"בית דניאלה הוא מרכז טיפול יום בקהילה לנוער המתמודד עם קשיים נפשיים. התוכנית קצרת המועד (4 עד 6 חודשים) מעניקה לבני הנוער מיומנויות חיוניות במעבר חזרה למשפחותיהם, לבתי הספר ולקהילות שלהם".
" בית דניאלה זכתה להכרה מטעם משרד הבריאות כטיפול יום פסיכיאטרי הראשון בקהילה הנותן מענה לבני נוער עם קשיים נפשיים".
בנוסף לפושעים שביצעו את הרצח היו כאלה שהזדהו או לא הזדהו ולא הביעו את דעתם.
לא מעט מאזרחי מדינות אחרות, בעיקר במזרח אירופה, שיתפו פעולה עם הנאצים וסיעו להשמדה.
לא כולם. היו גם כאלה שסיכנו את חייהם והצילו יהודים.
התובנות שלי
נאציזם בעתיד?
מה שקרה לגרמנים ולאוסטרים יכול לקרות גם לעמים אחרים. גם לנו.
אריך פרום (1900-1980) פסיכולוג חברתי, פסיכואנלטיקאי ופילוסוף יהודי-גרמני, אמר שאם תקרה בעתיד תופעה דומה המבוססת על עקרונות של נאציזם היא לא תקרה בהכרח בשם הזה ולא בהכרח תתבצע על ידי גרמנים ו/או אוסטרים.
לחיזוק דבריו אמר שהמפלגה הנאצית בגרמניה נקראה: המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית של הפועלים הגרמנים.
אין קשר בין סוציאליזם לבין האידאולוגיה הנאצית. כך גם מפלגה שתדגול באידיאולוגיה דומה בעתיד לא בהכרח תיקרה נאצית.
אם תהיה מפלגה בעלת אידיאולוגיה כזו, שתדגול בגזענות קיצונית ותפגע באלה שבעיניה מגזע נחות, ובמקרה קיצון תנסה להשמיד את בני הגזעים הנחותים, היא כנראה לא תבצע את זה באופן יסודי ומסודר כמו שעשו הגרמנים והאוסטרים במלחמת העולם השנייה.
העדיפות הראשונה שלנו, אנשים בישראל המאמינים בעקרונות אנושיים, היא לעשות כמיטב יכולתנו שלא תיתפתח בישראל תורת גזע אלימה שרואה באחרים נחותים.
למושג של עם בחירה ביהדות עשויות להיות שתי פרשנויות שונות לגמרי.
הפרשנות הראשונה היא שממי שנבחר דורשים יותר.
גם אם באופן אישי איני מאמין במושג של עם בחירה, אני יכול לחיות בשלום עם התפיסה הזו ועם אלה שמאמינים בה.
הפרשנות השנייה רואה ביהודים גזע עליון ובאחרים נחותים.
את התפיסה הזו מייצגים אנשים מסוכנים כמו איתמר בן-גביר, בצלאל סמוטריץ והרב גינסבורג.
בספר הלכה מפוקפק שכתב הרב גינסבורג הוא מתיר להרוג ילדים ותינוקות מוסלמים, רק משום שהם מוסלמים.
אסור לקבל את התפיסה הזו ואסור לשתוק כשמנסים לממש אותה.
התפיסה הזו באה לידי ביטוי בפוגרומים שמבצעים יהודים קיצונים ביהודה ובשומרון.
כולל פגיעה בילדים, זקנים ונשים.
לצערי, התפיסה הזו גם חילחלה לעזה.
לשמר את זיכרון השואה
בפולין ראיתי השקעה גדולה בשימור זיכרון השואה. ללא ההשקעה הזו, חלקה על ידי מתנדבים פולנים, חלק גדול מהעדויות הפיזיות להשמדת העם ולביצוע מעשי טבח כבר לא היה נותר.
אנשי הגסטאפו פקדו על היהודים לחפור 3 בורות גדולים ביער לופוחובה הסמוך לעיירה.
היהודים לא הבינו שהם כורים את קבריהם. ב-25 באוגוסט הצטוו כל היהודים להתיצב בכיכר השוק. הם הועמסו ללכת לכפר סמוך בו הועמסו על משאיות, שכביכול יקחו אותם לגטו צ'רבוני-בר. במקום זאת נלקחו ליער לופחובה.
