אני מחפש בת זוג חדשה.
קוראי הבלוג שותפים במידה מסוימת לחיפוש שלי משום שבבלוג זה יש פוסטים המתארים את המסע שלי בדרך לזוגיות.
אני לא מתייבש להיות יותר יומרני. לא רק זוגיות גם אהבה.
השנה הראשונה שלי אחרי הגירושים הייתה שנה של שיקום, התייצבות, יצירת בסיס להמשך החיים.
לא ממש הייתי מסוגל לצור זוגיות חדשה.
מאז שסיימתי את השיפוץ והתמקמתי בדירה שלי נפתחה הדרך לחיפוש ממשי של בת זוג.
בינתיים זה טרם צלח אבל גם הדרך מעשירה.
גם בגילי המופלג אני כל הזמן לומד ובפוסט זה אחלוק חלק ממה שלמדתי ביחס לזוגיות בגיל השלישי.
מדוע זה קשה יותר בגיל השלישי?
1. בהרבה מקרים יש דמויות אחרות חשובות בחיים
כשצעירים יכולים להתמסר באופן כמעט מלא לפיתוח זוגיות ובניית משפחה.
בת הזוג או בן הזוג עשויים להיות הדמות החשובה ביותר בחיים. לפעמים ללא תחרות.
בגיל השלישי יש לרבים ילדים ולא פחות חשוב נכדים. הקשר איתם לא רק חשוב אלא גם מתמשך לכל שארית החיים.
בני הזוג צריכים למצוא את האיזון הנכון בין הזוגיות לבין הדורות הבאים ממשפחות קודמות.
2. כישלונות ותסכולים
כשלא מדובר באלמנות שלא באשמתן, יש בוודאות כישלונות ותסכולים מהעבר.
זה לא בהכרח אומר שכל אלמנה המחפשת זוגיות חדשה לא חוותה כישלון בזוגיות.
מותו בטרם עת של בן זוג לא מעיד על טיבה של מערכת היחסים רבת השנים שהייתה לאלמנה עם בן זוגה המנוח.
אני עושה בהמשך פיסקה זו הכללות.
הכללות, מעצם טיבן, תמיד לא מדויקות ב-100%. מצד שני הן מתארות באופן סביר את מרבית המקרים.
אלה שלא יצרו קשר זוגי מתמשך בעבר למרות שרצו, חוששות מכך שלא יצליחו גם הפעם.
אלה שהתגרשו חוו כישלון. מי שחוותה כישלון חוששת מכישלון נוסף.
במקרים רבים, "חוששת" הוא תיאור רך מדי. המונח מפחדת מדויק יותר.
גם בהקשרים אחרים אנחנו יודעים שהפחד עלול להיות יועץ גרוע.
בהקשר של זוגיות בגיל השלישי, כשהפחד תופס מקום מרכזי אי אפשר להצליח לצור קשר זוגי.
פחד במידה הוא נורמלי וטבעי. אפשר להפחית אותו בהדרגה.
הניסיון שלי מראה שכשהפחד הוא המוביל הוא משתק.
3. הרגלים ודפוסי חיים
לרוב הנשים בגיל הזה יש כבר דפוסי חיים קבועים והרגלים.
זוגיות חדשה מערערת את ההביטואציה להרגלים ולדפוסי חיים.
בלא מעט מקרים יש מקום לקשר המאפשר שמירה על פרטיות. למשל, לאו דווקא מגורים משותפים.
לרוב כל אחד מבני זוג בגיל השלישי צבר נכסים כספיים: דירה, קצבת פנסיה, חסכונות, רכב ועוד. השאלה של רמת השיתוף הכלכלי עלולה להוות מכשול.
היא גם עלולה לצור חששות, שלא לומר פחדים.
מי שמתמצא בכלכלת המשפחה יודע שבהרבה מקרים של גירושים יש גורם כלכלי.
זה נכון גם לזוגיות פורמלית או לזוגיות לא פורמלית בגיל השלישי.
המפתח להצלחת קשר זוגי בגיל השלישי
זוהי ההשקפה הפרטית האישית שלי. בעיקר על סמך ניסיון אבל גם על סמך מקורות אחרים.
לדעתי, היכולת לזרום עם מה שיש היא המפתח להצלחה.
כשהזוגיות נראית על פניה טובה לשני הצדדים המפתח הוא לזרום עם זה.
לזרום עם זה פירושו לא לתת לכל המכשולים, שצוינו לעיל, לעצור אותנו.
הכוונה במילה "אותנו" היא לשני בני הזוג.
זה לא אומר שצריך "לרוץ" מהר מדי.
זה לא אומר שלא צריך לראות את המכשולים והסכנות.
זה אומר שלא צריך לתת להם לשלוט בנו. האמירה הזו נכונה במיוחד בהקשר של הפחד.
"אין הנחתום מעיד על עיסתו", אבל אני זורם עם זה כשזה טוב לי ולגברת שאני פוגש.
אולי משום שאני גרוש חדש יחסית? אולי למדתי משהו מהזן בודהיזם?
מדוע סבל?
השיר הנפלא של אלכסנדר פן ומרדכי זעירא "היה או לא היה" מתאר אהבה בגיל מוקדם יותר. לא בגיל השלישי. הוא מתאר אהבה בלי פחד אבל עם סבל.
ביום שני (17.7.23) שמעתי את הרצאתו המעניינת של ד"ר יורם יובל בבית הועד הישן בשכונת בית הכרם. נושא ההרצאה: "קיצור תולדות האהבה במוח".
אחד מהרבה דברים מעניינים שד"ר יובל אמר הוא שעם אהבה יש תמיד גם סבל.
הוא אמר את זה לא רק על אהבה רומטית זוגית. גם על אהבות אחרות, למשל אהבת אם לילדיה.
אלה שמפחדות לצור קשר זוגי בגיל השלישי וגם אלה שמפחדים לעשות זאת בגיל השלישי, מוותרים על אהבה ועל סיכוי לאהבה אבל גם חוסכים לעצמם סבל.
באופן אישי אני לא באותו מקום שהם:
אני גבר הזורם עם מה שקורה.
אני גבר הרוצה לאהוב גם כשאני יודע שבשלב זה או אחר זה כולל גם סבל.
ב"ישורת האחרונה" לא בטוח שיהיו לי הרבה הזדמנויות כאלה, אם בכלל.
