בפני שיבה תשב

 

אני בריצת 10 ק"מ מרתון ירושלים, 2022

בפוסט סימן שאתה קשיש הבאתי מאפיינים של קשישים בניגוד לצעירים. 

אחד מהמאפיינים של קשישים הוא שקמים לכבודם בתחבורה הציבורית ומציעים להם לשבת.

אבל מה עושים כשלא קמים לאדם שכבר עבר את גיל 90?

חוויתי את זה אתמול (15.2.2024) ברכבת הקלה בירושלים. כמובן שלא על עצמי בהתחשב בזה שאני עדיין רחוק מאוד מגיל 90.

בתחנת הרכבת הקלה, בדרכי לקניות בשוק מחנה יהודה, פגשתי אדם שהיכרתי מעבודתנו במלם. 

אני הייתי בחור צעיר עם בלורית פרועה והוא היה מבוגר ממני בכעשרים שנים. 

ברכבת לא היו מקומות ישיבה פנויים. עמדנו ואף אחד לא קם.

גבר יוצא אתיופיה כבן 40 פנה לצעירה שישבה וביקש ממנה לקום ולפנות מקום ישיבה לאיש שעבר את גיל 90. 

היא קמה והאיש ישב. 

אחרי תחנה נוספת נגעה בי צעירה שישבה והציעה לי לשבת במקומה. עניתי: "לא תודה". היא המשיכה לשבת. 

קורה לי שיש כאלה שמציעים לי לשבת במקומם ברכבת הקלה ולא מסתפקים בסירוב המנומס שלי. לוחצים עלי שאשב.

במקרים כאלה אני מסביר להם שאני רץ 10 ק"מ במרתון ירושלים.

אם אני יכול לרוץ במרתון ירושלים אז אני יכול גם  לעמוד ברכבת הקלה.

לקראת מרתון ירושלים 2024

ב-8 למרץ יתקיים מרתון ירושלים. 

כמנהגי מאז גיל 63, למעט שנה שעברה, אני משתתף בריצת 10 ק"מ. 

צריך להתאמן לקראת הריצה. 

אני לא זקוק לאימונים רבים היות שאני רץ באופן קבוע 8 ק"מ פעם בשבוע.

בשבועות לפני המרתון אני רץ פעמיים או שלוש עשרה קילומטר במסלול עם יותר עליות, יותר קשות מאשר העליות במרתון ירושלים.

מאז שאני גר בבית הכרם ולא במלחה ומאז שהתחלתי ללכת ברגל עם חברים בהר איתן, אני כבר כמעט לא רץ באזור עין לבן. אני רץ ביער ירושלים או בהר איתן.

כשגרתי במלחה הייתי הולך מעט ברגל עד מלון יהודה ומתחיל לרוץ בשביל העפר, שמתחיל אחרי המלון, לכיוון עין לבן ועד למגרשי החניה של האקווריום וגן החיות.

לקראת המרתון חזרתי לכמה אימונים בעין לבן. שם יש יותר עליות וקל יותר להגדיל את המרחק ל-10 ק"מ על ידי תוספת כמה עליות תלולות יחסית. 

יותר מהנה ממה שתיארתי

התיאור של אדם הרץ בעליות תלולות כאימון לריצה ארוכה נראה סגפני וקשה. 

במקרה הזה המציאות שונה. אנחנו נמצאים בעיצומה של עונת פריחה. לאורך רוב המסלול יש בלי סוף רקפות, הרבה כלניות ושקדיות פורחות. 

בחלק מהמסלול אני רץ בין עצים או לא רחוק מעצים.

הבריכות מהנביעה של מעין עין לבן, המוקפות בצמחייה עשירה ומגוונת, יפות במיוחד. 