הם הועמדו ליד הבורות. נורו במכונות ירייה והגופות הושלכו לבורות. פולנים הצטוו לכסות את הבורות. נרצחו 1,400 יהודים.
קיילצה
קיילצה נמצאת במרכז פולין. בין קרקוב ללובלין. יותר קרובה ללובלין.
לפני מלחמת העלם השנייה היו בה ב-24,000 יהודים. חלקם נשלחו לגטו קיילצה. כשהוא חוסל נשלחו למחנות השמדה בעיקר לטרבלינקה.
בעיר זו בוצעו שני מעשי טבח ביהודים. האחד על ידי הנאצים במהלך המלחמה.
השני על ידי פולנים ב-1946 אחרי המלחמה.
טבח הילדים והתינוקות
קיילצה פולים - קבר אחים של יהודים ותינוקות יהודים שנטבחו על ידי הנאצים נובמבר 2025
בני המשפחות היהודיות שלא הועברו לגיטו ולמחנות השמדה הושארו משום שהיה צורך בעבודתם.
באחד הימים התבקשו כולם להתיצב עם ילדיהם ותינוקותיהם.
נעשתה סלקציה. הילדים והתינוקות לצד אחד. המבוגרים לצד שני.
הילדים והתינוקות נרצחו ונקברו בקבר אחים.
כפי שאתם יכולים לראות בתמונה לעיל עמדנו ליד קבר האחים של תינוקות וילדים יהודים.
כדי להפוך את הטרגדיה למוחשית יותר, כל אחד מאיתנו קיבל פתק עם שם של ילד/ילדה, תינוק/תינוקות. גילו ושמות הוריו והקראנו את שמות כל הנרצחים ואת הפרטים הנוספים שהוזכרו.
בניין ברחוב פלנטי 7, שבו נטבחו 40 יהודים. מקור התמונה: ויקיפדיה הרשאת שימוש: :CC BY 2.5 נוצרה ב 16.9.2006 יוצר התמונה: Grzegorz Pietrzak
חלק מניצולי השואה היהודים חזרו לקיילצה. לחלקם לא נותרו בתים.
הם גרו בבית הקהילה היהודית.
הנריק בלשצ'ק, ילד נוצרי בן 8, נעלם ליומיים בחודש יולי ואז חזר. אביו אמר שהוא נחטף על ידי יהודים שרצו להשתמש בדמו באפיית מצות (מה למצות לפסח ולחודש יולי?).
מאוחר יותר הודה הנריק שהוא כלל לא נחטף. עבור חלק מהיהודים זה היה מאוחר מדי.
בעקבות העלילה חלק מתושבי קיילצה תקפו את דיירי בית הקהילה היהודית ורצחו יהודים.
בנוסף תקף האספסוף יהודים שהגיעו ברכבת מהעיר צ'נסטחובה טבחו גם בהם.
נרצחו 47 מתוך 163 היהודים ששהו בעיר כ-80 נפצעו.
לא כל הגופות זוהו. אחד תואר כאלמוני ללא שם משום שהגיע לעיר בסמוך לרצח ולכן אף לא אחד ידע לזהות אותו.
במודעת האבל על מותם מופיעה אחת מהנרצחות בשם B 2969. זהו המספר שקועקע על זרועה במחנה ריכוז על ידי הגרמנים. גם אותה אף לא אחד ידע לזהות.
מידע נוסף תוכלו למצוא בויקיפדיה העברית בערךפוגרום קיילצה.
הפוסט הבא
יש עוד דברים במסע שארצה להקדיש להם פוסט, אבל החלטתי להקדים את המאוחר ולהתייחס לתובנות שלי מהמסע.
אחד הגורמים לכך היא שיחה עם חבר שאמר לי שמה שמעניין אותו זה התובנות שלי מהמסע.
היה לה סט בגדים אחד או אולי שניים, שהיא הייתה מכבסת.
היא סיפרה לי על בנות המחזור שלה שרובן היו עשירות ואת לימודיהן ואת הבגדים המהודרים שלהן מימנו ההורים שלהן.
