרסיה. כבר פיטרו אותו לאחר אשפוז פסיכיאטרי. 

הסיפור הזה נגמר רע. כמה צעירות טיילו ביער ירושלים. אחת הצעירות הסתכלה על אחד העצים ונחרדה לראות אדם תלוי במרומי העץ. כך בחר אותו אדם לסיים את חייו בהתאבדות.

 

מניה ודפרסיה

 

מניה

ישבתי איתו פעם בביתו ובמהלך הפגישה הוא קיבל התקף של מניה. הוא התחנן שאשאר איתו ולא אלך לביתי. הוא אפילו התקשר בנוכחותי לער"ן

התנהגותו בזמן מניה נראתה לי מרתקת. כל הגבולות נפתחו והוא דיבר על הכל ללא בקרה. הייתה הרבה יצירתיות. לא היה חיבור למציאות. 

דפרסיה

ביקרתי אותו בכמה אשפוזים בגלל דפרסיה. בעוד שבזמן מניה ראיתי אדם שמח שאינו סובל, בדפרסיה הוא סבל קשות. תופעות לוואי קשות של התרופות שקיבל אימללו אותו עוד יותר.

 

קיוסק 

 

באחד האשפוזים בבית החולים כפר שאול הוא כנראה היה במניה. כשביקרתי אותו הציע לי שיערוך לי סיור מודרך במחלקות בית החולים.

במהלך הסיור הציג לי כמה מחבריו לאשפוז ושוחחנו מעט. 

השיא של הסיור היה כשסיפר לי על קיוסק לא רשמי, שמנהל אחד החולים. בקיוסק הזה החולים קונים ממתקים, סיגריות ושתייה קלה. 

הגענו למיטה של איש מבוגר מאוד. "מדריך הסיור" הסביר לי שאת המוצרים האיש מחזיק במזוודה נעולה מתחת למיטתו. 

ראיתי את האיש מוכר בחדות כמו בעל קיוסק שפוי ונחרץ. 

הבעיה הייתה שהקיוסק היה הקשר היחיד שלו למציאות

האיש היה ניצול שואה. מאושפז כרוני במשך שנים רבות. המיטה והקיוסק בכפר שאול היו הבית שלו.

 

הרצף של שורדי שואה/ניצולי שואה

 

אנחנו רואים את אותם שורדי שואה אנשים חזקים ומופלאים, כמו שלום, שהוזכר בפסקה הראשונה של פוסט זה. אנשים שמתפקדים באופן מלא חרף עברם הנורא. יש לנו הרבה מאוד הערכה וכבוד לאנשים האלה. 

לא כל ניצולי השואה נמצאים בחלק הזה של הרצף. יש כאלה שנמצאים במקומות הרבה פחות טובים.

את אלה בקצה השני של הרצף, כמו הקיוסקאי מכפר שאול, שכבר הלך לעולמו, אנחנו לא רואים בדרך כלל. 

אסיים בעוד משהו שאמר שלום ב"זיכרון לסלון", כלפי חוץ הוא ואחרים מתפקדים היטב אבל הקשיים הנוראים שעברו עדיין מייסרים אותם.

 

אנשים קצת מוזרים: מיגל ניידורף - זיכרון יוצא דופן

  מיגל ניידורף (1997-1910). בשנת 1977. מקור התמונה: ויקיפדיה. נוצר ב-1073 :      Copy rights     CC0      : בהקדמה לפוסט הראשון בסדרה על אנש...