עם הפנים לעתיד: גירושין ופרידה בפספקטיבה של ארבע שנים

 

אני בצעירותי. זכויות יוצרים לתמונה: אבי רוזנטל, 1968

ב-27.3.1988 התחתננו אחרי כעשרה חודשים של זוגיות יפה. היה ירח דבש נפלא ביפן והרבה חלומות לעתיד משותף יפה לכל החיים.

ב-6.2.2022 התגרשנו אחרי כחמש שנים אחרונות שמהזווית שלי היו סבל מתמשך ברמה האישית. לקראת יום הולדתי ה-75 בעוד שלושה חודשים בחרתי לנתח את אותן חמש שנים עגומות והפרידה מפרספקטיבה של זמן ועם הפנים לעתיד. 

נולדו שלושה ילדים נפלאים, שהם (והנכדה שלי) הם החשובים ביותר בחיי.

בשנת 2017 התרחקה ממני אשתי לשעבר. סביר להניח שהיה תהליך של שחיקה בקשר כפי שקורה בהרבה קשרי נישואים. 

ההרגשה שלי הייתה שהקשר מספיק טוב על מנת לתקן. 

אז קרה אירוע שהבנתי שאולי זה כבר לא המצב. היה לי קשה. לא רציתי לוותר. 

שקלתי לעזוב את הבית לתקופה בהנחה שאם אעזוב, מי שהייתה אשתי תבין כמה חשוב לה הקשר. 

כמי שכותב היטב, כתבתי לה מכתב שבו הסברתי לה עד כמה אני אוהב ורוצה להמשיך, אבל בנסיבות שנוצרו אצטרך לעזוב את הבית, אלא אם נחזור לדפוס הקשר הטוב שהיה לנו קודם. לא הייתה התיחסות למכתב. 

בטיול בסלובקיה,ביחד עם בננו הצעיר, אז בן 24, הייתי עצוב. הבנתי שאין מנוס מעזיבה זמנית שלי את הבית. 

הזמני עשוי להיות גם קבוע. 

כפי שכתבתי במכתב, ההחלטה הזאת היא קשה ביותר עבורי כי אני זה שעוזב את הקן שבנינו ביחד.

אני זה שצריך לשכור דירה ולהיות פחות זמן עם הילדים הבוגרים. 

התגובה שלה הייתה חיבוק ואמירה שהיא רוצה להמשיך בזוגיות איתי. 

כשחזרנו והקשר לא השתפר שוב הבנתי שאצטרך לעזוב. 

היא אמרה שהיא מעונינת להמשיך בקשר זוגי אבל התנתה את זה בכך שנלך ביחד לטיפול זוגי. הייתי מוכן לעשות כמעט הכל בשביל לחזור לזוגיות טובה. השבתי בחיוב.

טיפול זוגי שלא היה טיפול זוגי

הכנתי את עצמי לטיופל הזוגי. בדקתי את דפוסי ההתנהלות שלי וחשבתי איפה טעיתי ואיך לשפר. 

חשבתי גם על הדברים שבת זוגי עשתה ופגעו בי. 

מהות הטיפול הזוגי היא תקשורת בין בני הזוג שכל אחד מהם מעלה נושאים כאלה, מדברים עליהם וחושבים כיצד מתקנים. 

בנוסף אמרתי לה עשרות פעמים "אם אינך רוצה באמת להמשיך בזוגיות טובה איתי לא נלך לטיפול זוגי ואני אעזוב את הבית".

זה לא מה שעשתה גרושתי. היא כבר ידעה שאינה רוצה להיות בת הזוג שלי, אבל בחרה להגיד שהיא רוצה בזוגיות וללכת לטיפול זוגי.

היא רצתה שנמשיך לחיות בנפרד אבל ביחד. סוג של קשר טכני אבל לא ממש זוגיות. 

זה הדבר האחרון שרציתי.

בטיפול הזוגי היא רק הטיחה בי האשמות ולא הקשיבה לאף מילה שאמרתי. דיברה על מגורים ביחד ללא זוגיות אמיתית.

נשברתי. 

האישה שבניתי איתה חיים משותפים וגידלנו ביחד שלושה ילדים נפלאים, רואה אותי ברגעים הכי קשים שלי, אבל מתעלמת לחלוטין ממני ומרצונותיי. 

היא רוצה להמשיך לחיות אתי בעיקר משום שהיא מפחדת להיות לבד. 

גם אני מפחד להיות לבד, אבל מבין שאין ברירה אם אין קשר זוגי אמיתי.

בגלל שנשברתי שיניתי תוכניות. בחרתי לא לעזוב ולנסות לחפש בת זוג שתרצה איתי זוגיות אמיתית כשאני עדיין בבית. 