הלנה רובינשטיין
הבית ברובע היהודי בקרקוב בו גדלה הלנה רובינשטיין. זכויות יוצרים לתמונה: אבי רוזנטל נובמבר 2025
ברחוב ראשי ברובע היהודי בקרקוב גדלה הלנה רובינשטיין. שמה האמיתי היה חנה רובינשטיין. כצעירה היגרה לאוסטרליה שם היו לה קרובי משפחה. היא לקחה איתה קרמים שהכינה אימה.
לימים מהקרמים הללו תצמח חברת הקוסמטיקה שלה הקרויה על שמה, שתהפוך אותה לאחת הנשים העשירות בעולם.
לסבתי מצד אימי היו הרבה אחיות. אחת מאחיותיה, שאף היא התגוררה בקרושצ'נקו עם משפחתה, התחתנה עם אדם ששם משפחתו רובינשטיין. קרוב משפחה של אותה הלנה רובינשטיין.
שניים מילדיה של אותה אחות של סבתי, רגינה ומרק, היגרו לאוסטריה. שניהם עבדו במפעל הקוסמטיקה של הלנה רובינשטיין.
רגינה ניהלה את הסניף המקומי של חברת הקוסמטיקה של הלנה רובינשטיין. מרק עבד שם.
רגינה
לא היכרתי את רגינה. את סיפור החיים האומלל של רגינה שמעתי מאימי ז"ל שהתכתבה איתה. סיבת האומללות היה בנה היחיד.
מרק
עם משפחתו של מרק אני בקשר טוב למרות הריחוק הפיזי.
את מרק ואשתו, שהלכו כבר לעולמם, פגשתי כשביקרו בישראל. כפי שכתבתי, את בנו פיטר מעולם לא פגשתי. שתי אחיותיו היו בארץ שנה (כל אחת בנפרד) במסגרת פרויקט תגלית.
כמובן שפגשתי אותן לא מעט. גם הנכד והנכדה שלו השתתפו בפרויקט תגלית. את הנכד פגשתי לא מעט. את הנכדה רק פעם אחת, משום שזו הייתה הבחירה שלה.
האחות שלהם שחזרה לקרושצ'נקו
אחת האחיות של רגינה ומרק שרדה את השואה וחזרה לקרושצ'נקו.
היא נרצחה על ידי פולנים.
כפי שתקראו בפוסט הבא, בסדרת הפוסטים שלי על המסע לפולין, זה לא היה מקרה חריג.
אימי אחרי מלחמת העולם השנייה
אימי ז"ל עם תלמידים. לא ברור לי האם זו תמונה מיד אחרי מלחמת העולם ה-2 או לפניה
אני כבר לא זוכר את שם הספר שכתב פרימו לוי ,ניצול אושוויץ, ובו תיאר את אירופה מיד אחרי מלחמת העולם השנייה.
אני כן זוכר קטע שבו תיאר את אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה, כיבשת שבה מסתובבים מיליוני אנשים מנסים למצוא לעצמם מקום ובטווח קצר גם מזון וקורת גג.
חלקם מנסים לחזור למקומות שמהם באו.
חלקם ללא תעודות מזהות.
רבים מהם אינם יודעים מה קרה ליקירהם במהלך המלחמה.
אל תטעו. לא מדובר רק ביהודים.
אימי
גם אימי נותרה אחרי המלחמה ללא מסמכים וללא בית לחזור אליו.
היא החליטה לנסות להגיע לפריז על מנת לעבוד במפעל של הלנה רובינשטיין.
לצורך כך, בהיעדר מסמכים מזהים, הייתה צריכה לחצות באופן לא חוקי את הגבול לצרפת.
אחרי שחצתה את הגבול, הגיעה לאחת העיירות ודפקה בדלת של משפחה שלא הכירה. למזלה, זאת הייתה משפחה שרצתה לעזור ולא משפחה שרצתה להסגיר אותה לשלטונות על חצייה לא חוקית של הגבול.
היא קיבלה מזון ולינה והצליחה להגיע לפריז.
בפריז התקבלה לעבודה במפעל של הלנה רובינשטיין. היו לה חיים טובים מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית.
למרות זאת ב-1949 החליטה לעלות למדינת ישראל ממניעים ציוניים.
בפוסט הבא
בפוסט הבא אכתוב על שתי עיירות בהן ביקרנו במסע ובהן בוצע טבח ביהודים.
