‏הצגת רשומות עם תוויות אהבה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהבה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 25 באפריל 2026

אוטוביוגרפיה של זוגיות: הספר שאולי אכתוב בעתיד



אהבתי לקרוא את ספרו של יוסי מלמן אוטוביוגרפיה של ריצה. 

גם התחברתי אליו משום שבגיל 35 התחלתי לרוץ באופן קבוע פעם בשבוע מאז אני רץ. 

התחלתי ב-2 ק"מ כל פעם. הגדלתי את זה במשך השנים עד 5 ק"מ. רק בגיל 63 רצתי בפעם הראשונה בחיי 10 ק"מ. זה היה במרתון ירושלים. 


את החיבור שלי לספר של יוסי מלמן ולריצה תיארתי בפוסט בבלוג זה: 


הספר של מלמן אינו עוסק רק בריצה אלא גם באוטוביוגרפיה שלו מילדות בפולין מיד אחרי השואה, דרך הגירוש של גומולקה ותקופת גיל הנוער ברמת אביב וכל ההיבטים החשובים של חייו. גם לפני שהריצה הייתה חלק מחייו וגם אחרי שהפכה לציר מרכזי שלהם.  


אחרי 




מאז משבר גיל ה-70 של חיי, אני שואל את עצמי מה המשמעות של חיי ומה אשאיר אחריי כשתיסתיים "הישורת האחרונה" של חיי? 

בבלוג האישי הזה אני מנסה בחלק מהפוסטים לענות על השאלה הזו. 
הדברים שאני כותב הם חלק ממה שאשאיר אחריי. 


הכתיבה ואני


 
כבר מגיל צעיר הייתי אדם שכותב. 
כתבתי מאמרים מקצועיים ומאמר אקדמי אחד. 
כתבתי שירים למגירה וגם לבלוג זה. 
כתבתי חמישה ספרי ברידג' ומאמרים בירחון הברידג' הישראלי.
אני כותב באתר האינטרנט Jokopost. זה התחיל מכתיבת מדור ברידג' והתפתח לכתיבה גם על מגוון רחב של נושאים אחרים. 
 
אני כותב חמישה בלוגים. ארבעה מהם מקצועיים בנושאים הבאים: מחשבים וטכנולוגיית המידע, ברידג', כלכלת המשפחה וניהול סיכונים ומשברים.

בחודש פברואר כתבתי את הסיפור הקצר הראשון בחיי.



האוטוביוגרפיה שלי




אני משתעשע במחשבה של כתיבת ספרים גם על נושאים שאינם ברידג'.

אחת המחשבות היא על כתיבת אוטוביוגרפיה.

 

נקודת התחלה אפשרית היא  הרצאה אישית שלי.

אני מרצה בתדירות רבה על מגוון רחב של נושאים אבל רק הרצאה אחת שלי היא אישית לגמרי. 


היום חשבתי על נקודת התחלה אחרת. משהו דומה לרעיון של יוסי מלמן: אוטוביוגרפיה של משהו מרכזי בחיי שדרכה אכתוב גם על מגוון רחב אחר של היבטים בחיי. מהכותרת אתם יכולים להבין מהו אותו דבר מרכזי בחיי שאולי יהיה שמה של אוטוביוגרפיה שלי.


תמיד חיפשתי ואני עדיין מחפש זוגיות טובה ואני לא מפחד גם בגילי המתקדם להגיד גם אהבה


לא מעט כתבתי על נשים ואהבה. 

גם בבלוג זה וגם בסיפור הקצר שכתבתי יש זוגיות בלתי צפויה


אין לי מה להתלונן. היו לי הרבה שנים טובות של נישואין, שמהם יש לי משהו שהוא הדבר החשוב בחיי: שלושה ילדים נפלאים ובשנה האחרונה גם נכדה מדהימה. 

חמש השנים האחרונות היו עגומות במיוחד.


בנוסף היו לי גם קשרים עם לא מעט נשים. קצרים או ארוכים, טובים או טובים פחות וגם גרועים. 


היו גם שלוש נשים שאהבתי. אהבה היא סוג של אושר המשליך גם על היבטים אחרים. 

לא ארתע ממנה גם בידיעה שהמחקרים מראים שמי שאוהב סובל יותר.  


גם בגילי המתקדם אני ממשיך להיות פעיל ובנוסף להווה ולעבר להסתכל קדימה לעתיד. 

נפתח לדברים חדשים ומנסה לזרום ב"ישורת האחרונה" ומקווה לצור, לתרום, לעשות טוב, להתפתח ולהינות.

גם מקווה לצור זוגיות חדשה וטובה.



יום שישי, 12 בינואר 2024

אל תשלחי לי תמונה

 


באחד מאתרי ההיכרויות לגיל השלישי נתנו סדרת המלצות טכניות להתחלת קשר זוגי.

לא קניתי את אחת ההמלצות: בקשו תמונה עדכנית לפני שאתם נפגשים עם בן זוג או בת זוג פוטנציאליים. 

בפוסט זה אסביר מדוע.


היבט פילוסופי


שקר היופי והבל החן


באיזשהו מקור יפני שקראתי הציעו לבחור צעיר, המתלבט כיצד לחפש בת זוג, להסתכל על האם של המועמדת לזוגיות ולא על בת הזוג הפוטנציאלית. 

הרציונל: בעתיד הדי רחוק הבת כבר לא תהיה יפה כפי שהיא היום. היא תראה כמו האם המבוגרת. 

בלשון אחרת "שקר היופי והבל החן". 

המסר הוא שבבחירת בת זוג יש דברים יותר חשובים מיופי. הדברים הללו עשויים להישאר לאורך זמן. גם כשיופי יחלוף.


אידיאל היופי


ד"ר יורם יובל חוקר את נושא האהבה. בין השאר הוא מתייחס בהרצאתו לנושא לאידיאל היופי ברמה מדעית מחקרית. 

הוא מצטט מחקרים המראים, בניגוד לציפיות, שאידיאל היופי קרוב לממוצע. 

 

בצעירותי


תפיסת העולם שלי כרווק בשנות ה-20 ובשנות ה-30 של חייו הייתה, שאני מוכן להכיר כמעט כל אחת שמציעים לי להכיר. 

לא צריך תמונה. 

אפשר גם Blind Date. 

