חלומות עצובים בישורת האחרונה

 

גלי מוח בזמן חלימה, מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט נחל כזיב כמשל כתבתי פסקה שכותרתה: "עדיין חולם". לא התכוונתי לחלומות בלילה אלא לחלומות של עשייה ושל חוויה. פוסט זה עוסק בחלומות מסוג אחר: חלומות בלילה. 

כתבה, שקראתי לאחרונה בוואלה, עסקה בהשפעה לא מובנת מאליה של מגפת הקורונה. 

על פי הכתבה, דיאדרה בארט, חוקרת ומרצה בפסיכולוגיה מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד מצאה שינויים בנושאי החלימה בזמן שינה בהשפעת הקורונה. כך למשל, יש חלום חוזר שנקרא "חלום המסיכה" בו מוצא את עצמו החולם ללא מסיכה להגנה מפני הידבקות בקורונה. 

כסטודנט לפסיכולוגיה בשנות ה-70 של המאה הקודמת למדתי שתכני החלומות מבוססים על חומרים שהתרחשו בפועל במהלך היום או בעבר. החיבור אינו בהכרח תואם למציאות.

קורס על חלומות 

בלימודי התואר השני בפסיכולוגיה השתתפתי בקורס על חלומות. הייתה בו עבודה מעשית התחלקנו לזוגות. כל זוג הגיע למועדון קשישים בשכונה אחרת ואסף חלומות של קשישים. המטרה הייתה לראות האם יש הבדלים בדפוסי החלומות על פי מאפייני האוכלוסייה במועדון.

איך אוספים חלומות?

פעם בשבוע באנו למועדון ואספנו חלומות. בשביל לאסוף חלומות צריך קודם לצור קשר עם הקשישים. מטלה שהייתה קשה במיוחד עבורי. 

נקודת פתיחה טובה לשיחה איתם הייתה "מדורת השבט". אם זכרוני אינו מטעה אותי, מדורת השבט היתה ערוץ הטלוויזיה היחיד שהיה אז בישראל. 

חברי המועדון היו חלק מהשבט וצפו כל ערב בתוכניות. אבל מה עושה בחור צעיר כמוני, סרבן טלוויזיה אידאולוגי, שלא הייתה לו טלוויזיה בבית ולא צפה בסדרות ובתוכניות הפופולריות? 

למזלי, השותפה שלי לאותה עבודה הייתה שונה ממני. היא צפתה בתוכניות הטלוויזיה. בדרך כלל היא זו שיצרה את הקשר סביב הטלוויזיה ואני ניסיתי, ביחד איתה, להבין ולתעד חלומות. 

חלומות חוזרים

לא רק בזמן משבר הקורונה יש חלומות חוזרים. גם לאזרחים הוותיקים היו.

כמעט לכולם היה חלום חוזר שבו מישהו פורץ לבית שלהם וגונב או פוגע בהם.

היו כאלה שהיה להם חלום חוזר נוסף. אלה היו ניצולי שואה. בחלום היו נאצים גרמנים, שרדפו אחריהם על מנת לפגוע בהם.

זאת ששתקה

כל חברי המועדון סיפרו חלומות, למעט אחת. במפגש האחרון היא ישבה לבדה ליד שולחן ובחרה לדבר דווקא איתי ולא עם שותפתי הפופולרית. 

היא סיפרה לי את האירוע הקשה בחייה. יש הבדל מהותי בין לדעת שזה קרה לבין לשמוע את זה ממי שחווה את זה באופן אישי. זה היה לי קשה מאוד. 

היא סיפרה לי שהייתה במחנה ריכוז. הייתה לה ילדה בת 4. נאצי ניגש אל הילדה שהייתה סמוכה אליה ורצח אותה ביריה לעיניה. היא התפרצה לכיוון הילדה. תפסו אותה. אמרו לה שהיה לה מזל שאחרי שהתפרצה לא ירו גם בה.

אני לא בטוח שהיא הייתה מסכימה עם מה שאמרו לה.

שיר שכתבתי בעקבות מה שסיפרה לי אותה אישה

הַדְּקִירָה

הַדְּקִירָה לֹא תִּקְהֶה בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים

וְהַכְּאֵב לֹא יִמָּחֶה לִפְנֵי הָשִׁיבָה

לְרִגְבֵי עָפָר מָרִים.

מִבַּעַד לָעֲרָפֶל מִלִּים סְדוּרוֹת

תָּצוּץ תָּמִיד אוֹתָהּ יָלָדָה

אוֹתָהּ בְּגִידָה

אוֹתָהּ אַשְׁמַת הַנּוֹתָרִים.

 

פְּלִיחַת מַתֶּכֶת בִּבְשָׂרָהּ.

גְּדִימַת קְפִיצָה נוֹאֶשֶׁת.

בְּיַד תַּלְיָן קָרָה

חוֹמֶלֶת מְאַמְלֶלֶת.

הַזְּעָקָה שֶׁלֹּא בִּקְעָה

הָיְתָה עֵדָה אִלֶּמֶת

לְכָל אוֹתָהּ זְוָעָה קְפוּאָה

שֶׁנֶּחְתָּמָה בִּלְבָבָהּ.

ירושלים, 1979