עוזי

עוזי הלך לעולמו. חבר קרוב במשך שנים רבות. 
היום (18.5.2021)  אהיה בין המלווים אותו בדרכו האחרונה.

למדנו ביחד בקורס תכנות במכללה למנהל בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת. מאז היינו בקשר מתמשך. 

אחרי הקורס התחלנו לעבוד באותו יום במלם. אז יחידת סמך של משרד האוצר. היום חברה פרטית בשם מלם מערכות. עבדנו שם ביחד במשך יותר מעשרים שנים. במהלך השנים הללו, עשינו ביחד גם דברים מחוץ לשעות העבודה. בין השאר, נסענו ביחד לטיול בבריטניה. 

במקביל לעבודה למדנו ביחד פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית לתואר ראשון ולתואר שני.  

בעבודה היו לנו פרויקטים משותפים. גם כשהיו לכל אחד מאיתנו פרויקטים נפרדים קרה פעמים רבות, ששיתפנו איש את רעהו ושאלנו לדעתו.

בתחילת שנת 1994 פוטרתי ממלם. אז כבר חברה ממשלתית בדרך להפרטה. שמרנו על קשר. כעבור מספר קצר של שנים סיים גם עוזי את דרכו בחברה. שנינו היינו יועצי מחשוב עצמאיים. 

עשינו ביחד כמה פרוייקטי ייעוץ. המשכנו לספר אחד לשני על פרוייקטים ועבודות ולהתיעץ. 

גם כשדפוסי העבודה שלנו הפכו לשונים המשכנו להיפגש ולדבר גם על עבודה. אני הייתי יועץ לתקופות קצרות בארגונים שונים (התקופה הארוכה ביותר בארגון הייתה כשלוש שנים והיו רק שני ארגונים כאלה). עוזי היה יועץ במשך יותר מעשר שנים במשטרת ישראל. 

תמיד היו לו רעיונות חדשים ויוזמות חדשות בתחום המקצועי. בגיל צעיר זה קורה לרבים. ככל עולה הגיל זה הופך לנדיר.
חלק מרעיונות אלה ניסינו לממש ביחד.

אני חלש מאוד בהיבטים מעשיים של טיפול בנושאים כמו תיקונים, תחזוקת בית, בחירת בעלי מקצוע, בחירת מוסכים, קניות וכיו"ב. 

עוזי היה הרבה יותר מחובר ממני למציאות בתחומים אלה. לא פעם שאלתי אותו והוא הפנה אותי למקומות שלא ידעתי עליהם ונתנו שירות מקצועי מעולה. 

לפני "הישורת האחרונה" 

באופן טבעי דור ההורים שלנו הגיע ל"ישורת האחרונה" לפנינו. 

כל אחד מאיתנו היה בלוויות ובשבעה של ההורים של חברו. כל אחד מאיתנו הכיר לפני כן את ההורים של חברו. 

לאביו של עוזי, ששרד את השואה, היה חשוב לעלות לקבר של אימו בימי השנה למותה ולהתפלל. הוא נזקק למנין. הייתי אחד מחבריו של עוזי שהצטרף למנין במשך שנים רבות. 

התקופה האחרונה

בחודשים האחרונים התקרב עוזי ל"ישורת האחרונה" בגלל החמרה במצב בריאותו. גם בתקופה זו שמרנו על קשר הדוק והוא שיתף אותי במצבו ובתחושותיו והתייעץ איתי על דרכי ההתמודדות. העלתי רעיונות, שחשבתי שיהיו מועילים, אבל בסופו של דבר הבעיות המהותיות היו רפואיות ואין לי יכולות וכישורים בתחום זה. 

במקום להיפגש מדי פעם בקפה "בצלאל" הסמוך לביתו, ביקרתי אותו בביתו ובבתי חולים. 

הביקור האחרון בביתו, לפני האשפוז האחרון בבית האחרון שלו בבית חולים היה טראומטי במיוחד: ההידרדרות במצב הבריאותי בהשוואה לביקור ארבעה ימים קודם לכן הייתה גדולה מאוד. 

אני כבר הבנתי שהזמן שנותר לו הוא קצר מאוד. גם עוזי, שהיה צלול לגמרי גם בימיו האחרונים, הבין זאת.   

יהי זכרו ברוך.