אם אפגוש מישהי שחיצונית ממש לא נראית לי, אז זה עלה לי בשעה שישבתי איתה בבית קפה. 

תמיד הצעתי לשלם בבית הקפה עבורי ועבור זו שאיתה נפגשתי אז זה עלה גם סכום כסף לא משמעותי עבורי.

מצד שני בהחלט יתכן שהפגישה איתה העשירה את עולמי בהקשרים לא רומנטיים.

כך קרה כשנענתי להצעה של מישהי להכיר רופאה יהודיה מדרום אפריקה, שבאה לביקור קצר בישראל. 

למדתי על ההתנהלות של יהודי דרום אפריקה לאחר האפרטהייד והמעבר לשלטון של הרוב השחור. 

למדתי גם, שכמו יהודים רבים אחרים, כנראה שהיא תהגר לארצות הברית או בריטניה.

כך קרה כשנענתי להצעה של מישהי להכיר יהודיה צעירה מבית עשיר במקסיקו.

עושר מעולם לא עשה עלי רושם. 

בשונה מהרופאה מדרום אפריקה, עם המקסיקנית העשירה לא הייתי נפגש לפגישה נוספת, אבל למדתי על שוד מכוניות של עשירים ברמזור אדום. 

כשהדלתות לא נעולות, יהיה בבירת מקסיקו מישהו שיזרוק את הנהג מהמכונית וימשיך לסוע במקומו. 


Blind date נעים פחות

מישהי הציע לי להכיר גברת צעירה, שהיו לה רק טובות לספר עליה. 

נפגשנו בבית קפה. כשראיתי אותה ראיתי אישה מכוערת באופן יוצא דופן לטעמי. באותו רגע ידעתי שזוגיות לא תצא מהפגישה הזו. 

פחדתי שאם אשדר את זה, היא תיפגע. קרוב לודאי שאני לא הייתי הראשון ולא הייתי האחרון שהתרשם מחוסר יופיה. אולי כבר עלבו בה ללא עוול בכפה. 

התנהגתי בפגישה כמו בכל פגישה אחרת (למעט פגישות שאני מתרשם במיוחד לטובה). 

שילמתי את החשבון ונפרדנו כידידים.


התנצלה על זה ששלחה לי תמונה 

אחרי שהופעתי בתוכנית הרדיו "חבר מאותו כוכב" קיבלתי הרבה מכתבים. 

זו סיטואציה אחרת. אין ספק שהפונות היו מעונינות להכיר אותי. 

אחת הפונות צרפה תמונה ותיארה את עצמה כ"יפה יפה". 

היא לא שיקרה. היא הייתה יפה. לא בצורה יוצאת דופן. כנפגשנו גיליתי בה הרבה מעלות חשובות יותר מיופי חיצוני. 

דיברנו על מגוון רחב של נושאים: פילוסופיה, פסיכולוגיה, סיפרות ועוד. הכרתי אותה מזוויות שונות ומגוונות ושמעתי על משפחתה. זה היה הדדי גם היא למדה להכיר אותי. 

הראנו זה לזו וזו לזה שירים שכתבנו

נדמה לי שאפילו קיבלתי כמה הערות ששיפרו שניים שלושה שירים שכתבתי. 

אחרי שהיא הבינה את מהות הדיאלוג בינינו, היא התנצלה על משלוח התמונה ועל שתיארה את עצמה כ"יפה יפה". בגברת הזו, שהיום לצערי כבר אחרי "הישורת האחרונה", היה הרבה יותר עומק מסתם בחורה יפה. 


בזיקנתי

 

אפשר להגיד ש"זיקנתי אינה מביישת את נעוריי". גם כאדם בן 72 שהתגרש בגיל 70, איני מבקש תמונות עדכניות מנשים. 

לטובתי ולטובת אלה שאפגש איתן, כתבתי פוסט בבלוג האישי המתאר מה אני מחפש בבת זוג. כותרת הפוסט: משהו בין האוזניים


היום אנחנו חיים בעולם דיגיטלי. קל למצוא תמונות של אנשים. 

מעבר לזה שבכל אתר הכרויות אפשר למצוא תמונה של כל אחת מהרשומות בו, ברוב המקרים אני יכול די בקלות למצוא תמונות שלה באינטרנט. 

לא רק תמונה, אלא גם הרבה מידע. אנחנו בעידן שבו קשה לשמור על פרטיות, אם יש לנו נוכחות ברשת. 


מבקשות תמונות ו/או רוצות לשלוח תמונות


לאחרונה נשים באתרי היכרויות מבקשות ממני תמונה עדכנית או מציעות לשלוח לי תמונה עדכנית. כנראה בגלל ההמלצה של המומחיות שהזכרתי בתחילת הפוסט.  

זה לא נורא, אבל זו נקודת התחלה לא טובה. 

כאמור, אני אוכל להגיע לבד לתמונות שלהן, אם ארצה. בפיסקה הבאה אספר כיצד מוצאים תמונות שלי ברשת. 

בפיסקה הזו אספר על קייטי היגינס. דווקא ראיתי תמונה שלה באתר הכרויות, אבל מהר מאוד למדתי שהסיכוי שהיא גבר ניגרי גדול יותר מהסיכוי שהיא אשה ענוגה ממוצא בריטי, בעלת תואר שני המתגוררת בירושלים.

לתומי חשבתי, שלא יקרה שום דבר רע אם אפגש איתה בבית קפה בירושלים. 

למרות שמאז עבר זמן רב היא או הוא עדיין רודף או רודפת אחריי באמצעות הודעות עוקץ ניגרי, הנשלחות אל תיבת הדואר האלקטרוני שלי. 

לפרטים קראו: מדוע קייטי היגינס רודפת אותי?


איפה אפשר למצוא תמונות שלי ברשת?


אתם נמצאים כרגע במקום טוב במיוחד לצפייה בתמונות כאלה: בבלוג האישי שלי. 

כך למשל, בפוסט: ריצה לזכר הנרצחים, הנופלים ולמען שחרור החטופים, שנכתב ב-6.1.24 תוכלו למצוא תמונה שלי שצולמה יום אחד לפני כתיבתו. 

אגב, באמצעות קריאה תוכלו גם להכיר אותי מעט. 

גם בבלוגים אחרים שלי תראו תמונות שלי:

לכלכל בתבונה

Risk and Crisis

בבלוג שלי על מחשבים תמצאו כנראה תמונות לא עדכניות. זהו בלוג שהפעילות בו מעטה. 