קלווין קייפטום

קלוין קיפטום, מקור התמונה: ויקיפדיה: 
נוצר על ידי: Katie Chan

• CC BY-SA 4.0התמונה הזאת מכילה אנשים שיכולות להיות להם זכויות שמגבילות באופן משפטי שימושים חוזרים מסוימים של התמונה ללא הסכמה.
• 
  
• נוצר: 23 באפריל 2023
• 
  

אם עוסקים במרתון בתחילת שנת 2024, אי אפשר בלי להזכיר את קלווין קייפטום. 

ב-11 בפברואר הרץ הקנייתי בן ה-24 איבד שליטה על רכבו ונהרג בתאונת דרכים. 

הוא הותיר חותם ענק על ריצת המרתון כשהחזיק בזמן הטוב ביותר אי-פעם בריצת מרתון רשמית.

הוא סיים את מרתון שיקגו באוקטובר 2023 בזמן של 2:00:35 שעות. 

מחסום השעתיים

כשרץ לא מקצוען מספר שהוא רץ מרתון בפחות משלוש שעות כדאי מאוד להעריך את גודל ההישג. 

הרצים המקצוענים בצמרת העולמית, בעיקר קנייתים ואתיופים, ולאחרונה גם כמה ישראלים יוצאי אתיופיה, רצים את המרחק ביום טוב בשעתיים וכמה דקות. 

בהדרגה התקרבו הטובים ביותר בשיאם לזמן של שתי שעות. 

קייפטום רץ לראשונה בחייו בתחרות מרתון במרתון בוולנסיה בספרד רק בדצמבר 2022. 

הוא סיים ראשון בזמן של 2:01:53. זה היה הזמן השלישי בטיבו בהיסטוריה.  

הוא היחיד שרץ בתחרות רשמית בזמן של פחות משעתיים ודקה אחת.

הוא סומן כמי שישאיר חותם ענק בריצה הזו כשיהיה האדם הראשון שירוץ את המרחק בתחרות רשמית בפחות משעתיים.

לצערנו, יש אנשים שמגיעים ל"ישורת האחרונה" מוקדם מדי בגיל צעיר. 

בישראל של סוף שנת 2023 ותחילת שנת 2024 אנחנו מוצפים במקרים עצובים כאלה.

לפעמים, זה קורה בגלל טעות אחת. 

כך קרה לקלווין קיפטום שנהג ואיבד את השליטה ברכב וכנראה בגלל זה נמנע ממנו להשאיר את החותם של האיש הראשון שרץ מרתון בפחות משתי שעות בתחרות רשמית.

אופטימיות בישורת האחרונה

 

כמה מחבריי וממכריי, אומרים לי שאני משתמש יותר מדי במושג "ישורת אחרונה". 

הם אומרים שזה נותן להם הרגשה לא טובה. 

הם אומרים גם שאני לא על סף מוות. 

שלא במפתיע, רובם שייכים לדור שלי. אנשים אינם אוהבים לחשוב על האפשרות של מוות. ההסתברות של מוות בטווח זמן לא ארוך של זקנים גבוהה יותר.

למרות שאני אדם פעיל ובריא, כמו כל אחד אחר, אינני יודע כמה זמן אחיה. 

הגיע הזמן לכתוב פוסט, שיסביר את תפיסת "הישורת האחרונה" שלי. היא דווקא אופטימית ולא פסימית. 

 

"הישורת האחרונה" מושג ניטרלי

 

"הישורת האחרונה" אינו מושג פסימי ואינו מושג אופטימי הוא מושג ניטרלי מבחינה רגשית.

הוא מושג המתאר עובדה: לאנשים זקנים יש סטטיסטית פחות שנים לחיות מאשר לאנשים צעירים מהם. 

בנוסף לכך הגדרת המושג אינה כוללת טווח זמן. 

זו יכולה להיות "ישורת אחרונה", שתארך ימים או חודשים ספורים. 

 

זו יכולה להיות גם "ישורת אחרונה", שתארך כמה עשרות שנים.

במקרה של "ישורת אחרונה" ארוכת שנים היא יכולה להיות טובה, כמתואר בפוסט על אוקינאווה.

