לאונרד כהן: הקונפליקט בין הכמיהה לאהבה והאני במרכז

 

 

באחד הפוסטים הראשוני בבלוג זה עסקתי בהשארת חותם אחרי הישורת האחרונה. 

לאונרד כהן (2016-1934) השאיר חותם. 

כהן היה זמר שאהבתי לשמוע. הייחוד שלו היה שהוא לא היה רק זמר אלא גם כתב את השירים שלו. לא פחות חשוב היה גם עומק וייחוד במילים של שיריו. 

השירים מציגים תמונה של אדם מלנכולי המחפש אהבה. הסיפורים על זהותו כיהודי, שהייתה חשובה לו,  ועל הביקור בישראל בזמן מלחמת יום הכיפורים, הצניעות וההופעות בפני חיילים בזמן המלחמה מעוררים אהדה. 

התרשמתי מאוד מהופעה שלו שראיתי בבריכת השולטן בירושלים. קראתי ספר שירים שלו. 

הזדהיתי עם האיש, שהאמרגנית שלו גנבה את כל כספו, ונותר ללא כספים בישורת האחרונה של חייו. 

כמו רבים, התפעלתי מהיכולת שלו להתמודד עם המצב ולהופיע אחרי גיל 70 ולשקם את עצמו כלכלית. 

כך חשבתי עד שצפיתי הלילה בסרט תיעודי על אהבת חייו מריאן הנורווגית, איתה חי מספר שנים (או יותר מדויק מספר חצאי שנים) באי היווני הידרה. 

אהבה אינה מונעת תקופות קשות לאוהבים. היא אינה מונעת כאבים וסבל ואינה בהכרח מונעת פרידות. הם מעולם לא נישאו ולא נולדו להם ילדים משותפים אבל זה היה הקשר המשמעותי ביותר והמתמשך ביותר, חרף נישואים שלה לאחרים וילדים שלו מאישה אחרת.

באופן המתאים לדפוס היחסים ביניהם כהן עמד במרכז הסרט יותר מאהובתו. 

הכרתי את השיר מריאן, המופיע בתחילת פוסט זה. לא היכרתי את הסיפור הקשה והמרגש שמאחוריו. כולל מכתב האהבה המדהים שכתב לה כשהיא נשואה לאחר והיא מודיעה לו שהיא בסוף ימיה. 

לא רק "ישורת אחרונה". ממש ערש דווי. 

בסרט עולים גם דברים קשים, שלפחות לי היו פחות ידועים. 

בכמה מהדברים המשמעותיים הללו לא היה ייחוד ללאונרד כהן: זמרים ויוצרים בולטים אחרים פעלו באופן דומה. 

תומאס קון וחיי הזמרים הגדולים של שנות ה-60

תומאס קון נחשב לאחד מהפילוסופים הגדולים של המדע. ספרו הבולט הוא: The Structure of the Scientific Revolution. 

שאלה מרכזית בספר זה היא: האם מהפכות מדעיות הן פרי גאונות של יחידים או שהם גם תוצר של "רוח התקופה"?, כלומר: סוג של בשלות ומוכנות של הקהילה המדעית המאפשרת את אותה מהפיכה. 

בהשאלה, אפשר לשאול על לאונרד כהן ועל זמרים בולטים בני דורו: האם בכלל או אולי עד כמה, המאפיינים שלהם הם ייחודיים להם או הם "רוח התקופה" של שנות ה-60 של המאה שעברה? 

אחרי הסרט נדמה לי שיש ייחוד ויש "רוח התקופה" אבל יש יותר מ"רוח התקופה" ופחות ייחוד ממה שחשבתי לפני הצפיה בסרט. 

"רוח התקופה" בהקשר של לאונרד כהן

1. סמים

מהסרט עולה כי גם כהן היה צרכן סמים כבד כמו רבים מהזמרים הגדולים של אותה תקופה וכמו רבים אחרים מאותו הדור שלא היו זמרים גדולים או לא היו זמרים בכלל. היו ביניהם כאלה, למשל ג'ניס ג'ופלין, ג'ים מוריסון וג'ימי הנדריקס, שסיימו את חייהם עם מנה מופרזת של סם.

גם הביטלס הנפלאים צרכו סמים. זה היה הרקע לגירושם מסביבתו של מהרישי מהש יוגי כשעדיין היה בהודו. מהרישי התנה את המשך שהייתם שם בהפסקת צריכת סמים. כפי שהודה מאוחר יותר, ג'ורג' האריסון, הם לא עמדו בכך ולכן סולקו.

למרות שגם אני הושפעתי מרוח התקופה מעולם לא צרכתי סמים. 

 

2. "אהבה חופשית"

טוב לא בטוח שהמושג "אהבה" רלוונטי להקשר הזה של דור "ילדי הפרחים". יותר מדובר ביחסי מין חופשיים, כפי שתיארה זאת בסרט אשתו של אחד מהאמנים שהיה חבר של ליאונרד כהן. 

היא תיארה גם חוסר יכולת של אמנים לזוגיות יציבה. בדיוק מה שהיה נכון גם לליאונרד כהן, שכל הזמן חיפש או קטף קשרים עם נשים ו"אהבה חופשית".

אני בנוי אחרת. חשוב לי קשר משמעותי עם בת זוג אחת. לא מחפש "אהבה חופשית".