בערוץ שלי ב-YouTube תוכלו לראות אותי מופיע בסרטונים, למשל: שיעורי ברידג' שאני מלמד או צילומי וידאו של הרצאות שאני מרצה. 

לא חסרים אתרים נוספים בהם תוכלו למצוא תמונות שלי מרצה. 

לא חסרים אתרים אחרים בהם תמצאו תמונות שלי.

כל מה שצריך זה לבצע המלצה אחרת באותו פוסט, שאותה אני מקבל. 

חפשו מידע באמצעות חיפוש ב-Google.


יום רביעי, 4 באוקטובר 2023

אהבה באיקריה

 


זה היה החלק הכי פחות משכנע בחלק העוסק באי היווני איקריה בסדרה "לחיות עד 100: סודות האזורים הכחולים". 

למרות זאת, זה סיפור של תקווה והיתכנות של אהבה

זוג מבוגר, גם במושגים של איקריה. הגבר בשנות ה-90 של חייו. האישה בשנות ה-80 של חייה. 

הם הכירו כשהבעל היה כבר בשנות ה-70 או ה-80 של חייו ומיד נוצר קשר.

הקשר ביניהם מבוסס על אהבה, הרמוניה ודאגה של האישה גם לדברים קטנים שהבעל אוהב. 

הסיפור הזה מוצג כאהבה התורמת לאריכות ימים. 

מוצג גם מחקר בארה"ב על פיו כשנפטר אחד מבני זוג, החיים יחדיו באושר זמן רב, בהסתברות לא נמוכה בן הזוג או בת הזוג נפטר תוך שלושה חודשים. 

אני מכיר גם מחקרים, ללא קשר ל"אזורים כחולים",  המראים שגברים נשואים חיים יותר מגברים שאינם נשואים.  

בסדרה מוצג כאילו האהבה הזוגית היא אחד הגורמים לאריכות ימים באיקריה.


מדוע זה לא משכנע?


הגבר מספר שהיה נשוי קודם ואשתו הראשונה נפטרה. 

האישה אומרת שהייתה נשואה קודם והיו לה נישואים לא מאושרים. 

קשה להסיק מסקנות כוללניות משלושה מקרים אחד טוב אחד רע ואחד לא ברור.


מהיכן התקווה?


פרק ב' של זוגיות הוא יותר מסובך ומורכב מאשר זוגיות ראשונה. 

במקרים רבים לכל אחד מבני הזוג יש ילדים ולפעמים גם נכדים. 

הילדים והנכדים מספיק חשובים כדי שלא יהיה קשר טוטלי של צעירים בו הוא עשוי להיות מרכז עולמה והיא מרכז עולמו והם חולמים על עתיד משותף נפלא.  

פרק ב' הוא אחרי התנסויות לאו דווקא טובות: 

1. גירושים וקשרים אחרים שנותקו באופן קשה ומעוררים חשש לפגיעה נוספת בקשר חדש שמתחיל.

2. בן זוג שנפטר ובמקרה של קשר טוב במיוחד השוואה של בן הזוג החדש לזה שהלך לעולמו.

3. אלה שחיו ללא בן זוג או בת זוג, כבר התרגלו לחחים לבד ואחרי הרבה שנים ומתקשים לשנות את הדפוס לדפוס של חיים ביחד.

יש גם רכוש שנצבר כמו בית ונכסים פיננסיים כשעולה השאלה: עד כמה, אם בכלל, לשתף עם בן/בת הזוג בפרק ב'?

4. במקרים רבים אהבה באה ביחד עם סבל.

ההצלחה המופלאה של הזוגיות השנייה של זוג הקשישים מאיקריה נותנת תקווה שגם לי ולאחרים זה אפשרי לבנות זוגיות נפלאה גם בפרק ב'.




יום שבת, 22 ביולי 2023

מי שמפחד סובל פחות: על זוגיות חדשה ואהבה בגיל השלישי

 


אני מחפש בת זוג חדשה. 

קוראי הבלוג שותפים במידה מסוימת לחיפוש שלי משום שבבלוג זה יש פוסטים המתארים את המסע שלי בדרך לזוגיות.

אני לא מתבייש להיות יותר יומרני. לא רק זוגיות גם אהבה.

השנה הראשונה שלי אחרי הגירושים הייתה שנה של שיקום, התייצבות, יצירת בסיס להמשך החיים.

לא ממש הייתי מסוגל לצור זוגיות חדשה. 

מאז שסיימתי את השיפוץ והתמקמתי בדירה שלי נפתחה הדרך לחיפוש ממשי של בת זוג.


בינתיים זה טרם צלח אבל גם הדרך מעשירה

גם בגילי המופלג אני כל הזמן לומד ובפוסט זה אחלוק חלק ממה שלמדתי ביחס לזוגיות בגיל השלישי. 


מדוע זה קשה יותר בגיל השלישי?


1. בהרבה מקרים יש דמויות אחרות חשובות בחיים  

כשצעירים יכולים להתמסר באופן כמעט מלא לפיתוח זוגיות ובניית משפחה.

בת הזוג או בן הזוג עשויים להיות הדמות החשובה ביותר בחיים. לפעמים ללא תחרות. 

בגיל השלישי יש לרבים ילדים ולא פחות חשוב נכדים. הקשר איתם לא רק חשוב אלא גם מתמשך לכל שארית החיים.

בני הזוג צריכים למצוא את האיזון הנכון בין הזוגיות לבין הדורות הבאים ממשפחות קודמות. 


2. כישלונות ותסכולים

כשלא מדובר באלמנות שלא באשמתן, יש בוודאות כישלונות ותסכולים מהעבר. 

זה לא בהכרח אומר שכל אלמנה המחפשת זוגיות חדשה לא חוותה כישלון בזוגיות. 

מותו בטרם עת של בן זוג לא מעיד על טיבה של מערכת היחסים רבת השנים שהייתה לאלמנה עם בן זוגה המנוח.

אני עושה בהמשך פיסקה זו הכללות. 

הכללות, מעצם טיבן, תמיד לא מדויקות ב-100%. מצד שני הן מתארות באופן סביר את מרבית המקרים.

אלה שלא יצרו קשר זוגי מתמשך בעבר למרות שרצו, חוששות מכך שלא יצליחו גם הפעם.