היא יכולה להיות אומללה כמתואר למשל בפוסט צער גידול הורים: ישורת אחרונה מנטלית נוספת. 

הבעיה היא שלמושג הזה יש קונטציה שלילית. כאמור בפסקה הקודמת, מזווית הראייה של אזרחים ותיקים, הקונטציה הזו חזקה יותר.

"הישורת האחרונה": הגרסה האופטימית

מי שקורא את הפוסטים בבלוג האישי שלי, שכותרתו כוללת את המושג "הישורת האחרונה", נפגש עם גירסה אופטימית של מושג ניטרלי.

האינדיקציה הראשונה לאופטימיות היא שמו המלא של הבלוג "הישורת האחרונה - לאו דזה וזקנים אחרים". 

בזקנתו  כתב החכם הסיני לאו דזה את אחד מנכסי צאן הברזל של התרבות האנושית. זהו הספר דאו דה ג'ינג. לדברי פרופסור בריטי נכבד, זהו הספר שתורגם להכי הרבה שפות, אולי פרט לתנ"ך. 

הספר הזה הוא הבסיס של הדאואיזם אבל גם רבים אחרים, שאינם דאואיסטים, למדו ממנו הרבה. 

אפשר ללמוד ממנו בעקיפין גם כיצד להתייחס באופן לא פסימי ל"ישורת האחרונה". 

"הישורת האחרונה" היבטים אישיים

בלוג זה הוא בלוג אישי שלי. אפשר לקרוא בו גם על מצוקות אישיות ומשברים אישיים שלי אבל. 

אפשר לקרוא בו גם על אחרי המשברים. 

בפוסטים רבים תקראו על תפיסת עולם של אדם הרוצה למצות באופן חיובי לעצמו ובאופן התורם לאחרים סביבו את "הישורת האחרונה", שאני מקווה שתהיה ארוכה. 

הערת שוליים

אם תקראו פוסטים כגון: ספי: הגלוי והנסתר, תיווכחו שכשסוף "הישורת האחרונה" מוחשי יותר, יש כאלה הממצים באופן חיובי ומיטיב עם הסביבה ועם עצמם את הזמן שנותר להם לחיות.

 

סע לאט בעל כורחך

 

יש הבדל משמעותי בדפוסי החיים של צעירים ושל אזרחים ותיקים.

 

דפוסי החיים של צעירים

צעירים עשויים להיות תזזיתיים ולא יציבים. 

הם מחליפים מקומות עבודה. 

הם מחליפים דירות שכורות בהן הם גרים. גם שותפים לדירה. 

הם מחליפים תחומי עיסוק ו/או תחומי לימודים. 

הם מחליפים חברה או חבר אישיים. הם מוצאים קבוצות  חברתיות חדשות לבילויים.  

הם מגלים מקומות בילוי ונופש חדשים ועיסוקי פנאי שטרם נחשפו אליהם קודם. 

לרוב עדיין אינם מבוססים כלכלית ולא תמיד חוסכים אם הם יכולים לחסוך.

הרבה עניין. הרבה אנרגיות. פחות יציבות. 

 

דפוסי החיים ב"ישורת האחרונה"

 

השיר שצירפתי קישור אליו מתאר את השוני במקום בחיים בין אב לבן. הבן עונה להגדרה של צעיר בפסקה הקודמת. 

האב בוודאי אינו אזרח ותיק, אבל ממרום 40 או 50 שנותיו כבר נמצא במצב של יציבות. 

בגיל 60 או 70 או 80 מרבית האנשים נמצאים במצב יציב יותר. 

רובם גרים בדירה משלהם. 

ברוב המקרים מצבם הכלכלי יציב: גובה ההכנסות וההוצאות פחות או יותר ידוע. יש נכסים פיננסיים. 

כנראה שהם כבר לא יתעשרו ולא יתרוששו.

חלק גדול מהם נמצאים בזוגיות רבת שנים, שהדפוסים שלה פחות או יותר קבועים. לפעמים לטוב, לפעמים לרע. במקרים רבים גם וגם, ואז מקבלים את הטוב ומסתגלים לרע. 

