אור לגויים: בהוטן מדינה קטנה וענייה עם חזון רוחני ואדריכלי יוצא דופן

 

מעל למנזר בהרים בבהוטן
Copyrights Avi Rosenthal 2014

ילדים באזור כפרי של בהוטן.
Copyrights Avi Rosenthal, 2014

אחד הנושאים שאני מרצה עליו הוא כלכלת המשפחה במדינות מתפתחות - ההיבט התרבותי. 

אני מרצה בסדרה של ארבע הרצאות על ארבע ארצות כאלה שביקרתי בהן: שתי מדינות גדולות וחשובות אינדונזיה ואתיופיה, מדגסקר ובהוטן. 

אני מתחיל תמיד בהרצאה על בהוטן הקטנה והנידחת בהרי ההימלאיה. 

משום שאליה אני מתחבר יותר. 

משום שהיא הוכחה שאפשר לעשות הרבה טוב גם כשהיכולות והמשאבים מוגבלים. 

משום שיש בה ייחוד, יצירתיות וענווה. משום שאין בה שחיתות. 

גם משום שרבים מהמשתתפים בהרצאה שלי לא יודעים עליה דבר ולא שמעו עליה.

אני מתחבר אליה גם בגלל הבודהיזם, דתם של המקומיים. 

אני מתחבר אליה גם כמדינה של 700 אלף תושבים עם שתי שכנות ענקיות, סין והודו, שרוצות "לבלוע" אותה והיא מצליחה לשרוד.

אני מתחבר אליה גם בגלל השאיפה לאושר. משאיפה זו נהגה מדד האושר. 

האיש שהגה אותו הוא המלך הקודם, ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק, והאו"ם אימץ אותו.

אני מתחבר אליה גם בגלל מדיטציה ומיינדפולנס.

אתמול נתקלתי בכתבה מעניינת בעיתון YNET שכותרתה: עיר המיינדפולנס הראשונה בעולם: איך מתכננים ישוב המבוסס על אושר ולא על עושר? 

הוגה הרעיון של העיר הזאת הוא ג'יגמה קיזר נאמגייל ואנגצ'וק, מלך בהוטן הנוכחי. בנו של ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק, שהוזכר בפיסקה הקודמת.

החזון של בניית העיר גלפו ותחילת הדרך לביצוע

על פי הכתבה, הציג המלך הבהוטני את החזון שלו לבניית עיר חדשה בשם גלפו (Gelephu).

העיר תיבנה בדרום המדינה בסמוך לגבול עם הודו. העיר תהיה העיר הראשונה בעולם המבוססת על מיינדפולנס ועל עקרונות התרבות הבהוטנית, על המורשת הרוחנית של המדינה ועל מדד האושר.

מדובר על עיר המשתרעת על שטח דומה לשטחו של גוש דן בישראל.

את האתגר הארכיטקטוני לקח על עצמו ביארק אנגלס.

אנגלס הוא ארכיטקט דני הידוע בחדשנותו. הוא הקים משרד ארכיטקטים בשם Big ועומד בראשו.

מהכתבה עולה שביארק אנגלס לא רק מבצע את הפרוייקט האדריכלי החדשני, הוא גם שותף לרעיונות שמאחוריו.

הניחוש המושכל שלי, כמי שטייל בבהוטן, שמדובר בעיר עם מספר לא גדול של תושבים בבתים קטנים ולא צפופים (אל תחשבו על מגדלים).

הניחוש השני שלי הוא, שמרבית הצמחים במקום בכלל ועצים בפרט, לא יעקרו.

החוק הבהוטני מתיר עקירת עצים רק לצורך בניית בתים בשיטת הבניין המקומית הייחודית.

בכתבה מצוטט אינגלס כמי שאמר את הדברים הבאים: "תוכנית האב של גלפו נותנת צורה לחזונו של הוד מלכותו ליצירת עיר חדשנית תוך שהיא מושתתת על הטבע המקומי ועל התרבות בבהוטן. אנו מדמיינים את עיר המיינדפולנס כמקום שלא יכול להיות בשום מקום אחר מלבד פה. גלפו תחבר בין הטבע לאנשים, בין העבר לעתיד, בין המקומי לעולמי".

בהצלחה לפרויקט הייחודי והמרתק.

זה מזכיר לי משהו

לי זה מזכיר את הניסיונות של דן בוטנר לנסות לשמר את התפיסה של "אזורים כחולים" ההולכים ונעלמים בהדרגה, באמצעות הקמת ערים או "אזורים כחולים" מלאכותיים, המנסים לשמר את עקרונות החיים ב"אזורים כחולים".

עקרונות שהגדילו את תוחלת החיים בהם ולא פחות חשוב גם את תוחלת החיים הבריאים.

לפרטים קראו: "אזורים כחולים" בעתיד?.