אלה שהתגרשו חוו כישלון. מי שחוותה כישלון חוששת מכישלון נוסף.

במקרים רבים, "חוששת" הוא תיאור רך מדי. המונח מפחדת מדויק יותר.

גם בהקשרים אחרים אנחנו יודעים שהפחד עלול להיות יועץ גרוע.

בהקשר של זוגיות בגיל השלישי, כשהפחד תופס מקום מרכזי אי אפשר להצליח לצור קשר זוגי.

פחד במידה הוא נורמלי וטבעי. אפשר להפחית אותו בהדרגה.

הניסיון שלי מראה שכשהפחד הוא המוביל הוא משתק. 



3. הרגלים ודפוסי חיים

לרוב הנשים בגיל הזה יש כבר דפוסי חיים קבועים והרגלים.

זוגיות  חדשה מערערת את ההביטואציה להרגלים ולדפוסי חיים.

בלא מעט מקרים יש מקום לקשר המאפשר שמירה על פרטיות. למשל, לאו דווקא מגורים משותפים.


4. כסף ונכסים

לרוב כל אחד מבני זוג בגיל השלישי צבר נכסים כספיים: דירה, קצבת פנסיה, חסכונות, רכב ועוד.  השאלה של רמת השיתוף הכלכלי עלולה להוות מכשול. 

היא גם עלולה לצור חששות, שלא לומר פחדים. 

מי שמתמצא בכלכלת המשפחה יודע שבהרבה מקרים של גירושים יש גורם כלכלי

זה נכון גם לזוגיות פורמלית או לזוגיות לא פורמלית בגיל השלישי.



 המפתח להצלחת קשר זוגי בגיל השלישי


זוהי ההשקפה הפרטית האישית שלי. בעיקר על סמך ניסיון אבל גם על סמך מקורות אחרים.

לדעתי, היכולת לזרום עם מה שיש היא המפתח להצלחה. 

כשהזוגיות נראית על פניה טובה לשני הצדדים המפתח הוא לזרום עם זה. 

לזרום עם זה פירושו לא לתת לכל המכשולים, שצוינו לעיל, לעצור אותנו. 

הכוונה במילה "אותנו" היא לשני בני הזוג. 

זה לא אומר שצריך "לרוץ" מהר מדי. 

זה לא אומר שלא צריך לראות את המכשולים והסכנות. 

זה אומר שלא צריך לתת להם לשלוט בנו. האמירה הזו נכונה במיוחד בהקשר של הפחד.

"אין הנחתום מעיד על עיסתו", אבל אני זורם עם זה כשזה טוב לי ולגברת שאני פוגש. 

אולי משום שאני גרוש חדש יחסית? אולי למדתי משהו מהזן בודהיזם?


מדוע סבל?


השיר הנפלא של אלכסנדר פן ומרדכי זעירא "היה או לא היה" מתאר אהבה בגיל מוקדם יותר. לא בגיל השלישי. הוא מתאר אהבה בלי פחד אבל עם סבל. 

ביום שני (17.7.23) שמעתי את הרצאתו המעניינת של ד"ר יורם יובל בבית הועד הישן בשכונת בית הכרם. נושא ההרצאה: "קיצור תולדות האהבה במוח". 

אחד מהרבה דברים מעניינים שד"ר יובל אמר הוא שעם אהבה יש תמיד גם סבל. 

הוא אמר את זה לא רק על אהבה רומטית זוגית. גם על אהבות אחרות, למשל אהבת אם לילדיה. 

אלה שמפחדות לצור קשר זוגי בגיל השלישי וגם אלה שמפחדים לעשות זאת בגיל השלישי, מוותרים על אהבה ועל סיכוי לאהבה אבל גם חוסכים לעצמם סבל.

באופן אישי אני לא באותו מקום שהם: 

אני גבר הזורם עם מה שקורה. 

אני גבר הרוצה לאהוב גם כשאני יודע שבשלב זה או אחר זה כולל גם סבל.

ב"ישורת האחרונה" לא בטוח שיהיו לי הרבה הזדמנויות כאלה, אם בכלל.



יום חמישי, 27 באפריל 2023

חשבת שזה לא יקרה עוד לעולם

 







חָשַׁבְתָּ שֶׁזֶּה לֹא יְקָרָה עוֹד לְעוֹלָם.

חָשַׁבְתָּ שֶׁאַתָּה (כִּמְעַט) כְּמוֹ כֻּלָּם.

אֲבָל שׁוּב זֶה קוֹרָה לְךָ.

הָאַהֲבָה קוֹרֵאת בִּשְׁמֶךָ. 



הטקסט למעלה הוא תרגום חופשי שלי של ההתחלה של השיר Love Calls you by your name  של לאונרד כהן.

ללאונרד כהן היו אהבות, אבל זה לא יקרה לו עוד לעולם משום שהלך לעולמו. 


מצבי שונה ממצבו. 

גם ב"ישורת האחרונה" יכולות להיות לי אהבות.

בימים האחרונים אני מתחבר לאהבה שאני מרגיש ולשיר הזה. 

ארוכה הדרך למימוש אהבה, אבל נדמה לי שיש לי כבר תשובה אופטימית לשאלה ששאלתי בבלוג זה לפני זמן רב: מאוחר מדי לאהבה או אהבה מאוחרת?

 




יום ראשון, 9 באוקטובר 2022

מאוחר מדי לאהבה או אהבה מאוחרת?

 


 

בפוסט קודם בבלוג זה כתבתי תחזית אישית לשנה העברית החדשה.

כפי שהבטחתי בפוסט הקודם, בפוסט זה אתמקד בנושא שחשוב לי וראוי לפוסט העוסק רק בו. זהו נושא מציאת בת זוג ובניית קשר.

 

השנה העברית שהסתיימה בהקשר של זוגיות

 

השנה העברית הקודמת התחילה גרוע במיוחד. הייתי בשיאו של משבר בנישואים. למעשה הרגשתי שאין לי בת זוג. 

בתחילת ינואר התגרשנו

בשיחה שלי עם עורכת דין, המתמחה בגירושים, היא הסבירה לי את הבעיות העלולות להיות בפרידה במקום גירושים. ההסבר היה באמצעות שתי דוגמאות של לקוחות שלה.