טרבלינקה, מעין פסי רכבת. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל, 11.25.
בפוסט הקודם בסדרת הפוסטים על המסע לפולין עם "יד ושם" עסקתי ברוצח השקט.
פוסט זה מתייחס למבצע 1005 ולפעולות יחידת 1005 במסגרת המלחמה אחרי המבצע.
באמצעות היחידה הזו ניסו הנאצים להסתיר את ממדי ההשמדה שביצעו. היחידה החלה לפעול אחרי שהתחילו תבוסות צבאיות של הנאצים בשנת 1943.
הפוסט מתייחס להיבט זה בהקשר של מה שראינו, או יותר מדויק לא ראינו, במסע לפולין עם "יד ושם" בשנת 2025.
בהתחלה היה רצון להסתיר את ההשמדה ההמונית מטעמים של תגובות של מדינות אחרות ומטעמים של יתר שיתוף פעולה מצד הקורבנות שלא ימהרו להתמרד בהנחה שהם נמצאים במחנה עבודה ולא במחנה השמדה.
כשהחלו תבוסות צבאיות של הנאצים, התחילו לחשוב על היום שאחרי.
תפקיד היחידה היה להעלים, ככל שניתן, את היקף ההשמדה.
בפוסט זה אתיחס למחנה טרבלינקה, אחד המחנות שהושמד על ידי הנאצים.
נעשתה בו העלמת עובדות שיטתית בהקשר של ההשמדה ההמונית של יהודים.
טרבלינקה
מצבה של ינוש קורצ'אק בטרבלינקה שם נרצח. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל. נובמבר 2025
היו מחנות ריכוז והיו מחנות השמדה. טרבלינקה היה מחנה השמדה. טרבלינקה היה מחנה השמדה. הוא היה אחד משלושת מחנות ההשמדה הגדולים לרצח יהודי פולין במסגרת מבצע ריינהרד.
אני בהפגנה להחזרת החטופים בעזה . זכויות יוצרים: אבי רוזנטל
ביום הראשון של חג סוכות מעט לפני הצהריים הגעתי אל משפחות החטופים ברחוב עזה בירושלים, לא רחוק מביתו של בנימין נתניהו.
ישבנו באזור הכיכר של הצטלבות הרחבות עזה ומטודלה ובני משפחות של חטופים דיברו.
אחת הדוברות, קיבוצניקית שאיבדה בני משפחה ב-7 באוקטובר וגופתו של אחיה מוחזקת בידי החמאס אמרה שני דברים.
הראשון, שצריך להחזיר את החטופים החיים תחילה. לו אחיה היה בחיים זה מה שהוא היה רוצה שיקרה.
השני, היא אמרה "תודה" לעשרות האנשים שבאו לשבת עם המשפחות ביום החג.
בשני חשבתי שהיא טועה.
המשפחות לא צריכות להגיד לנו תודה.
אסור לאפשר מצב שבו אזרחים ישראלים נחטפים ומופקרים. היום זה הם, ואם הפקרה תהיה הנורמה, מחר זה עלול לקרות לכל אחד מאיתנו.
אנחנו שם בשביל המשפחות, אבל גם בשביל עצמנו, כדי שהחברה הישראלית תחזור להיות חברה שבה דואגים לאזרחים ולא מפקירים אותם.
פעם אמר לי מישהו שהיה איש עסקים, ש"את הכסף סופרים במדרגות".
ההקבלה לכך בהקשר של עסקת סיום המלחמה והחזרת החטופים היא שאני אהיה בטוח שחטופים חיים חוזרים רק כשיחצו את הגבול לישראל.
הסיכויים לכך גבוהים.
אני מצפה שזו תהיה הפעילות האחרונה שלי להחזרת חטופים משום שבקרוב אולי לא יהיו חטופים חיים וגם מרבית אלה שמתו שם יוחזרו, למעט גופות שלא יצליחו לאתר את מקום הימצאן.
לא עשיתי מספיק להחזרת החטופים ולא עשיתי יותר מרבים אחרים, אבל כמעט כל שבוע הייתי בעצרות או בהפגנות להחזרת החטופים.
שוחחתי כמה פעמים עם משפחות בכיכר החטופים.
תרמתי פה ושם כסף וגם כתבתי לא מעט על הצורך בהחזרתם המידית, למשל:
