"הישורת האחרונה" של שוק מחנה יהודה שהכרנו

 

דוכנים בשוק מחנה יהודה. מקור התמונה: הויקיפדיה העברית.
רישיון: 

• CC BY-SA 3.0 נוצר על ידי: Ariel Palmon  ב 4 ביולי 2011

לא רק התנים אינם אותם התנים ב"ישורת האחרונה". 

גם שוק מחנה יהודה בירושלים אינו אותו שוק ב"ישורת האחרונה". 

בשני המקרים אפשר לשאול: "ישורת אחרונה" של מי? 

שלי כצופה או של התנים ההולכים ונדחקים או של השוק כפי שהכרנו אותו במשך מכמה עשורים. 

בפוסט זה אתיחס לנושא מהזווית של "הישורת האחרונה" של השוק כפי שהיכרנו אותו משום שהוא משתנה ולא לטובה. 

השוק העירקי

השוק העירקי הוא חלק משוק מחנה יהודה. שוק קטן יותר מצידו השני של הכביש (הסגור לכלי רכב, למעט כאלה המביאים סחורה לדוכנים ולחנויות). בקצהו, ממש לפני המדרגות היורדות, נמצאת מסעדת "עזורה"  המפורסמת. 

בדרך כלל אני קונה ירקות בשוק העירקי.

בזמן האחרון אני רואה הרבה דוכנים סגורים. שאלתי השבוע את בעל הדוכן שבו אני קונה עגבניות: מה קורה פה שיש דוכנים סגורים כמו שאף פעם לא ראיתי? 

האיש אמר לי שכל השוק בירידה ובמיוחד השוק העירקי. פעם מחיר דוכן בשוק העירקי היה יקר יותר מאשר מחיר דוכן בחלק המרכזי של השוק. היום מחירו כ-10% ממחיר דוכן בשוק הראשי.

אולי הסיבה היא שהשוק העירקי פחות מתאים לבילויים בשעות הערב והלילה? 

שוק מחנה יהודה הפך יותר לאזור של בילויים ופחות לשוק מסורתי.

כנאפה

המקום הכי טוב בירושלים, לטעמי, לאכול בו כנאפה היא מסעדת הכנאפה של ג'אפר בשוק בעיר העתיקה. 

בעבר, כשהייתי מסתובב יותר בעיר העתיקה, הייתי מחכה בתור הארוך לכנאפה. 

שוק מחנה יהודה בירושלים מוצף לאחרונה בדוכנים המוכרים כנאפה. 

לא בריא ובמקרה זה גם לא ממש טעים. כמה ליגות  מתחת לג'אפר. 

כנאפה לא ממש מתאים לשוק מחנה יהודה שהיכרתי בעבר הרחוק. 

מעניין שגם מוכר העגבניות, המבכה את גורלו של השוק העירקי בפרט ושוק מחנה יהודה בכלל, בחר להזכיר את מגפת הכנאפה כשינוי לרעה.

מסעדות של רשתות  

כמי שעושה קניות פעם בשבוע בשוק אני נוהג לאכול במסעדות בשוק. 

אני מנסה לזהות מסעדות חדשות שנפתחות שם ולנסות אותן. לא תמיד זה מצליח. 

לפני כמה שנים זיהיתי חומוסייה חדשה. היא חלק מרשת חומוסיות של בהדנוס. בינתיים היא כבר נסגרה אבל במקום אחר נפתחה מסעדה של רשת אחרת: חומוס אליהו.

ממש לא חומוסיות אמיתיות כמו שאני זוכר מהשוק של פעם. 

לא מתקרב לחומוס של ארבעטס שנסגרה. לא מתקרב לחומוס של מסעדות מזרחיות טובות שהיו בשוק כמו מנגן המיתולוגית. 

רחוק מאוד מהרמה של החומוס של יחזקאל שאתם יכולים לאכול גם היום ברחוב יעקב בנאי. 

המסעדה הקטנה שלו ממוקמת בבית בו גרה משפחת בנאי המפורסמת. 

בשוק של פעם היו מסעדות טובות יותר או טובות פחות אבל לא מסעדות של רשתות.