אחת מהדוגמאות עסקה באישה, שנדחתה על ידי בן זוג פוטנציאלי, רק משום שהייתה פרודה ולא גרושה. האיש אמר לה שהיא מוצאת חן בעיניו אבל יצור איתה קשר רק אחרי שהיא תודיע לו שהיא גרושה. 

היות שברגע שהבנתי, שהנישואים שלי יסתימו בקרוב (33 שנים ביחד רובן טובות), היה לי ברור שארצה לבנות זוגיות חדשה וטובה. לא רציתי להקטין את הסיכוי שלי לצור זוגיות חדשה וטובה יותר רק משום שאני פרוד ולא גרוש.

 

ללא זוגיות

בפוסט הקודם תיארתי את הקושי בלהיות לבד אחרי שנים רבות של זוגיות. 

במהלך כתשעה חודשים  מאז הפרידה לא היה לי קשר זוגי.

היו לזה משמעויות רבות: לפעמים בדידות, ערגה למגע נשי של חיבוק ונשיקות ובעיקר הרגשה שאני לבד וחייב להתאים את עצמי למצב חדש זה.

כבר תיארתי בפוסטים קודמים את ההתמודדות עם משבר הגירושים, את ההסתגלות למגורים בשכירות בשכונה אחרת ואת הפרויקט הגדול והקשה של שיפוץ הדירה שלי

כל אלה הותירו לי מעט אנרגיה לשמירה על קשרי ידידות יפים עם ידידות ותיקות. 

לא צריך לשכוח שהמשכתי לעבוד, להתנדב, להרצות ולכתוב. גם עיסוקים אלה דורשים זמן רב ואנרגיה לא מעטה.

זה לא היה שלב בו הייתי מסוגל להוסיף בניית קשר זוגי חדש.


השנה העברית החדשה


בסוף החודש הזה אעבור לדירתי המשופצת. אצטרך להתארגן בה ולהתרגל לחיים בדירה חדשה עבורי. הפעם לטווח ארוך ולא לתקופת ביניים קצרה. 
 
בתקופה הראשונה של השנה העברית החדשה אהיה עדיין בתקופת ההסתגלות: התארגנות בדירה שלי, הסתגלות לשינוי ב-Relocation השני שלי ועוד.

בתחילת שנת 2023 יהיה הזמן לבניית החיים החדשים שלי גם בתחומים אחרים: פעילויות פנאי, שמעולם לא עשיתי ואפילו לא הייתי פתוח להתנסות בהן. הזכרתי כמה רעיונות כאלה בפוסטים קודמים בבלוג זה. 

אנסה להרחיב את המעגל האנשים הצר, שאני נפגש איתם בנסיבות חברתיות, כגון: הליכה לסרט או הצגה, הליכה ברגל, ישיבה בבית קפה או מסעדה או סתם מפגשי חברים.


זוגיות

 

זוגיות מונוגמיסטית טובה עם אישה הייתה תמיד מאוד חשובה לי. גם עכשיו. 

אנסה למצוא בת זוג מתאימה ואנסה לבנות ביחד איתה קשר זוגי.

אני פתוח להיכרויות חדשות ומודע לגמרי להבדלים בין פרק א' לפרק ב'. אין לי ציפיה לחזרה על משהו דומה לתקופות היפות של פרק א'. 

 

לא רק רצון גם יכולת


עם כל הקשיים ביצירת קשר מתמשך ויציב עם בת זוג,  שהיו לי בצעירותי, העבר היה ברובו טוב. 

היו נשים שיצרו איתי קשר ואהבו אותי. 

היו נשים שאהבתי ויצרתי איתן קשר זוגי וחשוב יותר: היו גם כאלה שהאהבה הייתה הדדית. 

היו לי הרבה שנים של זוגיות טובה ויש לי שלושה ילדים נהדרים. 

כמה מהפוסטים שכתבתי בבלוג זה מתארים חלקים משמעותיים מעבר זה.

קראו למשל את אחד או יותר מהפוסטים הבאים:

החלק המערבי של "המסע" למזרח 
 
עיניים כראי הנפש 

אנטומיה של מועדון לפנויים ופנויות 
 
 מועדון פנויים פנויות: Happy End 
 
 הכל אפשרי?  
 
כפי שהבנתם מהפסקאות הקודמות, יש לי רצון לקשר עם בת זוג.
כפי שהבנתם מהפסקה הזו, יש לי יכולת לצור קשר יציב ומתמשך.
כל מה שנותר זה למצוא מישהי מתאימה, שמעונינת בקשר ולנסות לבנות אותו בהדרגה. 
 
זה לא בהכרח טריוויאלי למצוא מישהי כזו, אבל אנסה.  
 
 

מדוע הכותרת אינה כוללת את המילה זוגיות?

 
כשנמצאים ב"ישורת האחרונה", מושג אופטימי במונחים שלי, צריך להעריך את מה שיש: בריאות טובה, ילדים, מעט חברים וחברות אמיתיים, רווחה כלכלית, עשייה התורמת לאחרים ופעילויות הנותנות סיפוק ועניין

בוודאי שצריך להעריך זוגיות טובה. לא רק לי אין כזו. אני רואה סביבי גם כאלה, שלפחות לכאורה, במצב פחות טוב ממני בהיבט זה: כאלה שמעולם לא הייתה להם זוגיות כזו וכאלה שהייתה להם זוגיות טובה ומתמשכת והתאלמנו.

אם תהיה לי זוגיות כזו, אדע להעריך אותה. 
אני לא יכול לשלול אפשרות של מימד רגשי נוסף ועמוק יותר: אהבה. 
קרוב לוודאי שמדובר באהבה שונה מאהבה מידית של צעירים. אהבה המתפתחת עם הזמן. 

אני מעריך ומקווה שאצור בעתיד זוגיות חדשה טובה. 

האם כבר מאוחר מדי לאהבה או שתהיה אהבה מאוחרת? 

הנבואה ניתנה לשוטים. לא לכאלה שמתיימרים לטעון שהתנסו בזן בודהיזם.

אני מקווה שזה טרם מאוחר עבורי והסיפא של השאלה לעיל תתמש.
 
 
 


 
 
 
     

 

יום שלישי, 30 בנובמבר 2021

מונוגמיסט סדרתי

 

שכןנת רסקו בעת הקמתה, 1952, מקור התמונה: ויקיפדיה

 

גדלתי בשנות ה-50 של המאה הקודמת בשכונת רסקו (היום גבעת הורדים) בירושלים. 

