סימן שאתה קשיש

 

בשנת 1965 חברי להקת שלישיית גשר הירקון היו צעירים. 

הם שרו את השיר המצורף בתחילת פוסט זה. 

שניים מהם (אריק איינשטיין ובני אמדורסקי) כבר אחרי "הישורת האחרונה". 

רק ישראל גוריון עדיין איתנו. גם הוא כבר ב"ישורת האחרונה" (יליד 1935). 

בפוסט זה אתן סימנים בצעירים ובזקנים. חלק מהסימנים ללהיות צעיר מופיעים בשיר של שלישיית גשר הירקון. 

למעשה, סימני הזיקנה הם ההיפך מהסימנים לצעירות. 

לגבי כל אחד מהסימנים אתאר צעירים, אתר קשישים ואתאר את עצמי כנדרש בבלוג אישי.

להיפגש עם רופאים

בסוף שנות ה-20 של חיי הרגשתי לא טוב. ניגשתי לרופאת קופת חולים שלי. 

"אתה בטוח שאתה אצלי?" היא שאלה אותי ולא במקרה. במשך יותר מחמש שנים היא לא ראתה אותי.

הדפוס של הגעה בתדירות נמוכה לרופאים מאפיין צעירים. 

היום רופאים בקופת חולים מכירים אותי ואף אחד לא ישאל אותי שאלה כזו.

הגעה בתדירות גבוהה לרופאים מאפיינת זקנים. המפגשים הם לצורך מעקב שגרתי באמצעות בדיקות תקופתיות מסוגים שונים, חיסונים ומרשמים לתרופות (אם הקשיש יודע להשתמש באינטרנט או בטלפון חכם, הזמנת מרשמים יכולה להיעשות מרחוק).

לצערנו, יש גם מפגשים פחות נעימים עקב מחלות. 

באופן אישי מצבי טוב יחסית, כי נכון לעכשיו, אני אדם בריא.

בעיות בריאות

היום (16.3.23) נזכרתי בחופשה בצימר בקיבוץ דפנה כשהייתי באמצע שנות ה-40 של חיי. 

במהלך טיול בתוך הקיבוץ ראיתי מתח. 

זכרתי שבתחילת שנות ה-20 של חיי ביצעתי כמה עליות במתקן כזה באמצעות שרירי הידיים שלי. 
ניסיתי לשחזר את הזיכרון. זה הסתיים בכישלון לא כל כך מפואר.

גם לא הצלחתי להרים את עצמי וגם התחילו כאבי גב. חשבתי שגרמתי לעצמי נזק בלתי הפיך.

כעבור כמה ימים הגעתי לאורטופד. הוא שלח אותו לצילום ושלח אותי לפיזיותרפיסט, עד שיסתיים פיענוח הצילום.

הייתי מאוד מודאג כשהוא אמר לי שיש שינויים בחוליות בגב, אבל... המשך המשפט היה: "לכל אחד מעל לגיל 40 יש שינויים כאלה". 

אחרי שבועיים נעלמו כאבי הגב כלא היו. 

בתרגילים שנתן לי הפיזיותרפיסט אני משתמש אחרי אימון בפארק כושר. גם היום השתמשתי בהם.

נזכרתי בעלייה הלא מוצלחת על המתח בביקור התקופתי אצל רופאת עיניים. 

בביקור הקודם היא איבחנה התחלת קטרקט באחת העיניים. עוד סימן מדאיג להזדקנות.

היום היא אמרה לי שמצבי מצויין. "לכל אחד מעל גיל 50 יש התחלת קטרקט. המצב שלך דומה למצב של אדם בגיל 55".

מצבי נראה טוב לגילי המתקדם. לא בהכרח בכל ההיבטים. קראו את הפוסט: מדוע לא ארוץ השנה 10 ק"מ במרתון ירושלים?

לקום בתחבורה הציבורית ולפנות כיסא ישיבה

"מפני שיבה תקום". 

לאזרחים ותיקים מציעים מקום ישיבה. 

לצעירים לרוב לא מציעים לקום כדי לפנות להם מקום ישיבה.

צעירים מנומסים, ויש גם כאלה, עשויים לקום באוטובוס או ברכבת קלה בפני מבוגרים יותר או בפני אנשים אחרים שנראה שקשה להם.

כידוע, התחבורה הציבורית היחידה שאני משתמש בה באופן עקבי היא הרכבת הקלה. 

לא פעם קמים ומציעים לי לשבת. כמעט תמיד אני דוחה את ההצעה. 

