.
 |
| באר אורה - מבט לכיוון מזרח אל עבר הערבה מקור התמונה: ויקיפדיה. הרשאת שימש: |
| נוצר על ידי: בתאריך: 19.10.2014 |
אני קורא את ספרו של מנחם מרקוס "נעלם בבהוטן - מסע חיפושים בהרי ההימלאיה".
יש לי סיבה מעשית טובה לקרוא את הספר הזה.
אני מרצה על מגוון רחב של נושאים. אחד התחומים עליו אני מרצה הוא מדינות עולם שלישי בהן ביקרתי (ואי ייוני ייחודי בשם איקריה).
בכל המדינות הללו התמקדתי בכלכלת המשפחה, לרוב ללא פנסיה וללא תשלומים סוציאליים, וניסיתי לקשור בינה לבין התרבות המקומית.
כמובן שהתייחסתי גם להיבטים אחרים של אותן מדינות.
אם תלחצו על הקישור סדרת הרצאות על מדינות ותרבויות אחרות, תקבלו מידע מינימלי על המדינות עליהן אני מרצה.
אחת המדינות האלו היא בהוטן.
אני מתחבר אליה יותר מאשר למדינות אחרות עליהן אני מרצה והיא הרבה פחות מוכרת.
יש הרצאה מוקלטת על בהוטן בערוץ היוטיוב שלי.
לאחרונה גדל הביקוש להרצאה הזו ולכן אני מעוניין לשדרג את ההרצאה הפרונטלית שלי, שהיא יותר ארוכה מההרצאה בזום.
השדרוג הוא באמצעות הוספת תמונות, שיש לי מהביקור שלי בבהוטן, ובהתיחסות לאספקטים שלא נכנסתי אליהם בהרצאות הקודמות.
אחד הנושאים שעלה באופן לא מדויק בהרצאות שלי היה סיפור היעלמותו של קצין צה"ל בחופשת שחרור ניב כורך ז"ל בבהוטן.
על מנת לדייק בהרצאות הבאות החלטתי לקרוא את ספרו של מנחם מרקוס, שהשתתף באחד החיפושים אחריו בבהוטן.
העשרה נוספת של ההרצאה שלי באמצעות קריאת הספר היא ציר הזמן.
מדובר בחיפושים שהיו כ-15 שנים לפני הטיול שלי בבהוטן.
את המגמה של השינויים בבהוטן אני מכיר. את הפרטים פחות.
יוזם החיפושים אחרי ניב היה אביו שלמה כורך, שקיבל סיוע משלטונות בהוטן בחיפושים.
בעלייה מהירה מדי לגבהים של 4,000 מ' ומעלה של אנשים, שאינם מורגלים לגבהים של ההימלאיה, קורה שהתפקוד רחוק מלהיות מיטבי.
כך גם קרה למנחם מרקוס המתאר שהוא רואה מישהו בין העצים בבהוטן והוא בטוח שזה קצין צה"ל אשר פרי ז"ל, שגם בחיפושים אחריו באזור באר אורה, מנחם מרקוס השתתף.
ברור שזו הזיה כי אשר פרי כבר לא היה בין החיים.
לסיפור של אשר פרי, שנקרא אושי על ידי חבריו ובני משפחתו, גם אני מתחבר.
איך אני מתחבר לאושי פרי?
אושי פרי למד שלושה מחזורים מתחתיי. הוא התעניין בשחמט ובא לשחק במועדון הפועל ירושלים בבית ההסתדרות ברחוב שטראוס בו שיחקתי.
הקשר העיקרי שלי אליו היה דרך אחיו נחי.
נחי למד איתי מכיתה ז' בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה והיה חבר טוב שלי.
ביקרתי אותו לא מעט בביתו ברחוב החבצלת במרכז ירושלים.
גם בתקופה שאחיו נעלם הייתי בקשר איתו ועם המשפחה וניסיתי להקל על מצוקתם ככל שיכולתי.
כמו במקרה של ניב כורך, המשפחה פעלה לביצוע חיפושים אחריו.
צה"ל ערך חיפושים.
במהלך החיפושים הסתיעו במומחים שונים, למשל צפרים שהיו יכולים לזהות ציפורים החגות סביב גופה. בין המומחים היה גם מנחם מרקוס טייל מנוסה ובעל ידיע רב, שמאותה סיבה השתתף בחיפושים אחרי ניב כורך בבהוטן.
היעלמותו של אושי והחיפושים אחריו
ההיעלמות
אושי היה המפקד של רכב בו נסעו אנשי חיל אוויר, שאינם אנשי שדה.
לקראת הערב הרכב נתקע ומכשיר הקשר התקלקל.
מי שמבין בשדאות היה שואל שאלה עיקרית אחת: האם יש מספיק מים?
אם התשובה לשאלה הזו הייתה חיובית, ובמקרה הזה היו מספיק מים, היו נשארים ברכב ומחכים לבוקר. באזור הזה קל מאוד למסוק לאתר רכב בשולי הכביש.
לצערנו, הצוות הזה לא ידע זאת ולא הבין.
אושי, הרגיש אחראי, והחליט ללכת עד לכביש לאילת להזעיק עזרה. התלווה אליו אחד מחברי הצוות.
הרעיון של ללכת ברגל כמה קילומטרים בחשיכה באזור לא מוכר ומלא בורות אינו רעיון מוצלח.
במהלך ההליכה, זה שהלך איתו אמר שאינו יכול להמשיך.
זה הגדיל את הלחץ על אושי, שאמר שימשיך לבד ויביא מישהו שיחלץ אותו.
בבוקר התעורר אותו בחור ובאור היום הגיע לכביש לאילת. כשהתקשר ליחידה התברר שאושי לא הגיע.
החיפושים
היות שאחיו שירת בסיירת גולני, מילואימניקים מאותה יחידה השתתפו בחיפושים.
בלט במיוחד מפקד לשעבר של אותה סיירת שאחיו נפל בזמן שירותו הצבאי.
גם אני השתתפתי באחד החיפושים בהם התפרסנו בשטח וחיפשנו סימנים כמו שרידי לבוש או פריטים אחרים.
שנתיים אחרי היעלמותו הודיע הצבא שזהו החיפוש האחרון.
באותו חיפוש מישהו מיחידה 669 ירד לאחד מהבורות המרובים שהיו שם ומצא שם את גופתו.
במהלך החיפושים הסתיעו במומחים שונים, למשל צפרים שהיו יכולים לזהות ציפורים החגות סביב גופה. בין המומחים היה גם מנחם מרקוס מדריך טיולים מנוסה ובעל ידיע רב. בדיוק מאותה סיבה ששלמה כורך צירף אותו לחיפושים אחרי בנו ניב בבהוטן.
סוף החיפושים
לא לסוף הזה מייחלות משפחות שיקירם נעלם.
כנראה שהוודאות של גילוי גופה עדיפה, על חוסר וודאות וניסיון להיאחז ברעיונות, שהנעדר נותר בחיים ווויתר על קשר עם משפחתו וחבריו.