השכונה והמרחב סביבה היו שונים לגמרי ממה שמכירים היום. 

בשכונה היו רק חלקים מרחוב שמעוני, בו גרתי, ואחרי כן גם חלקים מרחוב טשרניחובסקי של היום. רחוב שמעוני וגם רחוב טשרניחובסקי הגיעו עד כביש קצר המקשר ביניהם, שברבות הימים נסגר לתנועה משום שהתברר שהוא קרקע פרטית. 

כביש לא היה אז אלא רק דרך עפר. כילדים היינו הולכים בו עד לבית הספר היסודי "לוריא" בשכונת קטמון. 
כמעט כל הבתים היו ללא ציפוי אבן, האופיני בדרך כלל לבתים בירושלים.
 
מסביב לשכונה היו בעיקר שדות. בלילות שמענו את יללות התנים.  עד לאוניברסיטה בגבעת רם הייתה רק שכונת נוה שאנן. לכיוון השני רק מעט בתים קטנים של גבעת מרדכי. 

בכיתות הנמוכות של בית ספר יסודי היתי מבקר את חברי לכיתה אודי אשרי, שהיה גר ב"שיכון עובדי המדינה" (היום רחוב הטייסים ורחובות קטנים הסמוכים אליו). 
כמו רבים מחבריי המעטים, הוא כבר מעבר ל"ישורת האחרונה". בשנת 2008 נפטר ממחלת הסרטן. 

לאחר שעברתי לשכונה אחרת לא נשמר הקשר בינינו. אודי אשרי היה עיתונאי, עורך עיתונים וסופר. כשנתקלתי בספרים פרי עטו, עניין אותי לקרוא אותם. לא אני המצאתי את הביטוי "מונוגמיסט סדרתי" שבכותרת פוסט זה. פגשתי אותו בספר ביוגרפי של אודי אשרי.

הוא תיאר את עצמו כ"מונוגמיסט סדרתי". ביטוי עם סתירה פנימית מסוימת. למונוגמיסט יש אישה אחת. לסדרתי יש הרבה נשים.
את עצמו תיאר כמי שהוא היה עם בת זוג היה מונוגמיסט אבל אחרי מספר שנים נגמר הקשר ושוב שמר אמונים לאישה אחרת. נדמה לי שתיאר שלושה קשרים כאלה.

הסדרות שלי כמונוגמיסט


הסדרות שלי כמונוגמיסט מעניינות הרבה פחות מהסדרות שלו. 
למעשה מדובר בסדרה אחת משמעותית של זוגיות בת 33 שנים עם שלושה ילדים משותפים, שלצערי הרב, מתקרבת לסיומה ובקשר ארוך ומורכב עם אקסית מיתולוגית, שהיה יכול להסתיים בזוגיות עם ילדים
 
אבל גם לפני הזוגיות הארוכה מאוד שלי, הייתי מונוגמיסט בנשמתי, כפי שתקראו בפסקאות הבאות.

קווים לדמותו של גבר מונוגמיסט


מונוגמיסט הוא גבר שכשיש לו בת זוג שהוא מעוניין בקשר איתה אין לו קשרים זוגיים אחרים והוא אינו מנסה ליצור קשרים כאלה.
זה כמובן אינו מונע קשרי ידידות עם נשים אחרות, אבל ברור שמדובר בידידות ולא בקשר זוגי.

ההיסטוריה של הזוגיות שלי


כנער ביישן בעיקר פינטזתי על קשרים עם בת זוג. בתחילת שנות ה-20 של חיי התגברתי על הביישנות והתחלתי ליצור קשרים זוגיים. 

קשר זוגי היה חשוב לי. כפי שקוראי הבלוג הזה כבר יודעים, ילדים היו חשובים לי לא פחות מבת זוג.

ברוב המקרים, היוזמת הייתה בת הזוג ולא אני. דפוס ההתנהלות שלי היה ברור: אם זו הייתה מישהי, שראיתי בה שותפה פוטנציאלית לקשר לכל החיים ולהבאת ילדים משותפים לעולם, הייתי מונוגמיסט. 

אם היה לי ברור שזו אינה שותפה כזו, לא הייתי מונוגמיסט.

היו לי לא מעט קשרים זוגיים. רובם קצרים ומיעוטם ארוכים.

לפעמים הבחירה המונוגמיסטית שלי התבררה כמוטעית בעליל. לפעמים היו בעיות שלי ו/או בעיות שלה, שמנעו מימוש של קשר ארוך טווח. 

מכל קשר כזה ניסיתי להפיק לקחים על מנת שהבא אחריו יצליח יותר. 

הניתוח הטכני לכאורה בפוסט זה, הוא לא רק טכני. ברור לגמרי שלאהבה ולרגשות אחרים היה תפקיד משמעותי בהתנהלות שלי ובהתנהלות של בנות זוגי. 

לפעמים, האהבה הייתה עיוורת. היא קשרה אותי לנשים, שלא יכולתי ליצור איתן קשר משמעותי. לפעמים חוסר האהבה היה דווקא לכאלה שניתן היה ליצור איתן קשר טוב ארוך טווח. 

כאמור היו גם קשרים ראויים גם רגשית וגם עניינית. 

את קבלת ההחלטות שלי ושל אחרים בהקשר של זוגיות אפשר לתאר באמצעות המודל של תיאוריית גילוי האותות

בקבלת החלטה בינארית יש ארבעה מצבים.

שניים בהם מקבלים החלטה נכונה: Hit - במקרה הזה בחירת בת זוג מתאימה ו-Correct rejection - במקרה הזה הימנעות מקשר עם בת זוג שאינה מתאימה. 

שניים נוספים בהם מקבלים החלטה שגויה: Miss - במקרה הזה פספוס קשר זוגי עם מישהי שמתאימה ומעוניינת ו-False Alarm - במקרה הזה יצירת קשר זוגי עם מישהי שאינה מתאימה. 

איך שלא תסתכלו על זה לשני סוגי הטעויות במקרה הזה עשוי להיות מחיר גבוה.

