"המסעות" של אחרים למזרח עם דגש על עמק הסיליקון

 

אני וילדים בבהוטן הרבה שנים אחרי "המסע" למזרח הרחוק

בפוסט "המסע" למזרח הרחוק תיארתי מסע תודעתי שלי למזרח הרחוק, מדובר בסוג של חיבור שלי לזן בודהיזם, לדאואיזם ולמדיטציה הטרנסנדנטלית, שמקורה בתרבות ההינדית.  

אינני היחיד. יש רבים וטובים שעשו "מסעות" כאלה ומסעות רציניים יותר. 

הם חיפשו משמעות לחיים. "המסעות" האלה קשורים באופן עקיף להצלחה מקצועית, לצבירה של הרבה מאוד כסף ולפעמים גם לצריכת סמים.

נקודת ההתחלה של "מסעות למזרח" של אנשים מצליחים בתחומם שחלקם התעשרו, היא חיפוש משמעות.

הקריירה המצליחה והכסף שצברו אינם מייתרים את חיפוש המשמעות לחיים.

שלושה כיוונים שכיחים לחיפוש משמעות הם: סמים, דת ותפיסות שונות הנלקחות מתרבויות אחרות. 

כאשר מדובר בדתות במזרח הרחוק הן שונות מהותית מאיסלאם, נצרות או יהדות. 

בחלק מהמקרים בודהיזם, דאואיזם וגם הינדוהיזם, הם פילוסופיה, תפיסת עולם ודרך חיים. 

הם פחות דת על פי פרשנות מקובלת של המושג הזה בעולם המערבי. 

סמים

מעולם לא התנסיתי בסמים, על אף שהיו אנשים שהציעו לי התנסות כזאת. לא הייתה לי משיכה להתנסות כזו. היה לי פחד מאובדן שליטה.

חבר עבר שלי, אדם נבון ורחב אופקים, איבד את כל עולמו בגלל סמים. לפני שאיבד את עולמו, אמר לי על סמך ניסיונו האישי, להתרחק מסמים. 

זמרים מוכשרים ומצליחים בכל קנה מידה נפלו קורבן לצריכת סמים. זה הסתיים רע.  ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, ג'ים מוריסון ורבים אחרים מתו בגלל צריכת סמים. 

דתות

אלוהים הוא לא חבר שלי. השואה הרחיקה אותי עוד יותר ממנו.

אלה שהחליטו שהם נציגיו עלי אדמות עוד פחות מדברים אלי. בעיניי אין מישהו שתמיד יודע ותמיד צודק.

כבר עמדתי על דעתי בתחומים מקצועיים מול אנשים מובילים בעולם באותו תחום. היו גם מקרים שהתברר,  בדיעבד, שדעתי הייתה נכונה.

זה לא אומר שאני לא מכבד דתות ואנשים דתיים כשצריך לכבד אותם.

זה כן אומר שאני מתעב כתות קיצוניות, המונהגות תמיד על יד אנשים לא ראויים.  

דור הסבים שלי היה חרדי מצד אחד ודתי מצד שני.

אבא שלי שמר על זיקה למסורת. אצל אמא שלי זה נגמר אחרי שכל משפחתה נרצחה בשואה.

העלייה לתורה שלי בגיל בר מצווה הייתה הפעם האחרונה בה השתתפתי מרצוני בתפילה.

כיבדתי את צוואתו של אבי, שביקש שבשבוע הראשון לאחר מותו אלך כל יום לבית כנסת להגיד "קדיש". 

השתתפתי לא מעט פעמים במניין בשבעה של קרובי משפחה של חברים מסורתיים שלי ובאזכרות לנפטרים. בכל המקרים הללו ביקשו ממני לעשות זאת ונעתרתי לבקשה.  

 

"מסעות למזרח"

 

את המסעות שלי כבר תיארתי בהרחבה. הפעם אתמקד באחרים. בפוסט בבלוג זה על לאונרד כהן, תיארתי גם את התקופה הזן בודהיסטית בחייו. 

 

 

בפוסט 45 שנות מדיטציה הזכרתי את התקופה שחברי להקת הביטלס נסעו אל המהרישי מהש יוגי בהודו. 

הבעיה שלהם הייתה שהם חיפשו בו זמנית משמעות באמצעות מדיטציה ובאמצעות סמים. 