אלה שלא מצאו זוגיות כבר הסכינו עם חיים לבד.

לאלה שעדיין עובדים יש לרוב עבודה יציבה במקצוע שבו צברו ניסיון רב שנים.

החברים ו/או החברות הם חברים ותיקים. המפגשים איתם הם בתבניות פחות או יותר קבועות וידועות. 

גם תחביבים ופעילויות פנאי הם בדפוסים פחות או יותר קבועים. 

כשהכל מתערער

לאנשים הנמצאים ב"ישורת האחרונה" קורה שהמסגרת היציבה מתערערת. 

במידה מסוימת, כמו צעירים, צריך לבנות את העולם האישי מחדש. כמובן שזה הרבה יותר קל לבנות עולם שלא התמוטט בגיל 20 או 30 כתהליך טבעי מאשר לבנות אותו מחדש בגיל 60 או 70.

בפוסט אישי זה אני עוסק בעצמי ובמשבר גיל ה-70 שלי. ליתר דיוק במה שמתרחש לאחר תחילת המשבר. 

במקרה שלי העולם היציב שלי התמוטט והייתי צריך לנסות לבנות לעצמי עולם חדש. 

בפוסט חודשיים ראשונים לבד: אנרגיות תיארתי את המצב שלי לאחר הגירושים. ציפיתי לגרוע במיוחד והתמודדתי הרבה יותר טוב ממה שציפיתי.

בפוסט שלושה חודשים וחצי לבד: התייצבות, תיארתי את ההתיצבות הזמנית שלי בדירה שכורה. 

 

היה חשוב לי לבנות עוגנים יציבים על מנת שניתן יהיה לבנות עולם חדש עבורי ביתר קלות. היציבות חוסכת אנרגיה מבוזבזת ומאפשרת הפניית אנרגיה לבנייה וליצירה של דברים חדשים בכל התחומים: עבודה, תרומה לחברה, פעילויות פנאי חדשות, חברויות חדשות וחברויות ישנות עם כאלה, שעדיין טרם חצו את "הישורת האחרונה". גם זוגיות חדשה.

ליציבות הזו כיוונתי מתחילת החיים לבד.

כמעט חמישה חודשים לבד אני מגלה, לצערי הרב, שיצירת העוגנים הבסיסיים עלולה לקחת יותר זמן ממה שחשבתי בתחילת דרכי החדשה. 

עדיין אפנה, זמן רב ממה ששיערתי, אנרגיות להתיצבות זמנית ולכיוונים שרק מבזבזים את האנרגיה שנותרה לי אחרי שאני מטפל במטלות היומיום שהיום גדולות ממה שהיו לפני הפרידה. 

בפוסט זה אתמקד בשני אפיקים הגוזלים ממני יותר אנרגיות ויותר זמן ממה ששיערתי. הם צפויים להימשך יותר זמן ממה שחשבתי בתחילת דרכי לבד.

שיפוצים

דירה בבעלותי שאני מתגורר בה היא עוגן חשוב בגילי. המציאות כפתה עלי לגור בדירה שכורה ובינתיים להיערך למעבר לדירה בבעלותי. 

אני בהחלט אוהב לגור בדירה שכורה ברחוב דגניה השקט בבית הכרם. במקביל חיכיתי לפינוי הדירה שהשכרנו בבית הכרם. זוהי הדירה בה גדלתי מכיתה ו' ועד שעמדתי ברשות עצמי. 

גם שכונת בית הכרם היא עבורי סוג של עוגן.

קניתי מאחותי את החצי שהיא ירשה מההורים והתחלתי להיערך לשיפוצים. יש לומר, שיפוצים גדולים בהתחשב בכך שזו דירה, שנבנתה בסוף שנות ה-50 של המאה שעברה.

מעולם לא עשיתי שיפוץ לבדי (את שני השיפוצים הקטנים בתקופת הנישואים שלי, יזמה והובילה גרושתי). אני אדם שאינו מבין בשיפוצים ויעשה כמעט הכל על מנת להימנע מהם. 

הפעם אין ברירה. בפוסט קודם כתבתי על Path of Least Resistence. 

בהקשר של שיפוצים, המשמעות עבורי של Path of Least resistence היא לבחור אנשי מקצוע טובים ולסמוך עליהם. הרצון שלי היה להיות כמה שפחות מעורב וכמה שיותר מהר להגיע אל המנוחה והנחלה בדירה המשופצת. 

למדתי שזה לא עובד כך. גם אחרי שבחרתי אנשי מקצוע מעולים, המעורבות שלי צריכה להיות הרבה יותר גדולה ממה שחשבתי שהיא תהיה.

זה לא צריך להיות לי חדש. קראו למשל את מה שצטטתי מדבריו של ד"ר גדעון בן נון בתשובה לשאלה: דבר אחד שלמדת מניסיון של שנים רבות. 

את מה שאמר ד"ר בן נון אני מכיר גם מניסיוני כיועץ כלכלי ליחידים ולמשפחות, מניסיוני כיועץ מחשוב וטכנולוגיות מידע ומניסיוני כמורה לברידג'. 

השורה התחתונה היא, שלא משנה כמה טוב יהיה זה שמייעץ לך או מבצע את העבודה עבורך המעורבות שלך בתהליך היא קריטית.

אני צריך לשנות מהותית את הגישה שלי: אני כבר לא יכול להיות זה שלא יודע ולא מבין כלום בשיפוצים ומסתמך על בעלי מקצוע וחברים. 

כפי שנהגתי בתחומים רבים אחרים, לאו דווקא בתחומי ההתמחות שלי, הגישה שלי צריכה להיות: 

אני אדם שיודע ומבין משהו בתחום הזה ולומד כל הזמן. אני אדם שצריך לעמוד על דעתו בדברים החשובים, עם כבוד לאנשים מקצועיים שמבינים יותר ממני, אבל ללא קבלה אוטומטית של מה שהם אומרים לי. 

המציאות היא שתהליך השיפוץ ייקח יותר זמן ממה שחשבתי בבורותי עד היום.

המציאות היא שאיאלץ להיות מעורב בשיפוץ הרבה יותר ממה שחשבתי ורציתי. 

מי יודע אולי גם אהנה מזה, כפי שיש אנשים שאומרים לי?

ביורקרטיה נוראית

בעוד שבשיפוץ דירה אפשר לראות מטרה ועתיד טוב יותר, בביורוקרטיה נוראית בישראל קשה לראות עתיד טוב יותר.

הפוסט: האם הכנסיה הקתולית השתלטה על ארגונים עסקיים וציבוריים במדינת ישראל? מתאר את הסבל ואת בזבוז האנרגיה הרב שנגרם לי בעטיים של ארגונים או מחלקות בארגונים, שבחלקם קשה לדמיין תפקוד גרוע יותר משלהם. 

שיאנית הביורוקרטיה הכושלת, על פי ניסיוני, היא מחלקת הארנונה של עיריית ירושלים. 

אציין שאיני מתייחס לכלל השירותים הניתנים על ידי עובדי עיריית ירושלים. כבר קיבלתי שירות טוב ואפילו כתבנו (אשתי לשעבר ואני) מכתב תודה לעובדת, שעשתה הרבה מעבר לנדרש ממנה.

אם תקראו בעיון את הפוסט על הכנסיה הקתולית או על אי היעילות של ביורוקרטיה במדינת ישראל, תבינו שהאופן שמחלקת הארנונה בעירייה פועלת עלול, חס וחלילה, למנוע מזון מילדים עניים.

הערת שוליים

כשבפוסט Relocation כתבתי על שנת הסתגלות, חשבתי שזה ייקח הרבה פחות משנה. 

עכשיו אני מבין שצדקתי כשכתבתי על שנה כזו.

