אני משתף את קוראי הבלוג בתחילת הדרך הארוכה שלי לכתיבת ספר אישי.
בפוסט קודם התייחסתי לסרט הדוקומנטרי, שדיבר אלי יותר מסרטים אחרים, שראיתי השנה בדוקוטקסט בספרייה הלאומית.
שם הסרט: סירי הוסטוודט: ריקוד סביב העצמי.
הסופרת סירי אוסטוודט אמרה בסרט הדוקומנטרי עליה, שהחלק הקשה ביותר בכתיבת ספר הוא ההתחלה.
בעקבות זאת החלטתי לצאת מיד לדרך ולהתחיל את המסע הארוך לכתיבת ספר.
גורם נוסף תרם ליציאה המידית לדרך.
כמעט כל יום אני נתקל בשמות של אנשים שהיכרתי בקבוצת הגיל שלי שעברו את "הישורת האחרונה" או איבדו במידה רבה או במידה פחותה את היכולות הקוגניטיביות שלהם.
אני לא רק מקווה, שזה לא יקרה לי, אני גם עושה דברים, שלמיטב הבנתי, מרחיקים את הירידה הקוגניטיבית בזמן ו/או מסייעים לשמירה על בריאות טובה.
למרות זאת אין לי ערובה שאחד משני הדברים, שציינתי לעיל, לא יקרה לי ואז תימנע ממני האפשרות לכתוב ספר.
אז מה עשיתי?
מתוך ראשי הפרקים של הספר הביוגרפי שאני מתכוון לכתוב בחרתי את הפרק השני. שם הפרק: רסקו.
הוא מתאר את ילדותי בשכונת רסקו בירושלים בשנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 של המאה ה-20.
כתבתי טיוטה של חצי עמוד או עמוד שאני מרחיב אותה בהדרגה.
תוך כדי כתיבה עולים לי רעינות חדשים.
בכל יום אני מתכנן לכתוב משהו במארה לסיים את הפרק.
אם אסיים אותו לפני תחילת סדנת כתיבת סיפורים אליה נרשמתי, אביא אותה לסדנה בחודש אוקטובר.
אין לי ספק, שאקבל פידבקים שיעזרו לי לשפר את הפרק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה