גירושין מאוחרים: מזווית הראייה שלי

 

ב-27.3.1988 התחתננו. ב-6.2.2022 התגרשנו. כמעט 34 שנים ביחד, בלי לספור את תקופת החברות של כחצי שנה או אולי קצת יותר לפני הנישואים. 

כשהתחתננו הייתה לי הרגשה של התעלות. אושר. התחלה של בנייה משותפת.

ב-6.2.2022 הייתה לי הרגשה של עצב וצער. הרגשה של סיום פרק בחיים והרגשה שזה היה יכול להימשך טוב, אם היינו מתקנים את הדברים בעוד מועד.

כשהתחתנתי הייתי כמעט בן 37. מספיק בוגר בשביל לדעת ולהבין מה אני עושה. מספיק מנוסה בקשרים שלא הביאו לזוגיות בונה ומתמשכת. הקשרים נכשלו לפעמים בגללי, לפעמים בגלל בת הזוג המיועדת. בפעמים אחרות לשנינו היה בכך חלק. 

מבין כל אלה שהיו מעונינות לפתח זוגיות איתי בחרתי בזאת שרצתה יותר. 

בחרתי בזאת שחשבתי, שנוכל לפתח קשר שאינו תלוי רק במשיכה גופנית. קשר זוגי יפה לכל החיים.  

חשבתי על ילדים משותפים מאושרים. במשך שנים רבות הקשר ענה על הציפיות שלי. היו כ-25 שנים טובות ושלושה ילדים נפלאים. 

מפתה להגיד שכשהתחילו השנים הרעות החלטתי לעזוב, אבל זה מאוד רחוק מהאמת. 

האמת: לא אני זה שמיצה את הקשר

כבר נכתב ונאמר בלא מעט מקומות, שיש שוני מהותי בין גברים לבין נשים. 

תוסיפו לזה כיווני התפתחות שונים של שני בני הזוג ותגלו שבלא מעט מקרים, הקשר הזוגי נשחק במהלך השנים. 

במקרה שלנו, האמת היא שבת זוגי כבר לא הייתה מעוניינת בקשר זוגי איתי בשנים הרעות, שהגיעו אחרי השנים הטובות. 

גם אני הייתי מודע לכך שלא הכל ורוד, אבל אני רציתי לתקן ולהמשיך הלאה ביחד כמתוכנן. 

כפי שנכתב, ב"אמנות הזוגיות", ולא רק שם, קשרים זוגיים מוצלחים אינם נטולי חיכוכים ופגיעות. הם שונים מקשרים אחרים בכך, שלכל אחד מבני הזוג, השני הוא האדם החשוב ביותר בחייו. גם אם הוא מעדיף לעשות חלק מהדברים עם אנשים אחרים. כשהשדר הזה עובר ויש התחשבות בדברים המהותיים לבן הזוג או לבת הזוג הקשר נמשך.

דפוסי זוגיות 

1. זוגיות מאושרת או מושלמת לכל החיים

אין לי אלא לקנא במעטים שהצליחו לעשות זאת.

2. זוגיות אחרת בה בן הזוג/בת הזוג נשאר/ת הדמות החשובה בחיים

ראו פסקה קודמת.

3. חיים ביחד אבל כל אחד לחוד

נישואין או קשר משותף אחר של נוחות. אולי יש ילדים משותפים. חלקת תפקידים. עזרה הדדית. לכל אחד יש את העיסוקים שלו את החברים או החברות שלו. פה ושם יש נקודות השקה. עושים דברים מסוימים ביחד בגלל אינרציה או בגלל נוחות.

בימים אלה כשאני מספר, שאנחנו מתגרשים או שאנחנו כבר התגרשנו, אני שומע הרבה אנשים המספרים על זוגיות שלהם מהסוג השלישי. לדעתם זה רע פחות מפרידה אחרי הרבה שנים ביחד.

המרחב שתואר באמצעות שלושת המצבים האלה הוא רצף. יש הרבה מצבי ביניים שיש בהם משהו מהמצבים השונים. 

השנים האחרונות לנישואים

כאמור השנים האחרונות לא היו טובות. כל אחד מאיתנו רצה דפוס זוגיות אחר. 

אני רציתי כמה שיותר קרוב לדפוס הראשון. עשיתי כל מה ישכולתי על מנת לחזור לדפוס הזה.  

היא רצתה את הדפוס השלישי של חיים ביחד אבל כל אחד לחוד.

אני רציתי לתקן, הצהרתי על זה שוב ושוב באופן חד וברור ועשיתי מאמצים לתקן את מה שאני קלקלתי. 