המצב של Hit הוא המצב הנדיר מבין הארבעה. כפי שיודע כל איש זן, וגם אני נוכח בזה בזמן האחרון, גם כשיש Hit, לעולם לא תדע מה יקרה בעתיד


המונוגמיסט כ"חבר מאותו כוכב"


אחת ההפתעות הגדולות לאנשים שהכירו אותי הייתה השתתפותי בתוכנית הרדיו "חבר מאותו כוכב". בתוכנית רדיו של מילכה למדן ברשות השידור, שעתיים בכל שבוע, התארחה או התארח מישהו/מישהי שחיפש בן/בת זוג. 

למכריי אדם ביישן ויחסית מופנם כמוני לא ממש נראה כמישהו שישתתף בתוכנית רדיו כזאת. 

בחיפושיי אחר בת זוג החלטתי למצות גם את האפשרות הזו. 

כשמקבלים עשרות פניות של נשים המעוניינות בקשר זוגי, זה סוג של שיכרון והרגשה של ריבוי אפשרויות שצריך לבדוק את כולן. התוצאה עלולה להיות אי-יצירת קשר זוגי.

כמונוגמיסט בחרתי מהר אחת מהפונות והתמקדתי בה. לרוע המזל, הקשר לא צלח משום, שהגברת טסה לפוסט דוקטורט בארה"ב, לפני שנוצר קשר מספיק משמעותי.


ההווה עם הפנים לעתיד


אנשי הזן מתמקדים במה שיש בהווה. בתרבות המערבית אליה אני משתייך, מסתכלים גם על העתיד.

ההווה שלי אינו מזהיר. במקום הזדקנות מאושרת ביחד עם בת זוגי שעליה חשבתי כשיצאנו לדרכנו המשותפת,אני מוצא את עצמי בדרך ללבד ולבנייה הדרגתית של חיים חדשים בגיל 70. 

עדיין מקווה בעתיד לפרק נוסף של זוגיות מונוגמית יפה.





 

יום שישי, 10 בספטמבר 2021

לאונרד כהן: הקונפליקט בין הכמיהה לאהבה והאני במרכז

 

 

באחד הפוסטים הראשוני בבלוג זה עסקתי בהשארת חותם אחרי הישורת האחרונה

לאונרד כהן (2016-1934) השאיר חותם. 

כהן היה זמר שאהבתי לשמוע. הייחוד שלו היה שהוא לא היה רק זמר אלא גם כתב את השירים שלו. לא פחות חשוב היה גם עומק וייחוד במילים של שיריו. 

השירים מציגים תמונה של אדם מלנכולי המחפש אהבה. הסיפורים על זהותו כיהודי, שהייתה חשובה לו,  ועל הביקור בישראל בזמן מלחמת יום הכיפורים, הצניעות וההופעות בפני חיילים בזמן המלחמה מעוררים אהדה. 

התרשמתי מאוד מהופעה שלו שראיתי בבריכת השולטן בירושלים. קראתי ספר שירים שלו. 

הזדהיתי עם האיש, שהאמרגנית שלו גנבה את כל כספו, ונותר ללא כספים בישורת האחרונה של חייו. 

כמו רבים, התפעלתי מהיכולת שלו להתמודד עם המצב ולהופיע אחרי גיל 70 ולשקם את עצמו כלכלית. 

כך חשבתי עד שצפיתי הלילה בסרט תיעודי על אהבת חייו מריאן הנורווגית, איתה חי מספר שנים (או יותר מדויק מספר חצאי שנים) באי היווני הידרה. 

אהבה אינה מונעת תקופות קשות לאוהבים. היא אינה מונעת כאבים וסבל ואינה בהכרח מונעת פרידות. הם מעולם לא נישאו ולא נולדו להם ילדים משותפים אבל זה היה הקשר המשמעותי ביותר והמתמשך ביותר, חרף נישואים שלה לאחרים וילדים שלו מאישה אחרת.

באופן המתאים לדפוס היחסים ביניהם כהן עמד במרכז הסרט יותר מאהובתו. 

הכרתי את השיר מריאן, המופיע בתחילת פוסט זה. לא היכרתי את הסיפור הקשה והמרגש שמאחוריו. כולל מכתב האהבה המדהים שכתב לה כשהיא נשואה לאחר והיא מודיעה לו שהיא בסוף ימיה. 
לא רק "ישורת אחרונה". ממש ערש דווי. 

בסרט עולים גם דברים קשים, שלפחות לי היו פחות ידועים. 

בכמה מהדברים המשמעותיים הללו לא היה ייחוד ללאונרד כהן: זמרים ויוצרים בולטים אחרים פעלו באופן דומה. 


תומאס קון וחיי הזמרים הגדולים של שנות ה-60


תומאס קון נחשב לאחד מהפילוסופים הגדולים של המדע. ספרו הבולט הוא: The Structure of the Scientific Revolution. 

שאלה מרכזית בספר זה היא: האם מהפכות מדעיות הן פרי גאונות של יחידים או שהם גם תוצר של "רוח התקופה"?, כלומר: סוג של בשלות ומוכנות של הקהילה המדעית המאפשרת את אותה מהפיכה. 

בהשאלה, אפשר לשאול על לאונרד כהן ועל זמרים בולטים בני דורו: האם בכלל או אולי עד כמה, המאפיינים שלהם הם ייחודיים להם או הם "רוח התקופה" של שנות ה-60 של המאה שעברה? 

אחרי הסרט נדמה לי שיש ייחוד ויש "רוח התקופה" אבל יש יותר מ"רוח התקופה" ופחות ייחוד ממה שחשבתי לפני הצפיה בסרט. 


"רוח התקופה" בהקשר של לאונרד כהן


1. סמים

מהסרט עולה כי גם כהן היה צרכן סמים כבד כמו רבים מהזמרים הגדולים של אותה תקופה וכמו רבים אחרים מאותו הדור שלא היו זמרים גדולים או לא היו זמרים בכלל. היו ביניהם כאלה, למשל ג'ניס ג'ופלין, ג'ים מוריסון וג'ימי הנדריקס, שסיימו את חייהם עם מנה מופרזת של סם.

גם הביטלס הנפלאים צרכו סמים. זה היה הרקע לגירושם מסביבתו של מהרישי מהש יוגי כשעדיין היה בהודו. מהרישי התנה את המשך שהייתם שם בהפסקת צריכת סמים. כפי שהודה מאוחר יותר, ג'ורג' האריסון, הם לא עמדו בכך ולכן סולקו.

למרות שגם אני הושפעתי מרוח התקופה מעולם לא צרכתי סמים. 

