המשפט השלישי

 

 

התרבות הנוכחית מעודדת חוסר סבלנות. 

הודעות קצרות ב-Twitter או ב-Whatsapp. 

התעשרות מהירה דרך הלוטו או דרך תוכניות ריאליטי וכיו"ב. 

בתרבות הזאת לפעמים קוטעים אדם אחרי המשפט הראשון משום, שלכאורה, הבננו או משום, שלכאורה, הוא אינו מדבר לעניין. 

לפעמים באופן מנומס ולפאמים באופן בוטה.

ממרום שנותיי ב"ישורת האחרונה" אני מציע לכם (ולפעמים גם לעצמי) להקשיב גם למשפט השלישי. 

 

קורס תיאורטי (וגם קצת מעשי) על מדיטציה

 

 

מהארישי מהש יוגי. מקור התמונה: ויקיפדיה

בשנת 1976 יצאתי לראשונה ממדינת ישראל. נסעתי לבריטניה להשתתף בקורס על התפיסה הפילוסופית, תיאורטית (ואולי גם מעשית), שמאחורי המדיטציה הטרנסנדנטלית. 

 

מבנה שיעור כלל האזנה לוידאו של המארישי מהש יוגי על נושא ידוע מראש.  

חלק זה היה מעניין. מהרישי מהש יוגי היה איש נבון בעל ידע והבנה מעמיקים בתרבות ההינדית וכבעל תואר אוניברסיטאי בתחום הפיזיקה הייתה לו גם היכרות טובה עם החשיבה המערבית. 

 

החלק שאחרי ההאזנה לוידאו היה פחות מעניין. כל אחד מהמשתתפים נשאל שאלה על ההרצאה והיה צריך לענות עליה.

השאלות היו פשוטות ועם חומר פתוח. מטרתן הייתה וידוא הבנה של הדברים הבסיסיים, שנאמרו בהרצאה. 

התשובות היו חזרה, מילולית או כמעט מילולית,על מה שאמר המהרישי.

המשפט השלישי

באחת הפעמים, כשהתבקשתי לענות על שאלה, חרגתי מהדפוס. עניתי תשובה של שלושה משפטים הקשורים זה בזה.

אתאר לכם באדום מה חשבו השומעים.

 

משפט 1 

מה קרה לאבי? הוא בחור נבון ובדרך כלל מבין על מה מדבר המהארישי. אין שום קשר בין מה שהוא אומר למה שנאמר בוידאו.

 

משפט 2

יש איזשהו קשר בין מה שאמר המהארישי לבין מה שהוא אומר. לא ממש קרוב אבל יש קשר.

 

משפט 3

וואו!!!! זו בדיוק הפואנטה המרכזית של דברי המהארישי באותו נושא, אבל מכיוון קצת  שונה.

לאחר המשפט השלישי קמו כל המשתתפים בקורס ומחאו כפיים.

זאת הייתה הפעם היחידה במשך הקורס, שזה קרה במהלך החלק הזה של השיעור. 

מה קרה?

חרגתי מדפוס חשיבה קבוע וידוע מראש. החריגה עוררה התנגדות. 

אחרי שהתברר כי ניתן להגיע לאותו פיתרון גם בדרך אחרת השומעים אהבו את זה. 

 

מה עושה דפוס חשיבה קצת (או הרבה) שונה לחושב? 

 

אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט שלי, המציג מחקר שתיאר פרופסור אדם גרנט בספרו "מיוחדים". 

לקריאת הפוסט: מה הקשר בין הדפדפן בו אתם משתמשים לבין ילדים עניים באתיופיה?. 

פרופ' גרנט מדבר על חשיבה עצמאית בעבודה. אני מקביל את זה לחשיבה עצמאית של ילדים ונערים עניים באתיופיה המנסים להתפרנס. 

בשני ההקשרים החושבים מחוץ לקופסה מגיעים להישגים טובים יותר.

חשיבה ב"ישורת האחרונה" 

התנסות במטלות הדורשות שינוי בחשיבה משמרת יכולות שכליות אצל אזרחים וותיקים. היא מקטינה את ההסתברות ללקות בדמנציה ובהלצהיימר. 

כשחקן ברידג' ומורה לברידג' אני נוטה להמליץ על ברידג' בגיל השלישי (ולא רק בגיל השלישי). בנוסף להנאה ולצד החברתי של המשחק, מחקרים מראים שההסתברות למחלות הללו קטנה יותר אצל אלה המשחקים ברידג'.

כמובן, שיש גם לא מעט עיסוקים אחרים, הדורשים חשיבה לא רוטינית, התורמים תרומה דומה.