קורה שאני מציע את מקום הישיבה שלי לאנשים שקשה להם: אזרחים ותיקים, נכים ואפילו אימהות צעירות עם ילדים קטנים.

בלא מעט מהמקרים האלה יש צעירים בריאים שממשיכים לשבת ולא מציעים את מקומם לאותם אנשים.

לחלום

צעירים חולמים על עתיד טוב יותר עבורם ולפעמים גם עבור אחרים. 

הם חולמים על הצלחות יוצאות דופן בלימודים, בעבודה, במסעות אתגריים, במציאת אהבה גדולה מהחיים ועוד.

חלקם גם פועלים על מנת לממש את החלומות. 

לא פעם החלומות מתנפצים אל סלעי המציאות. 

רבים מהאנשים הנמצאים ב"ישורת האחרונה" כבר לא חולמים.

אצל חלקם זה תרתי-משמע: לרוב הם גם לא ישנים מספיק ברצף על מנת להגיע למצב של חלימה.

אני עדיין חולם ויוזם: חולם על השארת חותם, חולם על יוזמות ורעיונות חדשים, שאני גם מנסה לבצע אותם. 

חולם על זוגיות חדשה ואפילו על אהבה.

לפעמים חלומות מתגשמים.

ירידה בזיכרון  

גריאטר, שכבר איננו איתנו, אמר לנו כשבאתי אליו עם אימי ז"ל, שכבר הייתה קרובה לדמנציה, שלכל אחד בגיל 70 או יותר יש ירידה בזיכרון.

זו רק שאלה של קצב הירידה. 

רבים מבני גילי שמשוחחים איתי מודאגים מהירידה בזיכרון. 

אני מציע להם לשחק ברידג' או לעשות פעילות מנטלית אחרת הדורשת חשיבה משתנה ולא חשיבה מבוססת על דפוסים קבועים.

כששואלים אותי האם גם אני מודאג מירידה בזיכרון שלי? 

אני משיב שכל עוד אני מסוגל לשחק שחמט עיוור אני לא מודאג. 

הגריאטר לא טעה. גם אצלי יש ירידה, אבל בינתיים, טאצ' ווד, היא איטית.

עייפות

אתמול (15.3.22) קרסתי למיטה בשעה 9:30 בערב. 

התחלתי את היום בפגישה בשעה 8:00 בבוקר. לימדתי שלוש קבוצות ברידג'. יצאתי מהבית ב-9:15. 

בין השנייה לשלישית נדרשת נסיעה של יותר מחצי שעה. 

הספקתי להיות חצי שעה בבית בין השנייה לשלישית. 

קצת אחרי שעה 17:00 חזרתי הביתה. 

בשעה 18:00 השתתפתי בישיבה של צוות עבודה במסגרת המועצה לחוסן כלכלי לגילאי 60 פלוס של עיריית ירושלים.

אין ספק שהיה לי יום עמוס במיוחד, אבל כשהייתי בן 25 או אפילו בן 50 והיה לי יום עבודה עמוס לא פחות,  לא קרסתי.

מה שנכון לגביי נכון גם לקשישים רבים. הוא הרבה פחות נכון לגבי צעירים.

אני לפעמים עייף בערב אחרי שבבוקר רצתי 7-8 ק"מ. לפני עשר שנים לא הייתי עייף.

גם בהיבט של עייפות פיזית אינני יוצא דופן. זו תופעה מוכרת אצל אזרחים ותיקים רבים. 

היא הרבה פחות מוכרת אצל צעירים.

ניסיון

ישנם נושאים שהם טריוויאלים לטיפול או לביצוע לקשישים. 

צעירים צריכים להתאמץ הרבה יותר. 

הסיבה: קשישים כבר התנסו בזה מספר רב של פעמים. בשביל צעירים זה משהו שהם עושים בפעם הראשונה.

באופן אישי הניסיון פועל לטובתי בהקשרים של עבודה והתנדבות, בהקשרים של התנהלות כלכלית ובהקשרים רבים אחרים.

במקרה שלי, ולא רק במקרה שלי, מדובר בניסיון מגוון ועשיר וגם ביכולת ללמוד ממנו. העובדה שהזיכרון שלי מתפקד היטב עוזרת לי לזכור את ניסיון העבר.

לסיכום

כל עוד אזרחים ותיקים פעילים, עובדים, חיים בקהילה ותורמים לה ושומרים אל אורח חיים בריא ופעיל, בעזרת מעט מזל, מצבם עשוי להיות טוב גם ב"ישורת האחרונה" ואולי גם הארוכה.

אם הם גם ממשיכים לחלום וליזום, השמיים הם הגבול.