אוקינאווה מזווית אחרת

כשעוסקים ב"אזורים כחולים" באופן טבעי עולה גם שמו של האי היפני אוקינאווה. 

הפוסט Ikigai גרסת אוקינאווה , עוסק בנושא זה על סמך סדרה של ה-BBC על אותו נושא ועל סמך מקורות נוספים.

אתמול (29.9.23) צפיתי בפרק הראשון של הסדרה "לחיות עד 100: סודות האזורים הכחולים" המשודרת ב-Netflix. 

הסדרה עוסקת בביקורים של דן בוטנר באזורים כחולים ופגישות שלו עם מקומיים. 

מיהו דן בוטנר?

דן בוטנר הוא אחד משלושת האנשים שחקרו לעומק את "האזורים הכחולים". השניים האחרים הם הבלגי פרופ' מישל פולן והאיטלקי ג'יאני פס. 

בוטנר סיפר על עצמו בתחילת הפרק. בוטנר האמריקאי אינו דומה למישל פולן. הוא הרפתקן שנכנס לספר השיאים של גיניס כשהקיף את העולם ברכיבה על אופניים. 

לאחר מכן הקדיש 20 שנים מחייו לחקר הנושא של אורך חיים. בוטנר הוא עיתונאי של נשיונל גיאוגרפיק וכתב ספר על האזורים הכחולים.

תובנות שלי מהפרק על אוקינאווה ב- Netflix

 

יש לא מעט חפיפה בין מה שהיה בסדרה המעמיקה יותר של ה-BBC לבין מה שצפיתי בו אתמול. 

אוותר על חזרה על דברים שאתם יכולים לקרוא בפוסט קודם, שהוזכר כאן, ואסתפק בהסבר כמה הבהקים. 

Ikigai הדבר החשוב ביותר בפרק 

המושג שהסברתי בפוסט קודם הוסבר גם ב-Netflix. 

לתפיסתי, זהו הגורם החשוב ביותר לאורך החיים מתוך מכלול הגודמים שהוזכרו. 

התפיסה שלי פחות חשובה, אבל היא זהה למה שאמר חוקר יפני שבוטנר ראיין. מדובר בחוקר מוערך שחוקר את הנושא כבר זמן רב. היתרון שלו הוא שהוא דובר יפנית כשפת אם וגדל בתרבות יפנית.   

מואויי

זהו מושג שלא היכרתי קודם בהקשר של אוקינאווה. זהו מושג המתאר את התמיכה של רשת חברתית של מקומיים זה בזה. 

הרשת החברתית הזו כוללת אינטראקציות קבועות כל הזמן ובנוסף כשמישהו במצוקה האחרים דואגים לו. 

לא במקרה כתבתי שלא היכרתי את המושג המתאר רשת חברתית בהקשר של אוקינאווה, משום שכבר היכרתי אותו בהקשר של האי באלי באינדונזיה. 

המילה המתארת אותו אחרת. הדת בבאלי היא הינדית, אבל לשיתוף, לאמון ולתמיכה ההדדית יש השלכות חיוביות מרחיקות לכת על הקהילה באי באלי. 

למיטב ידיעתי באלי אינו "אזור כחול". 

יש מכלול של גורמים ההופכים אזור ל"אזור כחול", חלקם גנטים. לא בהכרח יש בבאלי גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים אחרים התורמים לאריכות ימים. 

בביקור שלי בבאלי, מאוד התרשמתי מהרשתות החברתיות של המקומיים. לפרטים נוספים קראו: באלי: על שמות והתנהגות כלכלית.

אין מילה לפרישה לגמלאות

באוקינאווה אין פרישה לפנסיה ולכן אין מילה המתארת יציאת לגמלאות.

מחקרים בעולם המערבי וגם בישראל, הראו שבריאותם של אנשים שהמשיכו לעבוד לאחר גיל הפרישה (לאו דווקא בהיקף מלא ובאותו תפקיד) טובה יותר. 

יושבים פחות

מחקרים מראים שישיבה פסיבית, במקום פעילות, פוגעת בבריאות. ישיבת יתר היא אחת המגפות של העולם המודרני. 

באוקינאווה יושבים פחות ופעילים יותר, למשל: בעבודה בגינה שיש לרוב התושבים.

אחת הנגזרות של פעילות היא חוזק ויציבות המקטינים את מספר הנפילות. 

בוטנר אומר שנפילות הן אחת הסיבות השכיחות למוות בגיל מבוגר בארצות הברית.

בדידות מקצרת חיים

בוטנר אומר שמחקרים הראו שתוחלת החיים של אנשים בודדים בארצות הברית מתקצרת ב-15 שנה. 

תזונה

אין ספק שתזונה משפיעה על אורך החיים. המרואיינים האוקינאווים לא מקבלים תזות ביחס למרכיב מסויים בתזונה שלהם כגורם לאורך חיים, למשל: בטטות סגולות, עתירות נוגדי חמצון. 

גם להם ברור שזה קשור במכלול של מרכיבי תזונה. בוטנר מציין גם את העיקרון של 80-20 של המקומיים.

לאכול רק בכ-80 אחוז מקיבולת הבטן ולא למלא אותה לגמרי. 

סאולו: יותר כחול מכחול

אני בסרדיניה בספטמבר 2023

הטיול לסרדיניה היה הטיול הראשון שלי לחו"ל מאז חזרתי מטיול בפטגוניה ממש בתחילת הקורונה. 

בהתחלה נמנעתי מיציאה מהארץ בגלל מגפת הקורונה. 

אחרי זה חוויתי את משבר גיל ה-70 ואת משבר הגירושים שלי. 

בתקופה זו רציתי לשרוד. לא היו לי משאבים נפשיים לטייל. 

הייתי צריך להתמודד עם מציאות אישית חדשה ומאתגרת. 

הייתי צריך להתמודד גם עם הוצאות כספיות גבוהות לצורך רכישת חצי דירה, תשלום מס רכישה וביצוע שיפוץ גדול בדירה שלי. 

גם הייתי צריך להתמודד בפעם הראשונה בחיי עם שכירת דירה. 

בחודש נובמבר 2022 התחילו חיים יציבים יותר: עברתי לדירה שלי והתחלתי להחזיר במהירות את ההלוואה מקרן ההשתלמות ולחסוך כסף. 

החודש כבר הייתי בשל לנסיעה לטיול בחו"ל. 

נסעתי עם הבן שלי לעשרה ימים בסרדיניה. 

"הישורת האחרונה"

בזמן המשבר התחלתי לכתוב בלוג אישי, בנוסף לארבעה בלוגים מקצועיים שאני כותב (בנושאי: ברידג', כלכלת המשפחה, מחשבים וניהול סיכונים). 

ידעתי שאני ב"ישורת האחרונה" ובשיאו של המשבר חששתי שהיא תהיה קצרה. 

זה הזמן למצות את הזמן שנשאר וגם להשאיר מעין מורשת לאלה שעדיין לא שם. במיוחד, אבל לא רק, לילדים שלי. 

כשחלף המשבר (לפחות לבינתיים) התפתחה התפיסה שלי בחיים ובעקבותייה השתנו הדגשים בבלוג. 
"הישורת האחרונה" יכולה להיות לא רק בעלת משמעות. היא יכולה גם להיות ארוכה. 

זה הוביל אותי להתעניין בנושא של אריכות ימים, אבל רק בהקשר של תוחלת חיים בריאה. 

ממש אין לי עניין להאריך את החיים שלי בעשר או עשרים שנים בהן אני דמנטי ואולי גם מוגבל קשות מבחינה פיזית. 

כך הגעתי לנושא של האזורים הכחולים. את התובנות הישירות שלי בנושא זה אתם מוזמנים לקרוא בפוסטים: 

Ikigai גרסת אוקינאווה ואזורים כחולים 2.0. 

תובנות הקשורות בעקיפין לנושאים אלה תוכלו למצוא בפוסטים אחרים העוסקים באורח חיים בריא, למשל: למדוט או לא למדוט?, העלייה בתוחלת חיים: כש"הישורת האחרונה" ארוכה יותר ולא אצל כולם.

לתרגם את העניין לביקור

את העניין שיש לי באזורים כחולים רציתי לתרגם לביקור באזור כזה. 

חשבתי, ולא במקרה, על אוקינאווה. 