3. דיכאונות ובדידות

סמים ואובססיה מינית לנשים אינם מתכון לאושר. במקרים רבים, כמו אצל לאונרד כהן וגם אצל אהובתו מריאן, זה הביא לדיכאונות קשים.

לא אכחיש שגם לי היו תקופות של בדידות. בצעירותי כתבתי בעיקר בתקופות של בדידות.

 

3. שיגעון

בסרט מספר אחד מאלה ששרו עם ליאונרד כהן, שבאחת הפעמים הציע לאונרד כהן, שהם יעשו הופעה אחת בבית חולים לחולי נפש. האיש בקושי הסכים. ההופעה הופסקה על ידי אחד החולים שדרש שיגידו לו משהו אישי. לאונרד כהן ניגש אליו וחיבק אותו. אחרי זה נמשכה ההופעה. 

אביו של כהן נפטר כשהיה בן 9. אימו תוארה בסרט כ"משוגעת" וכמי שהייתה חולת נפש.  גם בדור הסבים היה מישהו כזה. 

לפי הויקיפדיה "כהן סבל מנעוריו מהתקפי דיכאון קליני ומסבל נפשי קבוע לצד פרצי יצירתיות. כדי להקל את סבלו נטל תרופות נוגדות דיכאון מסוגים שונים"

גם בנה של מריאן אושפז במוסדות פסיכיאטריים. בן להורים גרושים (האב סופר) שהיו עסוקים בעצמם ולא מצאו מספיק משאבים ויכולות לגדל כראוי את בנם. 

מי שמכיר את הביוגרפיה של ג'ון לנון יודע שגם אימו סבלה ממחלת נפש.

ספק גדול האם זה מייצג את "רוח התקופה" אבל לא אחדש כלום אם אטען, שעשוי להיות קשר בין גאונות ושיגעון. 

 

4. השפעת תרבויות המזרח הרחוק

הזכרתי כבר את "העלייה לרגל" למהרישי בהודו של הביטלס. גם ה-Beach Boys הגיעו למהרישי בהודו. 

הבודהיזם של השחקן ריצ'רד גיר מפורסם לא פחות מהשחקן הידוע הזה.

מהסרט בו צפיתי למדתי שגם ללאונרד כהן היה פרק בודהיסטי בחייו. הוא התגורר חמש שנים במנזר זן בודהיסטי. כפי שמצוין גם בויקיפדיה: 

"למרות הצלחת אלבומיו האחרונים, החליט כהן לפרוש בשנת 1994 מעולם המוזיקה ועבר להתגורר במנזר זן בודיהסטי קרוב ללוס אנג'לס שבקליפורניה. בשנת 1996 אף הוסמך כנזיר וקיבל על עצמו את השם ההודי ג'יקאן (שקט). כהן התבודד במנזר במשך 5 שנים ובשנת 1999 מאס בעבודות השחורות במנזר ועזב אותו."

על הקשר שלי לתרבויות המזרח הרחוק אתם מוזמנים לקרוא בפוסטים: "המסע" למזרח הרחוק והיבטים מעשיים: מה אפשר ללמוד מהדאואיזם והזן בודהיזם? 

הקונפליקט: הכמיהה לאהבה והאני במרכז

אשתו של אותו חבר של לאונרד כהן צוטטה בסרט כאומרת, שכמעט בלתי אפשרי לחיות בזוגיות עם יוצר, כמו כהן או בעלה. כי הוא עסוק בעצמו וביצירתו. היא חשבה שגם אם זה מחזיק מעמד לתקופה קצרה זה שווה את זה. 

הקשר בין לאונרד כהן ומריאן לא הבשיל לזוגיות ממוסדת בגלל הקשיים האלה. בסרט צוטט מישהו שאמר שכמעט כל הקהל בהופעות של כהן היו נשים. במקומות אחרים בסרט סופר על ריבוי הקשרים שלו עם נשים. סוג של "אהבה חופשית" לטווח קצר. זה קרה בין אם היה בזוגיות ובין אם לא.

כמו כן סופר על קשר כלשהו בין לאונרד ומריאן שבמובן של נוכחות פיזית משותפת הלך והתרופף. 

הוא הזכיר אותה ואת אהבתו אליה בהופעות לפני ששר את השיר עליה. הוא שלח לה כרטיסים לכל הופעה שלו במקום מגוריה. 

במקום אהבה ממומשת נותרה כמיהה לאהבה. 

הערה אישית

תמיד הייתה לי כמיהה לאהבה עם בת זוג. רוב השירים שכתבתי בצעירותי, ומעולם לא פרסמתי, הם על הכמיהה הזו.

בסוף הפוסט נחל כזיב כמשל מופיעה פסקה שכותרתה "עדיין חולם". החלום על דברים חדשים שאעשה ואחווה הוא עדות לכך שאני עדיין כאן למרות "הישורת האחרונה". 

גם הכמיהה שנותרה לאהבה היא עדות לכך.

הערת שוליים

מצורף קישור לראיון מעניין של קובי מידן עם מתי פרידמן.כותרת הראיון:

לאונרד כהן במלחמת יום הכיפורים | ערב לכבוד ספרו של מתי פרידמן | 9.9.2021

תודה לחברי אלי שלו, שהפנה את תשומת ליבי לסרטון הראיון.