מיגל ניידורף (1997-1910). בשנת 1977.
מקור התמונה: ויקיפדיה.
נוצר ב-1073
:
- Copy rights CC0 :
בהקדמה לפוסט הראשון בסדרה על אנשים קצת מוזרים קשרתי ביניהם לבין הספר של קווין מקפרלנד "אנשים מוזרים".
הפוסט הראשון עסק באדם שעד גיל 15 ראה רק אישה אחת: אמא שלו.
הפוסט השני עסק בשחמטאי קצת מוזר.
שני הפוסטים לא עסקו באנשים מוזרים בגלל כישרון יוצא דופן, כמו למשל ארכימדס בספר "אנשים מוזרים".
פוסט זה הוא על אדם שהמוזרות שלו היא זיכרון יוצא דופן.
אבל לפני שאעסוק במיגל ניידורף, אתיחס לשני אנשים אחרים שלהם לא היה כישרון יוצא דופן כזה.
זה נעשה על מנת שהקוראים יוכלו להבין עד כמה היה הכישרון שלו יוצא דופן.
התחום שבו אנו עוסקים הוא משחק סימולטני בשחמט.
לא סתם משחק סימולטני אלא משחק סימולטני עיוור.
משחק סימולטני
במשחק סימולטני בשחמט שחקן ברמה גבוהה או גבוהה יחסית משחק נגד כמה עשרות או מאות אנשים בו זמנית.
בכל פעם שהןא מגיע לשחקן יריב השחקן צריך לבצע בנוכחותו מסע.
השחקן ברמה גבוהה יותר מבצע מידית מסע ועובר לשחקן שאחריו.
המשמעוית:
1. אם הוא משחק משחק סימולטני נגד 30 אנשים לכל אחד מהם יש פי 30 יותר זמן לחשוב.
2. כל אחד מה-30 מתרכז במשחק שלו. מי שמשחק סימולטנית צריך לחשוב על כל 30 המשחקים.
לפעמים אי אפשר להימנע ממחשבה על משחק שכרגע הוא אינו נמצא ליד הלוח בו המשחק הזה משוחק.
ברוב המקרים פערי הרמות הם כאלה שהשחקן שממשחק סימולטנית מנצח את רוב מתחריו.
משחק עיוור
גם במשחק עיוור בדרך כלל יש פערי רמות. השחקן ברמה הטובה פחות יושב מול הלוח, כמו במשחק רגיל.
השחקן השני אינו יושב עם הפנים ללוח ואינו רואה את הלוח, כלומר: הוא מחזיק בראשו את תמונת הלוח והכלים.
בכל פעם שהשחקן שיושב מול הלוח מבצע מסע, הוא אומר ליריבו איזה כלי הזיז ולאיזו משבצת על הלוח.
יריבו חושב ואומר איזה כלי הוא מזיז לאיזה משבצת.
מי שמבצע את פעולת ההזזה הטכנית זה השחקן שיושב מול הלוח.
גם במקרה זה פערי הרמה גורמים בדרך כלל לשחקן הטוב יותר לנצח למרות היתרון של יריבו שרואה את הלוח והכלים.
משחק סימולטני עיוור
השחקן שמשחק עיוור גם משחק בו זמנית נגד יותר משחקן אחד כמן במשחק סימולטני רגיל. הקושי הוא בכך שעליו להחזיק בראש תמונות של הלוח והכלים של יותר ממשחק אחד.
מטלת הזיכרון היא קשה יותר מאשר במשחק עיוור מול יריב אחד.
אני
מגיל 14 או 15 שיחקתי בתחרויות שחמט. שיחקתי ברמה גבוהה יחסית.
בין השאר, שיחקתי בליגה הלאומית (הליגה הגבוהה ביותר) ופעם אחת הייתי שותף לזכייתה של קבוצת הפועל ירושלים בגביע המדינה.
עוד כשהייתי נער שיחקתי משחקים סימולטניים. ניצחתי את רוב היריבים והיו גם מקרים שניצחתי את כולם.
התחלתי לשחק גם משחקים עיוורים בדרך כלל נגד נערים בני גילי (בערך) וכשהייתי צעיר ולא נער שיחקתי נגד צעירים בני גילי (בערך).
פערי הרמה היו כאלה שרק במקרים נדירים הפסדתי,
אגב, גם ב"ישורת האחרונה" שיחקתי משחק עיוור נגד ילד מוכשר במיוחד כשהיה בן 8.
פעם אחת כשהייתי תלמיד כיתה גבוהה בתיכון ביקרו בביתי שני נערים שלמדו איתי.
הם רצו לשחק איתי שחמט והצעתי שאשחק סימולטני עיוור נגד שניהם.
לא הייתי בטוח שאני מסוגל לעשות זאת. ניצחתי את שניהם.
פרנסואה אנדריי פילידור
 |
| פרנסואה אנדריי פילידור (1795-1726). מקור התמונה: ויקיפדיה זכויות יוצרים: נחלת הכלל |
הצרפתי פרנסואה אנדריי פילידור היה אחד מגדולי השחמטאים במאה ה-18.
בנוסף היה מלחין ידוע.
פילידור שיחק משחק סימולטני עיוור נגד שלושה שחקנים.
לפני ששיחק דרש שהיסטוריונים יהיו נוכחים בזמן המשחק על מנת לתעד את זה.
הוא חשב שאחרת בדורות הבאים לא יאמינו שזה קרה.
זה הזמן לעבור למיגל ניידורף.
מיגל ניידורף
משה ניידורף היה יהודי מפולין. בתחילת מלחמת העולם השנייה התקיימה אולימפיאדת שחמט בבואנוס איירס. ניידורף שיחק בנבחרת פולין.
לא היה לו לאן לחזור. הוא נשאר בארגנטינה והתאזרח והיה שחקן השחמט הטוב ביותר במדינה זו.
ניידורף היה שחקן בדרגת רב אמן בינלאומי (הדרגה הגבוהה ביותר) ונכנס להיכל התהילה העולמי של השחמט.
לפני כמה ימים התבשרנו על צירופו של השחקן הישראלי הראשון להיכל התהילה הזה. זהו בוריס גלפנד.
ניידורף שיחק משחק סימולטני עיוור נגד 45 שחקנים בעיר סן פאולו שבברזיל.
הוא ניצח 39 משחקים, הפסיד 2 משחקים וסיים בתיקו נגד 4 משתתפים נוספים.
