_(45747009452)_(cropped).jpg?utm_source=he.wikipedia.org&utm_campaign=parser&utm_content=thumbnail_unscaled) |
| הרוקי מורקמי, מקור התמונה: ויקיפדיה הרשאת שימוש: נחלת הכלל |
בראש הפוסט בדידותו של הסופר הרץ למרחקים ארוכים מופיעה תמונה שלי רץ בריצת 10 ק"מ במרתון ירושלים.
כל קורא סביר מבין מקריאת הפוסט שהסופר עליו אני מדבר בפוסט הוא הסופר היפני הרוקי מורקמי.
אני כמובן אינני סופר ולא חשבתי לרגע לקרוא לעצמי סופר.
נכון שכתבתי חמישה ספרי ברידג', סיפור קצר אחד וכמה שירים.
נכון שכתבתי הרבה פוסטים בבלוגים שלי ולא מעט מאמרים, חלקם מאמרים מקצועיים.
כל זה לא הופך אותי לסופר.
נכון שהתחלתי לכתוב ספר אוטוביוגרפי, אבל רק אחד מעשרה כותבים מסיים את ספרו ומוציא אותו לאור ואני רק בהתחלת הכתיבה.
מה משותף לי ולהריקו מורקמי?
אני מסתמך רק על חלק שקראתי מספרו האוטוביוגרפי "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה" בתקווה שלא תהיה בהמשך תפנית משמעותית בעלילה
1. שנינו רצים למרחקים ארוכים
אני רק למרחק של עשרה ק"מ הוא גם במרתונים ותחרויות טריאלטון.
2. אנחנו מתאמנים בריצה באופן עקבי
אני פעם בשבוע הוא כל יום.
3. שנינו התחלנו לרוץ בגיל מאוחר יחסית
הוא התחיל לרוץ בשנות ה-30 של חייו כשמכר בר או מסעדה והתחיל להיות סופר.
אני התחלתי לרוץ בגיל 35 כשחבר טוב שלי קיבל התקף לב ואני הייתי בחופשה מעבודה, שמטרתה סיום עבודת המסטר המתמשכת.
ההבדל הוא, שהוא התחיל לרוץ למרחקים גדולים, כולל מסלול המקורי בין מרתון לאתונה.
אני הייתי מסוגל לרוץ 2 ק"מ, שבהדרגה הפכו ל-5 ק"מ. רק בגיל 63 רצתי בפעם הראשונה 10 ק"מ במרתון ירושלים.
4. הריצה חשובה לנו
יש לה חשיבות על אורח חיים בריא.
התזונה שלו, שאותה הוא מתאר בספרו, מזכירה החלט את התזונה שלי מאז שחזרתי ממסע לימודי באיקריה.
סלטי ירקות ודגים הם מרכיב עיקרי בתזונה של שנינו.
אצל מורקמי הריצה והתזונה מונעים השמנה בגלל הישיבה הרבה ליד מחשב לצורך כתיבה.
אותי זה פחות מטריד והאמת שאני לא ממש משמין.
5. במהלך הריצה מבשילים רעיונות המתורגמים לכתיבה
מורקמי מציין שבמהלך אימוני הריצה צצו והבשילו רעיונות שהיוו בסיס לספרים שכתב.
הסיפור הקצר הראשון שכתבתי הבשיל במהלך שני אימוני ריצה למרחק של 8 ק"מ בהר איתן וביער ירושלים.
גם רבים מהפוסטים שכתבתי בבלוגים שלי נוצרו על בסיס רעיונות ועיבוד רעיונות במהלך ריצות.
6. שנינו קמים בשעות מוקדמות בבוקר
מורקמי כותב שהוא איש של בוקר, כלומר: השעות הטובות שלו בהן הוא מתפקד טוב יותר הן שעות הבוקר.
זה משליך כמובן על שעת שינה מוקדמת ולפעמים על ויתור על אירועים חברתיים בשעות הערב.
בגילי המתקדם, אני לא תמיד מצליח לישון מספר שעות רב.
התוצאה היא קימה בשעת בוקר מוקדמת.
את חוסר השינה אני משלים באמצעות תרגול של מדיטציה טרנסנדנטלית ולפעמים גם באמצעות שינה בשעה מוקדמת יחסית.
