שנה חדשה - שונה, קשה ומאתגרת

  

אני במקום גבוה בהר פיץ רוי בפטגוניה

שנה חדשה מגיעה. שונה מקודמותיה. אומרים ש"השטן נמצא בפרטים הקטנים". 

אחרי שתיארתי את משבר שנות ה-70 שלי בקווים כלליים ואחרי שתיארתי במבט על את דפוסי ההתמודדות שלי בעבר עם מצבים, שבהם הייתי עם הגב לקיר, מתקרב זמן ההתמודדות עם השטן. כפי שצטטתי בתחילת הפוסט, אני מתכוון במונח "שטן" לפרטים הקטנים.

יש כבר טיוטת הסכם גירושין. תוך ימים, אולי שבוע או שבועיים, יהיה הסכם חתום. 

בקרוב אצא לדרך חדשה: מפחידה ומאתגרת עבורי. 

 

דירה שכורה

 

בתחילת השנה אעבור לדירה שכורה. 

מעולם לא ממש התמודדתי עם שכירת דירה. זו למעשה הפעם הראשונה בחיי. 

נכון, שכרתי חדר קטן בבית הכרם כסטודנט. שירותים בחצר ללא מקלחת. מרחק הליכה מבית הוריי. כמעט כל יום הייתי מבקר שם. הייתי מתקלח בבית הוריי. סוג של הצהרת עצמאות של חצי יציאה מהבית. זה לגמרי לא דומה לשכירת דירה היום. 

אני חלש מאוד בהתארגנות בדירה. בקניית כל הפריטים הבסיסיים הקטנים. בהיערכות לנוחות מקסימלית. ההתארגנות שם מציקה לי. כל פעם אני מגלה פריט קטן זה או אחר שאצטרך לארגן. פרטים קטנים: רשת סינון  בכיור המטבח, נייר טואלט, נוזל שטיפת כלים וכיו"ב. 

שיפוץ דירה

במחצית השנייה של השנה תתפנה הדירה המושכרת  בבית הכרם בה גדלתי אחרי המעבר משכונת רסקו. אשפץ אותה ואעבור לגור בה. 

גם שיפוץ דירה הוא אתגר חדש ומפחיד עבורי. 

לגור לבד

גרתי במשך כמעט 35 שנים עם משפחה. מתחילת השנה אגור לבד. לא קל. בוודאי לא בגילי המתקדם. 

אי אפשר להגיד שלגור לבד זה משהו שלא התנסיתי בו בעבר. אי אפשר לומר שלא היו תקופות ארוכות של בדידות בחיי. 

גם באותו חדר שכור קטן בבית פרטי בבית הכרם, שבו למדתי, קראתי (בעיקר, אבל לא רק, ספרים של פרידריך ניטשה) ואפילו כתבתי מעט. 

גם בדירה שקניתי בכוחות עצמי אחרי שסרבתי להצעתה של אימי ז"ל, שהוריי יקנו לי דירה, ואמרתי שאעבוד ואקנה אותה בכוחות עצמי. 

יש הבדל גדול בין דפוס של בדידות הנקטע מדי פעם לתקופות קצרות יותר או פחות של מגורים עם בת זוג לבין כמה עשורים של מגורים עם משפחה.

 

להמציא את עצמי מחדש

אצטרך לבנות את עצמי מחדש: אורח חיים שונה, שכונה חדשה, שירותים סביבתיים חדשים, דפוסי חניה ונסיעה חדשים מסלולי הליכה חדשים ואלי אפילו מסלול ריצה חדש. כל אלה הן רק דוגמאות ממכלול גדול יותר של פרטים קטנים שלחלקם אחשף בהדרגה.

אצטרך להיפתח לדברים חדשים. אזדקק ליותר ביחד עם אנשים ממה שהתרגלתי. אצטרך ליצור קשרים חדשים עם אנשים.

The Path of Least resistence 

האסטרטגיה הנוכחית שלי היא בתקופה קשה ללכת בדרך הקלה: The Path of Least Resistence. 

את האנרגיות שיש לי להשקיע במקומות שקשים וחשובים לי. למזלי הרב, עבדתי קשה והרווחתי לא מעט. התנהלתי כלכלית היטב לאורך  שנים. אני יכול להרשות לעצמי לשלם קצת יותר במקום להשקיע אנרגיה בהתמקחויות על מחיר או בבחירת פריטים זולים. 

בחרתי לחזור לשכונה בה גדלתי החל מכיתה ו'. שכונה בה מתגוררת אחותי ואני מכיר בה לא מעט אנשים. שכונה בה ממילא אני מבצע הרבה פעילויות כגון: עבודה בהוראת ברידג', תחרויות במועדון הברידג' הירושלמי הנמצא בה, ספרייה שאני מנוי בה וכיו"ב.  

בינינו, אני גם הרבה יותר אוהב אותה מאשר את שכונת מלחה בה אני מתגורר. 

האסטרטגיה שלי בקליפת אגוז

1. למצוא עוגנים

אנשים. פעילויות מוכרות, למשל כתיבה.

הפרטים הקטנים מתחילים בחיבור לאינטרנט ותו חניה איזורי.

2. לבנות לי את הפינה שלי

בית שארגיש בו שהוא המקום שלי.

3. לזרום

להיות עם מה שקורה.

 

4. להיפתח

ללמוד דברים חדשים. להכיר אנשים חדשים. לעשות פעילויות פנאי חדשות וכיו"ב.

לסיום הפוסט

אני רגיל להיות בצד שעוזר לאחרים. שלא יהיה ספק, אני אמשיך להיות בצד הזה גם לאחר השינויים הקשים בחיי.

בקרוב תוכלו לקרוא באחד הבלוגים שלי על פעילות מסוג זה שמתוכננת למחר.

אני לא רגיל לבקש עזרה או לקבל עזרה. עכשיו אצטרך להיות גם בצד הזה. 

לא במקרה בחרתי בתמונה שלי במעלה ההר פיץ רוי בפטגוניה. אחד ההרים הקשים לטיפוס באותו אזור נרחב. 

כמו שטיפסתי על ההר הזה, אני מקווה לעמוד באתגרים ואף מעבר לזה: אולי מעז יצא מתוק ויהיה אף טוב יותר מבעבר.

שנה אזרחית טובה לכל חבריי, תלמידיי ונועציי. לכולנו צפויים אתגרים בשנה הזו.