יום שישי, 8 ביולי 2022

אחרי המשברים

 


בתחילת חודש יולי חגגתי יום הולדת 71. כידוע, שנים של מעבר לעשור חדש בחיים מועדות למשבר. אצל רבים זה משבר אמצע החיים בגיל 40. אצלי זה היה משבר גיל ה-70

 

יותר ממשבר אחד

 

"צרות באות בצרורות". גם משברים שונים עשויים לבוא ביחד ולהעצים זה את זה.  

למעשה חוויתי שילוב של שני משברים גדולים. 

 

משבר הקורונה

המשבר הראשון שחוויתי הוא משבר הקורונה. שכל אחד מאיתנו חווה באופן שונה, אבל נדמה לי שכמעט כולנו חווינו אותו בצורה זו או בצורה אחרת.
השימוש שלי בלשון עבר במשפט האחרון, הוא מפוקפק למדי: לא רק חווינו אלא גם חווים וכנראה נמשיך לחוות אותו. 
באופן אישי, הקורונה היכתה בי קשות. זו לא המחלה עצמה שפקדה אותי יותר מאוחר ובאופן קל. 
  
המכה הקשה היית ההבנה שאני כבר לא צעיר. אני נחשב לחלק מאוכלוסייה בסיכון. 
 
המכה זאת הייתה אחד הגורמים לכתיבת בלוג זה, לפני שיהיה מאוחר מדי לכתוב אותו.
המכה הזו תרמה לבחירה ברישא של שם הבלוג: "הישורת האחרונה".
 

משבר זוגיות

החל משנת 2017 חוויתי התערערות קשה ומתמשכת של הקשר הזוגי שלי. בתחילת שנת 2022 זה הסתיים בגירושים
 
הסגרים הארוכים והמגבלות בזמן הקורונה העצימו את מה שהיה בקשרים זוגיים. 
קשרים טובים התהדקו בשל ההתמודדות המשותפת. בקשרים פחות טובים הקרעים העמיקו והבדידות התעצמה. 
 
המקרה שלי ושל גרושתי שייך לקטגוריה השנייה של התרחקות נוספת. 

לאחר הפרידה


הרגשתי שעולמי חרב וספק עם אוכל להתמודד עם המטלות היומיומיות של החיים לבד. 

התאוששתי. על התהליך תוכלו לקרוא בפוסטים שנכתבו לאחר הגירושים.

ממש לפני הפרידה בידיעה שאני צפוי להתחיל לחיות לבד:
 
 

אחרי חודשיים ראשונים של התמודדות טובה ממה שציפיתי:

חודשיים ראשונים לבד: אנרגיות

 

התייצבות לאחר שלושה וחצי חודשים:

שלושה חודשים וחצי לבד: התייצבות

 

לאחר המשבר

 

עכשיו חצי שנה אחרי ה-Relocation אפשר להגיד שאני אחרי המשבר.

לא שאין קשיים. לא שאין אתגרים. יש ויהיו כאלה בעתיד. 

אבל אני עם הפנים קדימה לעתיד ולא שבוי בעבר. בתחילת השבוע התחלתי שיפוץ גדול בדירה שלי בשכונת בית הכרם בירושלים. 

בשיפוץ מוחלף כמעט הכל: הריסת קירות ותכנון חדש של החלוקה הפנימית, החלפת רצפות, צנרת, חשמל, חלונות, דלתות, תאורה, ארונות מטבח, שירותים, אמבטיה ועוד. 

השיפוץ דורש ממני מעורבות והיערכות נכונה

מקווה שבעוד מספר חודשים אעבור לגור בדירה שבבעלותי ואמשיך הלאה בבנייה החדשה של חיי.

 

 שיר

 


בדרך

 

בַּדֶּרֶךְ

 

עוֹד כַּמָּה שָׁבוּעוֹת.

אָמַר רוֹפֵא הָאֱלִיל,

לַמֵּת שֶׁבַּשְּׁבִיל אוֹ

לַמֵּת שֶׁבַּדֶּרֶךְ.

לֹא בְּדִיּוּק. בְּעֵרֶךְ.

אַךְ הַמֵּת הֵמָּה

בְּשִׁירָה חֲדָשָׁה וְחַמָּה

וְנָגַע בְּאוֹפַן חָפוּז,

בְּאֶצְבְּעוֹתָיו הַקַּלּוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה

וּבְשִׁכְרוֹן פִּרְחֵי הַתַּפּוּז.



ירושלים, 31.3.1984

 

 מאחורי השיר

השיר נכתב אחרי קשר עם אישה שאהבתי. זה התחיל בחיזורים נלהבים שלה אחריי. 

הייתי כבר בתחילת שנות השלושים של חיי. מציאת בת זוג ובעיקר ילדים משותפים היו חשובים לי מאוד. 

נוצר קשר פתוח ועמוק. על פניו, זה נראה כאילו מסע החיפושים שלי אחרי בת זוג הסתיים בהצלחה. 

משלב מסוים המציאות הייתה שונה: בכל פעם שהתקרבתי היא התרחקה. 
בכל פעם שניסיתי להגן על עצמי ולהתרחק היא התקרבה. 

הראש אמר שצריך להתרחק. הלב לא הסכים להתרחק. 
היה משבר. השיר לעיל, מתאר את השלב בו יצאתי מהמשבר. 

האנלוגיה למשבר הפרידה והגירושים שלי אינה מלאה. המשבר הנוכחי היה אחרי שנים רבות טובות ושלושה ילדים נפלאים. 
המשבר, שהיציאה ממנו תוארה בשיר, היה בשלב מוקדם, שלא זכור לי הרבה טוב מהקשר שקדם לו.


 

 


 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

"הישורת האחרונה" של גורי פינגווינים באנטארקטיקה

פינגווין אדלי. מקור התמונה: ויקיפדיה  הרשאה:   CC BY 2.0 זכויות יוצרים:  cyfer13  -  IMG_1815  נוצר: 18 במאי 2005 "הישורת האחרונה"...