יפן תמיד עניינה אותי. לא רק בהקשר של זן בודהיזם. למדתי קורס קצר ולא מספיק של השפה היפנית וגם ירח הדבש שלי עם אשתי דאז וגרושתי היום, היה ביפן. 

בנוסף ראיתי ב-BBC סדרה מרתקת על אוקינאווה כ"אזור כחול". 

הכתב השוודי של ה-BBC נסע לשם וביקר בבתים ובמקומות עבודה. הוא ראיין אנשים מרשימים ב"ישורת האחרונה", שממשיכים לעבוד או ממציאים את עצמם מחדש בעבודה חדשה.

לא מצאתי טיול מאורגן לאקינאווה. במקרה דיברתי עם אדם שאני מכיר, שסיפר לי על מישהו שמארגן טיולים ל"אזורים כחולים", כולל אוקינאווה וסרדיניה.

הוא גם סיפר לי שהטיול לאזור הכחול של סרדיניה הוא טיול קשה הדורש טיפוס רגלי במקומות לא פשוטים לטיפוס.

המסקנה שלי הייתה שאדחה את הביקור באזור הכחול של סרדיניה להזדמנות אחרת.

"הישורת האחרונה" אינה בראש מעייניו של הבן שלי והטיול הוא טיול של עשרה ימים בלבד.

אזור כחול בסרדיניה

באחד מה-Bed and Breakfasts בהם ישננו דיברנו עם בעלי הבית החביבים במיוחד. 

כשהזכרתי את "האזורים הכחולים", הם אמרו לי שמדובר בעיירה בשם סאולו הנמצאת כ-30 ק"מ נסיעה מהעיירה בה גרנו. 

החלטנו לבקר לזמן קצר בסאולו.

לי זה היה חשוב מאוד. אולי אחת מגולות הכותרת של הטיול.

סאולו

 September 2023. Copyrights: Avi Rosenthal

בעיירה סאולו חיים מעט פחות מאלף תושבים. בשנים 1966 עד 2016 חיו בה 20 אנשים מעל לגיל מאה. זהו השיעור הגבוה ביותר של תושבים מעל גיל 100 בעולם. 

לעיירה ההררית המבודדת מטפסים בכביש צר ומתפתל. 

לפחות חלק מבני המאה ויותר מתפקדים.

לא בליווי עובדת זרה. לא במוגבלות קשה של תפקוד פיזי. 

הסתובבנו ברחובות העיירה במטרה לפגוש מישהו מאותם אנשים מופלאים.

הזקן בן 102

בפוסט הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם והאדון שנפל לים כתבתי על ספרו של הסופר השוודי יונס יונסון, העוסק בזקן בן מאה הבורח מדיור מוגן ויוצא לעולם.

בעולם האמיתי של סאולו פגשתי בזקן בן 102, שלא צריך לברוח משום שאף לא אחד כלא אותו בדיור מוגן או בבית אבות.

על ספסל בסאולו. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל. צולם בהסכמת המצולמים

על ספסל ברחוב ישבו שני הגברים שבתמונה לעיל. "הבחור" מצד ימין הוא בן 102. 

היה קשה לתקשר איתו. כמו רבים מתושבי העיירה, הוא אינו יודע אנגלית. ידיעת האיטלקית שלנו מגיעה לכעשר מילים בלבד.

לא בסיס מוצלח לדיאלוג עם מקומיים. 

כפי שכתבתי בפוסט על אוקינאווה, אחד מהמאפיינים של האזורים הכחולים הוא השתייכות לקהילה. 

מיד ניגשו אנשים אחרים לעזור לנו לשוחח איתו. חלקם ידעו קמצוץ של אנגלית. 

כך התברר לנו גילו האמיתי של הזקן בן 102, שיצא לטיול ברחובות העיירה וישב על ספסל ליד חברו הצעיר ממנו.

במקום שלטים כחולים על בתים

שלטי תמונות על בתים בסאולו. Copyrights Avi Rosenthal, September 2023

בירושלים ובתל אביב נתקלתי בשלטים כחולים על בתים. יש בשלט הסבר על הערך ההיסטורי של הבית ועל אנשים מפורסמים שהתגוררו בו. 

התמונה לעיל מתארת את המקבילה הסאולית. השלטונות מעודדים "תיירות כחולה", מונח שלי לאנשים המתעניינים באנשים מאריכי חיים. בדרך לסאולו אפשר לראות שלטים רשמיים שבהם כתוב: Blue Zona. 

בשלטים כתוב מי האנשים מעל גיל 100 שמתגוררים בבית ומצוינים פרטים עליהם.

למרבית הצער, הבעל המופיע בתמונה נפטר. הוא נפטר בגיל 101. נשים מאריכות ימים יותר מגברים. אשתו כבר מזמן עברה את הגיל הזה והיא עדיין חיה ונושמת.

השלט על ביתו של הזקן בן ה-102. Copyrights Avi Rosenthal, September 2023

האם אתם מזהים את האיש בתמונה מעל פסקה זו? זהו השלט על ביתו של חברנו בן ה-102 שישב על הספסל.

התרשמות ראשונה מאוכלוסיית סאולו

ברחובות סאולו. Copyrights Avi Rosenthal, September 2023

כפי שציינתי, אחד המרכיבים לאריכות ימים באזורים כחולים הוא השתייכות לקהילה. 

בסאולו זה בא לידי ביטוי בחביבות יוצאת דופן של המקומיים. דיברתי עם לא מעט מקומיים וכולם הגיבו בחביבות ובפתיחות לזר המשונה השואל אותם באנגלית האם עברו את גיל 100? 

מעטים מדברים מעט אנגלית. האחרים בכלל לא. כנראה שהריחוק מהעולם הגלובלי הוא אחד מהמרכיבים לאריכות ימים. פחות השפעות מזיקות של תזונה מתועשת, מתחים והצפה באינספור גירויים. 

בעלי ה-Bed and Breakfast, שהפנו אותנו לעיירה, אמרו שהסודות של אריכות ימים בסאולו הם שתיית יין אדום והדומיננטיות של הנשים.

חוקרים משערים שזה צירוף של גורמים סביבתיים וגנטיקה.

הזווית האישית שלי

ההתרשמות השטחית והקצרה שלי מסאולו אינה מספיקה למחקר האישי הפרטי שלי על האזורים הכחולים. 

לשנה הבאה באוקינאווה.

אזורים כחולים 2.0

 

 

כשאני נמצא ב"ישורת האחרונה" לא מפתיע שאני מתעניין בתוחלת החיים.

ישנם אזורים מסוימים על פני כדור הארץ, שבהם חיים יותר שנים. המדד שמתאר זאת הוא מספר יחסי גבוה של בני 100 ויותר.

פרופ' מישל פולן, סטטיסטיקאי בלגי העוסק בדמוגרפיה, חקר את הנושא וטבע את המושג "אזורים כחולים".

פולן וחוקרים אחרים (דן בואטנר, ג'יאני פס) מצאו חמישה אזורים בהם תוחלת החיים גבוהה יותר מאשר במקומות אחרים. 

המחקר הראשון היה בשנת 2004. ג'יאני פס ומישל פולן מצאו כי מספר הגברים היחסי הגבוה ביותר מעל גיל 100 הוא בכפרים במחוז נאוורו בסרדיניה.

חמישה "אזורים כחולים"

נמצאו חמישה אזורים כחולים. הארבעה שהתווספו למחוז נאוורו בסרדיניה הם:

1. האי אוקינאווה ביפן

2. ניקויה בקוסטה ריקה

3. איקריה ביוון

4. לומה לינדה בקליפורניה

כחול או כחול מזדעזע?

כחול מזעזע היא להקת רוק הולנדית. "האזורים הכחולים" אינם מזעזעים אבל מעמדם כ"אזורים כחולים"  עלול להזדעזע.

העולם המודרני הוא דינאמי ומשתנה.

מאמר קצר של דני בר-און בעיתון "הארץ, בתאריך 17.3.2023, מתאר דו"ח חדש שפרסם פרופ' פולן, ביחד עם ד"ר אן הרם מאוניברסיטת טאלין.

מהדוח עולה, שעל פי פרופ' פולן, חמשת "האזורים הכחולים" צומצמו לשניים. התווסף אזור כחול חדש: האי מרטיניק.

השניים שנותרו הם סרדיניה ואוקינאווה. 

פרופ' פולן מסביר שהזקנים באיקריה שביוון, מסתתרים ולכן קשה לאמת את הנתונים הנוכחיים.