היא רצתה להישאר ביחד בדפוס הקשר השלישי שתואר בפסקה הקודמת ולא לתקן. המסר היה ש"האשמה" כולה שלי.

כמעט שאין דברים כאלה במציאות, שרק אחד מבני הזוג "אשם". כמעט תמיד שני הצדדים פעלו לא נכון וכל אחד מהם צריך לתקן, אם יש רצון לתקן.

 

אני הייתי איתה כשהייתה צריכה תמיכה. שמרתי כמיטב יכולתי על העיקרון, שבת הזוג היא האדם החשוב ביותר בחיי. 

 

היא שידרה לי שאני בעדיפות נמוכה ביחס לאנשים אחרים. כל החברות שלה חשובות יותר. בשונה ממני, יש לה הרבה חברות, שטרם חצו את "הישורת האחרונה" לעולם שכלו טוב או רקב. 

כמובן, שמה שמתואר לעיל אינו מדויק. כפי שציינתי בפסקה הקודמת, מערכות זוגיות נמצאות על רצף שבין דפוסי הזוגיות שתיארתי.

מדי פעם היה גם רצון מצידה לקשר שאינו רק חיים זה לצד זה. דוגמה בולטת: נחל כזיב כמשל.

 

 

ההחלטה שלי

כפי שציינתי, לא אני זה שרצה להיפרד, אבל אני הייתי זה שבחר להיפרד. 

הבחירה שלי הייתה בין חיים ביחד אבל כל אחד לחוד  לבין פרידה. אחרי הרבה לבטים בחרתי באפשרות השנייה. ניסיתי להיאחז בכל רצון לקשר, כאילו הוא פתח לתיקון. התאכזבתי שוב ושוב. 

הדפוס השלישי, עם מי שהיינו כבר ביחד בדפוס הראשון בעבר, רע עבורי. הוא שואב ממני הרבה אנרגיות וגורם לי לסבל מתמשך. 

העדפתי ללכת לקשה עבורי וללא נודע ולהשאיר סיכוי לקשר עתידי טוב מאשר להמשיך כך. 

 

פרידה ברוח טובה

 

תהליך הפרידה הייה קצר והוגן. לשנינו חשוב לשמור על ידידות ועל מערכת יחסים שתיטיב עם שלושת ילדינו האהובים החשובים מאוד לשנינו.  

שיר של התעלות

בְּיָדַיִם קְטַנּוֹת אֱמוּנָה

 

בְּיָדַיִם קְטַנּוֹת אֱמוּנָה,

נוֹגְעוֹת לֹא נוֹגְעוֹת,

קֵרְבָנוּ אֶל קִרְבִי הַחֲלוֹם.

הֲלוּמֵי אֵי-הִכָּחֲדוּת.

מִשְׁתָּאִים וּמִשֶּׁהַיָּם

אֶת טִפְטוּף הַשָּׁעוֹת.

מְקַפְּדִים אֶת חֻקֵּי הַבְּרֵרָה,

הַטִּבְעִית לִכְאוֹרָה,

שֶׁמְּקוֹמָם לֹא יַכִּירֵם

עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הַר

עָטוּף בְּשִׁכָּרוֹן.

ירושלים, 1987

שיר של בדידות

בפסקה זו תוכלו לשמוע הקלטה של השיר Five Hundred Miles. השיר מתאר את בדידותו של מי שנמצא רחוק מביתו.

תוכלו לקרוא גם את הגרסה שלי משנת 1972 בעברית.

500 מיילים

 

אם תאחרי את הרכבת,

תדעי שאני רחוק.

אם תשיגי את הרכבת,

תדעי שאני רחוק.

חולצה לבנה לגבי

וריקנות בחובי

בכיסי אין גרוש,

אך חשבון הבנק גדוש.

הוי אלוה ז"ל,

אני נמצא מאה מייל

מאתיים מייל, שלוש מאות מייל

ארבע מאות מייל, חמש מאות מייל

מביתי רחוק, רחוק

אך בביתי כחוק.

 

ירושלים, 1972

 

מה שכתבתי בשנת 1972 מתאר את הבדידות לאו דווקא כריחוק פיזי.

המטייל בשיר המקורי, לכאורה, פחות בודד מזה הספון בביתו. יש לו למה להתגעגע כאשר יצומצם המרחק הפיזי. יש לו גם אלוהים לפנות אליו.

השיר הזה תיאר את מה שהרגשתי בשנת 1972. 

 

היום המצב שונה מהותית. גם אם אני לבד, אחרי הרבה שנים של זוגיות, אינני לגמרי בודד.

יש לי שלושה ילדים נפלאים. יש לי גם כמה חברות וחברים שעדיין לא חצצו את "הישורת האחרונה" והם עדיין איתנו.