העלייה בתוחלת חיים: כש"הישורת האחרונה" ארוכה יותר ולא אצל כולם

 

 

באופן עקבי יש עלייה בתוחלת החיים בעולם המערבי (נדמה לי שזה לא נכון, לפחות בארצות הברית, בשנות מגפת הקורונה). בהקשר של אזרחים וותיקים יש זה יותר זמן של חיים אחרי הפרישה מעבודה. 

לזמן החיים הנוסף הזה, או "ישורת אחרונה" ארוכה יותר, יש משמעויות רבות. 

אציג בקצרה שלוש משמעויות:

1. העלאת גיל הפרישה עם עבודה בהיקף ו/או תפקידים אחרים בגיל מבוגר יותר. 

בבלוג אחר כתבתי על מחקר על הנושא הזה, שעשתה PWC במדינות אירופה.

2. יותר הוצאות על בריאות

ככל שהגיל עולה עלולות להיות בעיות בריאות. בעיות הבריאות עלולות להביא במקרים קיצוניים, למצב סיעודי. כמובן, שלבעיות בריאות יש גם השלכות כלכליות.

3. יותר זמן לנסות להטביע חותם או למצוא משמעות אישית לחיים.

אצל מי אין עלייה בתוחלת החיים?

בכתבה בגיליון העיתון "דה מרקר" מתאריך 15.7.2022 ראיינו רותם שטרקמן ורוני לינדר את סא"ל פרופ' גלעד טוויג ממכון גרסטנר בתל השומר. 

פרופ' טוויג אומר, שאין עלייה בתוחלת החיים של אלה הסובלים מהשמנה קיצונית. 

ההשלכות של השמנת יתר של צעירים בכלל ובני נוער וחיילים בפרט הן תחום ההתמחות שלו. גם בפן הצבאי של הקריירה שלו. 

מי שסובל מהשמנת יתר מועד לחלות במחלות העלולות לקצר את חייו במיוחד סוכרת ומחלות לב. 

התופעה המדאיגה היא, שבעולם המערבי, כולל מדינת ישראל, יש עלייה חדה בשיעור הצעירים בעלי משקל עודף קיצוני. 

הסיבות לכך הן תזונה גרועה (הרבה סוכרים ופחמימות, תרבות צריכה של אכילת יותר מדי מזון) ופעילות גופנית מעטה מדי (ישיבה ליד מסכים טלוויזיה, טלפונים, חכמים ומחשבים על חשבון פעילות גופנית). 

כמה הבהקים, על פי מה שקראתי בכתבה, ביחס למה שקורה כתוצאה מעליית שיעור הצעירים הסובלים מעודף משקל קיצוני:

1. צעירים החולים בסוכרת מסוג 2 

סוכרת מסוג 2 היא מחלה של קשישים. לפני יותר מעשרים שנה לא נמצאו בישראל צעירים שלקו בה. בעשור האחרון הייתה עלייה של פי 7 במקרים של מחלה זו בקרב בני 10 עד 18 בישראל.

2. פצצה חברתית-כלכלית

 

א. יותר חולים. יותר הוצאות בתקציב הבריאות.

 

ב. מצבם הכלכלי של אלה החולים במחלות קשות בגיל צעיר צפוי להיות פחות טוב ממצבם של אחרים. מצד אחד יהיו להם יותר הוצאות על בריאות ומצד שני הם עלולים להתקשות בעבודה בהיקף דומה לאנשים בריאים.

ג. הסיכוי של אלה שמצבם הכלכלי טוב פחות לסבול מהשמנת יתר גבוה יותר.

התזונה שלהם מבוססת יותר על פחמימות זולות (למשל לחם ופיתות)  וגם על מזון תעשייתי מעובד וממתקים עתירי סוכר.

 

הזווית האישית שלי

אני בן 71. איני סובל מעודף משקל קיצוני ואיני חולה במחלת לב או בסוכרת. 

אין ספק, שאני פעיל מבחינה גופנית: הולך כל יום מספר קילומטרים, למעט ימים בהם אני רץ, משתמש מדי פעם במתקנים בפארק כושר, רוכב על אופני כושר מול הטלוויזיה ועושה גם מספר מצומצם של תרגילי התעמלות בבית.

התזונה שלי לא הייתה אופטימלית. צרכתי יותר מדי סוכרים ופחמימות אבל לא באופן קיצוני. 

המגורים לבד אחרי הגירושים שיפרו את התזונה שלי מבחינה בריאותית. 

אני מכין ארוחות מתוחכמות פחות ובדיעבד גם בריאות יותר: יותר דגים ופחות בשר, יותר ירקות ויותר ירקות מבושלים, פחות תוספות לא בריאות והרבה פחות רטבים. 

שלא תטעו, אני אוכל ארוחות טעימות לטעמי האישי. כמובן, שאני גם אוכל מחוץ לבית. בארוחות מחוץ לבית אני צורך גם בשר. 

התוצאה היא ירידה במשקל, העודף מעט שהיה לי.  

שמתי לב לשתי השלכות:

1. כבר לא קשה לי לרוץ בעליות לקראת סוף 

מסלול הריצה השבועי שלי של כ-7-8 קילומטרים.  

2. בבדיקות הדם שלי הסוכר, שהיה קרוב לגבול העליון התקין, ירד משמעותית.