שינויים בהרגלי תזונה לכיוון מזון תעשייתי גרמו לירידה בתוחלת החיים בניקויה. 

אגב, זה נכון גם באזור ספציפי באוקינאווה, הסמוך לחלק שבו נמצאים חיילים אמריקאים. 

תושבים מקומיים החיים בסמוך ל"עיירה האמריקאית" אימצו הרגלי אכילת מזון אמריקאים, הכוללים מזון מעובד רב.

תוחלת החיים שלהם קצרה יותר מאשר באוזרים אחרים.

לגבי לומה לינדה, פולן אומר שמלכתחילה לומה לינדה לא הייתה "אזור כחול". היא מותגה כך על ידי עיתונאי.

האי מרטיניק

 

 

חופים בצידו המערבי של מרטיניק. מקור התמונה: ויקיפדיה

הרשאה:  CC BY-SA 3.0

 

 האי מרטיניק נמצא באיים הקראביים, אבל הוא מוגדר כחלק מצרפת. האי נמצא צפונית לטרינידד וטובאגו. ב-1 בינואר 2020 חיו בו כ-361 אלף תושבים.

על פי המחקר של פולן והרם חיים על האי 2,200 אנשים מעל גיל 100. 

בשיחת וידאו של הכתב איתו אמר פולן: " קצב התמותה הכי נמוך שהכרתי מעל לגיל 100 היה 1:3. במרטיניק היחס הוא 1:4". 

"ההסתברות לחצות את גיל 100 באי היא פי אחת וחצי מהסתברות לעשות זאת בצרפת". 

פולן מייחס את זה לשילוב בין אורח חיים עם תמיכה משפחתית גדולה בגיל המבוגר ולשימוש במערכת הבריאות והביטוח הלאומי המתקדמת של צרפת. 

כמובן שעשויים להיות גורמים נוספים, שפולן מסרב להתייחס אליהם בטענה שהוא סטטיסטיקאי ולא מומחה באותם תחומים.

בין הגורמים שאני יכול לחשוב עליהם, וכמו פולן איני יכול לתקף אותם, נמצאים תזונה ואורח חיים עם פחות מתח. 

ביקורת על תפיסתו של פולן כפי שצוטטה

אם הציטוט שלו במאמר בעיתון, כאילו נותרו שלושה אזורים כחולים מוכחים בלבד הוא נכון, אז לי יש ביקורת על טענתו.

אינני מתווכח עם הטענה שעל פיה בניקויה כבר לא מאריכים חיים בגלל שינוי הרגלי תזונה. זוהי טענה שניתן למדוד אותה אמפירית ואני מניח שזה נעשה.

איני מתווכח גם עם הטענה ביחס לאריכות הימים של האדוויניסטים בלומה לינדה בקליפורניה. 

איני יודע דבר על אזור זה ולכן לא יכולה להיות לי דעה. 

יש לי ביקורת על הטענה של פרופ' פולן ביחס לאיקריה ביוון, על פיה זה אינו איזור כחול מוכח משום ש"הזקנים מתחבאים". 

לתפיסתי, הטענה שלו אינה טענה שנבדקה באופן מדעי.

אם מלכתחילה היה מצב שבו נצפה שם שיעור גבוה של בני מאה או יותר, אז השערת האפס (H0) שזה עדיין המצב. 

נדרש להוכיח את ההשערה H1 שהמצב השתנה. איני רואה כיצד מוכיחים אותה, אם "הזקנים מתחבאים".

זווית הראייה שלי

אני מעוניין לחיות חיים ארוכים בתנאי שמדובר בחיים פעילים עם צלילות מחשבתית. 

אני מוכן לוותר על שנים של חיים ללא תפקוד שכלי. לצערי הרב, התנסיתי בזה עם שני הוריי. בעיקר עם אימי ז"ל.

לבקר ב"אזורים כחולים?

אני מעוניין לבקר באזורים כחולים. ספציפית מעניינים אותי אוקינאווה וסרדיניה.

אוקינאווה

אני מתעניין ביפן ובתרבות הייחודית שלה. לא רק בזן בודהיזם. לא במקרה שם ביליתי את ירח הדבש שלי.