לא ממש הצלחתי בזה.

כמונוגמיסט בטבעי לא יכולתי לבנות קשר זוגי עם אישה כשאני נשוי וגר עם אשתי. 

כדי להצליח הייתי צריך לבחור בדרך של עזיבה מידית שהייתה קשה לי מאוד.

דינמיקה הרסנית עבורי

אני טעיתי. הייתי צריך לעזוב מיד לאחר כישלון הטיפול הזוגי. 

מי שכבר הייתה מוכנה לרמות אותי וללכת לטיפול זוגי, למרות מה שאמרתי לה, לא ראתה אותי ממטר. פגיעה רדפה פגיעה. 

בכל פעם שהייתי קרוב לעזוב היא התקרבה אלי לתקופה קצרה כדי שלא אעזוב את הבית. 

יותר מפעם אחת התפתתי להאמין שזה בכל זאת אמיתי. 

במישור הטכני היא התנהגה נפלא. יזמה נסיעה של המשפחה לצפון לכבור יום הולדת 70 שלי. נסענו ביחד לטיולים בחו"ל, אבל גם שם כבר היינו פחות ביחד מאשר בטיולים הרבים בתקופות הטובות. 

מה שתמיד היה חשוב לי זה בת זוג שתאהב אותי או לפחת שאני אהיה האדם הכי חשוב בחייה (למעט ילדים ונכדים). 

היו נשים ששידרו לי את מה שרציתי גם ברווקותי. בחרתי באשתי גם משום שהיא רצתה יותר מאחרות לבנות קשר איתי, ביטאה את זה באופן ברור והלכה עם זה בעקביות.

Sad End

יצאתי מהקשר מפורק. אחרי חמש שנים אומללות במישור של קשר זוגי.

איבדתי חמש שנים שבמהלכן אולי הייתי בונה פרק ב' נהדר.

לא ידעתי האם אצליח לשרוד לבד או אולי הגעתי לסוף "הישורת האחרונה".

כפי שקראתם בפוסטים הראשונים בבלוג זה התמודדתי היטב. 

היום יש לי עולם מלא משלי אני הרבה יותר מאושר מאשר הייתי באותם חמש שנים אחרונות. 

חסרה לי זוגיות, אבל כמי שממציא את עצמו מחדש שוב ושוב, אני מאמין שעוד עשויה להיות לי זוגיות חדשה טובה, אולי נפלאה. גם אהבה אינה בגדר הבלתי אפשרי.

המחיר ששילמה גרושתי על הטעות שלה

כמו שאני טעיתי גם היא טעתה. היא הייתה צריכה להיות הוגנת כלפי חברה לחיים במשך יותר כשלושים שנים ולהיפרד גם אם זה קשה לה.  

במקרה שהייתה עושה את זה היינו נשארים ידידים הכי טובים.

האופן שבו התנהגה כלפיי גרם לה לאבד אותי לא רק כבן זוג, אלא גם כאדם. 

הדבר היחיד שנותר לי מהקשר זה הילדים המשותפים שחשובים לשנינו. 

אמרתי לה באופן ברור, שאם לא היו לנו ילדים משותפים הייתי מנתק איתה כל קשר. 

לקראת שלב חדש בניתוק הקשר

מבחינתי הקשר שהיה לנו אחרי הגירושין נבע בעיקר מהילדים המשותפים שלנו שחשובים מאוד לשנינו. 
לא שיתפתי אותה בדברים אישיים. הייתי מוכן לעזור בדברים שאני מבין בהם. 

חגגנו ביחד עם הילדים חגים וימי הולדת. גם ימי הולדת שלי וימי הולדת שלה.

עכשיו כשיש לה בן זוג חדש הגיע הזמן להתרחק. 

מי שנכווה ברותחין נזהר בפושרין. 

לא יעשה לי טוב להתארח בביתה כשהילדים מגיעים לשם ויש לה בן זוג.

רוצה לצמצם את הקשר איתה. זה לא אומר שלא ניסע ביחד עם הבן הירושלמי שלנו לבקר את הבת או הבן ברמת גן. זה לא אומר שלא אדבר איתה על דברים טכניים ואעזור לפעמים. 

זה כן אומר שאת יום ההולדת ה-75 שלי ב-1.7.26 אחגוג בלעדיה. 

זה כן אומר שלא אגיע ליום הולדתה באותו חודש. 

כאדם שמתחדש וממציא את עצמו מחדש גם בגילי המופלג, אני מאמין שאמצא בת זוג מתאימה ונבנה ביחד קשר זוגי יפה.

עוד יהיו זמנים טובים מאלה.