 

2. "אהבה חופשית"

טוב לא בטוח שהמושג "אהבה" רלוונטי להקשר הזה של דור "ילדי הפרחים". יותר מדובר ביחסי מין חופשיים, כפי שתיארה זאת בסרט אשתו של אחד מהאמנים שהיה חבר של ליאונרד כהן. 

היא תיארה גם חוסר יכולת של אמנים לזוגיות יציבה. בדיוק מה שהיה נכון גם לליאונרד כהן, שכל הזמן חיפש או קטף קשרים עם נשים ו"אהבה חופשית".

אני בנוי אחרת. חשוב לי קשר משמעותי עם בת זוג אחת. לא מחפש "אהבה חופשית".


3. דיכאונות ובדידות

סמים ואובססיה מינית לנשים אינם מתכון לאושר. במקרים רבים, כמו אצל לאונרד כהן וגם אצל אהובתו מריאן, זה הביא לדיכאונות קשים.

לא אכחיש שגם לי היו תקופות של בדידות. בצעירותי כתבתי בעיקר בתקופות של בדידות.

 

3. שיגעון

בסרט מספר אחד מאלה ששרו עם ליאונרד כהן, שבאחת הפעמים הציע לאונרד כהן, שהם יעשו הופעה אחת בבית חולים לחולי נפש. האיש בקושי הסכים. ההופעה הופסקה על ידי אחד החולים שדרש שיגידו לו משהו אישי. לאונרד כהן ניגש אליו וחיבק אותו. אחרי זה נמשכה ההופעה. 

אביו של כהן נפטר כשהיה בן 9. אימו תוארה בסרט כ"משוגעת" וכמי שהייתה חולת נפש.  גם בדור הסבים היה מישהו כזה. 
לפי הויקיפדיה "כהן סבל מנעוריו מהתקפי דיכאון קליני ומסבל נפשי קבוע לצד פרצי יצירתיות. כדי להקל את סבלו נטל תרופות נוגדות דיכאון מסוגים שונים"

גם בנה של מריאן אושפז במוסדות פסיכיאטריים. בן להורים גרושים (האב סופר) שהיו עסוקים בעצמם ולא מצאו מספיק משאבים ויכולות לגדל כראוי את בנם. 

מי שמכיר את הביוגרפיה של ג'ון לנון יודע שגם אימו סבלה ממחלת נפש.

ספק גדול האם זה מייצג את "רוח התקופה" אבל לא אחדש כלום אם אטען, שעשוי להיות קשר בין גאונות ושיגעון. 

 

4. השפעת תרבויות המזרח הרחוק

הזכרתי כבר את "העלייה לרגל" למהרישי בהודו של הביטלס. גם ה-Beach Boys הגיעו למהרישי בהודו. 

הבודהיזם של השחקן ריצ'רד גיר מפורסם לא פחות מהשחקן הידוע הזה.

מהסרט בו צפיתי למדתי שגם ללאונרד כהן היה פרק בודהיסטי בחייו. הוא התגורר חמש שנים במנזר זן בודהיסטי. כפי שמצוין גם בויקיפדיה: 
"למרות הצלחת אלבומיו האחרונים, החליט כהן לפרוש בשנת 1994 מעולם המוזיקה ועבר להתגורר במנזר זן בודיהסטי קרוב ללוס אנג'לס שבקליפורניה. בשנת 1996 אף הוסמך כנזיר וקיבל על עצמו את השם ההודי ג'יקאן (שקט). כהן התבודד במנזר במשך 5 שנים ובשנת 1999 מאס בעבודות השחורות במנזר ועזב אותו."

על הקשר שלי לתרבויות המזרח הרחוק אתם מוזמנים לקרוא בפוסטים: "המסע" למזרח הרחוק והיבטים מעשיים: מה אפשר ללמוד מהדאואיזם והזן בודהיזם? 


הקונפליקט: הכמיהה לאהבה והאני במרכז


אשתו של אותו חבר של לאונרד כהן צוטטה בסרט כאומרת, שכמעט בלתי אפשרי לחיות בזוגיות עם יוצר, כמו כהן או בעלה. כי הוא עסוק בעצמו וביצירתו. היא חשבה שגם אם זה מחזיק מעמד לתקופה קצרה זה שווה את זה. 

הקשר בין לאונרד כהן ומריאן לא הבשיל לזוגיות ממוסדת בגלל הקשיים האלה. בסרט צוטט מישהו שאמר שכמעט כל הקהל בהופעות של כהן היו נשים. במקומות אחרים בסרט סופר על ריבוי הקשרים שלו עם נשים. סוג של "אהבה חופשית" לטווח קצר. זה קרה בין אם היה בזוגיות ובין אם לא.

כמו כן סופר על קשר כלשהו בין לאונרד ומריאן שבמובן של נוכחות פיזית משותפת הלך והתרופף. 

הוא הזכיר אותה ואת אהבתו אליה בהופעות לפני ששר את השיר עליה. הוא שלח לה כרטיסים לכל הופעה שלו במקום מגוריה. 

במקום אהבה ממומשת נותרה כמיהה לאהבה. 


הערה אישית


תמיד הייתה לי כמיהה לאהבה עם בת זוג. רוב השירים שכתבתי בצעירותי, ומעולם לא פרסמתי, הם על הכמיהה הזו.

בסוף הפוסט נחל כזיב כמשל מופיעה פסקה שכותרתה "עדיין חולם". החלום על דברים חדשים שאעשה ואחווה הוא עדות לכך שאני עדיין כאן למרות "הישורת האחרונה". 

גם הכמיהה שנותרה לאהבה היא עדות לכך.


הערת שוליים


מצורף קישור לראיון מעניין של קובי מידן עם מתי פרידמן.כותרת הראיון:

לאונרד כהן במלחמת יום הכיפורים | ערב לכבוד ספרו של מתי פרידמן | 9.9.2021

תודה לחברי אלי שלו, שהפנה את תשומת ליבי לסרטון הראיון. 



המדינה הראשונה שנשים צפויות להגיע לתוחלת של 90 שנים

בית בסאולו בסרדיניה שהתושבים בו מעל לגיל 100 זכויות יוצרים: אבי רוזנטל צולם ב -9.2023 זכויות יוצרים: אבי רוזנטל לא מעט עסקתי ב "אזורים ...