 לא מצאתי טיול מאורגן לאוקינאווה. נכון להיום, איני מעוניין לטייל שם לבד, על אף שאין לי חשש לביטחוני האישי.

סרדיניה

איטליה היא מדינה מרתקת לטיול: נופים יפים ומגוונים, מורשת תרבותית נפלאה ואוכל טוב.

לא פלא שזו מדינה בה טיילתי הכי הרבה פעמים. 

החל מטיול הבר מצווה של בני הבכור באותו פסח עתיר פיגועים, כולל הפיגוע במלון פארק בנתניה וכלה בביקור של ימים ספורים ברומא. 

טיילתי בהרבה אזורים של איטליה מהצפון ועד הדרום, כולל האי סיציליה. לסרדיניה טרם הגעתי. 

אני מתחיל לגלגל את הרעיון של נסיעה לשם כשהנסיבות יאפשרו את זה.

מי יודע אולי בנוסף לחוויות של טיול באזורים אלה, אלמד משהו שיעזור להאריך ו/או לשפר את חיי?

 

מקור להשראה: מדוע בישראל כן ובאוקינאווה לא?

 

 

לפני מספר ימים הגיע לביתי מתקין מטעם עיריית ירושלים. הוא הגיע במסגרת פרויקט של התקנת אביזרי בטיחות בביתם של אזרחים ותיקים ללא תשלום. 

כן כבר היכרתי בעובדה, שאני נמצא "בישורת האחרונה" ולכן הזמנתי את הביקור הזה בביתי. 

התפתחה שיחה מעניינת. אני סיפרתי על עצמי והוא על עצמו.  

האיש התרשם מאוד מעשייתי בעבר ובמיוחד מעשייתי בהווה בגילי המופלג:

1. אדם בן 71 החי בגפו ומטפל לבד בדירתו (ניקיון, בישול וכיו"ב).

2. אדם בן 71 העובד במגוון תחומים: יועץ לכלכלת המשפחה, מורה לברידג' ומרצה על מגוון רחב של נושאים.

3. אדם בן 71 המתנדב: עם ניצולי שואה, יוצאים בשאלה מהעולם החרדי ובפרויקט חוסן כלכלי לגילאי 60 פלוס.

4. אדם בן 71 המרבה לכתוב: 

ספרי ברידג', ערכים בויקיפדיה, באתר JOKOPOST, בלוג על ברידג', בלוג על כלכלת המשפחה, בלוג על ניהול סיכונים, בלוג על מחשבים וטכנולוגיית המידע.

 

5. אדם בן 71  שאין יום שבו אינו עוסק בספורט.

6. אדם בן 71 המשחק בתחרויות ברידג' ואפילו עשה גיחה מאוחרת לשחמט , ששיחק בצעירותו. 

אולי אפילו יותר חשוב אדם בן 71, שאינו תקוע במקום אלא יוזם מחפש לעשות דברים חדשים.

בקיצור: מקור להשראה.

המתקין אינו לבד. לא מעט אנשים שאני פוגש מדברים עלי במונחים של מקור להשראה. 

בעוד בעבר היו כאלה שהתרשמו מקורות החיים מרובי העשייה שלי , היום יש כאלה, שאני מהווה עבורם מקור להשראה או במילים אחרות דוגמה להתנהלות קצת אחרת ב"ישורת האחרונה".

פרופורציות: יש לי גם הרבה חסרונות

לא כולם רואים את זה, אבל אני מקפיד לראות גם את החולשות שלי. יש לי לא מעט כאלה. רק כשרואים אותן ניתן לחשוב על התמודדות איתן. 

כך למשל, לפחות כרגע, הצד החברתי איננו הצד החזק שלי. 

לא הצלחתי עדיין לצור זוגיות חדשה טובה ומתמשכת. 

פעילויות הפנאי שלי אינן מספיק עשירות ומעשירות.

יכולת המכירה שלי אינה מהמשובחות. 

לא ממש איכפת לי שיראו את הצדדים החיוביים שבי ולא ממש יראו את החסרונות כל עוד התמונה הלא מדויקת משמשת לצורך השראה להתנהלות טובה יותר בגילאים מבוגרים. התנהלות אקטיבית. התנהלות יזמית. עבודה. התנדבות. חשיבה עם הפנים קדימה.

