 |
| פינגווין אדלי. מקור התמונה: ויקיפדיה הרשאה: CC BY 2.0 זכויות יוצרים: - IMG_1815 נוצר: 18 במאי 2005 |
"הישורת האחרונה" באנטארקטיקה עלולה להיות קצרה יותר ומוקדמת יותר מאשר במקומות אחרים, כך למדתי מהרצאתו המרתקת של עידן צ'רני "אנטארקטיקה החיים על הקצה".
צ'רני שהה באנטארקטיקה, ביחד עם ישראלית נוספת, במשך חצי שנה במסגרת בחינת אפשרויות מחקר ישראלי באנטארקטיקה.
מבחינה זו הם אינם שונים מרוב בני האדם הנמצאים שם לאורך זמן. הם אנשים העובדים בתחנות מחקר של מדינתם.
"חיים על הקצה"
לא במקרה שם ההרצאה מכיל את המילים "חיים על הקצה".
מזג האוויר הקיצוני מתבטא, בין השאר, בדברים הבאים:
1. קור מקפיא שעלול להגיע למינוס 40 מעלות או יותר.
מחייב ללבוש מספר רב של שכבות בגדים כשמסתובבים בחוץ. גם לפשוט אותם כשזקוקים לשירותים.
מחייב משמעת, למשל: לא להסתובב לבד אלא לפחות בזוגות.
רוב הזמן נמצאים במבנים של תחנת המחקר ולא מסתובבים בחוץ.
2. שינויים פתאומיים במזג האוויר: סופות ורוחות.
מחייב משמעת, למשל: לא להסתובב לבד אלא לפפחות בזגות.
מחייב להודיע לאן הלכתם כדי שידעו לחפש אתכם, אם חס וחלילה יקרה משהו.
3. ים הקופא בחורף וחלקו מפשיר בקיץ.
בדריכה על משהו שכבר הפשיר חלקית אפשר לפול לנקיקים של הרבה מטרים בתוך המים.
4. קשר מוגבל עם העולם
בחורף ספינות לא יכולות להגיע. בקיץ מגיעות מעט ספינות ומגיעות מעט טיסות.
משמעות אחת היא שאין ירקות ופירות טריים, למעט ביום בו מגיעות ספינות או מגיעים מטוסים ובכמה ימים מיד אחרי אותו יום.
משמעות קשה יותר היא שיש מלאי מוגבל של ציוד ולא ניתן להביא ציוד חסר.
כמובן, שאי אפשר לחזור משם בחורף ומי שנוסע נאלץ או רוצה להיות שם זמן ארוך.
מחלה פירושה יכולת רפואית מוגבלת לסייע כי אין בתי חולים וחסרים רופאים מומחים בתחומים שונים.
גם פינוי חירום בטיסה אינו טריביאלי.
גם תקשורת טלפונית לווינית אין לרוב האנשים.
5. חלק מחיות הים הגדולות עלולות להיות מסוכנות לבני אדם
למשל: פילי ים או נמרי ים. פילי ים עשויים לעלות גם לחוף.
"הישורת האחרונה" של בעלי חיים
גם לבעלי חיים יש "ישורת אחרונה". בשונה מבני אדם הם אינם כותבים עליה.
כתבתי כבר על תנים "בישורת האחרונה".
בתנאים קשים באופן קיצוני גם "הישורת האחרונה" של בעלי חיים עלולה להגיע מוקדם יותר מאשר במקומות בהם יש תנאים נוחים יותר.
בחרתי לכתוב על פינגוויים כפי שהוצגו בהרצאה.
אחד הדברים שהרבה אנשים יכולים להתקנא בפינגווינים היא זוגיות מונוגמיסטית טובה לכל החיים.
הפינגווין שבתמונה מסוג אדלי הוא מין אנדמי לאנטארקטיקה.
החוקר שגילה אותו קרא לו על שם החברה שלו שנשארה בארצות הברית.
כשחזר אחרי שנה קרה לו משהו שלא היה קורה לפינגוין. הוא גילה שחברתו נישאה למישהו אחר.
שאלה קריטית בחיי פינגוונים באנטארקטיקה היא כיצד מאכילים את הגוזלים? לא תמיד יש מספיק מזון על מנת להאכיל אותם.
להקות פינגווינים עולות לחוף ומהר מאוד הנקבות יולדות גוזלים.
מדובר באחד או שניים, שבדרך כלל רק אחד שורד.
אחד מההורים הולך לחפש מזון לגוזל ולעצמו. אחרי שהוא חוזר מתחלפים ההורים בתפקידים.
כשהגוזל גדל ועדיין לא יכול לדאוג למזון לעצמו הוא צורך הרבה יותר מזון. נדרשים שני ההורים נאלצים ללכת לחפש מזון.
אי אפשר להשאיר אותו לבד פן ייטרף. הפיתרון הוא גן גוזלים.
איך מזהים ההורים החוזרים עם מזון את הגוזל שלהם מבין מספר רב של גוזלים שנראים כמעט אותו דבר? באמצעות הטבעה של שירה של ההורה.
הגוזל הביולוגי שלהם מתוכנת לגשת להורה השר.
מה קורה כאשר זוג הורים נטרפים?
הגוזל הרעב ניגש להורה שר אחר כדי לקבל מזון. הפינגווין אליו ניגשים שניים או שלושה גוזלים, שרק אחד מהם הוא גוזל ביולוגי שלו, אינו יכול לחלק ביניהם את המזון.
במקרה כזה כולם ימותו בגלל כמות לא מספיקה של מזון.
הוא לא נותן לאף אחד מהם מזון מתרחק וממשיך לשיר.
עד שרק הגוזל הביולוגי שלו, שבאמת מוטבעת בו שירתו של ההורה, מגיע. אז הוא נותן לו את המזון.
גוזל שאיבד את הוריו מגיע ל"ישורת האחרונה" תוך זמן קצר וגווע מרעב.
הזווית האישית שלי
כמומחה לניהול סיכונים בגיל 73, אני מעדיף לא להגיע לקצה.
אולי משום כך ספק רב אם אגיע בכלל כתייר בשייט לאנטארקטיקה.
במקום זה אני מעדיף להגיע ל"אזורים כחולים" ולנסות להבין מדוע שם "הישורת האחרונה" נמשכת יותר.
עד עכשיו הייתי בסרדיניה ובאיקריה. מאוד מקווה להגיע לאוקינאווה עם מתורגמן ליפנית שיאפשר לי ולאחרים לשוחח עם המקומיים.