ירקות ופירות זולים וטובים?

בין היתרונות של השוק של פעם היו מחירים זולים של ירקות ופירות. 

היו לזה סיבות טובות:

1. כשיש תחרות המחירים זולים יותר ובשוק היו הרבה דוכנים.

2. איכות הירקות והפירות הייתה טובה יותר.

כשבעל הבית עושה עת העבודה בעצמו בהרבה מקרים הוא יותר מחויב מעובד שכיר בסופרמרקט.

כשיש תחרות אתה לא רוצה שאותו ירק או אותו פרי ייראה אצלך הרבה פחות טוב מאשר בדוכן השכן. פשוט יקנו אצלו ולא אצלך.

כמה מהאנשים הפחות מבוססים כלכלית, ולפעמים גם אני ואנשים כמוני שאין להם בעיה כלכלית, נהגו לעבור בשוק לפני שקנו ולהתרשם מהמחירים ומהאיכות ואז לקבל החלטות. 

בבלוג שלי על כלכלת המשפחה כתבתי פעם פוסט על זבובים שהסתובבו בהמוניהם באין מפריע על ירקות ופירות בסופרמרקט. 

העובדים ראו אותם בדיוק כמוני, אבל זה לא היה מספיק חשוב להם לגרש את הזבובים. כתבתי שבשוק זה לא היה קורה.

היום אני כבר לא יכול לכתוב פוסט כזה. בהרבה דוכנים מוכרים עובדים שכירים. לפעמים נערים שיש ספק אם הם בגיל שמותר להם לעבוד.

הירקות והפירות בשוק כבר לא בהכרח טובים יותר או זולים יותר מירקות ופירות במקומות אחרים.

ברים, בתי קפה ומקומות בילוי

אלי מזרחי היה הראשון שהפך חלק מחנות כלי המטבח שלו ואחרי זה את כולה לבית קפה, זה היה חידוש מרענן. 

זה נעשה בטעם טוב. הבת שלו שלמדה קולינריה בפריז הכינה מאפים מעולים. 

היה נחמד לשבת בחוץ ולצפות בשוק. 

הבעיה הייתה שההצלחה שלו גרמה גם לאחרים לעשות דברים דומים. 

לא בכל המקרים זה נעשה טוב כמו המקור. 

עדיין נותרו כמה סטקיות טובות בשוק. לא כמו פעם שאם היינו הולכים לשוק בערב זה היה כדי לאכול בסטקייה ולא כדי לשבת בבר. 

כמה מהסטקיות המיתולוגיות של השוק כבר מזמן נעלמו. 

שמות כמו "אבו שאבי" ו"מאיר וג'ינג'י" כבר לא מזוהים אצל צעירים כסטקיות שוק מעניינות וטובות.

הדילמה: להמשיך לקנות בשוק?

אני מניח שאני לא היחיד העומד בפני הדילמה הזו. בתקופה האחרונה יש כבר זליגות אל מחוץ לדפוס הקבוע של שוק פעם בשבוע.

אני לפעמים מדלג על ביקור שבועי בשוק וקונה במקומות אחרים. 

מה שראיתי בשבוע האחרון היה מה שגרם לי לשקול לצמצם את תדירות ואת היקף הביקורים בשוק. 

זו נפילת אסימון אחרי התרשמות מתמשכת של ירידה.

עדיין נותרו מקומות של השוק של פעם. 

עדיין אני קונה דגים טובים בשוק. 

עדיין יש שם סוחרים שאני מכיר אותם שנים ונוהג לקנות אצלם ולדבר איתם.

לא כולם מתאימים לתבנית שנוטים להדביק לבעלי דוכנים בשוק מחנה יהודה.

אחד מהם אפילו למד אצלי ברידג' בקבוצה קטנה בבית פרטי.

השורה התחתונה

כמו הרבה דברים, שמשתנים ונעלמים לאנשים הנמצאים ב"ישורת האחרונה" של חייהם, גם שוק מחנה יהודה שונה לגמרי מהשוק שהיכרנו פעם. 

הוא כנראה ימשיך להשתנות ולא לטובה.