מדוע לא ארוץ השנה 10 ק"מ במרתון ירושלים?

 

 מאז גיל 62 או 63 אני רץ כל שנה 10 קילומטרים במרתון ירושלים.

הייתה הפסקה, לא ברצוני, בזמן תחילת מגפת הקורונה. הסיבה הייתה דחייה ואחרי זה ביטול המרתון.

ב"ישורת האחרונה" עלולים להתרחש אירועים בריאותיים לא ממש סימפטיים. 

במקרה שלי מדובר בניתוח קל בתחילת חודש ינואר. 

אני מכיר לא מעט מקרים בקבוצת הגיל שלי, שבהם מדובר באירועים בריאותיים חמורים בהרבה.

 

הניתוח

ב-5 בינואר עברתי ניתוח פרוסטטה. 

נראה, לפחות כרגע, שהניתוח הקל יחסית הזה, עבר בהצלחה.

יש שתי סיבות עיקריות לכך שאני משתף את זה עם קוראי הבלוג:

1. כ-70% מהגברים בקבוצת הגיל שלי סובלים מבעיה דומה.

שיתוף של מערכת השיקולים שלי וקבלת ההחלטות שלי עשוי לעזור לאנשים אחרים לקבל החלטה.

אציין שכל קבלת החלטה כזו היא אישית ולא בהכרח צריכים לקבל החלטה דומה לשלי. 

המידע שאני משתף כאן הוא בעיקר מידע אישי שלי. מי שמקבל החלטה צריך להתייעץ עם רופאים המתמחים בתחום זה ורופאים נוספים.

 2. כששיתפתי חברים אישיים שלי

גם כשאני לא משתף את קוראי הבלוג אני עשוי לשתף חברים אישיים שלי.

כשעשיתי את זה התברר, לא במפתיע, שחלקם סובלים מבעיה דומה והשיחה איתי עזרה להם בהקשר של קבלת ההחלטות שלהם.

הבנתי שזה עשוי לעזור גם לקוראי הבלוג. 

ריצה והניתוח

לאחר הניתוח נאסר עלי לרוץ במשך קצת יותר מחודשיים.

לאחר החודשיים הללו, צריך לבצע בדיקה. 

אם הבדיקה תקינה, מותר לי לרוץ.

המרתון מתקיים השנה ביום שישי ה-17 במרץ. 

חודש אחרי הניתוח קיבלתי החלטה לבטל את ההשתתפות שלי בריצה.

לא סתם באים ורצים 10 ק"מ

בשביל לרוץ 10 ק"מ צריך קודם להתאמן. 

אתאר כאן את דפוס האימונים האישי שלי לקראת מרתונים קודמים על מנת שהקוראים יוכלו להבין מדוע לא היה ריאלי שאתתף השנה במרתון. 

הבסיס: לרוץ לפחות פעם בשבוע

אני רץ פעם בשבוע כ-7-8 קילומטרים. לפעמים אני רץ פעמיים בשבוע.

עד גירושיי רצתי בעיקר בעמק לבן. 

בשנה האחרונה עברתי לגור בשכונת בית הכרם. מאז שעברתי לגור בשכונה זו אני רץ ביער ירושלים. 

אני אוהב לרוץ בטבע. לא על אספלט שפוגע בברכיים. רואים פרחים ועצים. 

בעמק לבן פוגשים גם בעלי חיים כמו תנים, שועלים, איילים, ציפורים. 

בזמן הריצה, אני מעבד רעיונות לפוסטים שאני כותב, לעבודה, לעזרה לאחרים ולשיפור חיי האישיים.

ההכנה למרתון ירושלים

לריצות השגרה אני מוסיף שלושה אימונים במשך שלושה שבועות. אימון אחד בשבוע.

בשבוע של המרתון אני מוותר על ריצה. מסתפק בריצה של 10 ק"מ במרתון עצמו.

באימונים המיוחדים אני רץ קצת יותר מ-10 קילומטרים. למסלול הרגיל אני מוסיף כמה עליות תלולות וארוכות. קשות יותר מעלייה כלשהי בריצת 10 קילומטרים במרתון ירושלים.

עם הפנים לעתיד

כפי שהבנתם, לא היו לי השנה שלושה שבועות בהם הייתי יכול להתאמן שלושה אימונים למרתון השנה.

לו הייתי בן 25 או 30 ייתכן שהייתי רץ ללא אימונים. בגילי המתקדם  זה לא אחראי לעשות את זה.

 

הריצה בשנת 2022

ריצת 10 קילומטרים במרתון של שנת 2022 הייתה קשה.

פעם ראשונה שרצתי כשאני גר לבד אחרי גירושים. המשמעויות היו:

1. הגעה ברגל מבית הכרם במקום בהסעה מאיצטדיון טדי.

2. אחרי הריצה חזרה ברגל  הביתה. 

גם בשנים קודמות חזרתי ברגל, אבל אז הייתה לי אפשרות לבקש שיסיעו אותו הביתה מאמצע הדרך (ניצלתי אותה פעם או פעמיים) ובשנת 2022 לא הייתה אפשרות כזו. 

הקושי העיקרי היה מזג האוויר הגשום והקר, שאיני זוכר כמוהו בריצות קודמות.

כל גן סאקר היה עיסת בוץ אחת גדולה. כמעט כל הפעילויות והמפגשים שאחרי הריצה הושבתו. 

הרגשתי קפוא ורטוב. בעיקר בכפות הידיים. לא חשבתי שאני צריך להביא כפפות ובקושי הצלחתי להשתמש באצבעות הידיים.

בעתיד

השנה אולי אלך ברגל לנקודות הסיום לראות את הרצים האתיופיים והקניתיים מסיימים את המרתון 10 דקות או 20 דקות לפני אלה שבאים אחריהם.

ייתכן שהשנה זה יהיה מעט שונה. כמה עולים מאתיופיה קרובים לצמרת העולמית בריצה זו.

אני מניח שהיו ביניהם כאלה שלא יסיימו 20 דקות אחרי המנצח.

אולי אפילו אחד מהם יזכה במרתון.

 

בשנת 2024 אני מקווה לרוץ שוב 10 ק"מ במרתון ירושלים.

האם זה יקרה? בהסתברות גבוהה כן, אבל לעולם אי אפשר לדעת.