מסע לפולין: קרקוב - נגיעה קלה בשורשים של אימי

 

במסעעדה בקרקוב. זכויות יוצרים לתמונה: ערן רוזנטל
באישור בעל זכויות היוצרים לתמונה.
צולם בנובמבר 2025

ביום בו טיילנו בקרקוב לא נחשפנו לזוועות השואה. ביום הזה ראינו את הרובע היהודי בקרקוב ואת שעות אחה"צ והערב בילינו במרכז העיר. 

התמונה בראשית פוסט זה ממחישה זאת. צולמתי בה אוכל מרק מקומי מסורתי שמוגש בתוך לחם במקום בתוך קערה.

ברמה האישית שלי היום הזה היה נגיעה קלה בשורשים מצד אימי ז"ל. 

מסע שורשים

בפוסט מסע שורשים לקרושצ'נקו תיארתי ביקור של בן דוד שני שלי מאוסטרליה בעיירה זו בההתגוררו סבו, סבתו ואביו. 

באותה עיירה גדלה וגרה אימי ובה נרצחו בני משפחתה על ידי הנאצים. 

המבקר, שמעולם לא פגשתי אותו, צילם אנדרטה לזכר יהודי העיירה שנרצחו. ניתן לזהות  באנדרטה שמות של שתיים מארבע האחיות של אימי. 

בפוסט הזה אתאר את ילדותה ונערותה של אימי ז"ל ואקשר את זה לעיר קרקוב.

ילדותה ונערותה של אימי

רינה רוזנטל ואחרים לפני מלחמת העולם השנייה. אני לא מזהה אותה בתמונה

אימי הייתה הבת הצעירה ביותר במשפחתה. 

המשפחה הייתה משפחה חרדית. מישהו אמר לי שהם היו חסידי בעלז. 

אין לי מושג האם זה נכון. 

כששמעתי את זה כבר היה מאוחר מדי לשאול. לא היה אף אחד חי וצלול שהיה יכול לאשר או לשלול זאת.

אימה, אסתר, מתה ממחלה, שברפואה מתקדמת שלא הייתה אז ושם, כנראה הייתה מאריכה ימים. 

אביה ישראל, חלה בסרטן ונפטר יותר מאוחר. 

האחיות הגדולות כבר יצאו מהבית וחלקן התחתנו. 

בית הספר העממי והגימנסיה העברית בקרקוב. 
זכויות יוצרים: אבי רוזנטל
נובמבר 2025

אימי רצתה ללמוד בגימנסיה העברית בקרקוב, שהייתה העיר הקרובה ביותר.  

לא היו הורים ולא היה כסף. 

היא נסעה לקרקוב ושכרה חדר בדירה אצל משפחה. 

היא מימנה זאת באמצעות שיעורי עזר שנתנה. 

היה לה סט בגדים אחד או אולי שניים, שהיא הייתה מכבסת. 

היא סיפרה לי על בנות המחזור שלה שרובן היו עשירות ואת לימודיהן ואת הבגדים המהודרים שלהן מימנו ההורים שלהן. 

הלנה רובינשטיין

הבית ברובע היהודי בקרקוב בו גדלה הלנה רובינשטיין. זכויות יוצרים לתמונה: אבי רוזנטל
נובמבר 2025

ברחוב ראשי ברובע היהודי בקרקוב גדלה הלנה רובינשטיין. שמה האמיתי היה חנה רובינשטיין. כצעירה היגרה לאוסטרליה שם היו לה קרובי משפחה. היא לקחה איתה קרמים שהכינה אימה.  

לימים מהקרמים הללו תצמח חברת הקוסמטיקה שלה הקרויה על שמה, שתהפוך אותה לאחת הנשים העשירות בעולם. 

לסבתי מצד אימי היו הרבה אחיות. אחת מאחיותיה,  שאף היא התגוררה בקרושצ'נקו עם משפחתה, התחתנה עם אדם ששם משפחתו רובינשטיין. קרוב משפחה של אותה הלנה רובינשטיין. 

שניים מילדיה של אותה אחות של סבתי, רגינה ומרק,  היגרו לאוסטריה. שניהם עבדו במפעל הקוסמטיקה של הלנה רובינשטיין. 

רגינה ניהלה את הסניף המקומי של חברת הקוסמטיקה של הלנה רובינשטיין. מרק עבד שם. 

רגינה

לא היכרתי את רגינה. את סיפור החיים האומלל של רגינה שמעתי מאימי ז"ל שהתכתבה איתה. סיבת האומללות היה בנה היחיד. 

מרק

עם משפחתו של מרק אני בקשר טוב למרות הריחוק הפיזי. 

את מרק ואשתו, שהלכו כבר לעולמם, פגשתי כשביקרו בישראל. כפי שכתבתי, את בנו פיטר מעולם לא פגשתי. שתי אחיותיו היו בארץ שנה (כל אחת בנפרד) במסגרת פרויקט תגלית. 

כמובן שפגשתי אותן לא מעט. גם הנכד והנכדה שלו השתתפו בפרויקט תגלית. את הנכד פגשתי לא מעט. את הנכדה רק פעם אחת, משום שזו הייתה הבחירה שלה.

האחות שלהם שחזרה לקרושצ'נקו

אחת האחיות של רגינה ומרק שרדה את השואה וחזרה לקרושצ'נקו. 

היא נרצחה על ידי פולנים.

כפי שתקראו בפוסט הבא, בסדרת הפוסטים שלי על המסע לפולין, זה לא היה מקרה חריג.

אימי אחרי מלחמת העולם השנייה

אימי ז"ל עם תלמידים.
לא ברור לי האם זו תמונה מיד אחרי מלחמת העולם ה-2 או לפניה

אני כבר לא זוכר את שם הספר שכתב פרימו לוי ,ניצול אושוויץ, ובו תיאר את אירופה מיד אחרי מלחמת העולם השנייה. 

אני כן זוכר קטע שבו תיאר את אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה, כיבשת שבה מסתובבים מיליוני אנשים מנסים למצוא לעצמם מקום ובטווח קצר גם מזון וקורת גג.  

חלקם מנסים לחזור למקומות שמהם באו. 

חלקם ללא תעודות מזהות. 

רבים מהם אינם יודעים מה קרה ליקירהם במהלך המלחמה. 

אל תטעו. לא מדובר רק ביהודים. 

אימי

גם אימי נותרה אחרי המלחמה ללא מסמכים וללא בית לחזור אליו. 

היא החליטה לנסות להגיע לפריז על מנת לעבוד במפעל של הלנה רובינשטיין. 

לצורך כך, בהיעדר מסמכים מזהים, הייתה צריכה לחצות באופן לא חוקי את הגבול לצרפת. 

אחרי שחצתה את הגבול, הגיעה לאחת העיירות ודפקה בדלת של משפחה שלא הכירה. למזלה, זאת הייתה משפחה שרצתה לעזור ולא משפחה שרצתה להסגיר אותה לשלטונות על חצייה לא חוקית של הגבול. 

היא קיבלה מזון ולינה והצליחה להגיע לפריז. 

בפריז התקבלה לעבודה במפעל של הלנה רובינשטיין. היו לה חיים טובים מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית. 

למרות זאת ב-1949 החליטה לעלות למדינת ישראל ממניעים ציוניים.  

בפוסט הבא

בפוסט הבא אכתוב על שתי עיירות בהן ביקרנו במסע  ובהן בוצע טבח ביהודים.