בפוסט איך מוציאים ספר ואיך מפיצים אותו? שיתפתי את מה שלמדתי ביום עיון שערכה הוצאת ספרי ניב.
בפוסט השני בסדרה תיארתי את האופן הלא מקצועי שבו הוצאתי שבו הוצאתי ושיווקתי חמישה ספרי ברידג' שכתבתי.
פוסט זה יותר אישי מקודמיו.
בפוסט זה אסביר מדוע אני מתכוון לכתוב ספר ואציג חלופות אפשריות לספר הראשון, שאינו ספר ברידג', שאני מתכוון לכתוב.
מדוע אני מתכוון לכתוב ספר?
ב-1.7.26 אהיה בן 75. מאז משבר גיל ה-70 שלי אני מנסה למצוא משמעות לחיי, לעשות טוב ולהשאיר דברים אחרי לכתי.
כל זה בידיעה שאני ב"ישורת האחרונה", שאני מקווה שתהיה טובה וארוכה.
אחד הדברים שאשאיר אחריי זה דברים שכתבתי וכתבתי הרבה: פוסטים בבלוגים בלוגים, מאמרים, שירים, סיפור קצר, ספרי ברידג', ערכים בויקיפדיה ועוד.
בראייה שלי יש משמעות גם להוצאת ספר שאכתוב. נקודת ההתחלה עשויה להסתמך גם על דברים שכבר כתבתי.
איזה סוג של ספר אכתוב?
יש לי כמה רעיונות גולמיים, שאשמח לשמוע התיחסות אליהם, זאת בנוסף לספר ברידג' שאני בתהליך כתיבתו ומעריך שאסיים את כתיבתו בעוד כשנה.
אוטוביוגרפיה
קראו למשל: אוטוביוגרפיה של זוגיות: הספר שאולי אכתוב בעתיד.
ספר שירים וסיפורים
לא ספר קלאסי של שירים או סיפורים. אלא ספר אישי המבוסס במידה רבה על חומרים שכבר כתבתי עם התאמות.
שירים
כתבתי כמה עשרות שירים. רובם בשנות העשרים והשלושים של חיי.
אני מאוד ספקן ביחב למידת ההתאמה של חלקם לספר. הם פשוט לא מספיק טובים, לטעמי.
לא כולם. יש גם כאלה שאינם יצירות מופת אבל בודאי ראויים להדפסה.
"אין הנחתום מעיד על עיסתו", לפיכך אני מסתמך על אחרים שחשבו כך.
אביא כמה דוגמאות.
1. שיעור באושר
את השיר שיעור באושר הבאתי בשנות ה-40 של חיי לסדנת שירה בה השתתפתי. את הסדנה הינחה משורר ידוע ומוערך שכבר איננו איתנו. הוא התרשם לטובה מהשיר.
2. ובלילה ההוא
קיבלתי תגובות רבות וטובות עליו.מאחורי השיר יש גם שני סיפורים מעניינים.
במקרים בהם מאחורי השיר יש סיפור אמיתי מעניין במיוחד אני מתכוון גם לכתוב תיאור של הסיפור.
3. יועצים שלושה והיא רק אישה
קיבלתי הרבה תגובות חיוביות. לקישור לשיר:
4. הדקירה
קישור לשיר: הדקירה.
בכל שנה אני מפרסם אותו ברשתות החברתיות לפני יום השואה.
למרות שאני לא משוכנע שהשיר מספיק טוב, הוא ראוי לפרסום.
יש אנשים שנתנו לי פידבק חיובי יותר ממה שאני חושב עליו.
הדבר העיקרי הוא הסיפור שמאחורי השיר.
כשאני מפרסם שיר שיש מאחוריו סיפור יוצא דופן, אני מצרף גם את הסיפור.
סיפורים קצרים
נכון להיום הכותרת מטעה כי מדובר בסיפור אחד שכתבתי לפני מספר חודשים.
סיפור הביכורים שלי נקרא משלי כפירים. קישור:
כמובן שבסיפור ראשון יש בעיות וטעויות.
אני מתכוון לכתוב סיפורים קצרים נוספים טובים יותר. מתכוון גם להשתתף בסדנה לכתיבת סיפורים.
סיפורים כלכליים
בבלוג שלי לכלכל בתבונה אני כותב גם סיפורים עם תובנות כלכליות.
הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. חובת הסודיות כלפי לקוחות מחייבת אותי להסתיר פרטים אמיתיים ולהציג במקומם פרטים בדויים.
מה שאני עושה, בדרך כלל, זה בוחר שמות בדויים מערבב פרטים של כמה מקרים בצירוף פרטים בדויים לחלוטין. לפעמים כל הפרטים בדויים לחלוטין.
יש גם כאלה שאינם לקוחות שלי ובכל זאת אני מעוניין לשמור על פרטיותם ולכן משנה את הפרטים.
דוגמאות: אל המנוחה והנחלה, הפרשנית,
סיפורים מעולמות המשחקים
בצעירותי הייתי שחקן שחמט. מגיל 54 אני שחקן ברידג'.
בקריאה, בלימוד ובמהלך פעילויות בשני משחקים אלה נתקלתי בסיפורים מרתקים. לפעמים גם כתבתי עליהם.
גם כשלימדתי ברידג' (הרבה וממשיך ללמד) ושחמט (מעט בעבר הרחוק) נחשפתי לתלמידים עם סיפורי חיים יוצאי דופן.