מעולם לא הייתי אדם של שלפשטונדה (שינה בצהריים). המקרים החריגים היו מקרים בהם היו חסרות לי יותר מדי שעות שינה והייתי הרוג מעייפות.
לאחרונה התחלתי לסגל לעצמי גם שינה בצהריים בחלק מהימים.
המנגנון מבוסס על שכיבה במיטה וקריאת ספר ואז הירדמות לשעה עד שעתיים. זה קורה לי אחת לשבוע.
מה אני לומד מספרו האוטוביוגרפי על ריצה?
1. כיצד כותבים אוטוביוגרפיה?
הספר שאני כותב כעת הוא סוג של אוטוביוגרפיה. אני לומד ממנו כיצד לכתוב ספר מסוג זה.
2. כיצד להתמקד במה שעושים?
מורקמי מתמקד בשני דברים עבודת הכתיבה שלו ובריצה.
הוא מוותר על דברים אחרים כמו אירועים חברתיים אם הם פוגעים בתפקוד שלו בדברים החשובים עבורו.
אני טיפוס פחות ממוקד ועושה הרבה דברים. חשובים פחות או יותר.
עכשיו כשהגעתי לגיל 75 יש סוג של עייפות החומר ואני מבין שעלי לצמצם חלק מהדברים הפחות חשובים.
זה תהליך לא פשוט עבורי שאני מתחיל ליישם בהדרגה.
יש לי מה ללמוד בהקשר זה ממורקמי.
3. ריצה עלולה להיות קשה
מורקמי כותב על הקושי בהתמדה בריצה כשלפעמים תנאי מזג האוויר קשים, לפעמים סתם עייפים.
הוא מתאר שיחה שלו עם רץ מרתון יפני מקצועני שהתאמן באותו מקום שהוא התאמן בטוקיו.
מורקמי שאל אותו: האם לא קשה לו לפעמים לקום ולהתאמן בריצה?
מאחורי השאלה עמדה ההנחה, שלפחות מוכשרים בריצה כמו מורקמי וכמוני, זה קשה אבל לא בהכרח זה קשה למקצוענים עתירי כישרונות וניסיון.
המרתוניסט היפני המקצוען הגיב בכעס ואמר לו: "אין אף אחד שזה לא קשה לו".
בהרבה מקרים זה לא קשה לי לקום מוקדם ולרוץ, אבל כמובן גם לי יש ימים קשים, שבהם הריצה עצמה קשה לי יותר ו/או תנאי מזג האוויר קשים.
כבר נרטבתי לגמרי מגשמים צפויים או לא צפויים בזמן ריצה.
ריצת 10 ק"מ הקשה בחיי הייתה במרתון ירושלים בשנה השנייה אחרי גירושיי המאוחרים.
היה מזג אוויר קר וגשום במיוחד.
זו הייתה הפעם היחידה שלקחתי איתי בגדים להחלפה ומעיל והשארתי אותם במלתחה לפני ריצה.
עשיתי טעות אחת: שכחתי להביא כפפות.
כל גן סאקר היה עיסת בוץ אחת ולא היו דוכנים ואירועים אחרי הריצה.
מארגני המרתון הודיעו שבמהלך המקצה שלי בריצת 10 ק"מ לא צפוי גשם.
זו התבררה כאמירה שגויה לחלוטין.
רצתי במשך חצי שעה יותר מהזמן הרגיל שלי. כשבאתי למלתחה אצבעות ידיי היו קפואות והתקשיתי לפתוח את שרוכי הנעליים לצורך החלפת הגרביים הרטובים.
כהרגלי אחרי ריצות במרתון ירושלים, הלכתי ברגל לביתי.
בשונה לכל הפעמים האחרות בעיקר סבלתי מההליכה הביתה.
רק תחת מי המקלחת החמים נפסק הסבל.
4. כתיבה עלולה להיות קשה
מורקמי מעיד על עצמו שכתיבה אינה קולחת אצלו יש לו קושי בכתיבה.
בדיוק כפי שהריצה לפעמים קשה למרתוניסט מקצועני.
לפעמים כתיבה אינה קשה לי והיא ממש זורמת, אבל אני צריך ללמוד ממורקמי שבכתיבה של הספר שלי יהיו גם חלקים שיהיו קשים לי בכתיבה ואצטרך להקדיש להם זמן רב.