פרופורציות: השוואה לאוקינאווה

 

 בפוסט Ikigai גרסת אוקינאווה תיארתי את תפיסת העולם ואורח החיים באחד "האזורים הכחולים". באי אוקינאווה ביפן מאריכים ימים.  

באופן ודאי לא הייתי משמש כהשראה לאנשים באוקינאווה.

הסיבה אורח החיים הפעיל שלי בגיל 71 הוא הנורמה בחברה המקומית. גם אנשים מבוגרים ממני בעשור ואפילו שני עשורים ממשיכים באורח חיים פעיל: עבודה, מעורבות בקהילה, פעילות גופנית, תזונה בריאה ואיזשהי סיבה להמשיך לחיות חיים פעילים. 

יותר ממה שאשמח לשמש כהשראה, אשמח שגם פה  חיים פעילים בגילים מבוגרים עם עבודה ועם תרומה לקהילה יהיו הנורמה.

 

Ikigai גרסת אוקינאווה

לפני כשבוע (27.5.21) סיימתי לעזור למישהי בעבודה אקדמית שעשתה. זה הייתה משימת התנדבות שלקחתי על עצמי במסגרת ההתנדבות בעמותת הלל. 

גם במסגרת ההתנדבות שלי בהלל וגם במסגרת התנדבות קודמת בעמותת עולים ביחד נתקלתי באנשים הלומדים במסגרות אקדמיות ולא תמיד מבינים מה רוצים מהם המרצים? 

כך למשל, נתקלתי בעבודה אקדמית בנושא שאיני מומחה בו שבה היה כנדרש סעיף של דיון. הבעיה הייתה שבסעיף זה לא היה דיון.

לקחתי את הסעיף ובניתי דיון לדוגמה. הסברתי למי שכתב/בה את העבודה שאת תוכן הדיון יבנה על פי הידע והדעות שלו. כל מה שעשיתי הוא דוגמה למבנה של דיון על בסיס הידע המועט שלי בנושא. 

אינני כותב את העבודות במקום הסטודנטים. אני מנסה להסביר להם מה מצפים מהם המרצים על מנת שיוכלו להתמודד עם זה באופן סביר.

העבודה האחרונה, שבה סייעתי מעט, עסקה במתאם  השלילי בין משמעות לחיים לבין התאבדויות. הקשר הזה נמצא במחקרים שונים באוכלוסיות שונות, כולל אזרחים ותיקים. 

שלוש אפשרויות ב"ישורת האחרונה"

מחקרים אלה מביאים אותי לדיון ברצף אפשרויות העומדות בפני אזרחים ותיקים, הכולל שלושה סוגים של אפשרויות:

1. להטביע חותם

זו האפשרות שלא מעט פוסטים בבלוג זה עסקו בה. זו האפשרות שקשה להצליח בה.

2. לשקוע

זו האפשרות הפסיבית של יציאה לפנסיה וצמצום חד בפעילויות. אפשרות גרועה המביאה לירידה מתמשכת באושר ולהימנעות מיוזמה ומאקטיביות.

3. למצוא משמעות לחיים

המשמעות היא אישית ואולי לא תטביע חותם אחרי המוות, אבל תהפוך את האזרח הוותיק למאושר יותר. תיתן תוכן לחייו ותהפוך אותו לאדם פעיל כפי שאולי היה במשך מרבית ימי חייו לפני "הישורת האחרונה".

אוקינאווה

אוקינאווה הוא האי החמישי בגודלו ביפן. יש בו אוכלוסיה של כמיליון וחצי תושבים. 

אוקינאווה ידועה כאחד "האזורים הכחולים" בכדור הארץ, כלומר: אזורים בהם תוחלת החיים גבוהה. רבים מתושביה חיים מעל לגיל 100. 

באופן טבעי, חוקרים שואלים את השאלה: מה גורם לתושבי אוקינאווה להאריך ימים? 

סדרת טלוויזיה של ה-BBC עוסקת באריכות הימים באותם אזורים. בפרק בו צפיתי, מגיע הכתב השוודי לאוקינאווה. מקומי דובר אנגלית מלווה אותו ומתרגם את השיחות. בנוסף לאינטראקציות עם מקומיים, הוא משוחח עם חוקר אמריקאי המתגורר באוקינאווה וחוקר את נושא אריכות החיים באי זה. 