כך למשל, לא קראתי שום סיפור שכתבה סופרת אמריקאית בשם סוזן ג'קובי.
נדמה לי שהסיפור האמיתי שאירע לה מרתק לא פחות, אם לא יותר, מסיפור כלשהו שהיא כתבה.
על הסיפור האמיתי שאירע לה כתבתי בגלל הדוד שלה.
אוסוואלד ג'קובי היה שחקן הברידג' האמריקאי הטוב ביותר בזמן מלחמת העולם השנייה, למרות שכמעט לא שיחק.
הצבא האמריקאי גייס אותו וניצל את יכולות החשיבה שלו לצורך טיפול בנושאי הצפנה.
את הסיפור האמיתי שאירע לסוזאן ג'קובי פירסמתי במדור הברידג' באתר JOKOPOST.
קישור: אוסוולד ג'קובי ופרשת הסבא המוסתר.
סיפורים מעולמות העבודה
עבדתי במחשבים ובטכנולוגיית המידע כארבעים שנים. כעשרים שנה בארגון בסקטור הממשלתי. כעשרים שנה כעצמאי שעבד מול כארבעים ארגונים בארץ ובעולם.
גם בניסיון העשיר הזה פגשתי מספר רב של אנשים ונחשפתי לתרבויות ארגוניות רבות ומגוונות. במקביל גם הרציתי בלא מעט מכללות.
כתבתי על חלק מהסיפורים המרתקים והאנשים המעניינים והחריגים בהם נתקלתי.
דוגמה מרתקת הוא איש מחשבים שעבר מאוסטרליה לארה"ב שישבתי בבית קפה בירושלים איתו ועם נציג מכירות של חברה ישראלית שייצגה את החברה האמריקאית בה עבד.
הסיפור הייחודי שלו הוא שעד גיל 15 פגש רק אישה אחת. אימו.
המשפחה התגוררה בחווה מבודדת. האם נתנה חינוך ביתי לבנים שלה (כולם היו בניה. לא היו בנות).
סיפורים מעולמות ההתנדבות שלי
הרביתי להתנדב, אני ממשיך להתנדב ב"הלל ליוצאי החברה החרדית".
היו לי אינטראקציות אישיות במסגרת ההתנדבות עם מאות יוצאי החברה החרדית מכל הזרמים. נחשפתי ללא מעט סיפורים של אנשים שפעלתי עם אחרים על מנת לסייע להם או לבדוק שמצבם סביר בזמני משבר במדינה.
יש סיפורים מדהימים ומעוררי השראה. יש סיפורים עצובים וקשים.
כמובן, שאיני מפרסם סיפורים עם פרטים מזהים של חרדים לשעבר.
כבר פרסמתי סיפורים ללא פרטים כאלה, למשל:
פעמיים התנדבתי עם יוצאי אתיופיה. היכרתי לא מעט אנשים הראויים להרבה מאוד הערכה, אנשים טובים, אנשים מעוררי השראה שנקודת ההתחלה שלהם הייתה קשה.
דוגמה לסיפור כזה: ממצוקה להצלחה
גם במסגרות התנדבות אחרות שלי נחשפתי לסיפורים מרתקים. פה ושם כתבתי עליהם.
כמובן תוך הקפדה על שמירת הפרטיות שלהם.
סיפורים מתרבויות אחרות
טיילתי בהרבה ארצות. חלקן מדינות עולם שלישי. ניסיתי להבין את התרבות, את אורח החיים והקשר ביניהם לבין התנהלות כלכלית של משפחות.
לא מעט פוסטים נכתבו בבלוג שלי על כלכלת המשפחה על ארצות ותרבויות רחוקות מאוד מהעולם שלנו.
גם בהקשר זה הסיפור האמיתי עולה לפעמים על כל דימיון.
דוגמה מאתיופיה: אתיופיה: מינגי: לרצוח 200-300 תינוקות וילדים בשנה.
הסיפור העצוב כולל גם חלק טוב בזכותו של ללו לבוקו בן שבט הקארה שבעמק האומו,איש מעורר השראה שהציל ילדים רבים משבטו ומשבט אחר.
גם סיפורים אחרים
כתבתי גם סיפורים אמיתיים קצרים הקשורים לתחומים אחרים: תרבויות המזרח הרחוק, על מסעדות ועל שווקים, על השואה ועל ההיסטוריה המשפחתית שלי.
השאלה: האם יש בסיס לכתיבת ספר?
השאלה הראשונה היא: האם יש לי מספיק חומרים ראויים לכתיבת ספר?
השאלה השניה היא: האם חלקם גולמיים מדי ואני צריך להשתמש בהם כבסיס לכתיבה בשלה יותר?
השאלה השלישית היא: האם אפשר לחבר ביניהם בספר אחד ובאיזה אופן?
המקום בו דורכות רגליי
הנטייה שלי היא לחשוב שאני לא בשל לכתיבת אוטוביוגרפיה ולכן עדיף לנסות לכתוב ספר שיהיה סוג של קולאז' של סיפורים ושירים עם משהו שיחבר ביניהם.
אשמח לקבל תגובות שעשויות לסייע לי להתוות את הדרך.
תודה
תודה לחברי יגאל מור שצילם את התמונה המוצלחת הזו שלי.