 

לאו דזה וה-Tao Te Ching

 

לאו דזה רוכב על תאו
מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט הראשון בבלוג התייחסתי בעיקר לקורונה ולישורת האחרונה. בפוסט השני התמקדתי בשתי המשמעויות של הישורת האחרונה.

בפוסט זה אתייחס בעיקר לחלק האחר של שם הבלוג, כלומר: ללאו דזה. 

את אחרית ימיו של לאו דזה מתארים בויקיפדיה באופן הבא: "רכב על תאו מים לעבר המערב ומאז נעלמו עקבותיו". האיור לעיל, מתאר אותו רוכב על גבי תאו. 

גם על חייו רב הנסתר על הגלוי, אפילו שמו האמיתי אינו ידוע. משמעות הכינוי "לאו דזה" היא מורה (master) זקן.

על פי הויקיפדיה האנגלית, הוא היה דמות חצי אגדתית. גם במעט הידוע עליו יש ספקות.

לאו דזה נולד כנראה בכפר קו בסין במאה ה-6 לפני הספירה. הכפר היה תחת שלטון שושלת ג'ו. 

טוענים שהוא עבד בארמון המלך בתקופה שגם קונפיציוס היה שם. 

הוא כתב רק ספר קטן אחד בשם טאו טה צ'ינג, שיש הכותבים את שמו כדאו דה ג'ינג. 

הספר הקטן הזה, המכיל 81 שירים קצרים, הוא הבסיס והמהות של התפיסה של הדת הטאואיסטית.  

לאו דזה הוא בעצם מייסד הדת הטאואיסטית. כמו דתות אחרות במזרח הרחוק, היא לא רק דת אלא פילוסופיה ותפיסת עולם.

על פי הויקיפדיה העברית, הוא עזב את ארמון המלך אחרי שהקיסר העדיף על פניו את קונפיציוס.  

עובדתית, אין ספק, שהתפיסה של קונפיציוס הייתה התפיסה המקובלת על מרבית הסינים. הטאואיזם הייתה פילוסופיה שונה שאומצה על ידי מיעוט.

הקיסר דרש ממנו לכתוב את עיקרי הגותו לפני שהוא עוזב. הוא כתב את הטאו טה צ'ינג ומאז לא ידוע לאן הלך ומה עשה עד, שלפי האגדות רכב על תאו ונעלם.

כשמדברים על "הישורת האחרונה", שבה זקנים מנסים להשאיר איזשהו חותם לפני לכתם, אין ספק שלאו דזה הוא דוגמה מרשימה במיוחד.

אנשים שלאו דזה השפיע עליהם

בצד הערך המאוד צנוע בויקיפדיה העברית מופיעים שמות של כמה אנשים שהוא השפיע עליהם. כמי שלמד פסיכולוגיה באוניברסיטה, לא התקשיתי לדעת מי היו קרל יונג ואריך פרום.    

לא אסתיר את בורותי. לא שמעתי על יוליוס  אבולה, מיסטיקן, פילוסוף ופוליטיקאי איטלקי.

לא שמעתי על יין שי, מפקד מעבר הרים סיני, שטוענים כי קיבל את הספר טאו טה צ'ינג מידיו של לאו דזה. 

אפילו על ג'ואנג דזה לא שמעתי. ג'ואנג דזה היה פילוסוף סיני רב השפעה שכתב את אחד הספרים החשובים בדת הטאואיסטית. 

גם על הפילוסוף מו דזה, ש"קרא תיגר על משנתו של קונפיציוס", לא שמעתי.

יש עוד מישהו פחות מוכר שהושפע מלאו דזה. המישהו הזה הוא אני. זוהי אחת הסיבות לאזכור שמו בכותרת הבלוג הזה. היא מצטרפת למה שציינתי קודם החותם האדיר שהשאיר ב"ישורת האחרונה" של חייו.

כפי שציינתי זהו בלוג אישי. בפוסט הבא אעסוק באופן בו נחשפתי לספר טאו טה צ'ינג בצעירותי.