האינטראקציות עם מקומיים כוללות, אירוח בבתים, ביקור במפעל אצות, דייג של אצות וישיבה בבתי קפה בחלק האמריקאי של האי.

מדוע חיים באוקינאווה יותר?

קרוב לוודאי שזהו שילוב של גנטיקה ואורח חיים. בשניהם יש הבדלים בין אוקינאווה ליפן. 

גורמים שלדעת מקומיים מסבירים את תוחלת החיים הגבוהה: 

1. תזונה
התזונה כוללת 30 סוגי מזון ביום: הרבה ירקות ומעט בשר ודגים, אצות בעלות סגולות בריאותיות ועוד. 

הבדלים בין המטבח היפני והמטבח של אוקינאווה: 

א. ביפן מבוסס אורז. באוקינאווה מבוסס בטטות במקום אורז.

ב. ביפן יותר דגים. באוקינאווה יותר בשר חזיר. 

2. תזונה: "שבע והותיר"

מותירים מקום בבטן, כלומר: לא אוכלים יותר מדי. 

3. פעילות גופנית

המקומיים מרבים בפעילות גופנית.

4. עבודה ואורח חיים פעיל גם בגיל מבוגר

בין השאר, הכתב פגש אדם בן 83 הממשיך לנהל  מפעל אצות משפחתי. קשיש שממשיך להיות מורה לקראטה (אמנות לחימה שמקורה באוקינאווה ואישה בשנות ה-90 של חייה שמכינה מרקי מיסו עבור אורחים ובני משפחה. 

5. להמשיך לחיות בקהילה שלך כל חייך.

מאחורי עיקרון זה שהוזכר על ידי המקומיים מסתתרת קהיליה תומכת. במידה מסוימת מזכיר לי את הקהילתיות באי באלי באינדונזיה. 

באי היו במשך שנים רבות בסיסי צבא אמריקאים. עדיין גרים אמריקאים באזור הנקרא "הכפר האמריקאי" או "המושבה האמריקאית". 

ממש לא מעניין איך קוראים לאזור האמריקאי. מה שכן מעניין שתוחלת החיים של מקומיים נמוכה יותר ככל שהם קרובים יותר לאזור האמריקאי. 

הכתב והמקומי המתרגם הדגימו זאת בפשטות. הם ישבו עם כמה צעירות מקומיות בבית קפה באזור האמריקאי. הכתב שאל אותן האם הן מעדיפות אוכל אוקינאווי מקומי או המבורגר וקולה? 

התשובה הייתה: "המבורגר וקולה". 

זניחת החיים המסורתיים האוקינאוויים לטובת השפעה של תרבות צריכה אמריקאית, עלולה לפגוע בעתיד בתופעה הייחודית של תוחלת חיים גבוהה במיוחד.

הגורם הנוסף שצוין על ידי המקומיים כמסביר את תוחלת החיים הארוכה הוא: "איקיגאי". 
תמיד אפשר ללמוד משהו חדש. זה המושג החדש שלמדתי. פירוט בפסקה הבאה.

Ikigai 

Ikigai הוא מושג יפני. משמעותו בתרגום חופשי שלי  מהויקיפדיה האנגלית: להיות עם כיוון או מטרה בחיים. לכל המקומיים שמעל גיל 80 שאצלם ביקר הכתב השוודי, היו עם Ikigai. בדרך כלל בהמשך ישיר למה שעשו קודם.

גם מנהל המפעל המשפחתי וגם מורה הקראטה התחילו את דרכם בתחום עיסוקם הנוכחי בשנות ה-20 של חייהם. הקשישה שמעל לגיל 90 רואה בהכנת מרקי מיסו כחלק מ"האיקגאי" שלה. 

ב"ישרות האחרונה" של אנשים מבוגרים במיוחד בחברות מסורתיות, המבוסססות על "איקיגאי" ועל קהילה תתקשו למצוא אנשים ב"ישורת האחרונה" המנסים להשאיר חותם. לעומת זאת מרבית האנשים מוצאים את המשמעות שלהם בחיים ואינם דועכים. 

קישור לסרטון

סרטון הסבר על Ikigai