המהרישי הזהיר אותם שלא להשתמש בסמים כשהם מגיעים אליו. הם המשיכו לצרוך סמים. הוא גירש אותם. הביטלס תיארו את זה אחרת, כאילו הם עזבו מרצונם הטוב. אפילו חיברו עליו את השיר, שצירפתי למעלה קישור לסרטון שלו ב-You Tube. 

מאוחר יותר הודה ג'ורג' האריסון, שגרסת הגירוש בגלל סמים היא הנכונה.

השחקן ריצ'רד גיר הוא בודהיסט מוצהר כבר שנים ארוכות. 

במאמר שקראתי ב"דה מרקר" מה-5.8.22 מראיין צח יוקד את פרופ' קרולין צ'אן מאוניברסיטת ברקלי. פרופ' צ'אן, שהיגרה לארצות הברית מטאיוואן, הרחיבה את היריעה בהקשר הספציפי של קהילת ההייטק בעמק הסיליקון. 

בכתבה עולים שמות של מנהלים בכירים בהיי-טק  המזוהים עם בודהיזם. בין השמות ג'ף בזוס מנכ"ל Amazon וג'ף ווינר מנכ"ל Linkedin. גם מושל קליפורניה לשעבר, ג'רי בראון, מוזכר כמזוהה באופן מובהק עם בודהיזם.

 

מי עושה את "המסע" היי-טקיסטים צעירים או מנהלי חברות?

פרופ' צ'אן מתארת את ההיי-טקיסטים הצעירים בעמק הסיליקון כאנשים שעובדים לפחות 60 שעות בשבוע. העבודה היא מרכז עולמם.

הם מקבלים תנאים מפנקים ושכר גבוה. החברות מנסות לצור אצלם מחויבות לחברה, כדי שהם ירגישו שהם חייבים לחברה ולא יעברו לחברה מתחרה, שמציעה להם תנאים טובים יותר.

על פי פרופ' צ'אן, אנשי ההיי-טק הצעירים מרגישים שיש משמעות לעבודה שלהם, שמקדמת את העולם מבחינה טכנולוגית. 

קרוב לוודאי, שהמשמעות הזאת אינה מספיקה. כפי שהיא לא הספיקה לאנשים מתחומים אחרים שהזכרתי בפסקה קודמת. 

אותם אנשים הגיעו להישגים יוצאי דופן בתחומם ואני מניח שגם הם חשבו שיש משמעות לעשייה שלהם. 

זה לא הספיק להם. במקרה הטוב עשו "מסע למזרח" והתחברו לבודהיזם, מדיטציה, וויפאסנה ועוד. במקרים הפחות טובים צרכו סמים. 

לדת יש תפקיד חברתי. פרופ' צ'אן אומרת ש-35% מתושבי סן פרנציסקו מגדירים את עצמם כחסרי דת. רק 35% מגדירים את עצמם כנוצרים לעומת ממוצע של 71% בארצות הברית כולה. 

לחלל הזה של משמעות לא מספיקה וחוסר דת, הכניסו החברות סדנאות רוחניות,שמקורן במזרח הרחוק: מדיטציה, בודהיזם וויפאסנה וכיו"ב. 

עבור העובדים זה תחליף לדת וגם יצירת קהילה בתוך חברת ההיי-טק, הנותנת להם תחושת שייכות. 

בדיוק תחושת השייכות שמנהלי החברות מעוניינים לפתח כדי לשמר את העובדים. 

את המסע הזה מובילים ומנתבים המנהלים. ההיי-טקיסטים מצטרפים אליו.

לא אותו "מסע למזרח הרחוק"

ללא קשר למה שחושבים על "מסע למזרח הרחוק" שלי, של ריצ'רד גיר, ה-Beatles ואחרים, המסע הזה שונה לגמרי מהמסע של ההיי-טקיסטים במגדלי השן של עמק הסיליקון. 

"המסע" של ההייטקיסטים הוא פסיבי. הוא דורש מהם פחות מחויבות והוא לא לגמרי אוטנטי. 

"המסע" של האחרים, שהוזכו ואלה שלא הוזכרו, דורש יוזמה אישית, מאמץ ולפעמים ויתור. קראו למשל, על מה ויתר ד"ר אלן וואלאס.

לא במקרה מציינת פרופ' קרולין צ'אן שיש ביקורת על הפרקטיקה הבודהיסטית של חברות ההיי-טק גם מצד נזירים בודהיסטים.